בווידאו: מסיבת העיתונאים של דיייויד פדרמן
עוד לפני הצהרתו/התחייבותו של דייויד פדרמן מאתמול (שני) להעמיד בפני בעלי המנויים בצהוב סוללה של 12 שחקני יורוליג, החתימה הקבוצה שלו לפני כחודש ימים את גל מקל, כמהלך ראשון שמלמד על הכוונה לעתיד. ובעתיד, אליבא ד'פדרמן, מכבי תחזור להיות קבוצת יורוליג דומיננטית. מרגע שהונחת מקל, עם או בלי טרוניות של חבריו לחדר ההלבשה, הפכה הקבוצה לשלו. ואם נביט מעט קדימה, מעבר להרי החושך של עונת 2015/16 הארורה, כדאי אולי לשאול האם המהלך הזה עולה בקנה אחד עם הצהרותיו של הבוס.
אתם יודעים מה? לכך עוד יהיה זמן. נתחיל דווקא משאלה רחבה יותר. כשכולנו מודעים לבעיית הקליעה של הרכז הישראלי הטוב ביותר בנמצא, ננסח זאת כך: האם אפשר לכוון לטופ של היורוליג כשהפליימייקר שלך מאותגר טווחית? האם יכולה מכבי לחזור לגזרת הפיינל פור כשמפתחות הקבוצה נמצאים בידיו של רכז ממנו יכולות ההגנות לרמות?
כדי לצמצם מעט את הדיון, בואו נניח כבר עכשיו שתי הנחות יסוד.
ראשית, המצב ההפוך. רכז עם קליעה איננו מתכון לקבוצה מנצחת. אקסיומטית, ברור שכדי לנצח משחקים צריכים סט שלם של תכונות, שהקליעה אם בכלל מהווה רק חלק מהן.
ההנחה השניה היא שלצורך העניין, אנחנו נדבוק במוסכמות קונבנציונאליות ואולי מיושנות, לפיהן יש בכלל דבר כזה שנקרא רכז. פיל ג'קסון ושיקגו שלו, למשל, לא האמינו בכך ולו לדקה. ובכלל, מסתמן שבכדורסל העכשווי, או אולי העתידי, הגדרות של עמדות זה לחלשים. תרכיב חבורה מוכשרת של שחקנים שיודעת לשחק ביחד, ועזוב אותנו משטויות ועמדות.
טוב נו, חוץ מסטרץ' פור.
אבל אנחנו מהדור הישן. ואנחנו אוהבים רכזים.
דור חדש או לא, ברור שהכדורסל השתנה באופן דרמטי. השילוב בין קצב משחק מהיר יותר (מבעבר) והתבססות כמעט ומוחלטת על התקפת פיק אנד רול, קרי חסימה של גבוה (בד"כ) לבין גארד עם כדור, שינתה את דרישות והגדרות התפקיד של מובילי הכדור. היכולת להתבסס על שחקנים שחושבים מסירה, מסירה ומסירה בלבד כמעט וחלפה מן העולם, כי אף מאמן לא רוצה שהפתרון ההגנתי של היריבה מול הפיק אנד רול שלו יהיה אנדר אנדר ואנדר. כלומר, שההגנות פשוט ילכו אחורה וישברו את פתיחת (או סיום) ההתקפה.
אז נכון פתרונות התקפיים לבעיה התקפית שכזו קיימים, אבל בבחינת הסתרת מגבלות מגבילות ולא יותר. יכול להיות שאם צריכים לשים את האצבע על הפרמטר ההתקפי החשוב ביותר אצל הפליימייקר המודרני, הוא יהיה טמון ביכולת שלו לזהות את השחקן הפנוי לאחר פיק אנד רול ולאחר שהוא חודר לסל (במיוחד לצד החלש), אבל גם נושא הקליעה נראה כעניין אקוטי. או שאולי לא.
עד כה, זרק מקל העונה 24 שלשות (ב-4 המסגרות בהן נטל חלק) וקלע 10. 42% זה מצוין, אבל בנק הנתונים קטן מדי. ביורוליג, אגב, הוא קלע 1-3 ל-3 נקודות בארבעה משחקים. בניז'ני, בעונה שעברה, פגע מקל ב 28.6% לשלוש ביורוליג, עם 2 שלשות בשישה משחקים, ו-32% אם לוקחים בחשבון גם את ה VTB. בדאלאס מקל שיחק 31 משחקים ובהם דפק 5 טריצות (מ-20 משחקים). בחיפה בליגה? 32.9%. בנטון טרביזו? 9-39 ב-22 משחקים.
ואם נקצר לכדי משפט אחד, אז הסטטיסטיקה מגבה את מה שמובן מאליו הקליעה מבחוץ הייתה ונותרה החלק האפקטיבי פחות במשחק ההתקפה של מקל.
נו, אז יספיק לרמה הגבוהה יותר של הליגה האירופאית הטובה יותר? יצאנו לבדוק.
הערה אחת לפני חשוב לשים לב לנושא האחוזים לשלוש, אבל גם לכמות השלשות. שחקן שמייצג אחוזים מרשימים מבחוץ אבל ממעט לקלוע לא מטריד את הגנות. אחר, שקולע באזור ה 35% הפחות מרשימים, אבל במינונים גבוהים, מחייב תשומת לב קבועה.
הקבוצה המרשימה ביותר עד כה העונה היא פנרבחצ'ה של ז'לקו אוברודוביץ'. ושם יש כרכז מוביל את בובי דיקסון (41.4% לשלוש נקודות), שאותו מגבה סלוקאס שקלע העונה רק 6 שלשות ביורוליג, אבל ב 37.5%. כלומר, אחד מוביל שקולע, ואחד פחות. הרכז הדומיננטי של צסק"א ואיטודיס, הגם שאיננו פותח בחמישיה, הוא מילוש תאודוסיץ'. ולו 38.8% ל-3 נקודות, שמרגיש כמו הרבה יותר. ויש גם ליד את דה קולו עם 49.1%, אבל הרכז השני מעשית הוא ארון ג'קסון שאוחז בממוצע מרשים הרבה פחות 23.5%. הפליימייקר המוביל של אנדולו אפס הוא הרטל הצרפתי (50% ל-3) והגיבוי שלו הוא גריינג'ר, שמרשים הרבה פחות בתחום הזה (32.8%).
מתחילים לזהות כאן דפוס?
גם בברצלונה הלא מצליחה בעליל יש זיווג די דומה, עם קרלוס ארויו בצד אחד (46.7%) וסטורנסקי בשני (35.5% משקר). גם בדרושפאקה (גורדון 41.9%, ווילביקן 27.5%, כשהמספרים ביניהם אמורים להיות הפוכים). בטוח שבאולימפיאקוס, שבה וסיליס ספנוליס מסריח העונה את הקשת עם אחוז בלתי הגיוני בעליל (23.8%) והאקט, מנגד, עם אחוז עוד פחות הגיוני בעליל (38.9%). במובן מסוים, המצב דומה גם בצדביטה זאגרב.
המועמדות המובילות, בשלב זה, לתואר הפתעת העונה הן לוקומוטיב קובאן ובאמברג. הראשונה מציגה לראווה את המועמד המוביל לתואר ה MVP של העונה, מלקולם דילייני. והוא, בין היתר, לא מחטיא יותר מדי (41.5% ל-3). והמחליף שלו, אה, בעצם, אין כזה. אצל טרינקיירי יש שלושה מובילי כדור. שניים מהם לא כל כך טובים בלקלוע מבחוץ: וונאמייקר (31.1%) וניקוס זיסיס (אמנם 38.5%, אבל כמות הפגיעות לא מרשימה במיוחד). השלישי כן (סטרלינקס 44.3%).
מטבע הדברים, יש קבוצות שמציגות קו רכזים עם קליעה יציבה ורוחבית. בריאל מדריד קולע יול רק 35.8% וסרחיו רודריגס 39.2%, אבל ברור לכולם שאת שניהם לא ניתן להשאיר חופשיים. חימקי מוסקבה מציגה לראווה רביעיה שקולעת (ולא רק שניים), כשגם אצלה לא משקפים אחוזי השלשות עד כה של שבד (37.8%), קופונן (28.1%), טייריס רייס (34.1%) ודראגיץ' (36.4%) את יכולת ההרתעה שלהם. אבל עיניכם הרואות כאלו אין יותר מדי.
יש דווקא יותר קבוצות נטולות קליעה מעמדה 1. הכוכב האדום למשל, עם השחקן המשתפר של העונה יוביץ', שעושה הכל מצוין, חוץ מתחום הטריצות. פנאתינייקוס למשל, עם הבעיות המבניות המובנות של קלאת'ס (ואפילו פאפאס), שאמורות להשתפר כעת עם מרקז היינס. או שלא. או מלאגה, שהציגה העונה 3 רכזים משמעותיים (סטפן מרקוביץ' הפצוע, נדוביץ' ודימרקוס נלסון) שאף אחד מהם לא מחזיק מעמד בחיובים מול טיילור רוצ'סטי. או ז'לגיריס קובנה.
אז עושה רושם שיש לנו מסקנות, לפחות בכל הנוגע לעונה הזאת. עד כה. לרוב רובן של הקבוצות שעדיין משחקות ביורוליג יש רכז דומיננטי עם קליעה דומיננטית. ואם לא, אז לפחות אחד משני הרכזים הדומיננטיים מהווה איום של ממש מבחוץ.
ואם כך, אין שום בעיה עם גל מקל. גם אם מכבי מכוונת לשלבים הסופיים של היורוליג מודל 2016/17, מקל בהחלט יכול להיות חלק דומיננטי ממנה. אבל, ויש אבל, הוא צריך לגבות (או להיות מגובה ב) שחקן שלא יתן ליריבה שום אפשרות לסגת או לחשוב על טקטיקה נסוגה.
ואם כך, אז נראה שגם מהבחינה הזאת, ההחלטה האסטרטגית של מכבי ללכת על מקל, ולטווח ארוך, הוא מהלך מנצח.
אלא אם זוכרים שהרכז הדומיננטי הנוסף הוא יוגב אוחיון.