פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הקריירה שלי במנצ'סטר יונייטד: סיפורו של יוסי שריד מתוך "מה עשה הנוער?"

        "הכשרתי את עצמי להיות השוער של מנצ'סטר יונייטד או ארסנל או של כל קבוצה מובילה אחרת, שתבחין בנוכחותי נוסכת הביטחון ברחבת השש-עשרה". הסיפור האחרון פרי עטו של יוסי שריד, מתוך הספר "מה עשה הנוער?" המאגד 50 סיפורים קצרים על כדורגל

        הקריירה שלי במנצ'סטר יונייטד: סיפורו של יוסי שריד מתוך "מה עשה הנוער?"

        בווידאו: יוסי שריד מתארח בתכנית "גולאסו" בקיץ 2014

        סיפור זה יסודו בחלום שיסודו במציאות. הוא לא יכול היה להיחלם, אלמלא היתה לו יתד להיתלות בה.

        לא טוב לו, לאדם, לנהל את כל חייו כבעל מלאכה אחת. על כן, תמיד שמרתי לעצמי בדמיוני קריירה שנייה, לאחר שהפוליטיקה תדיח אותי מחמת מיאוס. וטוב לו, לאדם, שלא יאבד את עשתונותיו בצומת דרכים: תמיד ידעתי לאן יהיו פני מועדות בהמשך הדרך, וטיפחתי את כישורי בהתאם.

        לעת בלותי כפוליטיקאי, תהיה לי עדנה כמנצח על אחת מהתזמורות המובילות בעולם; ברלין או וינה, לוצרן או לונדון מחכות לי, עוד מעט ואגיע. שעות תמימות האזנתי למוסיקה, ולא היתה זאת האזנה פסיבית. עמדתי לבדי באמצע החדר וניצחתי בקפידה ובהתלהבות על היצירה האהובה, ומפעם לפעם הייתי מעיר לנגנים בחביבות על צליל לא לגמרי נקי ועל קצב שיצא מתלם; והם היו נענים לי בחיוך ובהרכנת ראש.

        כן, מאז ומתמיד רציתי להיות האיש ששרביט הניצוח בידו. לא לשווא השקיעה בי אמי אחת עשרה שנה של עלי כינור אצל טובי המורים, ועוד יהיה שכר לפעולתה.

        ליתר ביטחון תעסוקתי, לא הזנחתי עוד אפשרות אם קריירת הניצוח שלי לא תצלח מסיבות שאינן בשליטתי. הכשרתי את עצמי להיות השוער של מנצ'סטר יונייטד או ארסנל או של כל קבוצה מובילה אחרת, שתבחין בנוכחותי נוסכת הביטחון ברחבת השש-עשרה. תוך כדי חברות בכנסת ובממשלה, נתתי את הסכמתי לעמוד בשער בת רבים, כשוער הלאומי של נבחרת הכנסת בימיה הטובים, כאשר רשמה בתולדותיה הפסדים מכובדים. כעשרים שנה מילאתי את התפקיד האחראי הזה, למרות הכישלונות החוזרים ונשנים שלא באשמתי; מה יעשה קפטן הקבוצה, כששחקניו נרפים ורוח לחימה אין בהם.

        המשכתי לשחק עד גיל ארבעים וחמש בערך, ורק אז תליתי את הנעליים, ואת סרט הקפטן אני שומר בארון המזכרות עד עצם היום הזה. מאז שפרשתי, הספיקה נבחרת הכנסת לרדת לליגה נמוכה יותר, וירידת הדורות עדיין נמשכת. לאחרונה נמסר לי, כי גם האווירה בחדר ההלבשה עכורה למדי – כל שחקן לעצמו, ואף אחד לא למען כולם.

        התמכרותי לכדורגל לא התחילה במגרש הפוליטי. היא התחילה במגרש 'הפועל רחובות' לפני כמעט שבעים שנה. הייתי ילד בן שבע, את קריאות ההידד והבוז יכולתי לשמוע מביתי הסמוך, ולבי יצא מקרוב למ?שחק ולמ?שחקים.

        הורי המורים לא חלמו אפילו לעודד את אהבתי החדשה וההמונית. יותר טוב שתשב בבית ותקרא ספר, תכין שיעורים או תנגן חצי שעה. הם לא הסכימו לתת לי כמה גרושים לכרטיס כניסה, ונאלצתי לחזור על פתחי המגרש, למשוך בשרווליהם של שכנים מבוגרים – תכניס אותי, תכניס אותי – והם נענו לי בדרך כלל, כי הייתי 'ילד טובים'. לאחר המשחק, חזרתי הביתה מלא ברגשי אשמה – הספר שכב לו שם למעצבה, הכינור התבייש, וההורים נעצו בי מבטי תוכחה. כאלה היו חיי משבת לשבת. לו ידעה אמי מהו חלומי האמיתי, לו ידע אבי.

        בין חברי הכנסת והשרים, רבו אוהדי הכדורגל. כאשר שידרה הטלוויזיה משחקים חשובים, נהגנו לחמוק מאולם המליאה ומחדרי הוועדות, נציגי כל הסיעות התאחדו בצפייה יחדיו. ולא רק גברים, גם נשים היו בינינו. הנלהבת מכולן היתה הח"כית הוותיקה, שושנה ארבלי אלמוזלינו, שלימים כיהנה כשרת בריאות. היא ובעלה, נתן, עסקן הסתדרות חביב כבולגרי מבטן, היו הולכים כל שבת לבלומפילד – לפנים אצטדיון באסא. הפועל תל אביב משחקת, והזוג אלמוזלינו לא יעמוד מנגד, הם יישבו ביציע הנכבדים.

        שושנה, מספר 2 ברשימת המערך לכנסת, באה מאחדות העבודה, ונודעה כ'אקטיביסטית ביטחונית'. היא לא סבלה, בלשון המעטה, את עמדותיי המדיניות המתונות, וממש שנאה את הבולטות הציבורית והפרלמנטרית שלי. פעם, באחת מישיבות הסיעה הסוערות, לא יכלה עוד להתאפק והתלוננה מרה: יוסי רודף אותי בכל מקום, התוודתה, אין יום ואין שעה בלי ההצהרות המקוממות שלו, כאילו הוא המפלגה, כאילו השקפותיו הן שמייצגות אותה. ובפנייה נרגשת, הפצירה במנהיגינו לרסן אותי, כי "יש גבול לכל הפקרות". לא ידעתי אם לצחוק או למחות; שתקתי.

        אבל אז היא באה לי בחלום; זה מה שקורה כשמדחיקים. עוד באותו הלילה חלמתי שאני במנצ'סטר יונייטד, מתחמם על הקווים לקראת משחק, אמנם לא כשוער ראשון, כי אם כשוער משנה, שהמאמן ציווה עליו לקום ממושב המחליפים ולמתוח את אבריו.

        וביציע, את מי אני רואה פתאום: את שושנה ואת נתן, היא באה לביקור מיניסטריאלי באנגליה, והתפנתה בסוף השבוע לראות את המשחק המרכזי. אני רואה אותם וגם שומע מה הם שחים: שושנה, לא תאמיני את מי אני רואה כאן, אני בטוח שזה הוא. לא, היא אומרת, זה לא אמיתי, הנאה כבר לא תהיה לי מהמשחק הזה, אולי נלך. והם קמים שניהם ועוזבים.

        וגם אני הפסקתי ליהנות באותו הרגע, מיד החלטתי לחזור ארצה, לסיים את הקריירה הבינלאומית שלי, להיענות להצעה שקיבלתי מהפועל תל אביב – ימותו הקנאים - ולחתום על חוזה לחמש שנים.

        יוסי שריד (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        "מה עשה הנוער?" הינו אסופת טקסטים על כדורגל, המורכבת רובה ככולה מסיפורים קצרים אך משלבת גם שירים, אנקדוטות ואיורים. 50 מהכותבים הטובים בישראל מתארים, כל אחד בסגנונו הייחודי, את נקודת המפגש של המשחק הפופולארי בעולם עם חייהם. יחד הם יוצרים פסיפס מרתק של הכדורגל כחוויה תרבותית, המשפיעה לא רק על אורח חייהם של העוסקים במלאכה, אלא גם על האוהדים הרבים ואף על אלה הסולדים ממנו. הספר מוצע למכירה בכל רשתות הספרים ברחבי הארץ.

        "אב פוליטי ומצפן אידיאולוגי": חברי הכנסת נפרדים מיוסי שריד

        עם לשון חדה ולב חם, יוסי היה ההצגה הכי טובה בכנסת : דב גיל-הר נפרד

        הפוליטיקאי שכתב כמו משורר: אוסף מטוריו של יוסי שריד

        "הכדורגל הישראלי לא קשור בכלל לכדורגל": צפו בראיון עם יוסי שריד