פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      • סיכום
      • טבלאות

      בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום: על הקריסה של בני יהודה

      ההשוואה של אבוקסיס בין הפערים של בני יהודה ממכבי תל אביב לאלו של מכבי תל אביב בצ'מפיונס הדגימה טוב יותר את המסר של פרשת צעירי: בני יהודה הפכה למועדון של פקידים אפורים שרק רוצים לשרוד. חמי אוזן סוגר מחזור, כולל האתגר של שלומי אזולאי ואחמד עאבד

      בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום: על הקריסה של בני יהודה

      Like

      שלומי אזולאי הוכיח במשחק האחרון מול בני יהודה שהוא אותו שחקן בבית"ר ירושלים ובמכבי תל אביב. אותה מסירה, אותו טאץ', אותה יעילות, אותה רב גוניות. לאזולאי יש משהו שהופך את כל זה למשהו שמצליח בכל מקום שנותן לו הזדמנות – יכולת הסתגלות. אולי זו הטרגדיה המשפחתית שעבר, אבל אזולאי הוא אחד שלמד להתאים את עצמו לכל קושי וכל מציאות, ולשחק באותה רמה בכל קבוצה שיהיה בה. זה נכס.

      רק שהאתגר האמיתי של אזולאי יהיה פחות בליגה, ויותר באירופה. כדי לתפוס מקום בהרכב עליו להיות שחקן יותר יעיל מניקולה מיטרוביץ'' שכבש בעונה שעברה 2 שערים והעונה נאדה, אבל כדי לתפוס מקום בלב של פרויקט גולדהאר יהיה עליו להוכיח שהוא שחקן שיכול לתת למכבי תל אביב אופק באירופה. שהוא יכול לשחק באותה רמה גם בתחרויות הבינלאומיות.

      אירופה - זה היום הרף לכוכב חדש במכבי תל אביב. הרף הישן עלה בעוד מספר סנטימטרים, והעונה היו מעט מאוד שחקנים שהצליחו לעבור אותו. עד שאזולאי לא יראה שהוא יכול לקפוץ גם מעליו, סימן השאלה לא יירד ממנו. הצלחה בליגה היא כמובן חשובה, האפשרות להתעלות על מיטרוביץ' הלא יציב היא ריאלית – אבל הכל הוא הכנה למבחן האמיתי של אזולאי: האם לכישרון שלו יש את אותו משקל גם באירופה.

      מקורביו של אבוקסיס: "דמאיו מנסה לפגוע בו"

      מכבי חיפה רוצה שטואטחה יישאר, אך החלה לחפש מגן

      הפועל תל אביב מרוצה: "גיא לוי הביא הרבה שקט"

      שחקן מכבי תל אביב, שלומי אזולאי, מול שחקן בני יהודה, סתיו פיניש (ברני ארדוב)
      האתגר האמיתי יהיה באירופה. שלומי אזולאי (צילום: ברני ארדוב)

      Share

      בסיום המשחק של בני יהודה כולם התעסקו בדברים שאמר יוסי אבוקסיס על בן צעירי, אבל מה שהוא טען לפני כן היה הרבה יותר חמור והרבה יותר מייצג. מאמן בני יהודה השווה בין פערי הרמות של מכבי תל אביב מהצ'מפיונס, לבין אלו של קבוצתו מנציגת ישראל בליגת האלופות. רוצה לומר – הקשיים הם אותם קשיים, ההבדלים הם אותם הבדלים ומן הסתם הציפיות צריכות להיות אותן ציפיות.

      אם לא היה מדובר במועדון עם גאווה כמו בני יהודה, אפשר היה לעבור על הדברים הטיפשיים האלה לסדר היום. אבל זו בני יהודה. לצערנו – בני יהודה של משה דמאיו. הבוס הכול יכול של הקבוצה הזו נעלב בוודאי מעוד מקרה בו יוסי אבוקסיס חשב אך ורק על עצמו ושכח שיש רגעים שבהם צריך להתנהג כמו עובד מערכת. אבל אם רוח המועדון הייתה באמת חשובה לדמאיו, הוא היה כועס על ההשוואה המקוממת הזו יותר. ההשוואה התבוסתנית, המקטינה, המתכופפת. כאילו שבני יהודה משחקת עם מכבי תל אביב באותה תדירות שהאחרונה מתמודדת מול צ'לסי, ולא ניצחה אותה כל כך הרבה פעמים בעבר.

      במידה רבה, הציטוט הזה של אבוקסיס מלמד על הקבוצה הנוכחית שלו ומצבה ההיסטורי הרבה יותר מהעונש הלא הוגן לבן צעירי. אולי גם בגלל זה דמאיו לא כעס. כי זו בני יהודה שלו: בני יהודה שרק חושבת איך לחזור הביתה בשלום, בני יהודה שרק רוצה לגמור את החודש, בני יהודה ללא שאיפות, ללא תקוות וללא אותה חוצפה שכל כך אהבנו לגלות במועדון הזה בעבר. החיסכון במועדון הוא לא כדי לעשות משהו גדול בעתיד, החיסכון הוא רק לשם החיסכון.

      דמאיו הפך להיות הפנים של בני יהודה, ואבוקסיס רק השגריר: בני יהודה אפורה, חיוורת, חסרת חדוות חיים ויצירה. קבוצה של פקידים, של משרדים, של מהלכים ערמומיים כמו במקרה של בן צעירי ופחות של מהלכים מבריקים על המגרש. משנה לשנה דמאיו מתקשה לתת תנופה לרוח המועדון אותו הוא מייצג, כשפרשת בן צעירי היא עוד מסמר בארון הקבורה של אחת הסינדרלות ההיסטוריות של הכדורגל הישראלי. בבני יהודה של פעם ההשוואה של אבוקסיס למכבי תל אביב לא היתה עוברת בשלום. היום בעיקר מתעסקים שם ביחסים שלו עם הבוס.

      משה דמאיו בעלים בני יהודה (ברני ארדוב)
      חיסכון לשם החיסכון. משה דמאיו (צילום: ברני ארדוב)

      comment

      המספרים של אחמד עאבד העונה הם לא רעים בכלל, אפילו די טובים - חמישה שערים, שני בישולים - אבל הבעיה היא כמות הניצחונות העונה של קבוצתו עירוני קרית שמונה: שלושה בלבד. אם רוצים לחטט אפשר לומר שלעאבד אין אף שער ניצחון, או שער ראשון פורץ דרך במשחק שבו קרית שמונה חזרה עם מלוא הנקודות – אבל זה יהיה סתם להעליב את אחד השחקנים הכי טובים שיש לנו בליגה. שחקן טוב שעדיין לא הופך את הקבוצה שלו לקבוצה טובה, קבוצה סוחפת כמוהו. ההשפעה שלו על המשחק לא מספיק מכרעת, ועדיין מתגעגעים בקבוצה לדוד מנגה במקום לדרוש את אותו דבר מעאבד. שזה בעצם כל הסיפור.

      זו בדיוק החידה של אחד מטובי בניה של הליגה: האם עאבד הוא בעצם פועל יוצא של ליגה חלשה, או שהוא באמת הדבר הבא באותה ליגה. כי אם אתה הדבר הבא, השחקן הבא שהגדולות הולכות לריב עליו ולבנות עליו, אתה אמור להיות יותר משפיע, יותר מוביל, יותר מכריע. יותר מעוד שחקן של מספרים יפים (ולא תמיד הוא כזה). שחקן שהוא יותר מכוח ובעיטה, אלא גם תחכום ויציבות. בחלל הקטן הזה, הלא נראה לעתים, שבין הנתונים של עאבד לנתונים הכלליים של הקבוצה, נמצא בדיוק הנפח האמיתי של הכישרון. הנפח שמלמד האם יש כאן עוד שם של אין ברירה בפנקס של ג'ורדי קרויף, או שחקן גדול על מלא.

      אחמד עאבד שחקן עירוני קרית שמונה (אדריאן הרבשטיין)
      פועל יוצא של ליגה חלשה, או באמת הדבר הבא? אחמד עאבד (צילום: אדריאן הרבשטיין)

      המחזור הבא: מכבי נתניה – הפועל עכו

      המשחק המרתק של המחזור הקרוב הוא אולי המשחק הכי חשוב בקריירה של ראובן עטר, ורגע האמת של מכבי נתניה. בבית, מול קבוצה קטנה מהם, קבוצה חלשה מהם, קבוצה שמכבי נתניה חייבת לנצח. זה המשחק שבו מכבי נתניה צריכה להראות שפער שש הנקודות בין שתי הקבוצות הוא לא מדויק בכלל. משחק שכל הלחץ הוא עליה.

      אלא שגם הפועל עכו חייבת להביא משהו אחר למשחק הזה. ירון הוכנבוים הוא מאמן ראוי וטוב בהשוואה למאמנים שיש היום בליגה, ההזדמנות שקיבל העונה היא מוצדקת, אבל עליו להתחיל לשחק כדורגל פחות מפוחד. עכו שלו משחקת נסוג מדי, היא קבוצה שמתחבאת וחוששת. יש משחקים שבהם זה הגיוני, אבל יש מקרים כמו הביקור האחרון של הפועל תל אביב שבהם עכו מגדילה את היריבות שלה וחושבת יותר מדי בקטן.

      אם זו היתה העונה הראשונה של עכו בליגת העל, עוד איכשהו ניתן היה להסכים לגישה הנסוגה הזו. חמישה שערים לא מלמדים על רמת החלוצים, אלא על הגישה והמערך במשחק. כל אחד מאותם כובשים שלה העונה שווה עוד שער אחד יותר, אם רק ההתייחסות היתה מעט אחרת. מול הפועל תל אביב ראינו כיצד קבוצה אורחת שבקושי מסוגלת להניע כדור העונה מתרגלת זאת ללא בעיה, כשעכו לא מנצלת בשום צורה את המצב של היריבה. מול נתניה הלחוצה לעכו יש אפילו הזדמנות גדולה יותר לנצל מצב פגיע של יריבה – האם הוכנבוים ישאף לזה, הוא ששוב כל השחקנים שלו יהיו עסוקים במגננה?

      ירון הוכנבוים מאמן הפועל עכו (ברני ארדוב)
      מאזן של חמישה שערים זה לא בגלל חלוצים, אלא בגלל גישה למשחק. הוכנבוים (צילום: ברני ארדוב)

      ליגת העל 2015/16

      קבוצה שערים
      1 הפועל באר שבע 26 20 4 2 17-48 64
      2 מכבי תל אביב 26 19 4 3 20-59 61
      3 בית"ר ירושלים 26 15 6 5 19-38 51
      4 מכבי חיפה 26 10 8 8 25-33 38
      5 בני סכנין 26 10 6 10 25-32 36
      6 הפועל רעננה 26 10 6 10 31-29 36
      7 בני יהודה תל-אביב 26 9 6 11 35-27 33
      8 מכבי פתח תקוה 26 8 6 12 30-23 30
      9 הפועל כפר-סבא 26 7 8 11 31-19 29
      10 הפועל עכו 26 8 5 13 36-18 29
      11 עירוני קרית שמונה 26 6 10 10 31-25 28
      12 הפועל תל אביב 26 6 9 11 31-17 27
      13 הפועל חיפה 26 5 10 11 37-27 25
      14 מכבי נתניה 26 1 8 17 37-10 11