חושף שיניים: לואיס סוארס שיחרר את ברצלונה מהתלות בליאו מסי

בווידאו: הצמד של סוארס בקלאסיקו מול ריאל מדריד

שלשום היה התאריך האחרון למשלוח הצבעות בפאנל הפרשנים העולמי של העיתון הבריטי גרדיאן שקובע את 100 השחקנים המצטיינים לשנת 2015. על כל פרשן היה לדרג את 40 השחקנים הטובים ביותר לדעתו, והבחירה במספר אחת לא היתה פשוטה. ברור לגמרי שהשנה שייכת לשלישיית החוד המופלאה של ברצלונה, אבל מי צריך לעמוד בראש? הנטייה היתה להצביע ללואיס סוארס, היא התחזקה והפכה לוודאית אחרי הקלאסיקו בשבת, ואתמול התקבל בדיעבד החיזוק האולטימטיבי לבחירה זו. עכשיו כבר אין ספק – החלוץ האורוגוואי הוא שחקן השנה ב-2015.

ההסבר המרכזי לכך פשוט – סוארס הוא שהפך את ברצלונה למכונה הדורסנית ומהנה כפי שהיא כיום, והוא האחראי לשחרורה מהתלות בליאו מסי. עד להגעתו, שיתוף הפעולה בין מסי לניימאר לא היה מושלם. הברזילאי אמנם לא ניסה להתחרות בארגנטיני ולא ניפח את האגו מעבר לפרופורציות הנכונות, אך השניים לא תמיד שידרו על אותו גל מבחינת כדורגל נטו, ומשהו היה חסר. סוארס הוא החלק המשלים בפאזל. זה היה ברור מאז דרך האורוגוואי על הדשא בסנטיאגו ברנבאו בהופעת הבכורה באוקטובר לפני שנה ובישל תוך ארבע דקות לניימאר, ובזכותו פיתחה כל השלישיה הבנה טלפתית. בזכותו הם פועלים יחד, בהרמוניה קרובה לשלמות, ומפרקים לחתיכות קטנות את כל היריבות שעומדות מולם. בזכותו לא היתה לפציעתו של מסי השפעה על התוצאות של בארסה.

קחו את הימים האחרונים כדוגמא קטנה. בשבת התכבד סוארס בצמד בקלאסיקו והשלים בכך שלושה שערים בשני המשחקים מול ריאל ב-2015 – את הקרב המכריע על האליפות בעונה שעברה הוא הכריע עם שער ניצחון בסוף מרץ. אתמול היה מעורב האורוגוואי בכל חמשת השערים הראשונים של בארסה נגד רומא. הוא גילגל פנימה את הראשון, בישל באמנות את השני למסי, הפציץ בעיטת יעף מרהיבה כדי לכבוש את השלישי, פרץ את ההגנה במסירת עומק גאונית למסי שבישל את הרביעי, ולבסוף בישל גם את השער החמישי לארגנטיני, גם אם טכנית האסיסט לא נרשם לזכותו כי ווייטק שצ'סני הדף את הבעיטה הראשונית של מסי, ורק הריבאונד הלך לרשת. סוארס מעורב, אם כך, בשבעה שערים בשני משחקים מול שתי יריבות פאר, וזה בסך הכל שבוע שגרתי מבחינתו.

סוארס להט עם צמד ושני בישולים, ברצלונה מחצה את רומא

לא היה שחקן שתרם יותר בשנה הקלנדרית הנוכחית לזכיה של ברצלונה בליגת האלופות מאשר סוארס. הוא כבש צמד במנצ'סטר מול סיטי במשחק הראשון בשמינית הגמר והפך את הגומלין ללא רלוונטי. הוא הבקיע צמד בפריז מול סן ז'רמן ברבע הגמר, ושוב הפך את הגומלין ללא רלוונטי. כאשר באיירן מינכן איימה לחזור במינכן מפיגור 3:0 מהמשחק ה ראשון, היה זה סוארס שבישל בגאונות את צמד השערים של ניימאר תוך 14 דקות וסגר עניין לבסוף הוא חתום גם על שער הניצחון על יובנטוס בגמר. חמישה שערים ושני בישולים בשבעת המשחקים בשלבי הנוקאאוט מול אלופות אנגליה, צרפת, גרמניה ואיטליה. אין יותר טוב מזה.

כעת תוסיפו למאזן גם חמישה שערים ושני בישולים בחמישה המשחקים בשלב הבתים בצ'מפיונס ליג העונה – וזאת מבלי לקחת בחשבון את המעורבות בשערים נוספים שלא נכללים בסטטיסטיקה היבשה. בליגה הספרדית, ב-30 המשחקים בשנת 2015, רשומים לזכותו של סוארס 26 שערים ו-12 בישולים. לא נשכח גם שער ובישול בסופר-קאפ האירופי מול סביליה. וגם שני השערי ושלושה הבישולים בדרך לזכיה בגביע הספרדי, נגד אתלטיקו מדריד, ויאריאל ובילבאו. בסך הכל, נכון לעכשיו יש לו 39 שערים ו-21 בישולים ב-50 משחקים בכל המסגרות בשנה הקלנדרית, חלקם הנכבד במאני טיים, כאשר הקבוצה זקוקה לו יותר מכל.

הנתונים האלה חשובים, אך חשובה אפילו יותר המהות. בתקופתו בליברפול, איש לא פיקפק בכשרון העצום של האורוגוואי, אך היו טענות מוצדקות מאוד כלפיו בכל הקשור להתנהגותו. מדובר לא רק בנשיכה בידו של ברניסלאב איבנוביץ', אלא בגישה לא ספורטיבית – מכות קטנות מאחורי גבו של השופט, דריכות, התחזויות, וכל יתר התופעות שמעניקות תדמית של שחקן מלוכלך. היה גם מימד מסוים של אנוכיות, שהלך ופחת עם כל עונה שחלפה. כאשר ליברפול כמעט זכתה באליפות ב-2013/14, סוארס כבר היה שחקן קבוצתי אדיר. ועדיין – הוא היה הכוכב המרכזי של הקבוצה, ומטבע הדברים משך לא פעם את השמיכה לכיוונו.

כל זה נשאר מאחוריו אחרי הנשיכה של ג'ורג'ו קייליני במונדיאל. כאשר ברצלונה הימרה עליו למרות התקרית, הפנים סוארס עד כמה הוא בר מזל, ובתקופה שחלפה מאז הוא דווקא משפר את תדמיתה של בארסה. לאורך שנים, לאוהדים ברחבי תבל הספיקו להימאס הוויכוחים, ההתחזויות ומשיכות הזמן של בארסה, בהובלתם של סרג'יו בוסקטס, ג'ורדי אלבה וניימאר. היה חשש כי סוארס יעצים את התופעה, אך ההיפך המוחלט קרה. בגרסתו הנוכחית, האורוגוואי הוא אחד השחקנים ההוגנים שתמצאו. הוא מתייחס בכבוד ליריבים, ובכבוד גדול עוד יותר לחבריו לקבוצה.

"אני לא חושב שאני אחד הטובים בעולם", אמר סוארס בראיון ל-ESPN בקיץ, "אני רק מנסה לעשות את המיטב. אני בקבוצה הכי טובה בעולם, ומשיג דברים עליהם לא העזתי אפילו לחלום. אני נהנה לשחק עם כוכבים כמו מסי, ניימאר ואינייסטה, ונותן לאוהדים להעריך את הביצועים שלי". במפגש עם אוהדים צעירים של בארסה, דחה החלוץ בתוקף כל נסיון לומר שהוא הכוכב הגדול של הקבוצה. "אתם יודעים טוב מאוד מיהו השחקן הכי טוב שלנו", הוא הצהיר.

והוא צודק. מסי הוא עדיין הכוכב הגדול של בארסה. ואולם, השנה סוארס היה אפילו טוב יותר וחשוב יותר ממנו. הוא הדבק שחיבר את החוליה הקדמית, והיה גם המוציא העיקרי לפועל. לכן היה הגיוני ונכון להצביע לו במקום הראשון ב-2015, לפני מסי.

אלכסיס סאנצ'ס קיבל את המקום השלישי ברשימה שלי, בין היתר בגלל שהצעיד את נבחרתו לזכיה בקופה אמריקה. הפריחה של הצ'יליאני בארסנל בתפקיד חופשי מרמזת על כך שתפקיד דומה בברצלונה בעונת 2013/14 היה עשוי לאפשר לו להפוך לסוג של סוארס, הצלע השלישית בחוד הקטלני. טאטה מרטינו, כמו פפ גווארדיולה וטיטו וילאנובה לפניו, לא השכיל לראות את הפוטנציאל הזה ותקע את סאנצ'ס באגף. לעומת זאת, לואיס אנריקה ידע כיצד להשתמש נכון בסוארס ולבנות את הטריו האולטימטיבי. לכן הוא צריך להיות מאמן השנה ב-2015, אבל זה כבר נושא לניתוח נפרד.