תחילת דרכו של מאמן גדול? על מינויו של גארי נוויל למאמן ולנסיה

"אם תשאלו אותי מי המודל שלי למאמן כרגע, לא אהסס לנקוב בשמו של מאוריסיו פוצ'טינו. אהבתי את מה שהוא עשה בסאותהמפטון, שם הוא חיבר את הזרים הטובים ביותר שהמועדון הרשה לעצמו עם בוגרי האקדמיה המצטיינים לסגנון יעיל מאוד – עם אנרגיות גבוהות, מלא תשוקה, אטרקטיבי לצפיה, עם קו הגנה גבוה ולחץ גבוה. את כל הדברים האלה הייתי רוצה ליישם בעצמי כמאמן", כתב גארי נוויל לפני פחות משבוע בטורו ב"דיילי טלגרף". האמירה היתה חדה מאוד – מגן מנצ'סטר יונייטד לשעבר לא תיכנן להיות פרשן כל החיים, אלא התכונן לפצוח בקריירה כמאמן, וכבר גיבש לעצמו חזון.

באותו מאמר, פירט נוויל: "כאשר מסתכלים על העבודה של פוצ'טינו בטוטנהאם ב-18 החודשים האחרונים, אי אפשר לומר אפילו מילה אחת רעה. אני בטוח שפוצ'טינו לא יתנגד אם יחלוק כאן את חוויותי מההשתלמות שערכתי בטוטנהאם בעונה שעברה. פגשתי את ראש מחלקת פיתוח השחקנים ג'ון מקדרמוט ואת מנהל הרכש פול מיטצ'ל. אהבתי את כל מה שראיתי ושמעתי. כיוון ההתקדמות שלהם נכון מאוד". לא נתרגם כאן את כל השבחים שחולקו ואת כל המסקנות שהוסקו, כי הנקודה ברורה. נוויל לא רק חלם על אימון בעתיד הקרוב, אלא ערך השתלמויות מוקדמות במטרה זו ולקח את העניין ברצינות מוחלטת.

האם ידע כאשר כתב את המילים ל"טלגרף" שהוא בדרך לספרד? מינויו של הפרשן בן ה-40 בוולנסיה הפתיע את כולם. אחרי שנונו התפטר בתום ההפסד בסביליה בשבת, חלמו האוהדים על פרנק רייקארד או מיכאל לאודרופ כמחליפו. שמות של אנשי מקצוע ספרדים ותיקים נזרקו לאוויר – חואנדה ראמוס, גרגוריו מנסאנו. האופטימיים, או יותר נכון התלושים מהמציאות, האמינו שאפשר לנסות לשכנע את קרלו אנצ'לוטי. בינתיים מונה וורו למאמן זמני, פיל נוויל נותר כעוזרו. הגעתו של האח הבכור למשפחה לא עמדה על הפרק, עד שהמועדון הוציא את ההודעה הרשמית הדרמטית.

ממבט ראשון, האוהדים ממש לא אהבו את הרעיון. העיתון המקומי לאס פרובינסיאס ערך אתמול סקר באתר האינטרנט, ו-77 אחוזים מהגולשים הביעו דעה שלילית על המינוי, בעוד 18 אחוזים בלבד תמכו בו – קשה לדמיין הכרעה מוחצת יותר. לדעתם של היציעים, לחובתו של נוויל שלוש סוגיות חשובות לפחות. הוא חסר נסיון באימון, הוא לא דובר ספרדית, ויש לו קשרים עסקיים ענפים עם הבעלים הסינגפורי פיטר לים, ולכן קיים חשש לשיקולים לא טהורים. כל הנקודות נכונות לכאורה, אך אם נחשוב עליהן לעומק נגלה שהמצב הרבה יותר מורכב, וגם הרבה יותר מעודד מבחינת ולנסיה ונוויל.

נתחיל בקשר ההדוק עם לים. זה לא סוד שהסינגפורי, אשר רכש את ולנסיה ב-2014 והציל אותה מפשיטת רגל, הוא אוהד מנצ'סטר יונייטד שרוף. נוויל, חלק מה-DNA של השדים האדומים, היה ונשאר אחד השחקנים האהובים שלו. כאשר בוגרי מחזור 92' של יונייטד – האחים נוויל, ריאן גיגס, פול סקולס וניקי באט – רכשו את קבוצת החובבים סלפורד סיטי בשנה שעברה, הם מכרו בחלוף מספר חודשים את מחצית ממניותיה ללים, והוא שותף בכיר במיזם המסקרן. ההיכרות עם החבורה הביאה בסופו של דבר את פיל נוויל למשרת עוזרו של נונו בקיץ. כעת עושה גם גארי נוויל את דרכו לוולנסיה, על תקן מינוי אישי של לים.

מה בעצם רע בקשרי ידידות בין הבעלים למאמן? הרי אם לים סומך על נוויל, מעניק לו גיבוי ויאפשר לו להוציא את תוכניותיו לפועל, עשויה הקבוצה להרוויח מאוד מההרמוניה בין השניים. האוהדים שנאו את נונו מהרגע הראשון, כי הוא היה מינוי אישי של סוכן העל ז'ורז'ה מנדס, המקורב מאוד ללים. נונו הוא הלקוח הראשון בקריירה של מנדס, והפורטוגלי הביא אותו לוולנסיה כדי להקל על ביצוע העסקאות הרבות ולקדם את השחקנים שהוא מייצג. כעת הבטיח לים שהמינוי החדש לא יהיה קשור למנדס – וקיים. לנוויל אין כל קשר לסוכן הפורטוגלי, והוא מחויב רק לבעלים, כך שהשפעתו של מנדס על המתרחש תפחת באופן משמעותי. אם כך, נוויל הוא מינוי מקצועי יותר מקודמו, אז מדוע לחשוד מיד באי סדרים? הרי ולנסיה לא תהפוך לקבוצת בת של סלפורד סיטי.

אי ידיעת השפה עשויה להוות מכשול, במיוחד בקבוצה הומוגנית יחסית המורכבת בעיקר מספרדים ודרום אמריקאים. עם זאת, פיל נוויל למד אותה בקצב מואץ, וכיום הוא כבר מצייץ בטוויטר בספרדית על בסיס קבוע, מדבר טוב עם השחקנים ויוצר קשר עם האוהדים. הוא יוכל לעזור לאחיו כמתורגמן, וגארי עצמו מסוגל ללמוד מהר בדיוק כמוהו. חוץ מזה, אנגלית היא שפה בינלאומית, ויש בסגל לא מעט שחקנים שמבינים אותה, בין היתר אלברו נגרדו ששיחק במנצ'סטר סיטי, שלא לדבר על השוער האוסטרלי מתיו ריאן.

האם חוסר הנסיון הוא בעיה קריטית? לא בהכרח – ראינו כבר כוכבי עבר רבים שהצליחו על הקווים מהרגע הראשון בקבוצות בכירות ובנבחרות, גם בלי הרקע של נוויל שמשמש מאז מאי 2012 כעוזרו של רוי הודג'סון בנבחרת אנגליה, וצבר תוך כדי כך לא מעט כלים. כשחקן יונייטד במשך שני עשורים תמימים, למד נוויל רבות לא רק מאלכס פרגוסון עצמו, אלא מכל המאמנים שעבדו תחתיו בתקופה ארוכה זו – קרלוס קיירוש, סטיב מקלארן ואחרים. זה בסיס נפלא לעבודה עצמאית, ולכך כדאי לצרף את הנסיון האח הקטן שעבד בין היתר לצד דייויד מויס באולד טראפורד.

קל לזלזל בהסבה מקצועית מפרשן למאמן, אבל העבודה של גארי נוויל ברשת סקאי זכתה להערכה עצומה. בניגוד לרוב הפרשנים העילגים שלא מסוגלים לחדש דבר, ובראשם מייקל אואן שהפך לבדיחה של ממש בתפקידו החדש, נוויל היה פרשן שדיבר כמו מאמן. הניתוחים שלו היו מבריקים וחדים, והאירו את המתרחש עבור הצופים מזוויות שלא קל לראות ללא איש מקצוע. נוויל הוא פרשן אינטליגנטי, רהוט, וגם שופע כריזמה. הוא לא היסס להיות ביקורתי, ובהזדמנויות רבות קרע את השחקנים לגזרים על הטעויות, וגם הסביר בדיוק מה המאמנים היו צריכים לעשות, וכיצד יש לעמוד על המגרש. מכל הפרשנים, הוא היה היחיד שנראה מוכן לעבור הישר לכיסא המאמן. יתרה מזו, לא פעם היתה תחושה שזה מה שהוא צריך לעשות מזמן. כאן גם המקום להזכיר שההערכה כלפי יורגן קלופ בגרמניה עלתה במספר דרגות אחרי הופעותיו הנהדרות כפרשן טלוויזיה דווקא במהלך מונדיאל 2006, על אף שהוא אימן את מיינץ במשך חמש שנים קודם לכן.

אוהדי ולנסיה סקפטיים ופסימיים, אך זה המצב הטבעי שלהם. הם שרקו בוז אפילו לאונאי אמרי שהצעיד את הקבוצה למקום השלישי במשך שלוש עונות רצופות. אחריו באו מאוריסיו פלגרינו, ארנסטו ואלוורדה, מירוסלאב ג'וקיץ', חואן אנטוניו פיצי ונונו, ואף אחד לא היה מספיק טוב בשבילם. את נונו, שהצליח לסיים במקום הרביעי ולהעפיל לליגת האלופות, לא סבלו במיוחד, אבל כאן שותפים לתחושה גם השחקנים, וזו נקודה חשובה ביותר. נוויל נכנס לחדר ההלבשה על תקן מושיע אחרי תקופה אפלה, כאשר כוכבים רבים שנדחקו הצידה מאושרים מעזיבת קודמו. נונו ניהל מלחמה של ממש נגד נגרדו, רודריגו דה פאול ולוקאס אורבאן, וכעת הם יהיו מוכנים לסייע לבוס החדש להתאקלם ולהצליח.

מבחינת גארי נוויל, חשוב מאוד לשכנע את היציעים שהוא הגיע לשרת אותם ואת המועדון ולא רק את עצמו, בין היתר כי החוזה לטווח קצר, עד סוף העונה בלבד, עלול לגרוס אחרת. הנסיון של פיל נוויל, שהפך לדמות פופולרית בעיר, מראה שהדבר אפשרי בהחלט. נוויל הוא אדם תקשורתי וכריזמטי, בעל כושר מנהיגות, ואם יוכיח את עצמו במשחקים הראשונים ויסחוף את האוהדים אחריו, הוא עשוי להצליח. אחיו, שמכיר את המצב מבפנים, המליץ לו לקחת את התפקיד.

באנגליה מאחלים לו הצלחה, והודג'סון בירך את עוזרו שנותר במקביל בתפקידו לקראת יורו 2016. פרשנים מסוימים בממלכה העריכו מזמן כי נוויל עשוי לרשת את המאמן הוותיק אחרי אליפות אירופה, ונסיון חיובי במסטאייה עשוי לסייע לו לשפר עמדות בנושא. מצד שני, אם אכן יצעיד את ולנסיה להישגים, כלל לא בטוח שנוויל ירצה לעזוב כבר בקיץ. זו משרה מאתגרת ומרגשת. היא קשה, תובענית ומורכבת, ומגיע שאפו ענק לנוויל על כך שלקח אותה ועזב את המקצוע הנוח בו יכול היה לעבוד בנחת עד הקיץ. ההחלטה הזו מוכיחה שהרצון לאמן בוער בו. עם הידע והרצינות שלו, היא עשויה להתברר כנכונה, וייתכן שאנחנו עדים לתחילת דרכו של אחד המאמנים המוכשרים של הדור החדש. כך כדאי לראות זאת, מבלי לחפש מניעים נסתרים. גם באנגליה, אגב, ממש לא התלהבו פעם מהמינוי של פוצ'טינו בסאותהמפטון, ותראו את מעמדו כיום.