פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אתה כבר לא באמת צריך להבין בכדורגל, רק לדעת מה להגיד

        זה רק טבעי שאחרי שהודח מתפקידו, קשקש בראיונות והסתבך עם חצי ליגה, גיא לוי יהפוך לפרשן. האם אחרי קלינגר ולחמן, חובבי ליגת העל יצליחו להתמודד עם עוד מאמן כושל שירצה להם על כדורגל? פז חסדאי על תופעת המזגזגים

        אתה כבר לא באמת צריך להבין בכדורגל, רק לדעת מה להגיד
        צילום ועריכת וידאו: קובי אליהו)

        בווידאו: הנאום האחרון של גיא לוי כמאמן הפועל תל אביב

        זה היה עוד שבוע לא קל למאמן הישראלי. זה התחיל בסיפור בין אלי גוטמן לגיא לוי, נמשך במעבר התמוה של מנחם קורצקי מפתח תקוה לנתניה, ואם תרצו הסתיים בניסיון ההתנקשות בבן כהן, שהזכיר מי האיש שפעם ליווה את יובל נעים לפגישה כנציגו. אלה המאמנים, זו המציאות, אפשר רק להיאנח בייאוש. פיטורים וחילופים ושליפות של הנהלות הם דברים שקורים גם בספורט העולמי, ועדיין, העברית, הישראליות, חוסר האלגנטיות, הכל מעניק לאירועים פה תחושה שכונתית ונלעגת במיוחד.

        מעל כולם בולטת הפרידה של גיא לוי מהפועל תל אביב, בעיקר כי כל הקדנציה שלו לוותה במופע ליצנות, החל מדרך המינוי המגוחכת, ומשם היכולת האומללה, הראיונות התמוהים בסיום המשחקים, ולבסוף הפיטורים הצפויים מראש, שהגיעו כמה ימים אחרי שגם הוא וגם גוטמן סיפקו הצהרות סותרות לחלוטין. היה משעשע לחזור לאחור ולראות איך השניים פרגנו אחד לשני ודיברו על עתיד משותף, על אף שבתוך תוכם ידעו שכל העסק רעוע וחסר סיכוי. זה לא הפריע להם להתייצב בפני המיקרופונים ולברבר ברבורים, כאילו שכחו שדבריהם מוקלטים ומתועדים, או שבעצם הם כבר יוצאים מנקודת הנחה שאין חשיבות למילים, שהקהל מתייחס בביטול לכל דבר שנאמר, ובעיקר שהזיכרון קצר.

        גיא לוי מאמן הפועל תל אביב (אדריאן הרבשטיין)
        מתאמן בלברבר את עצמו לדעת. גיא לוי (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        וכשהזיכרון קצר, אפשר להעריך כרגע דבר אחד: בקרוב גיא לוי יחזור להיות פרשן. נראה כי הראיונות האטרקטיביים שלו בסיום המשחקים אולי לא הועילו לו מול הנהלת הפועל תל אביב, אבל הם הפכו אותו לדמות מעניינת, ויצרו לו תדמית של אדם שמדבר בצורה ישירה, בלי פחד, אחד שלא חושש לירות האשמות, אולי כי הוא מחויב לאיזושהי אמת, גם אם היא עומדת בסתירה למחויבות שלו למעסיקיו. ומי לא רוצה פרשן כזה? איש כדורגל עם לשון חדה ותעוזה, אדם שפורח מול המצלמה ומרגיש צורך עז לספק את הסחורה, מישהו שמבין את העסק ונותן שואו, ומעתה, במציאות הישראלית, יש לו גם את התכונה הנחשקת מכולן לפרשן: חשד לאינטרס סמוי. הוא מעורב רגשית עם חצי מהליגה, החל מסכנין ובית"ר וטביב ועד לגוטמן וכבירי והפועל (וזה רק מהשנה האחרונה!), וכל משפט שני שלו עשוי להתפרש כנקמנות או מניע אישי נסתר. יש אידיאלי מזה? יש מסעיר מזה? הרי הוא ישתלב נהדר.

        בתווך, כמובן, יהיו האוהדים. אלה שראו את גיא לוי מפוטר מסכנין, עושה עונה יפה בבית"ר, ואז מפוטר מהפועל תל אביב. הם ישמעו את גיא לוי מנתח ומסביר ומבקר, ובראש יעבור להם דבר אחד: איך הוא לא מובך? איך הוא מתיימר ללמד אותנו כדורגל אחרי הקדנציה הזאת בהפועל? קחו אוהד משער 5 או 7 בבלומפילד: האם לא חצי מהם יכלו להוציא מאזן זהה לגיא לוי בתקופתו כמאמן? האם לא יכלו לגרום לקובץ השחקנים הזה לכבוש מעט יותר? וכך בקרוב, סביר להניח, כשלוי יפרשן (בין אם זה ברדיו, בטלוויזיה או ברשת) ויסביר על הטעויות של הקולגות שלו, על חילופים מאוחרים או מערכים מוטעים, יהיו רבבות בבית שירצו לזעוק, וקולם לא יישמע: איך הכושל הזה לא מתבייש?

        אוהדי הפועל תל אביב (יוסי ציפקיס)
        היי, אתה שם, רוצה לאמן? אוהדי הפועל תל אביב (צילום: קובי אליהו)

        אבל למה שיתבייש? מדי יום ביומו מאמנים כושלים, חלקם ממש חסרי מושג, מנתחים ומפרשנים ביהירות בלתי נסבלת. זה מתחיל מפרשנים כמו ג'ימי טורק או שייע פייגנבוים, שבנוסף להיותם עילגים הם גם מיושנים, וספק איזה מנהל ראוי יעלה בדעתו למנות אותם לתפקיד מקצועי. אבל גם נוכחותו של פרשן "צעיר ומעודכן" כמו ניר קלינגר היא צורמת ומקוממת. האם המאמן שהוריד ליגה את אשדוד (וזה לא קל להוריד את אשדוד) יכול לבקר קולגות? ובכמה נחרצות וביטחון עצמי מרשה לעצמו אייל לחמן להטיח בנו את דבריו המקצועיים לאור הכישלונות הקבועים של דרכיו ושיטותיו? איך אפשר להתייחס ברצינות לדברים של איש מקצוע שמפוטר שוב ושוב בגלל שהוא לא עושה את התפקיד שלו בצורה ראויה? אבי נמני, למשל, אילו הייתה בו מעט הגינות, בכל פעם שהוא מדבר על מכבי תל אביב ומבקר החלטות של ג'ורדי ראוי היה שיסייג את דבריו ויבהיר: "חשוב לציין שכשאני קיבלתי את המפתחות מגולדהאר ונהניתי מתקציבי ענק, כשלתי ופוטרתי, לכן אין היגיון בכך שאבקר את הקבוצה הזאת, לא לא, אין בזה שום היגיון, אני רק אדם שמנסה לעשות את העבודה שלו ולהמשיך לצוף בין העולמות".

        גארי נוויל (לפחות בינתיים) הוא ההוכחה שלא כל פרשן מוצלח הוא אוטומטית מאמן מוצלח, וברור שהצלחה של מאמן תלויה במגוון גורמים ונסיבות, ובכל זאת, גיא לוי הוא הסמל הכי רלוונטי לתופעת המאמן-פרשן בישראל. לאיש מקצוע שחי במקביל את שני העולמות ומזגזג ביניהם. למאמן שמגיע לעמדת הראיונות וקצת מדבר כמו פרשן: אחד שמנתח באובייקטיביות את המשחק ("לא שיחקנו חכם") כאילו הוא צפה בו מהצד ואין זו אחריותו. לאנשים האלה כבר במהלך המשחק עוברת בראש המחשבה על איך לצאת טוב מהראיון. איך לנסח את הדברים, איך להישמע צודק, וכמובן איך להישאר רלוונטי ולקבל את ג'וב הפרשנות הבא, וזאת כדי לשבת בפאנלים, וללהג ולקשקש על מנת להישמע כמו איש מקצוע רציני, ולהישאר בתודעה. ואז לקוות שיחדור לתת מודע של המנהל/בעלים הישראלי, שיגיד לעצמו, "בונ'ה, הפרשן הזה יודע על מה הוא מדבר, אולי אמנה אותו במקום המאמן הכושל שיש לי עכשיו", וחוזר חלילה.

        גיא לוי מאמן בני סכנין (אדריאן הרבשטיין)
        התגעגעתם? גיא לוי (צילום: ברני ארדוב)