כדור האבסורד: השיטה הנוראית של פיפ"א בבחירת כדורגלן השנה בעולם

אחד התחביבים של תקשורת הספורט בשעות שאחרי טקס כדור הזהב הוא לחפש הצבעות הזויות של מאמני נבחרות לאומיות שונות ולצחוק עליהם. בעבר, כאשר פיפ"א הייתה מעניקה את התואר לבדה, ללא השיתוף עם מגזין פרנס פוטבול, זה היה מצחיק הרבה יותר, כי לא היו מגבלות על הבחירות ושחקנים אלמונים לחלוטין זכו לקולות. בשנים האחרונות מוגשת רשימה מצומצמת של 23 שמות שנקבעת על ידי ועדה, וכוכבי נבחרות קמבודיה וקלדוניה החדשה לא יכולים להידחף. לכן הדבר הכי מוזר הוא לכלול את גארת' בייל במקום ליאו מסי, כפי שעשה אלי גוטמן. וזה נחמד, כמובן, אך הרשימה המצומצמת הזו יצרה בעיה קשה הרבה יותר. בפועל, לא מאמן גואטמלה מסכן את האינטגריטי של הבחירות, אלא הוועדה שבוחרת את הרשימה.

לכן, במקום לחפש כיצד הצביע קפטן טורקמניסטן, עדיף להתבונן בהצבעה של מאמן איטליה, אנטוניו קונטה והקפטן שלו, ג'יג'י בופון. חפשו אותם כאן, במסמך הרשמי שפרסמה פיפ"א. לא מצאתם? ובכן, הם פשוט החרימו את ההצבעה במחאה על הרכב הרשימה. הצעד הזה לא זכה לתהודה מספקת וחבל שכך. הלוואי וכולם היו נוהגים כמוהם, ולא רק בגלל שלא היה אף איטלקי בין 23 הכוכבים שהוצעו לבחירה.

תסתכלו על הרשימה, ותמצאו בה שוער אחד בלבד. רק מנואל נוייר הוצע למאמנים, לקפטנים ולעיתונאים. מה עם אלו שרצו לתת את קולם לבופון, שהצעיד את יובנטוס לדאבל ולגמר ליגת האלופות? מה עם דויד דה חאה שחווה עונה אדירה בכל קנה מידה? מה עם קלאודיו בראבו, שוער ברצלונה ואלופת דרום אמריקה? השלושה האלה היו טובים יותר מנוייר בשנת 2015, וראויים מאוד בפני עצמם.

חמור מכך – ברשימה מופיע רק שחקן הגנה אחד, חאבייר מסצ'ראנו, ואפילו זה בערבון מוגבל, כי הרי הוא משחק בקישור בנבחרת ארגנטינה. זהו סימן מובהק לכך שהוועדה ירדה לגמרי מהפסים. כדורגל הוא לא רק משחק של חלוצים, ואנשי מקצוע בפיפ"א חייבים להבין זאת טוב מכולם. האם דויד אלאבה, ג'יורג'יו קייליני, לאונרדו בונוצ'י וג'רארד פיקה לא ראויים לקול אם מישהו רוצה להצביע להם? ברור שכן. אז איפה הם? ואם הרשימה קצרה מדי, למה לצמצם אותה מראש ל-23 שמות? מה המשמעות של הרשימה המקדימה, עם 59 השמות, אשר גם ממנה נעדר שמו של בופון באופן ביזארי, אם אף אחד לא מצביע לפיה? העיוות האומלל הזה משדר חוסר מקצועיות קיצוני. הוא הופך את כל התהליך לבדיחה מגוחכת נטולת ערך מינימלי.

בנוסף, הענקת שלושה קולות בלבד לכל מצביע תורמת אף היא לאבסורד. כאשר נערכה ההצבעה בקרב המומחים של "גרדיאן", למשל, כל אחד בחר ב-40 השחקנים המובילים בשנה הקלנדרית. הדבר העניק לרשימה גיוון ואיפשר דירוג הגיוני יחסית (אם כי גם זו שיטה ממש לא אידיאלית). בדירוג כדור הזהב, כאשר רוב המצביעים מעניקים שניים מתוך שלושת הקולות לליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, לאחרים לא נותר הרבה. תתבוננו בפילוח הזה, שמוצג אף הוא לראווה באתר פיפ"א. מתחת למקום השלישי כל ההבדלים הם בגדר טעות סטטיסטית. עצוב לראות את זה. עדיף לא לראות את זה. זה פשוט לא רציני.

הדירוג של לואיס סוארס, שהיה לטעמי השחקן המצטיין ב-2015, הוא עלבון לאינטליגנציה. לפחות שמחתי לגלות שמסי מסכים איתי בנושא. הפרעוש היה היחיד, לצד קפטן אורוגוואי, דייגו גודין, שדירג את החלוץ הנושך במקום הראשון, לפני ניימאר. בקיצור, בהינתן השיטה, הבחירה הנכונה ביותר הייתה של בופון וקונטה.

כעת נעבור לנבחרת השנה, וכאן השיטה שונה בתכלית. יותר מ-20 אלף שחקנים מקצוענים מרחבי תבל נטלו חלק בהצבעה, והיא אמורה לכאורה להיות משקפת הרבה יותר. אלא שהפילוחים הסטטיסטיים לא פורסמו, ולכן הרשו לי להביע חוסר אמון מוחלט בתוצאות. אם סוקרים את כל העולם, פשוט לא ייתכן כי שלושה נציגים של ריאל מדריד וברצלונה (סרחיו ראמוס, דני אלבס ומרסלו) יתפסו את כל המקומות הראשונים בדירוג שחקני ההגנה. זאת ועוד – אם באמת סוקרים יותר מ-20 אלף אנשים שמבינים עניין, לא יכול להיות שדויד לואיז מסיים לפני קייליני, בונוצ'י וג'רום בואטנג. זה מנוגד לכל הגיון.

זאת ועוד – לא ייתכן שלוקה מודריץ' ייכלל בנבחרת המצטיינים לראשונה בחייו דווקא בשנה החלשה ביותר שלו בתקופה האחרונה. הקרואטי הוא אחד השחקנים הכי אנדרייטד, שמעולם לא קיבל את הכבוד הראוי. חלקו היה חשוב מאוד, למשל, בזכייה של ריאל מדריד בליגת האלופות ב-2014. לעומת זאת, הוא החמיץ חלק ניכר מאוד מהחודשים הראשונים של 2015 בגלל פציעה, וכמעט ולא שיחק בשלבים המכריעים בליגת האלופות. נכון לרגע ההצבעה, הוא כלל לא היה רלוונטי. אם מדגם רחב ומייצג של עשרות אלפי שחקנים לא בחר בו ב-2014, אין סיכוי קלוש שהוא יסיים במקום השלישי מבין הקשרים בהצבעה ב-2015, בעוד חברו לנבחרת, איבן ראקיטיץ', כוכב על בעונה מושלמת של ברצלונה וכובש שער בגמר ליגת האלופות, ידורג במקום ה-13. מצטער, אבל אני פשוט לא מאמין לתוצאות. הן נראות מפוברקות.

נדמה כי גם תוצאות הבחירה לשער השנה מטעם פיפ"א פוברקו. אני לא מאמין ש-46 אחוזים מהגולשים בחרו בשער של ונדל לירה, ורק 33 אחוזים הצביעו לסלאלום של מסי בגמר הגביע מול בילבאו. אני מסרב להאמין לכך משתי סיבות בלתי תלויות. ראשית, הפופולריות של מסי צריכה להעניק לו יתרון בהצבעת אוהדים תמיד ובכל מצב, ללא קשר לאיכות הביצוע – קל וחומר כאשר מדובר בכיבוש מרהיב ויוצא דופן אפילו בסטנדרטים של הארגטינאי. רוב האוהדים בעולם יצביעו למסי כי הוא מסי. שנית, השער של לירה רגיל למדי. רואים מאות כאלה בכל שנה, וגם לא היה כל צורך בקפיצה האקרובטית כשהוא מצא את עצמו מול שוער. היה קל יותר לגלגל את הכדור לרשת בלי לקפוץ. גם בהתעלם אפקט מסי, השער של הארגנטינאי והבעיטה המטורפת של אלסנדרו פלורנצי, עולים בכל פרמטר על השער של לירה.

אם נתבונן בהיסטוריה של ההצבעות לאורך השנים, ניתן להבחין כי יש הטייה ברורה של התוצאות על ידי גולשים ממדינות מסוימות. למשל, השער של מירוסלאב סטוך במדי פנרבחצ'ה זכה בכ-78 אחוזים מהקולות ב-2012 לעומת שבעה אחוזים בלבד לסלאלום של ניימאר. האם זה הגיוני? ברור שלא, אבל הטורקים התנפלו על האינטרנט, ויש לפנרבחצ'ה מספיק אוהדים מסורים. זו גם הסיבה בגללה זכה שער שגרתי למדי של חמיט אלטינטופ במדי הנבחרת הטורקית ב-2010.

ואולם הפעם יש לנו עסק עם שער שהובקע במשחק מרכז טבלה בליגה מחוזית זניחה בברזיל. שימו לב שאין אפילו צופים באצטדיון. היציעים ריקים לגמרי. ללימה היה מזל גדול שהייתה מצלמה, כי בכל שנה נכבשים מאות שערים כאלה בטורנירים של חובבים, ואף אחד לא רואה אותם. כיצד מישהו בכלל הבחין דווקא בלירה ודחף אותו לרשימת עשרת המועמדים מלכתחילה? ומי ניהל קמפיין, באיזור גויאס הקטן בברזיל, כדי שינצח את מסי? אז המנצח אמנם הודה לעם הברזילאי שהצביע בהמוניו, אבל העם הברזילאי הזה נתן לטורקים לנצח אותו לפני שלוש שנים בנוקאאוט כשדובר בניימאר. אז אני מצטער לומר – אאמין שאלביס חי לפני שאשתכנע שלירה זכה בתחרות הוגנת.

דמיינו לעצמכם שאתם צריכים להסביר לחייזר את קסמו של הכדורגל. הוא מעולם לא ראה את הכדור, ומבקש לצפות בשער היפה ביותר של השנה. ואז אתם מראים לו את השער של לירה. מה הוא יחשוב על המשחק האהוב שלנו אם זה השיא שלו?

אגב, ברור לגמרי מי היה אמור, או יותר הייתה אמורה, לזכות. ב-2015 הובקע שער מחצי מגרש בגמר גביע העולם. זה היה ביצוע מרהיב ועוצר נשימה על הבמה הגדולה ביותר שאפשר לדמיין. מה היה קורה לו מסי היה הבקיע כך מול גרמניה ב-2014? הוא היה מוכתר מיד לכובש השער היפה ביותר בכל הזמנים, הרחק לפני דייגו מראדונה מול אנגליה. העובדה כי מדובר במונדיאל לנשים ולא לגברים לא מורידה דבר מההישג הכביר והפנומנלי של קרלי לויד שהשלימה שלושער ב-2:5 על יפן. זהו שער השנה ללא תחרות. אם מתעקשים על חלוקת פרסים לשחקנית ומאמנת השנה בטקס החגיגי, כדאי לוותר על הצביעות ולחדול משוביניזם.