פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כולכם צבועים: הגיע הזמן שמכבי תל אביב וירושלים יעזבו את ליגת העל

        הקבוצות הקטנות לא באמת רוצות לקדם צעירים אלא רק להחליש את הגדולות, מכבי תל אביב לא באמת דואגת לשמירה על חוקי המדינה ומתעלמת משנים ארוכות בהן היא כופפה את החוקים בעצמה, ולשי האוזמן יש רק פתרון אחד למצב

        כולכם צבועים: הגיע הזמן שמכבי תל אביב וירושלים יעזבו את ליגת העל

        אז מכבי תל אביב התפטרה ממנהלת ליגת העל בכדורסל. אז שימון מזרחי לא יהיה נוכח בישיבות מנהלת ליגת העל בכדורסל. ביג דיל. אם נכנס את מיטב המוחות, גולשים יקרים, ודאי נוכל לחשוב על אירועים מסעירים פחות. למשל, נטישה של מכבי גם את ישיבות הנהלת איגוד הכדורסל.

        אופרטיבית, ודאי שבטווח הקצר, אין למהלך ההצהרתי הזה שום משמעות. והוא לא אמור לשנות דבר. מכבי יכולה לנופף מכאן ועד הודעה חדשה באיומים מרומזים על עזיבה אפשרית של הליגה, אבל גם עסקני המנהלת וגם היא עצמה יודעת שהיא לא באמת מתכוונת. ואם במכבי באמת התכוונו לירות, הם לא היו מבזבזים זמן יקר בדיבורים. אבל האימפריה הצהובה הכחולה נראית היום יותר כמי שעברה המרתיע, המאיים והמזהיר איננו אלא קורי עכביש. כמי שתש כוחה. כמי שאיבדה את זה.

        במבנה הנוכחי של הגוף שמארגן את ליגת העל בכדורסל, השפעתה קטנה מזו של עירוני נהריה.

        הסופר אפרים סידון כתב פעם ספר ילדים ושמו ספור מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון. מסופר שם על הרוב השפוי באי הגיון, אשר במקום ליישם את הרוב שלו על מנת לשמר את אורח חייו הסביר, מאפשר למיעוט המטורלל לשלוט בו ולכוף עליו את חוקיו וכלליו המטופשים.

        בשלולית שלנו, המצב הפוך.

        דייויד פדרמן מבעלי מכבי תל אביב עם היו"ר שמעון מזרחי (קובי אליהו)
        לא באמת מתכוונים לעזוב את הליגה. שמעון מזרחי ודייויד פדרמן (צילום: קובי אליהו)

        לנציגי הקבוצות הקטנות רוב אוטומטי. ברצותן, הן יכולות להחליט שמכבי תל אביב (או הפועל ירושלים) יתחילו כל משחק עם שלושה שחקנים וחצי. והן מבינות את זה וערות לכוחן. וככאלה, הן מנחיתות על הכדורסל שלנו, פעם אחר פעם, את כלליהן. ולא שאי אפשר להבין אותן. הפערים (ולא רק התקציביים) בין מכבי (או הפועל ירושלים) לבין שאר השלולית בלתי ניתנים לגישור. במצב דברים זה, הן מתקינות תקנה אחר תקנה – אשר מטרתן היחידה היא להחליש את החזקות. כך נולד לו הפיינל פור. כך נולד לו חוק הצעירים, כך נולדו עיוותים כספיים כאלה או אחרים. וכך הגיח לחלל העולם חוק המתאזרחים החדש.

        מבחינתו של הרוב האוטומטי, אין כל פסול בפעולותיו. ספק אם רובנו, לו היינו יושבים על הכיסאות הנוחים בחדר הישיבות של מנהלת הליגה, היה פועל אחרת. אבל יש כאן שני עניינים:

        הראשון נוגע למידת הצביעות. בואו נדבר לרגע על חוק הצעירים. שלא תטעו ולו לשניה אחת. מעולם, אבל מעולם לה היה כל קשר או זיקה בין חוק הצעירים לבין הרצון לקדם צעירים. תשאלו את נציגי הקבוצות במנהלת, והם יספרו לכם בעצמם. מטרתו היחידה היא למנוע ממכבי (וירושלים) לאסוף אל חיקה עוד 2-3 ישראלים בכירים.

        או לעניין חוק המתאזרחים. עם כל הכבוד לזיקתו המפתיעה של יו"ר הפועל תל אביב רמי כהן למסורת היהודית, הרי לא באמת אכפת לו אם המתאזרח החדש של מכבי הכין שיר למסיבת בר המצווה שלו או אם הוא נוטל ידיים ביציאתו מהשירותים. וגם חבריו לרוב, לו באמת היה איכפת להם מענייני זיקה וקשר לקהילה, לבטח היו יכולים לחשוב על דרכים חלופיות ותקנות אחרות. נניח, מתן בונוס לקבוצה שמשמרת חלקים משמעותיים מהסגל שלה, בין אם הוא יהודי, ישמעאלי או פייק ישמעאלי. אבל זה מעולם לא היה חלק מהאג'נדה שלהם, שכל כולו מופנה להחלשתה של מכבי (וירושלים).

        השני נוגע ליכולת לראות צעד אחד קדימה. נכון שהציפיות שלנו אינן גבוהות מעסקני השלולית, אבל אפילו הם אמורים להבין שיש שלב שבו החבל נמתח יותר מדי. שהקלישאות (אשר זוכות לרוח גבית מלא מעט מאלו שמדברים וכותבים על כדורסל) עליהן הן נשענים לא באמת עומדות במבחן המציאות. למשל נושא פערי התקציב, שלרוב מוביל למשפט "באיזו ליגה יש כאלה הבדלים בין קבוצה אחת לבין השאר?". אז זהו, שבלא מעט ליגות. נניח הליגה הספרדית. גם בכדורסל וגם בכדורגל. זאת המציאות בלא מעט מדינות אירופאיות, אבל האמת במקרה הזה מזיקה לנרטיב המסכנות.

        ובהתאמה, נושא תקרת השכר. אז נכון – מודל זה לא קיים ביבשת הישנה, אבל זה אחלה רעיון. שמגיע יד ביד עם רצפת שכר סבירה. רוצים NBA? אז יאללה, NBA. ולא, רצפת שכר סבירה איננה 5 מיליון שקל. ולא, לא השיריון של מכבי ביורוליג הוא הבעיה של הליגה שלנו. ולא העובדה שאין כאן דראפט, למרות התחרות הקשה שודאי הייתה מנת חלקנו סביב בוגרי מחלקות הנוער והאקדמיה. הכל שטויות. מרבית הקבוצות הגיע לתקרת הזכוכית שלו בכל הנוגע ליצירת הכנסות. ולמרות זאת, הקבוצות מעוניינות לזכות בתארים. ובצדק. ולכן, הם עושים מה שהם יכולים כדי לדפוק את מכבי (ואת ירושלים).

        השאלה היא מה קורה אם תכניתן מצליחה באופן סופי: האם רמת השחקן הישראלי תשתפר? האמת מידת העניין הציבורי סביב הכדורסל תגדל? סביר להניח שלא. ואם במקרה תממש מכבי את איומיה ותעזוב את השלולית, מה יהא עליהם?

        אבל זהו, שזה כבר מעבר לצעד אחד קדימה.

        רמי כהן יושב ראש הפועל תל אביב (יוסי ציפקיס)
        לא באמת אכפת לו אם המתאזרח החדש של מכבי הכין שיר למסיבת בר המצווה שלו. רמי כהן (צילום: יוסי ציפקיס)

        אבל אמרנו צביעות? היא איננה נחלתו של הרוב האוטומטי בלבד. התנהלותה והודעתה של מכבי תל אביב רוויה בצביעות משלה. החל מהטענה המגוחכת בעניין "אזלת היד של הרשויות והמנהלת לעצור את האלימות במגרשי הכדורסל" (WTF?), המשך בדאגה הכנה של מכבי לשמירה על חוקי מדינת ישראל וכלה בגלגול העיניים והתעלמות מהעובדה שבמשך שנים ועשורים הפעילה מכבי רוב אוטומטי (וכנוע) משלה כדי להעביר לא מעט החלטות ששירתו את מטרותיה, תוך התעלמות מוחלטת מהצרכים הלגיטימיים של הקבוצות האחרות.

        גם הבכי והנהי של מכבי, בהתייחס לתקנה אשר מחייבת אותה להודיע את מי היא רושמת יממה לפני תחילתו של משחק, אין מאחוריו דבר. קודם כל, בניגוד ליחסי הציבור הצהובים, יש אח ורע לדרישה כזאת בליגות ובמקומות אחרים. והם יודעים את זה. שנית, בגלל שזה הוגן. ראוי וסביר שמאמנה של קבוצה יריבה ידע להכין את קבוצתו, באימון המסכם, לפני שהוא פוגש קבוצה בעלת סגל של מעל 12 שחקנים ומתוכם מעל 5 זרים, מול מי הם עתידים לשחק.

        אבל האמת היא שכל זה לא משנה. בין מכבי (וירושלים) ובין השלולית אין שום מכנה משותף ואין בסיס להידברות או משא ומתן. לפני כארבע שנים הצעתי כאן שמכבי תעזוב את הליגה. בהחלטה משותפת עם הליגה. כל שנה שחולפת מחזקת את התחושה שזהו מהלך בלתי נמנע. ולא רק של מכבי תל אביב, אלא גם של אלופת המדינה.