בווידאו: ביצועיו של ג'ון "הוט רוד" וויליאמס
ביום שישי זה נגמר. באמצע השבוע שעבר פורסם בארצות הברית שהוא מאושפז בטיפול נמרץ בבית החולים בבאטון רוז', לואיזיאנה. שישה חודשים חלפו מאז שאובחן כסובל מסרטן הערמונית, שישה חודשים במהלכן הסרטן התפשט בגופו של כוכב הכדורסל בדימוס, שישה חודשים במהלכן הכניע אותו כמעט לגמרי. ואז, ביום שישי, כשהוא בן 53, ג'ון וויליאמס הלך לעולמו.
בקרב הזה, בניגוד לכל כך הרבה קרבות אישיים ומקצועיים שניהל לאורך שנותיו, כבר לא היה לו סיכוי.
הוא נולד ב-9 באוגוסט 1962 בסורנטו, לואיזיאנה, לא מאוד רחוק מניו אורלינס, ולא נאלץ לחכות זמן רב עד שחווה את הטרגדיה הראשונה בחייו. תשעה חודשים לאחר שהגיח מבטנה, אימו הביולוגית הלכה לעולמה. אביו הביולוגי החליט לעשות את הדבר ההגיוני היחיד מבחינתו, נמלט כל עוד נפשו בו, והותיר את התינוק בן תשעת החודשים אצל סבו העיוור בן ה-78. שנים רבות לאחר מכן, יספר ג'ון וויליאמס שראה את אביו הביולוגי אולי עוד פעם אחת, אולי עוד פעמיים, ואין לו רצון לראותו שוב. ברברה קולר, שכנה של משפחת וויליאמס, היא שהצילה את התינוק חסר הישע כשהחליטה לאמץ אותו ולגדל אותו כאילו היה שלה. היא גם זו שהעניקה לו את הכינוי שילווה אותו למשך שארית חייו - "Hot Rod" - משום שהיה נוהג להשמיע רעשי מנוע בזמן שגרר את עצמו על הרצפה הקרה.
מלבד אבא או אמא, לג'ון וויליאמס גם לא היה כסף בילדותו, וכך גם פחות או יותר לסביבה הקרובה אליו. מגרש הכדורסל בו נהג לבלות חלק ניכר מזמנו היה מורכב בעיקר מחול. ב-1985 שב אליו עם עיתונאי מטעם "ספורטס אילוסטרייטד", שכתב: "כעת המגרש היה מלוכלך, מלא בזבל, בלון קרוע, נעל אחת ומחילות נחשים". וויליאמס סיפר למגזין האמריקאי כי בדיעבד, התנאים האומללים הללו רק הועילו לו: "לשחק על מגרש מחול לימד אותי שאתה לא יכול לכדרר לפני שאתה זורק, אז הייתי צריך לזרוק בלי שהכדור יפגע בקרקע".
הילדות הטראומתית השפיעה גם על לימודיו של וויליאמס - או, ליתר דיוק, על היעדר לימודיו. כדורסלן העבר בקושי הצליח ללמוד לקרוא ולכתוב, וכשסיים את בית הספר התיכון ורצה לשחק כדורסל בקולג', נאלץ לעבור מספר מבחנים שחשפו את גודל הבעיה. ב"ספורטס אילוסטרייד" נטען אז שבמספר חלקים של המבחן, הוציא וויליאמס תוצאות שהתקרבו מאוד לתוצאות המינימום שניתן לקבל - נניח, אם הממוצע השנתי אז הראה על תוצאות של 426 בחלק המילולי ו-471 בזה של המתמטיקה, ג'ון וויליאמס קיבל משהו כמו 200 ו-270, בהתאמה.
ובכל זאת, הוט רוד התקבל לאוניברסיטת טוליין, שכונתה לא פעם "הרווארד של הדרום", ולמעשה, הוא לא סתם התקבל: האגדה מספרת שכדי לפתות את שחקן התיכונים המבטיח להצטרף לקבוצת הכדורסל של טוליין ולא לאף קבוצה אחרת, על מיטתו של וויליאמס הושמה יום אחד קופסת נעליים ובה 10,000 דולר. מדובר, כמובן, בעבירה חמורה על החוקים - כזו שאם היתה מוכחת באותו רגע, בוודאי היתה מביאה איתה סנקציות כבדות גם על השחקן וגם על האוניברסיטה, אך באותם רגעים אף אחד ככל הנראה לא ידע, כשם שאף אחד לא ידע שוויליאמס, שבנקודת הזמן הזו כבר התחתן והיה אב לבן משלו, המשיך לקבל תשלום חודשי של 100 דולר מתחת לשולחן. באוניברסיטה נכשל בשלל קורסים שונים, אך הצטיין על הפרקט. "הדבר הכי חשוב שהבנתי זה שאני נמצא על כדור הארץ כדי לשחק כדורסל", אמר.
הוא בהחלט שיחק ככה, אף שבעונתו השנייה כמעט הועף הביתה בשל בעיות התנהגותיות, כשברקע היו שמועות על שימוש בקוקאין. בערך באותו זמן הקרוואן של אימו המאמצת נשרף, לא לפני שחטפה שבץ קל והובהלה לבית החולים. בעונתו השלישית במכללות, עם זאת, היה לאחד משחקני הפנים הטובים ביותר בארצות הברית - 211 הסנטימטרים שהתחלקו היטב על גוף חזק ואתלטי אפשרו לוויליאמס להעמיד ממוצעים של 19.4 נקודות (57 אחוז מהשדה), 7.9 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 1.3 חסימות וחטיפה למשחק, ולהלהיב אנשים רבים לקראת עונתו האחרונה בקולג'ים. אלא שעונתו האחרונה בקולג'ים היתה גם עונתו הקשה בקריירה - כזו שלקח לו זמן רב למחוק, כזו שחלק מהמעורבים בה עדיין לא הצליחו למחוק כלל.
זה בכלל התחיל מקוקאין - שחקן טוריין קלייד אידס פיתח חיבה גדולה לאבקה הלבנה, אותה היה רוכש מסטודנט בשם גארי קרנץ. בשלב מסוים, הציע קרנץ לשחקן הצעה קוסמת למדי: אם טוליין תנצח בפחות מ-10.5 נקודות את משחקה הקרוב מול סאות'רן מיסיסיפי, ב-2 בפברואר, 1985, הוא ירוויח כך וכך כסף. אידס הסכים, וגייס לשורותיו את חבריו לקבוצה ג'ון ג'ונסון, דייויד דומיניק ובובי תומפסון. בשלב מסוים גם ג'ון וויליאמס לכאורה הסכים להצטרף למבצע מכירת המשחקים שהוכתר בהצלחה: טוליין ניצחה 63:64 בלבד, וחמשת שחקניה הרוויחו בין 400 ו-900 דולר לאחד.
החמישייה ראתה כי טוב, וב-20 בפברואר היתה צריכה להפסיד ביותר משבע נקודות לממפיס סטייט החזקה. הטייגרז ניצחו בסופו של דבר 49:60, וחמשת שחקני טוליין שלשלו לכיסם סכום מצטבר של 13,500 דולר (שליש ממנו, כך נטען ב"ספורטס אילוסטרייטד", הלך לוויליאמס). ואז, מספר שבועות לאחר מכן, שמע עורך דין מקומי בשם נד קונקי שמועה על כך שחלק משחקני קבוצתו האהובה מכרו משחקים. קונקי פנה לתובע המחוזי, חקירה מזורזת החלה, וגל המעצרים הראשון, שכלל את וויליאמס ועשר דמויות נוספות, התבצע בליל ה-26 במרץ, והרעיד את כדורסל המכללות האמריקאים. וויליאמס מירר בבכי, פנה אל עורך דינו מייק גרין, ואמר: "אדוני, בבקשה תעזור לי, לא עשיתי דבר. אני אפילו לא יודע מה המילה סקנדל אומרת. בכלל לא ידעתי שאפשר להמר על משחקים עד שכל זה קרה, והיה לי יותר מדי להפסיד".
אבל הוא כמעט הפסיד הכל: שלושה מחבריו לכתב האישום קיבלו חסינות והעידו נגדו, ושלל הסעיפים בהם הואשם וויליאמס איימו להכניס אותו לכלא ל-17 וחצי שנה, ומי שאמור היה להיבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA המתקרב התחיל להבין שחלום חייו עלול שלא להתגשם, ולהשאיר אותו לנצח בסורנטו. "אני די טוב בבניית ארונות, אז אולי אוכל לקבל עבודה כנגר", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד". "אני יודע לצבוע בתים, אני יכול לתקן מערכות סטריאו. הייתי רוצה לגור כאן למשך שארית חיי. פשוט לשבת מתחת לעץ". בינתיים, כל הצוות המקצועי של קבוצת הכדורסל באוניברסיטה התפטר, ונשיא טוליין החליט לסגור את תכנית הכדורסל לגמרי למספר שנים.
באוויר היתה תחושה של סוף.
האגדה מספרת שהקומישנר דייויד סטרן ביקש ממנהלי קבוצות ה-NBA לא לבחור את ג'ון וויליאמס בדראפט, מחשש תדמיתי מובן למדי. ואכן, בין אם בשל דבריו של סטרן או בשלל החששות שלהן עצמן רוב הקבוצות לא הסיכמו להמר על שחקן הפנים המוכשר והבעייתי. אלא שאז, בבחירה ה-45, הצילה קליבלנד לג'ון וויליאמס את החיים. "כל מי שדיברתי איתו סיפר לי איזה ילד נחמד הוא, איזה שחקן כדורסל מצוין הוא, ושכל הסיפור ההוא הוא שטויות", אמר ב-2010 ל"פליין דילר" הג'נרל מנג'ר של הקאבס דאז, הארי וולטמן, ול"לוס אנג'לס טיימס" הוסיף: "עיתנאי אחד אמר לי שהבחירה הזו ראויה לנזיפה מבחינה מוסרית, אבל אני רציתי להיות זה שנותן לו צ'אנס. היתה לי נטיה להאמין באנדרדוג, זה שכולם מקטלגים כאשם. שמעתי גם סיפורים על סמים, אבל ג'ון הכחיש אותם שוב ושוב, והרגשתי שזו לא בעיה". אף שהליגה אסרה על וויליאמס להתחיל לשחק כל עוד מתנהל נגדו משפט, החליט ה-GM להעניק לרכש החדש שלו מענק חתימה בן 125 אלף דולר. "אם לא הייתי מקבל את הכסף הזה, אני ואמא שלי ואחי הצעיר ואחותי היינו בזבל", אמר ל"ניו יורק טיימס". "לא היה לנו כסף כלל, אמא שלי היתה חולה, ולא היה לנו ביטוח בריאות".
בקיץ 1986, אחרי פסילת המשפט הראשון, נערך משפט נוסף ובו מצאו חבר המושבעים את וויליאמס זכאי תוך קצת פחות משעה. "החיים שלי היו בידיהם", אמר לאחר המשפט, "עכשיו אני יכול להמשיך ולעשות את מה שאני באמת רוצה לעשות בחיי". ביום שישי החולף, פחות מ-24 שעות אחרי מות שחקנו, נזכר הסוכן מארק ברטלסטיין בימים ההם ואמר ל"ניו יורק דיילי ניוז": "אלה מאיתנו שבאמת מבינים מה קרה שם יודעים שהוא נוצל על ידי אנשים הרבה יותר מתוחכמים ממנו. אבל יש סיבה שהוא נמצא זכאי, וזה בגלל שהיה זכאי. לאף אחד לא היה אכפת מניצחונות יותר מלהוט רוד וויליאמס". וכך, אחרי עונה אחת בליגת USA Basketball החצי מקצוענית, הוט רוד קפץ לדבר האמיתי - ועוד איך קפץ. "אתה יכול להיות סופרסטאר", אמר לו מאמנו החדש לני ווילקינס, ולתקשורת האמריקאית אמר מי שיהפוך להיות המאמן המנצח ביותר בתולדות ה-NBA: "הוט רוט יכול להיות יוצא מן הכלל בליגה הזאת. הוא שחקן שלם שמשחק בשני צידי המגרש, הוא לוקח ריבאונדים, חוסם, משחק בלי הכדור, מוסר ורץ את המגרש".
עונת הרוקי שלו היתה מעולה: וויליאמס פתח בכל המשחקים של הקאבס והיה לאחד מכוכבי הקבוצה הצעירה שכללה אז גם את רון הארפר, בראד דוהרטי, מארק פרייס ואחרים. הוא סיפק משחקים כגון 22 נקודות, 18 ריבאונדים ו-4 חסימות מול דטרויט, 26, 17 ו-4 מול ניו יורק, 20, 16 ו-3 מול יוטה, ובסך הכל, סיים את עונת הרוקי שלו עם ממוצעים של 14.6 נקודות, 7.9 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים ו-2.1 חסימות למשחק. בעונתו השנייה חלה ירידה, ובשלישית הפך לשחקן השישי של הקאבס. גם מהספסל ממוצעיו היו טובים - הכי טובים בקריירה, למען האמת, בעונת 1989/90 - 16.8 נקודות, 8.1 ריבאונדים, 2 אסיסטים ו-2 חסימות לערב. "הוא היה עיוות של הטבע", אמר בסוף השבוע רון הארפר, "2.11 מ' שיכול לקלוע, לשים את הכדור על הרצפה, ושומר טוב מאוד". דני פרי, ששיתף איתו פעולה גם כן, הוסיף: "היה אכפת לו קודם כל מהקבוצה, הוא היה חכם ומאוד לא מוערך. היינו ברי מזל שהוא היה חבר לקבוצה וחבר שלנו". קבוצתית, הקאבס היו לאחת הקבוצות המבטיחות והמלהיבות בליגה, אך מ-1988 עד 1990 הפסידו שלוש פעמים ברציפות בסיבוב הראשון של הפלייאוף, פעמיים מתוכן לשיקגו של מייקל ג'ורדן.
ב-1989/90 הרוויח וויליאמס 675 אלף דולר לעונה, אבל בקיץ של 1990 קרה דבר מוזר. מאוד מוזר: חוזהו תם, והשחקן השישי המצוין הפך שחקן חופשי מוגבל - כלומר, כל קבוצה בליגה היתה יכולה להציע לו חוזה, ולקליבלנד ניתנה האפשרות להשוות אותו. וכשמיאמי הגישה להוט רוד חוזה של 26.5 מיליון דולר לשבע שנים, כמעט כל הגבות של אנשי הליגה הורמו: על פי החוזה, וויליאמס אמור היה לקבל חמישה מיליון דולר בעונתו הראשונה - פי חמש מהמשכורת הממוצעת ב-NBA באותה עונה - מה שהפך אותו למשתכר השני בטיבו בליגות הספורט האמריקאיות (כולל NFL, MLB ו-NHL), שני רק לכוכב הבייסבול חוזה קנסקו וראשון בליגת הכדורסל הטובה בתבל, עם 2.5 מיליון דולר לעונה יותר ממייקל ג'ורדן, 2.6 מיליון יותר ממג'יק ג'ונסון, 2.1 מיליון יותר מצ'ארלס בארקלי, 2.3 מיליון יותר מאייזאה תומאס וכן הלאה.
קליבלנד בחרה להשוות את ההצעה הגרנדיוזית, ובליגה לא ידעו כיצד להגיב. "אני המום", אמר אחד הג'נרל מנג'רים ל"ספורטס אילוסטרייטד", בעוד אחד אחר הוסיף: "זה מטורף". אייב פולין, בעלי וושינגטון וויזארדס, אמר ל"לוס אנג'לס טיימס": "החוזה הזה מגוחך לדעתי. סכום כסף שכזה לשחקן שכזה - זה פשוט לא הגיוני". כן, כולם נחרדו, גם מההשלכות: אם שחקן ספסל יכול להרוויח כל כך הרבה כסף, כמה צריכים להרוויח כוכבים של ממש? באוויר החלו דיבורים על שביתה, ואחד ממנהלי הקבוצות אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד": "כל קבוצה בליגה כועסת על מיאמי כרגע. מה שהם עשו היה מאוד חסר אחריות ורע לליגה".
רע גם לקליבלנד, כך הסתבר: זמן מה לאחר מכן הקאבס ניסו לשלוח את החוזה העצום שלהם בטרייד לסיאטל בתמורה לאקסבייר מקדניאל ונייט מקמילן, אך שחקן הפנים האתלטי ניצל את זכות הווטו שלו כדי למנוע את העסקה ולהישאר בקליבלנד עד סיום עונת 1994/95. הכסף לא שינה אותו כלל - הוא השתמש בו כדי לקנות מרצדס חדשה ולבנות שני בתים בעיר ילדותו - אחד עבורו, ואחד עבור אימו המאמצת. "לג'ון כבר יש את כל הכסף שאי פעם יצטרך", אמר סוכנו מארק ברטלסטיין ל"סיאטל טיימס". "כשיצא מבית הספר לא ידע כיצד לקשור עניבה, לכתוב צ'ק או דברים מסוג זה. במקום להתחבא, ג'ון למד איך להתמודד עם העולם. הוא לא יהיה אבוד אחרי הכדורסל. במשחקי חוץ הוא נשאר בחדר שלו, שותה חלב והולך לישון מוקדם. זה נשמע לא ייאמן, אבל זה מה שהוא עושה". בקיץ של 1995 הועבר בטרייד לפינקיס בתמורה לדן מארלי, ובילה בסאנס שלוש עונות די בינוניות, לפני שנעל את הקריירה בדאלאס ב-1998/99, וסיים 13 עונות בליגה הטובה בעולם עם ממוצעים של 11 נקודות, 6.8 ריבאונדים ו-1.6 חסימות למשחק. הכל היה מוכן לפרק האחרון של חייו.
בשלב מסוים עבר להתגורר בגונזאלס, לואיזנה, וראה כיצד הטרגדיות ממשיכות לתקוף אותו: ב-2005 גרם הוריקן קטרינה נזקים בשווי 400 אלף דולר לביתו, וחירב לגמרי את הקרוואן שרכש. וויליאמס לא הוריד את הראש, כהרגלו, עבד כנגר וכקבלן, ושוחח עם הילדים בקהילה על כדורסל, החיים ומה שביניהם. חלק ממה שביניהם היה מה שקרה כשש שנים לאחר מכן, כשנעצר על ידי המשטרה לאחר מספר יריות שבקעו ממסיבה שאירח, ושמע כיצד הוא עלול להיכנס לכלא לחצי שנה. חקירת המשטרה הבהירה כי האחראי ליריות היה בנו של וויליאמס, ובחלוף מספר חודשים, אותו בן שב לכותרות בארצות הברית, כשהתברר שהוא ואימו (אשתו לשעבר של שחקן ה-NBA) מעלו בכספי קרן שוויליאמס הקים ב-2002 כדי להבטיח את עתיד ילדיו. הילד והאישה לשעבר הסגירו עצמם למשטרה אחרי שגנבו קרוב ל-400 אלף דולר, ו-וויליאמס נאלץ לסמן איקס נוסף על שני אנשים נוספים בחייו עליהם לא יוכל יותר לסמוך.
ואז, לפני חצי שנה, הגיע הסרטן, וגמר הכל. "זה מעציב לראות אותו הולך בגיל כל כך צעיר", אמר חברו לקבוצה בראד דוהרטי. "הוא היה אדם טוב. הרבה שחקנים הגיעו לליגה אחרי ילדות דלה, אבל הוא הגיע לליגה אחרי ילדות דלה מאוד. אני מאוד גאה בכל מה שהוא השיג".
אבל ההספד היפה ביותר היה שמור לסוכנו של ג'ון וויליאמס, מארק ברטלסטיין.
"הוא היה אדם מאוד פשוט שאהב כדורסל".
