בואי ניפרד/ נעשה את זה יפה
את הרכוש כבני תרבות/ נחלק על כוס קפה
על פי הרכילות המקובלת, כתב חמי רודנר את השורות הללו בהמשך לבגידתה של אשתו. אנחנו לא ננסה להתעסק כאן בבגידות חס וחלילה, אלא בפרידות. לפחות פרידות זמניות. מכבי תל אביב וליגת העל הישראלית צריכות להיפרד. לפחות זמנית. ואם אפשר, לעשות את זה יפה. בזה ננסה לעסוק בטור הזה.
מילה על הטיימינג. נכון לעכשיו הגיזרה הרוחשת בין שני הצדדים הללו נראית שקטה. אולי בזכות הדיל אליו הגיעו לפני פתיחתה של העונה האחרונה לעניין חזרתו (הרעה) של החוק הרוסי. אולי הודות לשיתוף הפעולה והאינטרסים בין מכבי תל אביב לבין אבנר קופל מחד, ובינה לפני שמואל פרנקל מנכ"ל מינהלת הליגה החדש. ואולי זה מאחר שמכבי תל אביב של השנה נותנת את התחושה שהפערים המקצועיים בין הקבוצות אינם בלתי עבירים ושאפשר לגנוב לה אליפות. אגב, למה "לגנוב"? כי נצחון במשחק בודד על קבוצה דומיננטית כל כך משול לגניבה. זאת, להבדיל מניצחון של קבוצה נחותה במסגרת סדרה. לפרטים, עיין ערך אותה סדרה מיתולוגית משנות התשעים של הדנבר נאגטס ודיקמבה מוטומבו, שם הדיחה השמינית את סיאטל שסיימה ראשונה את הליגה הסדירה.
אז גם אם הגיזרה נראית כרגע שקטה, אין זה אלא השקט שלפני הסערה. זה הרי רק עניין של זמן לפני שעוד עסקן מקומי מתוסכל שמצליח לגייס כמה שקלים מפטרון פוליטי כזה או אחר, מגיע למשחק צמרת מול הצהובים, חוטף בראש, ואחר כך מתבכיין שפערי הרמות אינם ניתנים לגישור. זה הרי ברור גם שהסגל הנוכחי והפגיע של מכבי לא יחזור על עצמו בעונה או בעונות הבאות. והרי אין לאף אחד ספק שכל הטענות המוכרות כנגד אופיה הדורסני של האלופה הנצחית יחזרו וביתר שאת כאשר היא תשלוף ותעביר לשורותיה את השחקן הישראלי ו/או הזר המוביל שיש לליגה להציע. או הקיטורים המוכרים בדבר חוסר היכולת להתכונן כהלכה למשחקי היורוליג כאשר הליגה כל כך חלשה.
אה, ולא נשכח גם את ניר אלון וצוות ההפקה של ההסתדרות, שניה לפני שהם מתחילים בהקרנת העונה הנוכחית של שידורי המהפכה, עם רעיונות הזויים כאלה או אחרים לגבי שריונו בכוח של השחקן הישראלי והגבלה נוספת של מספר הזרים בטופס או על המגרש. סיבות הרי לא חסר. אנחנו רוקדים סביב העניין הזה במשך שנים. מערכת היחסים בין הצדדים איננה מערכת של אהבה שנאה. יותר כמו טינה שנאה.
האמת? הסיבות כבר לא חשובות וגם לא מי צודק או מי התחיל. תהום עצומה פעורה בין היכולות המקצועיות-ארגוניות-כספיות של מכבי אל מול אלה של המתחרות, והדבר לא ישתנה בעתיד הקרוב או הרחוק, אלא אם יקרה משהו קיצוני. ואותו משהו קיצוני לא יכול להגיע בדמות התעסקות בשיטת המשחקים, בכמות הזרים וגם לא בדמותו של עוד מיליונר עם כסף מיותר, שיגיע, ישקיע, יציץ ויברח בהזדמנות הראשונה.
אז בואו נגיד את האמת. ככה זה לא יכול להימשך. בואו ניפרד. ניתן לכל צד להרגיש איך זה להיות בלי. על הדרך, יתמודד כל צד מול תרחישי האימה בהם מנופפים כנגדו לאורך השנים. כך, בין היתר, תיאלץ הליגה להתמודד ברמה המיתוגית-שיווקית-כלכלית ללא העוגן והמותג המוביל והבכיר שלה. הליגה המקומית תצטרך להוכיח יכולת להחזיק בחוזה שידורים ובהסכמים עם ספונסרים בליגה נטולת האימפריה הצהובה. מעניין יהיה לעקוב ולבדוק, במקרה כזה, מה יקרה כאשר ישודר בערוץ X משחק של מכבי תל אביב מול נפטונאס הליטאית, למשל, ובערוץ Y, במקביל, משחקה של מכבי ראשון לציון מול בני הרצליה.
מכבי תל אביב תצטרך, בין היתר, להוכיח לעצמה שהיא איננה זקוקה לבסיס המקומי כדי לשמר את מעמדה כקבוצה של המדינה. דיברנו על תרחישי אימים? התרחיש הבעייתי ביותר עבור מכבי יהיה כרוך בהפנמת מציאות בה האלופה המקומית תהיה קבוצה אחרת. וכפי שיפורט להלן האלטרנטיבה המוצעת תהיה כזו שבה לא ניתן יהיה לבנות על אליפות מובנת מאליה.
בהמשך לכל ההקדמה הזאת, אנחנו מתכבדים להציג בזאת את תכנית החלוקה (הזמנית?) של האוזמן. עוד מילה קטנה לפני. הטור הזה נכתב לפני כשבוע. התזמון של הצגת הדברים כאן איננו קשור כלל לשחיטה אמש בגן נר, למשחקי הגביע של השבוע שעבר, למאזן הנצחונות של מכבי העונה ובטח ובטח לא לאיזשהי אג'נדה אנטי-צהובה. מי שמכיר את כותב שורות אלה יודע שהדברים רחוקים מלהיות כך. התזמון כאן מכוון לעניין אחד בלבד היכולת לקבל החלטה וללכת עליה כבר עכשיו ולקראת עונת המשחקים הבאה.
נתחיל. השלב הראשון והבסיסי הוא שמכבי תל אביב לא תשתתף במשחקי ליגת העל בעונת המשחקים 2013/14. נקודה. לאן היא תלך? נתחיל בלאן היא לא תלך. היא לא צריכה ללכת לליגה חלשה כמו הליגה האדריאטית. אפשר אולי להתחיל במהלכי הקמת אותה סופר ליגה מדוברת, עם קבוצות נוספות שלא באמת שייכות לליגות המקומיות שלהן, דוגמת אולימפיאקוס ופנאתינאיקוס. אפשרות נוספת היא הצטרפות לליגה קיימת. האפשרות הטובה ביותר היא הצטרפות לליגת ה VTB, אותה ליגה מזרח אירופאית שמאגדת בתוכה קבוצות מרוסיה, ליטא, אוקראינה וכיו"ב.
בין היתר, תצטרך מכבי להתמודד שם מול קבוצות כמו צסק"א, חימקי, קאזאן, ז'לגיריס קובנה וריטאס וילנה. הליגה הזו יכולה לתת למכבי תל אביב את המענה המוצלח ביותר גם ברמה המקצועית וגם ברמה השיווקית והכלכלית. כאשר טוענים ראשי מכבי כי הגיעו לקצה יכולת גיוס הכספים שלהם במתכונת הנוכחית, ייתכן כי הצטרפות לליגה הטובה ביותר באירופה (למעט היורוליג) עשויה להרים במעט את תקרת הזכוכית התקציבית. והאמת? כדי להצטיין בליגה כל כך קשה לא תהיה לראשי הקבוצה כל ברירה זולת הגדלת תקציב השחקנים.
ומה יהיה על הליגה? אפשרות אחת היא לאפשר למכבי לחזור למשחקי הפלייאוף, כפי שנהוג בליגות כמו הליגה הסלובנית, הקרואטית וכן הלאה. ישאל האוהד הישראלי מה, הליגה הישראלית היא כמו ליגות אדריאטיות שוליות, שתתרפס בפני מכבי תל אביב ותאפשר לה לעשות ככל העולה על רוחה? כן. זאת בדיוק התשובה. הליגה הישראלית הוכיחה בשנים האחרונות שמשקלה הסגולי באירופה נמוך עד בלתי קיים. למי שמתקשה לזכור, מומלץ לשוב ולנבור ב"הישגיהן" של הקבוצות הישראליות באירופה בשנים האחרונות.
אבל אחרי שאמרנו את כל זה אין לאפשרות הזאת שום סיכוי להתקבל, ולכן נעזוב אותה. על פי התכנית המוצעת כאן, מכבי תתנתק באופן מוחלט ממשחקי הליגה ולא תוכל להתחרות על האליפות. אז מי תתפוס את מקומה? כאן זה לא באמת מסובך, שהרי בליגה הישראלית אין בדרך כלל יורדות או עולות. אבל בכל מקרה, את מקומה של מכבי בעונה הקרובה יתפוס ווילד קארד שהאיגוד חפץ ביקרו (נהריה? באר שבע? בית"ר ירושלים?).
נמשיך. הליגה תוכרע על בסיס סדרות מתחילת הפלייאוף ועד סופו. כמו כן, ואם גם ככה הולכים לכיוון של חיזוק רמת התחרותיות בליגה והתרחקות מקצועיות מאירופה, אפשר ללכת על איזה חוק זרים הזוי שרוצים, מבלי שמכבי תתנגד. חוק רוסי, בוסני או קונגולזי. אגב, אם לא יהיה חוזה שידורים נורמאלי, יכול בהחלט להיות שיהיו שלושה ישראלים על המגרש, אבל שלושתם ביחד ירוויחו כמו משה מזרחי אחד.
אפשר, בהשראת רעיונותיו החדשים של ארגון השחקנים, גם להתחיל ולהקצות קריטריונים להשתתפות זרים בליגה הראשונה. משהו כמו זר ששיחק מעל 25 דקות בקבוצת מרכז טבלה ומעלה בליגה הבלגית ושגבר במדד הכללי על שחקנים להם מעל 50 הופעות בנבחרות לאומיות יקבל רשיון, בעוד שזר ששיחק מתחת 28 דקות באוניברסיטה לה מאזן שלילי מקונפרנס אשר שלח למטה מארבעה שחקני NBA בשנתיים האחרונות לא יזכה לבוא בשערי ארץ הקודש.
על פי הצעתנו, הזיקה של מכבי לכדורסל המקומי תישמר באמצעות השתתפות בגביע המדינה. כמו כן, תוגבל תקופת ההפרדה לעונה אחת בלבד, עם אופציה למכבי להאריך את התקופה בעונה אחת נוספת. זאת, כדי לאפשר לה לחזור בבוא העת ולתפוס את מקומה בחזרה בליגה. כדי לאפשר זאת, מן הסתם, יצריך הדבר מספר שינויים בתקנון איגוד הכדורסל.
רגע רגע, יחזור וישאל השואל. מה, מכבי תקבל יחס שונה מכל הקבוצות האחרות? האם מכבי תל אביב מיוחסת יותר מכל קבוצה אחרת? האם לצהובים דם כחול? התשובה גם כאן היא כן. רבתי. מכבי תל אביב היא קבוצה מיוחסת ומגיע לה יחס שונה. כל הטוען שמכבי היא עוד קבוצה בארץ, עושה זאת מצביעות, רשעות או סתם טפשות. מה עוד שהמהלך הזה טוב גם או בעיקר לליגה. חד משמעית, חייבים לבוא לקראת מכבי ולעשות את כל השינויים הנדרשים.
ומה עם היורוליג? קודם כל, התכנית הזאת מותנית ביכולתה של מכבי לפתור בעיות תקנוניות לא פשוטות מול היול"ב, שעלול להתנגד למהלך ולא לאפשר השתתפותה ביורוליג בשל עניינים פורמליים משלו. בהנחה שהעניין נפתר וטופל ושאכן מכבי מצליחה לשמור על השיריון שלה, יש לקוות שתכנית זאת תאפשר לאלופה הישראלית החדשה לקבל מקום נוסף. ואם לא בבתים, אז לפחות בשלב המוקדמות. מה אותה אלופה תצליח להשיג שם, זאת כבר שאלה אחרת.
הכדורסל הישראלי זועק לפתרון שיעזור לו להמריא מהמצב בו הוא נמצא. פתרון ביניים זה עשוי לאפשר התרוממותן של מספר קבוצות מקומיות במקביל לתהליכים צפויים ומבורכים כגון בניית הארנות בירושלים, חולון וכן הלאה. ואם לא יעזור בטוח שלא יזיק. אז אם אני דיוויד פדרמן (או שמעון מזרחי) או שמעון פרנקל, אני מזמן פגישה דחופה ולא שוכח להזמין גם את אבנר קופל. שם, על כוס קפה, אני מסכם את תנאי העזיבה (הזמנית) של מכבי. ועושה את זה יפה.
התחלנו בחמי רודנר וגם נסיים.
בואי ניפרד/ סוף לאהבה
נכון שזה מרגיש בודד/ אבל זאת התשובה
