בווידאו: מסיבת העיתונאים של דייויד פדרמן
שחקנים נגד שחקנים, מאמנים בעבר נגד מאמנים בהווה, גורמים עלומי שם בהנהלה נגד עצמם. לצד הקרבות שניטשו העונה במכבי תל אביב, רק גיזרה אחת נותרה שקטה ודוממת להפליא: האוהדים. דווקא אלפי יושבי ההיכל הדעתנים, יש שיאמרו המפונקים, אותם אלה שמחסלים את מלאי המנויים כבר 15 שנים ברציפות, לא השמיעו קול אל מול המראות הקשים על הפרקט. אלא שבשבועות האחרונים חלה תסיסה מאחורי הקלעים, וגם המעוז האחרון איים לקרוס.
זה לא עניין של נטישה ברגעי משבר. כי לא ארינזה אונואקו שבר את אחרוני האוהדים, גם לא אלייז'ה מילסאפ ואפילו לא סדריק סימונס. הקהל לא זועם בגלל התצוגות המבישות וההפסדים המשפילים, ואינו מתכוון למחות נגד מחלקת הסקאוטינג שמוצאת את רוב השחקנים באתר מנהלת הליגה. את הקהל מטריד הכיס, ובמילים אחרות: ככל שאיכות המוצר יורדת ונפגמת, כך מחירו מאמיר ועולה.
בפעם האחרונה שמכבי תל אביב שיחקה במפעל משני, בגביע קוראץ' ב-1993/94, היא הגיבה בקמפיין פרסומי אגרסיבי כדי להחזיר את ההמונים ליד אליהו. לקראת עונת 1994/95 בגביע אירופה לאלופות היא הכריזה על מבצע "30 אחוז... זוז", והעניקה לאוהדים הנחה של 30 אחוזים במחירי המנויים. והעונה? לקראת המתכונת החדשה של היורוליג, מתכוונת הנהלת המועדון להעלות את המחירים בכ-15 אחוזים. אלה לא שמועות זדוניות והן לא מסתמכות על פרסומים זרים. הדברים נאמרו על ידי גורמים רשמיים בשיחות סגורות עם נציגי האוהדים.
את הגחלים הלוהטות האלה רצו הצהובים לכבות לפני שיהפכו לאש בשדה קוצים. זו הסיבה - אם לא היחידה אז בוודאי העיקרית, ואם לא העיקרית אז בוודאי אחת העיקריות - שדייויד פדרמן ערך אמש (שני) את מסיבת העיתונאים הדי מרשימה והדי לא שכיחה שלו. במכבי, אגב, קראו לאירוע הזה "מפגש" ולא "מסיבת עיתונאים", כי למי יש שם מצב רוח למסיבות בימים אלה?
"אנחנו שומעים את הקולות", אמר אותו פדרמן בעונת 2002/03, כשהאוהדים בהיכל דרשו מדייויד אחר, בלאט, להתפטר מתפקיד המאמן. ומסיבת העיתונאים (סליחה, המפגש) נועד אתמול כדי לוודא שיהיו מי שישמעו את הקולות. את הקולות שלו.
למעשה, הייתה זו יריית הפתיחה למכירת המנויים המשולבים לעונת 2016/17. לכן הכריז פדרמן ש"יהיו לנו 12 שחקני יורוליג שיוכלו להתמודד עם ריאל מדריד, ברצלונה וצסק"א מוסקבה". לכן הוא ספר את המשחקים הביתיים שצפויים לקבוצה, וחישב כמה יעלה כל משחק לכל אוהד בשער 11. לכן הוא טרח לקום ולשרטט על הלוח את התרגיל שכבר נכנס למיתולוגיה: 37=30+5+2. הפצצה האיראנית שהציג ראש הממשלה נתניהו באו"ם ירדה אתמול שורה בהיסטוריה.
באיחור של שלוש שנים: ברכות למנהל הספורטיבי וויצ'יץ'
נציג הבעלים גייס את הכריזמה שבה התברך כדי להתייצב מול המצלמות, ומדבריו עלו לא מעט שאלות שאמורות להטריד את האוהדים - מנויים או לא, מוחים או לא. למשל, הסיפור על הדרך שבה הוחתם ג'ורדן פארמר, בניגוד לעמדת הצוות המקצועי, היה לא פחות ממדהים. אבל מדוע, אם כך, מי שעמד בראש אותו צוות מקצועי (AKA המאמן) פוטר?
אם ידעתם כבר במסע לארה"ב באוקטובר שיש בעיה בקו הקדמי, והחתמתם את אונואקו "כשאנחנו יודעים מהרגע הראשון שזו טעות", כדברי פדרמן, מדוע הצעתם לו להאריך את חוזהו ומדוע המאמן הוא זה ששילם בראשו?
ומה יקרה בשנה הבאה? אותה הגברת, באותה אדרת. אותם אנשים יקבלו את אותן החלטות באותה שיטה, ואין סיבה אמיתית להאמין שזה ייגמר ממש ממש אחרת. אחד, אלברט אינשטיין, אמר פעם: "אי שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות".
הרי פדרמן גמר את ההלל על ז'אן טבק, אבל לא היה מוכן להתחייב שישאיר אותו עונה נוספת, ובד בבד סיפר שכבר הוצגו לו רשימות של מועמדים לסגל הבא. אז מתייעצים עם טבק, או לא? ואת המאמן הבא, אם יהיה כזה (שמו המלא שמור במערכתשטיין), כבר שואלים מפעם לפעם מה דעתו על זה או על אחר?
באיחור אופנתי של כמעט שלוש שנים אפשר סוף סוף לברך את מכבי תל אביב על מינויו של המנהל הספורטיבי ניקולה וויצ'יץ'. אותו וויצ'יץ' שעליו אמר המנכ"ל המתפטר דני פדרמן לפני שלושה חודשים בלבד באולפן ערוץ הספורט: "הוא רק חלק במערכת, הוא מנהל קבוצה. מוני פנאן, למשל, בתפקיד הזה, לא היה מחתים את כל השחקנים, וכך גם וויצ'יץ'".
ב-23 ביוני 2013, עת הוצג הקרואטי בתפקידו החדש, אמר דייויד פדרמן כי "אני לא זוכר שמישהו שאל את מוני (פנאן ז"ל) או שמלוק (מחרובסקי יבדל"א) אם הם יחליפו נורות או משהו כזה. הבאנו את ניקולה כדי לתרום מהידע שלו, להיות גורם מקשר בין ההנהלה לצוות המקצועי".
הבוס של מכבי יצא להגנתו של מנהל הקבוצה/המנהל המקצועי/המנהל הספורטיבי (כל התשובות נכונות, כן?) ואמר שנעשה לו עוול. הוא לא טועה לחלוטין: מאחורי הזמירות נגד הקרואטי עמדו לא מעט בעלי אינטרסים, והיו גם אנשים בתוך המועדון שנהנו להשתמש בו בתור שכפ"ץ. אבל אם וויצ'יץ' הוא הסמכות המקצועית העליונה (וכך הוא הוגדר בידי פדרמן), אז האחריות למצב אינה מונחת לפתחו?
אי אפשר לצפות מפדרמן לפתור את כל הבעיות בערב אחד, אבל הוא התייצב בקדמת הבמה ולקח אחריות על מה שקרה העונה במכבי. אפשר וצריך לברך אותו על זה: הרי מה המחיש את אובדן הדרך במועדון יותר מהטלות הרפש, הספינים השקופים והפלת האחריות של אנשיו זה על זה? ובכן, לא עוד. בעל הבית לוקח הכל עליו. וזה יפה.
