הכינור נדם: על פיטוריו של רודי גרסיה מאימון רומא

פיטוריו של רודי גרסיה אתמול (רביעי) מרומא לא הפתיעו איש. זה היה באוויר כבר תקופה ארוכה, והקמפיין התקשורתי להחלפתו התנהל למעשה מתחילת העונה. אחרי שני נצחונות בלבד בחמישה המחזורים הראשונים, הוגדרו המשחקים מול קארפי ופאלרמו כקריטיים. רצף חמישה נצחונות ליגה "הציל" אז לכאורה את משרתו של הצרפתי, אבל כבר בנובמבר התנוססה ב"קוריירה דלו ספורט" הכותרת העסיסית: "רומא זקוקה לאנצ'לוטי" אחרי הפסד לאטאלנטה באולימפיקו. וזו, באופן משעשע למדי, דווקא הסיבה בגללה החזיק גרסיה מעמד עד עכשיו.

הנהלת רומא באמת חלמה על קרלו אנצ'לוטי שלקח שנת שבתון אחרי שפוטר מריאל מדריד. המאמן המוערך, שחקן רומא נערץ בעברו, הצהיר פומבית על רצונו לחזור יום אחד למועדון, והיו תקוות כי יעשה זאת בקיץ. סירובו המוחלט של אנצ'לוטי לקבל את התפקיד באמצע העונה גרם לרומא להמתין לו, אבל אז הופרעו התוכניות על ידי באיירן מינכן. פפ גווארדיולה החליט לעזוב את בוואריה, האיטלקי חתם מראש כמחליפו בקיץ, ורומא הבינה שהיא יכולה לפעול ללא הגבלות. לוצ'אנו ספאלטי, שסיים לקבל את שכרו מזניט ביוני, אחרי שהרוויח 300 אלף יורו לחודש בלי לעשות דבר במשך שנה וחצי, היה פנוי למשימה. כעת הוא חוזר לקדנציה השניה, וגרסיה משלם את המחיר, על אף שאי אפשר להפיל את כל התיק עליו.

במובן מסוים, גרסיה הוא קורבן של ציפיות גבוהות מדי שיצר בעצמו. הוא הגיע לעיר הנצח בקיץ 2013 על תקן מאמן אלמוני יחסית בארץ המגף, על אף שזכה באליפות צרפת עם ליל. האוהדים פיקפקו בכישוריו, אבל רומא דהרה מיד לפסגה עם רצף 10 נצחונות, וכל הספקות הוסרו. ג'אלורוסי הציגו כדורגל נהדר מכל הבחינות בעונת 2013/14, וסיימו את העונה עם 85 נקודות – מאזן שמספיק כדי לזכות בסקודטו ברוב העונות. לצערם, הם אפילו לא היו בתמונת המאבק על הכתר כי יובנטוס צברה 102 נקודות, אך המקום השני הבטיח חזרה לליגת האלופות, והאופטימיות היתה גדולה.

בעונה שעברה, חלה נסיגה משמעותית כאשר רומא צברה 70 נקודות בלבד, אך זה עדיין הספיק כדי לסיים את סגניתה של הגברת הזקנה. בעיה משמעותית יותר היתה בצ'מפיונס ליג, שם הובסו הרומאים 7:1 על ידי באיירן מינכן באולימפיקו, ולבסוף פיספסו כרטיס לשמינית הגמר בגלל הפסד ביתי גורלי מול מנצ'סטר סיטי. זו היתה מכה חזקה למועדון שמנסה לבנות את עצמו כאחד הטובים באירופה, ללא הצדקה היסטורית לכך. ניתן לומר כי אז, לפני קצת יותר משנה, החלה הצניחה ההדרגתית במעמדו של גרסיה. ההנהלה החלה לפקפק בו, וחלק מההחלטות נכפו עליו בניגוד לרצונו.

צעד חשוב ביותר, שכמעט ולא זכה לסיקור תקשורתי מחוץ לרומא, היה החלטתו של הבעלים האמריקאי ג'יימס פאלוטה להעזיב את מאמני הכושר שהביא איתו גרסיה ולהצניח צוות חדש במקומם. המהלך ממש לא הוכיח את עצמו על המגרש – רשימת הפצועים של רומא תמיד ארוכה, והיכולת הפיזית של השחקנים מוטלת בספק גדול כי הקבוצה נוטה לספוג העונה שערים רבים בדקות האחרונות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ב-4:4 המטורף בלברקוזן בליגת האלופות ובשערי השיוויון המאחורים של בולוניה, טורינו וקייבו בליגה. מאידך, עורערה קשות סמכותו של גרסיה בחדר ההלבשה. לדברי העיתונאים המקורבים למועדון, שחקנים בכירים לא תמיד מילאו את הוראותיו, וחלקם פשוט המתינו בסבלנות לפיטוריו.

גם בשוק ההעברות בוצעו טעויות קשות, בעיקר באשמתו של המנהל הספורטיבי ואלטר סבאטיני, יד ימינו של פאלוטה. יהיה ארוך ומשעמם לפרט את כל המשגים לאורך השנה האחרונה, כמו למשל בזבוז 14 מיליון יורו על סיידו דומביה שנרכש מצסק"א מוסקבה, לא התאקלם באיטליה, ונשלח חזרה לרוסיה בהשאלה באוגוסט. בימים אלה מנסה רומא למכור את כוכב חוף השנהב, בעוד צסק"א עושה מאמצים להאריך את ההשאלה – אבל בסגל ג'אלורוסי יש חלוץ טבעי אחד מאז תחילת העונה. רק אדין דז'קו, הרכש ממנצ'סטר סיטי, הוא שחקן רחבה, והוא מצא את הרשת שלוש פעמים בלבד. כאשר הוא פצוע או לא בכושר, לא היה לו תחליף, עד שגרסיה זרק לאחרונה למערכה את הניגרי המוכשר בן ה-18 עומר סדיק.

גם כאשר בוחנים את שאר הסגל, ניכר היעדר איזון. אדם ליאיץ' נמכר לאינטר, וכך נותרה רומא ללא שחקני אגף עם רגל ימין חזקה, בעוד שמאליים יש לה בשפע – מוחמד סלאח, ג'רביניו ויאגו פאלקה. לוקה דין, שהושאל ברגע האחרון מפריז סן ז'רמן בקיץ, הוא המגן השמאלי היחיד. הקשר אלסנדרו פלורנצי ממלא פעמים רבות את משבצת המגן הימני, ודניאלה דה רוסי מוזעק לפרקים למרכז ההגנה כי אין בלמים ראויים, בעוד אלסיו רומאניולי נמכר למילאן. באופן כללי, כפי שמראה הנסיון עם מהדי בנעטיה שעבר לבאיירן מינכן ומרקיניוס שעבר לפ.ס.ז', רומא היא עדיין מועדון מוכר יותר מאשר מועדון קונה, ולכן לא קל למאמן לבנות קבוצה לטווח ארוך.

ואם זה לא מספיק, הרי שגם התנאים החיצוניים לא היטיבו עם רומא. החלטת המשטרה לפצל את יציעי האולטראס, בתמיכתו של פאלוטה, נתקלה בהתנגדות עזה, והסכסוך יצא לחלוטין משליטה. מאז תחילת העונה מחרימים אוהדים רבים מאוד את המשחקים הביתיים, והאווירה באיצטדיון השקט מתסכלת עד כאב. אלה מטורחים להגיע בכל זאת, שורקים בוז לשחקנים כאשר הם לא מצליחים. אי אפשר לשמור על מוטיבציה בשיאה בנסיבות אלה, והתוצאות התדרדרו. ניצחון אחד ב-10 המשחקים האחרונים היה לגרסיה, וזה כולל הדחה מהגביע במשחק ביתי מול ספציה מהליגה השניה, אל מול היציעים הריקים.

המאמן עצמו, כך נראה, השלים במידה לא מבוטלת מראש עם הבעיות. האוהדים לא אהבו כבר בשלהי העונה שעברה את התבטאותו לפיה "יובנטוס נמצאת בליגה משלה". גם כאשר קירטעה הגברת הזקנה בתחילת העונה, לא ניצלה זאת רומא והותירה את הבמה לנאפולי, פיורנטינה ואינטר. היו לה גם תוצאות מעולות, כמו 1:2 על יובנטוס במחזור השני ו-0:2 בדרבי על לאציו, אולם גרסיה ספק ביקורת נוקבת ועקבית על כך שאין לקבוצתו זהות.

מאמן איטליה לשעבר צ'זארה פראנדלי כתב לאחרונה במאמר: "אין לרומא פנים משל עצמה, ואין תוכנית טקטית מוגדרת. גרסיה לא הצליח לארגן את משחק ההגנה היטב. תראו את מאוריציו סארי שבנה הגנה מצוינת בנאפולי תוך שלושה חודשים משחקנים שלא נחשבו לכוכבים. ברומא זה לא קרה, וגם האווירה באיצטדיון, כאשר משחקי בית מרגישים כמו משחקי חוץ, לא תורמת".

העיתונאי דניאל מנוסיה האשים את גרסיה בהיגררות אחרי היריבות. בעונתו הראשונה של הצרפתי, רומא יזמה וכפתה את התוכנית שלה על היריבות, אך בימים אלה היא מתאימה את עצמה. "לרומא היו 59 אחוזי אחזקה בכדור מול אינטר, אבל רק 32 אחוזים מול פיורנטינה ו-39 אחוזים מול נאפולי. גרסיה טוען שקבוצה טובה צריכה לדעת לעשות הכל, אבל כאן הגמישות פירושה אובדן זהות. היא הוכחה שרומא לא מרגישה קבוצה גדולה מספיק", קבע מנוסיה.

כאשר בוחנים את הנתונים הסטטיסטיים הטהורים, מורגשת ירידה בכל החזיתות בהשוואה לשתי העונות הקודמות של גרסיה. רומא ביצעה העונה 13 חטיפות למשחק בממוצע לעומת 20 ב-2013/14. אחוז הדיוק במסירות התדרדר מ-86 ל-81 אחוזים. פעמים רבות מתבסס המשחק של רומא על מסירות ארוכות לעבר שחקני אגף, בניגוד לעבר. התחושה הכללית, במשך זמן רב, היא שהקבוצה נוסעת ברוורס – היא הופכת פחות ופחות טובה עם כל שבוע שחולף. הלהט, שאיפיין את גרסיה בתחילת הקדנציה שלו, כבה. בעונה שעברה, הוא ניגן על כינור דמיוני במחאה על שיפוט במשחק מול יובנטוס. לאחרונה, הכינור לא נשמע. כאשר התהליך ניכר לאורך זמן, ויש מאמן מנוסה דוגמת ספאלטי, שמכיר את המערכת מבפנים אחרי ארבע שנים מוצלחות באולימפיקו בין 2005 ל-2009, וגם יהנה מתמיכת האוהדים, קשה לומר שההחלטה לפטר את הצרפתי מופרכת. יש בה הרבה הגיון, גם אם הוא לא אשם בחלק ניכר מהמחדלים.