ב-25 באוגוסט 2001 ערך זינדין זידאן את הופעת הבכורה שלו במדי ריאל מדריד. היה זה במסטאייה, ועל הספסל של ולנסיה התיישב לראשונה רפא בניטס. העטלפים ניצחו את האלופה 0:1, וזיזו נותר המום מהמרץ שהפגינו שחקני היריבה. בסיום העונה, זכתה ולנסיה באליפות, ושיחזרה את ההישג בחלוף שנתיים, בתוספת הנפת גביע אופ"א. "תודה על הימים היפים בחיינו", נכתב בשלט שתלו ביום ראשון אוהדי ולנסיה לרגל הביקור של בניטס עם ריאל. פחות מ-24 שעות אחרי המשחק הדרמטי שהסתיים בתיקו 2:2, החליף זידאן את בניטס בתפקיד המאמן. זה מרגיש כמו תסריט יצירתי, אבל מבחינת ריאל מדריד כל התקופה האחרונה היא סרט רע עם פניות מוזרות וחסרות היגיון בעלילה.
לבמאי שובר הקופות האומלל הזה קוראים פלורנטינו פרס. בכל תולדות הכדורגל הספרדי לא היתה החלטה שעונה טוב יותר להגדרה "מינוי של נשיא" מאשר בניטס. בתום העונה שעברה, היה קונצנזוס כמעט מוחלט לגבי נכונות הישארותו של קרלו אנצ'לוטי בתפקיד. נכון אמנם שהאיטלקי לא ניהל נכון את הסגל, שחק את השחקנים וגרם להם ליפול מהרגליים בחודשי ההכרעה, אבל האוהדים עדיין היו בעדו, וחשוב מכך הוא נהנה מאמון השחקנים. כריסטיאנו רונאלדו יצא מגדרו כדי לתמוך באנצ'לוטי, ואפילו פירסם הצהרה על כך ברשתות החברתיות. זה לא עזר. פרס התעקש לפטר את המאמן וכפה את בניטס למרות הספקות שנלוו לכך.
למה למנות את בניטס בלי גיבוי?
כותב שורות אלה לא שותף לעליהום על בניטס שהגשים את חלום חייו ושב למועדון בו גדל. הוא רחוק משלמות, אך אין מאמנים מושלמים, ולא חסרים לו גם יתרונות למשל, שימוש מושכל ברוטציה ורקורד מצוין במפעלים האירופיים. שני החסרונות הבולטים ביותר של רפא הם היעדר כריזמה, אשר כה נחוצה למאמן קבוצת פאר, וחוסר נכונות להתקרב רגשית לשחקנים וללטף את האגו שלהם, כפי שאנצ'לוטי יודע לעשות טוב מכולם.
על מנת להתגבר על שתי בעיות אלה, אשר יצרו באופן מיידי קצרים בתקשורת עם הקהל ועם הכוכבים ובראשם כריסטיאנו רונאלדו, היה צורך במסר חד משמעי מההנהלה כי מעמדו של בניטס אינו מוטל בספק כלל. רק כך יכול היה המאמן לקבל יחס ראוי מהסובבים ולזכות בהזדמנות הוגנת להצליח. אחרת פשוט לא היה טעם למנות אותו מלכתחילה, בוודאי לא בכוח, בניגוד לדעת כולם. היתה תקווה מסוימת כי פרס, שקיבל את ההחלטה כמעט לבדו, מבין זאת. אלא שהוא לא הבין. מתקבל הרושם שהוא לא מבין דבר.
פרויקט זיזו, פרק ב'
כעת עלולה חוסר התבונה של נשיא ריאל להרוס את הקריירה החדשה של זידאן כמאמן. זיזו הוא פרויקט מיוחד של פרס, ולא בפעם הראשונה. הוא הרי הביא את הצרפתי לסנטיאגו ברנבאו כחלק מרכישת גלאקטיקוס בקדנציה הראשונה שלו במועדון, ועם כל הכבוד לכישוריו של זידאן ולשער המפורסם מול לברקוזן ניתן להגדיר את העידן שלו כשחקן ריאל ככישלון.
אליפות אחת וזכייה אחת בליגת האלופות במשך חמש שנים זה פשוט לא מספיק. בשלוש השנים האחרונות על הדשא, לפני שפרש עם כרטיס אדום בגמר במונדיאל, לא ליקט זיזו אפילו תואר אחד. כאשר תלה את הנעליים, הוא הצהיר כי אימון לא מעניין אותו ופנה לעיסוקים אחרים. פרס היה זה ששינה את תוכניותיו.
היה זה פרס ששיכנע את זידאן להתמנות ליועצו המיוחד בנובמבר 2010, וכבר אז היה ברור שהוא מייעד לו את תפקיד המאמן בטווח הארוך. הדרך לשם היתה ארוכה. ב-2011 קודם הצרפתי לתפקיד המנהל הספורטיבי במקומו של חורחה ולדאנו שלא הצליח לעבוד עם ז'וזה מוריניו. בחלוף שנתיים, כבר ישב זיזו על הספסל כעוזרו של אנצ'לוטי, ונטל חלק פעיל מאוד באימוני הקבוצה.
בעיית אודגור בעונה שעברה
ב-2014 הוא עבר לאמן את קבוצת המילואים של ריאל, אשר בדיוק ירדה אז לליגה השלישית. לא בטוח שהיתה זו החלטה נכונה מצד זיזו, כי על השולחן הונחה הצעה מפתה ומעניינת מאוד מצד בורדו שחיפשה מחליף לפרנסיס ז'ילו. נשיא המועדון הצרפתי ז'אן לואי טריו היה נחוש, והדיווחים האופטימיים הופצו במשך חודש, אך בסופו של דבר המגעים כשלו. פרס שיכנע את זידאן שהוא צריך להישאר במדריד ולהתחיל מלמטה. המשימה הברורה היתה להחזיר את ריאל ב' למקומה הטבעי בליגה השניה, והוא לא עמד בה.
היתה בכך אכזבה לא מבוטלת. הקדנציה אשתקד החלה בהפסד בדרבי לאתלטיקו מדריד ב', וחניכיו של זידאן צברו שלוש נקודות בלבד בשישה המשחקים הראשונים. לאחר מכן הגיעה התאוששות מסוימת, ונדמה היה כי זיזו הצליח למצוא את השיטה הנכונה, אך אז הנחית עליו פרס את הטיפול בכוכב העל הראשון שלו. ילד הפלא הנורבגי בן ה-16 מרטין אודגור הוחתם בינואר לפני שנה ונשלח הישר לריאל ב'. הוא הפר את האיזון בחדר ההלבשה, זידאן לא מצא דרך נכונה לשלב אותו בהרכב, ואת העונה סיימה הקבוצה במקום השישי, תוך שהיא נכשלת בנסיונה להעפיל לפלייאוף העליה. אודגור כבש שער אחד בלבד, והמילואים של ריאל ניצחו רק פעמיים ב-11 המשחקים בהם שותף.
הכי רחוק מהתנאים של פפ
זה המקום להזכיר כי כוכבי על לא נוטים להפוך מאמני צמרת. אפשר לספור על אצבעות יד אחד את זוכי כדור הזהב שהפכו למאמנים גדולים הרשימה מתחילה ומסתיימת למעשה ביוהאן קרויף. אפשר לצרף אליו בערבון מוגבל את קווין קיגן ואת אלפרדו די סטפאנו שלא זכה בדבר בשתי הקדנציות בריאל, ואולי גם את פרנץ בקנבאואר, אם כי הוא אימן ברצינות רק את הנבחרת. רשימת הכשלונות ארוכה הרבה יותר, ודי להזכיר את לותאר מתיאוס, מישל פלאטיני, רוד חוליט, מרקו ואן באסטן, אולג בלוחין וחריסטו סטויצ'קוב. על דייגו מראדונה מיותר להרחיב את הדיבור.
בקיצור, סיכוייו של זידאן להצליח כמאמן מבחינה סטטיסטית לא גבוהים במיוחד. היותו אדם מופנם מטבעו עלולה להוות מכשול משמעותי. הוא רואה לנגד עיניו את הנסיקה של פפ גווארדיולה, שעלה מברצלונה ב' לקבוצה הראשונה וזכה מיד בכל התארים, אולם מדובר במקרה יוצא דופן. גווארדיולה התחיל את הקדנציה באופן מסודר בקיץ 2008, קיבל יד חופשית לעשות את השינויים בסגל, תוך שהוא זורק את רונאלדיניו ודקו, ועיצב את הקבוצה לפי השקפת עולם מוגדרת לפרטי פרטים.
לו רצה פרס להעניק לבן טיפוחיו הזדמנות הוגנת, הוא היה חייב להעניק לו תנאים דומים. למשל, מינוי זידאן בקיץ האחרון במקומו של אנצ'לוטי היה מסוכן ויומרני, אך לא מופרך. ואולם, לפני חצי שנה סבר הנשיא כי הרגע הנכון טרם הגיע. בעיתוי הנוכחי, קידומו של זיזו אבסורדי. המאמן חסר הנסיון נזרק הישר למים העמוקים, ללא הכנה מוקדמת. הוא מקבל לידיו סגל שלא נבנה עבורו. אין לו תוכנית פעולה מוכנה מראש. מדובר בשליפה מהמותן דווקא כאשר הקבוצה נמצאת בלאו הכי במשבר, בפיגור משמעותי במאבק האליפות לא רק מול ברצלונה אלא גם מול אתלטיקו. קשה לדמיין נקודת פתיחה גרועה יותר, ויש כאלה שכבר משחיזים סכינים. "אם זידאן ייכשל, מוריניו יחזור לריאל בקיץ", אמר אתמול בערב הנשיא לשעבר רמון קלדרון. איזו קבלת פנים נהדרת...
תמונה עם אישה וילדים
מסיבת העיתונאים אתמול היתה משונה עד אין קץ. מצד אחד, הפנים העגומות של פרס, שהודיע על פיטוריו של בניטס מבלי להסביר את המניעים למהלך. מצד שני, נסיון לייצר אווירה חגיגית לרגל תחילת עידן זיזו. מתי ראיתם את משפחת המאמן החדש יושבת בשורה הראשונה בעת הכרזה על מינויו באמצע העונה? האירוע הסתיים בתמונה קבוצתית של הנשיא עם זידאן, אישתו וארבעת ילדיו. העובדה ההזויה הזו רק מדגישה כי ריאל בראשות פרס ירדה לגמרי מהפסים. זה לא מתאים תדמיתית לאף מועדון, קל וחומר לאחד המועדונים הגדולים בתבל.
אפילו על צוות האימון החדש לא הצליחה ריאל להודיע באופן מסודר. בשעת המינוי נפוצו הדיווחים כי כוכב העבר סנטיאגו סולארי יהיה עוזרו של זיזו, אך מאוחר יותר התברר כי לא כך הדבר. ואם זה לא מספיק, הרי שאורך החוזה של זידאן לא ברור. הכותרת ב"מארקה" הכריזה כי הצרפתי חתם עד 2018, אך השנה הזו לא מופיעה בהודעות הרשמיות של המועדון, והעיתונאים הספרדים איתם שוחחתי אישית לא יודעים על כך דבר. גם זו חובבנות שלא מתאימה אפילו לקבוצה בליגה הרביעית.
אז זידאן לא רצה להיות מאמן, אבל שינה את דעתו, וכעת חלומו התגשם מוקדם מהצפוי. הוא צולל אל הלא נודע, כנגד כל הסיכויים. אם יצליח, אוהדי ריאל יהיו מאושרים עד הגג, אבל אם ייכשל יהיה זה בעיקר כשלונו של פרס. אחרי פארסה במינויו של בניטס, ופארסה גדולה אף יותר בפיטוריו, לנשיא לא תהיה דרך לחמוק מהביקורת. כפי שהגדיר זאת העיתונאי הוותיק פאקו אגילאר מ"אל מונדו דפורטיבו": "אם העסק לא יצליח, ראשו של פרס יהיה הבא בתור".
