פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סין השיאים: הליגה הסינית שוברת שיאי העברות ומדאיגה את אירופה

        הנשיא הציב יעד, עשירי המדינה התגייסו, הסוכנים זיהו את המגמה והכוכבים החלו לנהור. כך הליגה הסינית שברה ארבעה שיאים תוך שבועיים והשתלטה על שוק ההעברות העולמי. לאבצי, ראמירס, ג'קסון מרטינס ואלכס טשיירה היו רק יריית הפתיחה. פלא שארסן ונגר חושש?

        סין השיאים: הליגה הסינית שוברת שיאי העברות ומדאיגה את אירופה

        בווידאו: שערו האחרון של ראמירס במדי צ'לסי

        באמצע חודש דצמבר הגישו נציגי קבוצת שנגחאי SIPG, אותה מאמן סוון גוראן אריקסון, הצעה חסרת תקדים לקפטן נבחרת אנגליה. שכר בלתי ייאמן של 75 מיליון ליש"ט לשלוש שנים הובטח אז לוויין רוני, אבל כשהיורו נמצא מעבר לפינה ומנצ'סטר יונייטד בצרות, לכוכב האנגלי לא נותרה ברירה אלא לדחות את ההצעה בנימוס. לפחות לעת עתה. רוני נשאר בבית, אבל הניסיון לפתותו נתן את האות לפלישה הסינית אל שוק ההעברות העולמי. פלישה שיצרה טירוף סכומים מחודש והכניסה את כל השוק לסחרור.


        ביולי 2008 הפך מיליאן מרדאקוביץ', אקס מכבי תל אביב, לרכש היקר בתולדות הליגה הסינית, כשנרכש תמורת חצי מיליון יורו. שלוש שנים לאחר מכן השיא צמח לארבעה מיליון, ביולי 2012 נרכש לוקאס באריוס ב-8.5 מיליון וביולי אשתקד שילמה גואנגז'ואו 15 מיליון יורו על ריקרדו גולאר כדי להציב רף חדש. עד שב-2016, במהלך שבועיים סוערים בין 21 בינואר ל-5 בפברואר, השיא נופץ לא פחות מארבע פעמים! תחילה בהעברה פנימית על אלקסון הברזילאי (18.5 מיליון יורו) ולאחר מכן על כוכבים שהעניקו לליגה הסינית חשיפה עולמית. ראמירס מצ'לסי (28 מיליון יורו), ג'קסון מרטינס מאתלטיקו מדריד (42) ולקינוח גם אלכס טשיירה משחטאר דונייצק (50) שבמקום להצטרף לליברפול מצא עצמו בג'יאנגסו סונינג ושמע את שחקן העבר מארק לורנסון נוזף בו: "יש לו שאיפות מקצועיות של יתוש".

        כך, למרות הסירוב של רוני וכן ההעדפה של דימיטרי פאייה להאריך חוזה השבוע בווסטהאם ולא לנדוד למזרח הרחוק, באירופה - ובעיקר באנגליה - מביטים בדאגה. הכוח החדש שמאיים לשנות את כללי המשחק.

        אלכס טשיירה שחקן שחטאר דונייצק לפני יון אנסוטגי שחקן ריאל סוסיאדד (רויטרס)
        "שאיפות מקצועיות של יתוש". אלכס טשיירה (צילום: רויטרס)

        כמו בלא מעט מקרים, גם כאן הכול מתחיל ונגמר באיש חזק אחד שרוצה להשאיר חותם. מדובר בנשיא הסיני שי ג'ינפינג, שמעוניין לראות את המדינה המאוכלסת ביותר בעולם מצליחה גם בספורט הפופולרי מכולם. היעד: אירוח הגביע העולמי וזכייה בו. התכנית של הנשיא כוללת הקמת לא פחות מ-20 אלף בתי ספר לכדורגל עד סוף 2017, במטרה לייצר 100 אלף כדורגלנים מקצוענים, אך גם האדרת שמה של הליגה הסינית באמצעות סוללת כוכבים אטרקטיבית. לא עוד שחקנים בשלהי הקריירה דוגמת ניקולא אנלקה ודידייה דרוגבה, אלא כאלה שנמצאים בשיאם. תחילה מקבוצות הדרג השני באירופה, לאחר מכן אולי גם מהטופ של הטופ. איך עושים זאת? עם כסף, כמובן. הרבה כסף.

        בעבר הכדורגל היה מחוץ לחוק בסין. כל התאגדות של מעל 10 אנשים הייתה אסורה על פי חוק. כיום, הנשיא אוסר על חברי המפלגה הקומוניסטית לשחק גולף. ועל כל מגרש גולף שהוא סוגר, הוא פותח מגרש כדורגל. במהלך קלאסי של הון-שלטון, מי שהצטרפו למשימה הלאומית אלו החברות הגדולות והחזקות בסין. הן זוכות להקלות רבות עם כניסתן לענף, ובמקביל משקיעות סכומי עתק בקבוצות. כפי שסין הפכה למעצמת תעשייה ונדל"ן, כך היא מקווה להפוך למעצמת כדורגל. קונים חברות זרות וכוח עבודה זר כדי לקדם את החברות המקומיות. השאלה אם זה יכול לעבוד באותה צורה.

        בעלי הקבוצות, בכל אופן, מרוצים. הם מצליחים לצבור פופולריות בקרב העם הסיני שאוהב מאוד כדורגל (ממוצע צופים של כ-22 אלף למשחק - קצת פחות מאיטליה וצרפת), מפרסמים את המותג שלהם ומשיגים חיבור קל לשלטון. וגם הכסף חוזר. הנה, למשל, חברת הנדל"ן אברגרנדה, שרכשה את מועדון הכדורגל של גואנגז'ואו ב-16 מיליון דולר ומכרה בחלוף ארבע שנים מחצית מהמניות לחברת עליבאבא (חברת הסחר האלקטרוני הגדולה בעולם) ב-190 מיליון. ושימו לב לזכויות השידור: בשנה שעברה שילמו בסין 9 מיליון דולר עבור שידורי הליגה המקומית, ואילו השנה הסכום קפץ ל-200 מיליון, כחלק מהסכם גרנדיוזי לחמש שנים שיגיע ל-1.3 מיליארד דולר. ליגה שעד לא מזמן הכסף האמיתי שרץ בה היה קשור למכירות משחקים ושחיתויות, מצליחה להסיר גם את הכתם הזה בדרך הפשוטה מכולן - באמצעות עוד קצת כסף.

        אוהדי בייג'ינג גוואן (GettyImages)
        הסינים אוהבים כדורגל. הנה האולטראס של בייג'ינג גוואן (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        גואנג'זואו היא נושאת הדגל של המודל הנוכחי. הקבוצה הזו הפכה ב-2011 את דריו קונקה הארגנטינאי לאחד מחמשת המשתכרים הבכירים בכדורגל העולמי, ולאחר מכן ביצעה עסקאות גדולות גם עם החתמת באריוס, רוביניו ופאוליניו. הקבוצות הגדולות האחרות ראו כי טוב, והצטרפו. לאור העובדה שלראשונה מאז 2003 יש לסין ארבע נציגות בשלב הבתים של ליגת האלופות האסייתית, היה ברור שהטירוף קרב ובא, בטח אחרי שגואנגז'ואו מכרה את שיאן השערים אלקסון לשנגחאי SIPG "למען תהילת המדינה" והצלחת הקבוצות הסיניות במפעל היבשתי. ובניגוד לליגות של יפן, ארה"ב, קטאר ויתר המפרץ הפרסי, לסין אין כוונה להפוך לליגת ותיקים.

        שימו לב לשמות. פרט לשיאנים ראמירס, ג'קסון מרטינס ואלכס טשיירה, בחלון הנוכחי הגיעו גם ז'רביניו, פרדי גוארין, גאל קקוטה, סטפן אמביה רנאטו אוגוסטו וז'יל (צמד שחקני נבחרת ברזיל) שהצטרפו לשמות כמו דמבה בה, מרסלו מורנו, בוראק ילמאז, דייגו טארדלי, רובן מיקאל, וולטר מונטיז'ו ועוד רבים וטובים (בעיקר ברזילאים). "אין ספק שזוהי רק ההתחלה ויגיעו אחרים בהמשך", אמר אריקסון בראיון ל"דיילי מייל", שכן הליגה נפתחת ב-4 במרץ והחלון נסגר ב-27 בפברואר. "אין מה לעשות, הכסף הוא הפקטור הראשי. זו ליגה בהתפתחות ולכן יש רצון להביא שמות גדולים". אחרי שגם אסקיאל לאבצי הצטרף להביי תמורת שכר מטורף של 13 מיליון יורו לעונה, יש סיכוי שגם לואיק רמי יגיע. וזה לא יהיה הסוף.

        וכל זה קורה בליגה בה הקבוצות רשאיות לשתף ארבעה זרים, מתוכם שלושה במקביל על המגרש, ועוד שחקן אחד ממדינה אחרת המשתייכת להתאחדות האסייתית (כולל אוסטרליה). כל השוערים, אגב, חיייבים להיות מקומיים. בין המאמנים בליגה הבכירה ניתן למצוא את לואיז פליפה סקולארי, מאנו מנזס, אלברטו זאקרוני, אריקסון, גרגוריו מנסאנו, דן פטרסקו ודרגאן סטויקוביץ'.

        אם נרד קצת לליגה השנייה, אז פרט למיודעינו אלכסנדר סטנוייביץ' שמאמן את בייג'ינג BG וניקולה מיטרוביץ' שמשחק בשנגחאי שנשין, יש שחקנים כמו קונסטנטין בודסקו, סיאד סליחוביץ' ומאמן שלישי שהדריך בעבר את נבחרת ברזיל - ונדרליי לושמבורגו. הקבוצה שלו, אגב, הצליחה לצרף את לואיס פביאנו וז'אדסון, ושילמה 10 מיליון יורו (!) על שוער סיני בן 28 בשם ז'אנג לו, שאפילו לא משתייך לסגל הנבחרת.

        פפ גווארדיולה מאמן באיירן מינכן (מימין) עם לואיז פליפה סקולארי מאמן גואנגז'ו (GettyImages , Alexander Hassenstein)
        אחד משלושה מאמני נבחרת ברזיל לשעבר העובדים כיום בכדורגל הסיני. לואיז פליפה סקולארי, משמאל, עם פפ גווארדיולה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        מבט על חלון ההעברות האחרון מסכם את התמונה בצורה מושלמת. קבוצות הליגה הסינית הוציאו יותר כסף מכל ליגה אחרת בעולם. במקום השני נמצאת הליגה האנגלית, בשלישי הליגה האיטלקית ומעט מאחוריה, במקום הרביעי? ליגת המשנה בסין. שלוש ההעברות הכי גדולות בחלון וכן חמש משש ההעברות המובילות, היו של הקבוצות הסיניות.

        הברזילאים הם כאמור הסחורה המבוקשת ביותר בסין, עם שלושה מאמני נבחרת לשעבר ולפחות 25 שחקנים. משם גם הגיעה ההתרעמות הראשונה. אחרי שקורינתיאנס מכרה ארבעה מכוכביה לקבוצות סיניות, כולל שחקן השנה רנאטו אוגוסט שדחה שלוש הצעות מהבונדסליגה כדי לחתום בבייג'ינג גוואן של זאקרוני, המאמן טיטה פרק את כל תסכולו והודה: "סין דפקה אותנו". כעת החשש עובר לאירופה, וארסן ונגר היה הראשון להביע אותו. "אני לא יודע עד כמה יש שם תשוקה לכדורגל, אבל אם הרצון הפוליטי הוא כה גדול, אנחנו צריכים להיות מודאגים", הבהיר מנג'ר ארסנל. "מבחינה כלכלית, הם יכולים למשוך כל שחקן".

        לא מעט צביעות מתגלה ב"דאגה" הזו של ונגר, במיוחד כשהפרמיירליג (ליגה בה אפילו קבוצה כמו בורנמות' מוציאה יותר מ-40 מיליון ליש"ט על רכש) היא האחראית להשתוללות המחירים באירופה בשנים האחרונות. ועדיין, המגמה ברורה. גם סוכני על דוגמת ז'ורז'ה מנדש ומינו ראיולה זיהו את הפוטנציאל עתיר המזומנים, חיזקו את קשריהם בסין והפכו את הליגה הזו ליעד נחשק עבור המיוצגים שלהם. לכולם ברור לאן נושבת הרוח.

        "כשהגעתי לסין ידעתי מה החזון, ידעתי מה עומד מאחוריו וידעתי מה הם מתכוונים לעשות", אמר טים קייהיל האוסטרלי ל"פוקס ספורטס", רגע לפני שנפרד משגנחאי שנוואה. "לראות את זה מגיע לנקודה בה אנו נמצאים עכשיו, זה פשוט מטורף. יש להם את הכוח. כשהם רוצים משהו הם משיגים אותו, וכשהם לא רוצים משהו הם נפטרים ממנו. ההתקפה תלויה בזרים, ואם אתה לא מספק את הסחורה פשוט יעיפו אותך. אין סבלנות. זו הדלת המסתובבת - אתה רואה הרבה שחקנים באים והרבה שחקנים הולכים. הם יעברו גם את רף 100 המיליון בקרוב. השחקנים כיום חושבים מה הם יכולים להרוויח מזה באופן אישי. אתה דוחה את ליברפול, עוזב את צ'לסי. לכל שחקן יש מחשבות שונות. האם זה יעזור לשחקנים? לא. האם זה יהיה גדול עבור סין? בטח שכן".

        טים קייהיל שחקן נבחרת אוסטרליה (GettyImages)
        "הם יעברו גם את ה-100 מיליון". טים קייהיל (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        אלא שהסינים לא מסתפקים בהבאת כוכבים למדינה, אלא משתלטים על מועדוני כדורגל באירופה. אתלטיקו מדריד ומנצ'סטר סיטי נמצאות בבעלות סינית חלקית, חברת אנרגיה מסין הצילה את סלביה פראג מקריסה וגם את סושו ודן האח מתחזקות חברות סיניות. הכול חלק מהתכנית הגרנדיוזית של הנשיא ג'ינפינג, שמקווה להציג את פניה הידידותיות של סין לעולם. אולימפיאדת 2008 פתחה לסין את הדלת לקהיליית הספורט הבינלאומית והשגת אירוח אולימפיאדת החורף של 2022 נועדה לבסס את המעמד. קבוצות פאר בבעלות סינית וליגה מקומית שתהיה אחת המובילות בעולם (על פי התחזיות: בעוד שנתיים תהיה השלישית הכי נצפית בעולם, אחרי אנגליה וגרמניה), יבטיחו לסין מקום של קבע בצמרת.

        מאדס דוידסן, חבר צוות האימון של אריקסון בשנגחאי SIPG, סיכם את השינוי: "לפני שנה וחצי הציעו לנו שחקנים טובים, אבל כאלה שנמצאים בשולי הסגל או שלא שיחקו זמן רב. עכשיו מציעים לנו שחקני הרכב ממועדונים בכירים באירופה. זה שינוי דרסטי. המועדונים הסינים יכולים לא רק להתחרות במועדונים מאירופה, אלא גם לנצח אימפריות כמו ליברפול במאבק על שחקנים. שחקן מבוקש כמו אלכס טשיירה ושחקן הרכב ברומא כמו ז'רביניו... הם מעדיפים לשחק בסין. זו המציאות החדשה - הדברים לא יחזרו להיות כשהיו".

        נשיא סין שי ג'ינפינג עם קון אגוארו