פעם בעשור, פחות או יותר, מנסה מכבי תל אביב ללכת על מאמן זר, וזה אף פעם לא נגמר בטוב: שישה היו שם בעבר - מחציתם פוטרו עוד במהלך העונה, וגם האחרים לא המשיכו לעונה שנייה. אפילו כשרודי ד'אמיקו רשם את העונה המושלמת והמעוטרת ביותר בתולדות המועדון - עם זכייה בארבעה תארים ב-1980/81 - הוא קיבל כרטיס טיסה בכיוון אחד בסיומה. "היינו צריכים לנצח בכל משחק ב-25 הפרש, והוא ניצח בנקודה", הסביר בעבר המנהל המיתולוגי שמלוק מחרובסקי.
ז'אן טבק הוא המאמן הזר השביעי על הקווים ביד אליהו, וכמו האחרון שעמד שם לפניו, גם הוא קרואטי. נבן ספאחיה נחת בישראל בקיץ 2006, אולי בסיטואציה הכי קשה שמאמן יכול להיתקל בה: אחרי התפרקות השושלת המפוארת, כשאנתוני פארקר, מייסיאו באסטון ופיני גרשון פנו איש איש לדרכו, ובעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, שהקשתה על בניית הסגל.
* עמוד הפייסבוק של אהרל'ה ויסברג
ספאחיה, בן 54, משמש זו העונה השנייה כעוזרו של מייק בודנהולצר באטלנטה הוקס, ובשבוע שעבר האריך את חוזהו בשלוש שנים נוספות, כך שלכדורסל האירופי אין לו כוונה לשוב בעתיד הנראה לעין. הוא ממשיך לעקוב אחר ההתרחשויות ביבשת הישנה, ובעיקר אחרי האקסית הישראלית שלא הייתה סבלנית כלפיו כפי שהייתה צריכה להיות, לדבריו.
"אני יודע שהרבה השתנה במכבי מאז שהייתי חלק ממנה", אומר המאמן הקרואטי בראיון טרנס אטלנטי לוואלה! ספורט. "את ז'אן אני מכיר כל כך הרבה שנים, עוד מאז שהוא היה שחקן בנבחרת ואני הייתי עוזר המאמן. תמיד היו בינינו יחסים טובים. אני לא יכול לתת ציונים לקולגה שלי ולהגיד מה טוב ומה רע בו. אני יכול להגיד שהוא מחויב במאה אחוזים למשחק. אמנם אין לו ניסיון רב כמאמן ראשי, אבל הוא היה בליגות הכי חזקות ובמעמדים הכי בכירים כעוזר מאמן וכשחקן, ואי אפשר לזלזל במשמעות של הניסיון הזה. אני יודע גם איזה לחץ מחכה לו בתל אביב. אני מכיר היטב איך חושבים ואיך שופטים שם, אצלכם".
העונה של ספאחיה נחשבה לכישלון במונחים של הימים ההם, אבל ביד אליהו דווקא היו קונים היום תוצאות דומות: מכבי תל אביב הודחה בידי בני השרון בחצי גמר גביע המדינה, אבל הייתה רחוקה ניצחון אחד מהגעה לפיינל פור האירופי (הפסידה 2:1 בסידרת רבע הגמר לאלופה היוצאת, צסק"א מוסקבה) וזכתה באליפות בתום ניצחון דרמטי בגמר על הפועל ירושלים 78:80, אחרי הסקנדל בין מאיר טפירו לסמי בכר ובעקבות סל הניצחון של ג'יימי ארנולד, שתי שניות מהבאזר.
"אני מאחל לז'אן שיסיים את העונה עם ההישגים שהיו לי, ובעיקר שיישאר יותר זמן ממני ושיתפוס את מקומו בהיסטוריה של המועדון הזה", מוסיף ספאחיה. "הנהלת מכבי טעתה כשלא נתנה לי הזדמנות להמשיך לעונה נוספת. תסתכל מה קרה מאז: היא איבדה ארבע אליפויות בשמונה שנים. לא הייתה למנהלים סבלנות. הם לא הבינו שהמציאות בכדורסל הישראלי השתנתה בגלל ההשקעה של הקבוצות האחרות, ובגלל שיטת הפיינל פור. הם חשבו שימשיכו לזכות בכל התארים, ועובדה שזה לא קרה. היום הם גם מבינים כבר שאי אפשר להגיע לפיינל פור ביורוליג בכל עונה".
- אתה חושב שעכשיו תהיה למכבי יותר סבלנות?
"אני לא צופה במשחקים, כי אני עמוס עד מעל לראש במשחקי ה-NBA, אבל אני מסתכל על הסגל שיש כיום למכבי ומבין שאמנם הוא טוב, אבל לא מספיק בשביל להימנות על ארבע הקבוצות הטובות ביורוליג. הקבוצה שהייתה לי טובה יותר מזו שיש לו".
- מה העצה הכי חשובה שתוכל לתת לטבק, לקראת מה שצפוי לו בהמשך העונה?
"חוץ מללכת למסעדה האהובה עליי בתל אביב? (שמה המלא שמור במערכת)", צוחק ספאחיה, "הכי חשוב שלא ילמד עברית. אני לא קראתי מה כותבים עליי, רוב הדברים שנאמרו בכלל לא הגיעו אליי, וזה חשוב. ככה אתה נשאר מרוכז ולא מאבד את הפוקוס. סיפרו לי שמישהו כתב אז שהקבוצה שלי היא הגרועה בהיסטוריה של המועדון. נו, באמת. היה ברור שזו תהיה קבוצה רעה ביחס לקבוצה שהייתה שם לפניה. זו לא חוכמה. אנשים שכחו שגם המאמן המצליח בהיסטוריה עזב באותה שנה. הצטערתי שלא נתנו לי להמשיך".
- איך המלחמה השפיעה על בניית הסגל?
"היו שלושה או ארבעה שחקנים שמאוד רצינו ושחששו להגיע. מעל כולם בלט הרכז זוראן פלאניניץ'. הכל כבר היה סגור ומסוכם איתו, אבל המשפחה שלו ראתה בטלוויזיה את הטילים שנוחתים בישראל ופשוט הטילה וטו".
- הופתעת כשהודיעו לך שלא תמשיך לעונה נוספת?
"לא, בכלל לא, ידעתי בדיוק מה קורה, הבנתי לאן זה הולך ונפרדנו בדרך ג'נטלמנית ויפה".
- והיום, בפרספקטיבה של תשע שנים, איך כל החוויה הזאת נראית לך?
"השנה בתל אביב הייתה אחת השנים היפות בחיי מבחינה אישית. נותרו לי המון חברים בעיר הזאת, אין שבוע שבו אני לא בקשר עם מישהו מישראל. מכבי הייתה ונותרה קרובה לליבי, ואני באמת מאחל לה את כל הטוב. אין לי סיבות להתלונן, המשכתי לקריירה יפה גם אחר כך, זכיתי בלא מעט אליפויות וגביעים. אני מגיע לחופשה בישראל כמעט בכל שנה, ואני אמשיך לעשות זאת.
"לצערי, בקיץ האחרון הגעתי בנסיבות טרגיות, כדי לנחם את משפחתו של דן סלע ז"ל (חייל צה"ל שנפטר ממכת חום במהלך סיור של יחידתו בירושלים; א"ו). הוא היה גאון כדורסל, נותרנו בקשר מאז שאימנתי במכבי, ובשבילי הוא הפך להיות ממש כמו בן".
"הקבוצות ב-NBA לא בשלות למאמן אירופי"
אחרי שזכה ב-13 תארים במהלך הקריירה האירופית שלו, פנה ספאחיה לאפיקים חדשים והתמנה לעוזר המאמן בהוקס. בעונתו הראשונה ב-NBA הגיע עם הקבוצה לגמר המזרח, שבו הפסיד לקליבלנד ולדיוויד בלאט, ונראה שהעמידה על הקווים לא חסרה לו.
"מבחינה מקצועית, אני נמצא בפיסגת הקריירה שלי, ואני מאושר", אומר הקרואטי. "החיים כעוזר מאמן שונים לחלוטין. לקח לי זמן ללמוד את המשחק האמריקני, כי הוא שונה לחלוטין ממה שהכרתי באירופה, אבל עכשיו הרבה יותר נוח לי. המהירות כאן אדירה, ואני יודע שלפעמים בטלוויזיה זה נראה כאותי ומבולגן, אבל זה לא ככה. הכל בשליטה. החוקים אחרים, הרוטציות עובדות אחרת. הכל שונה".
- היה לך קשה להסתגל למעמד העוזר, שהמילה האחרונה אינה שלו ושהאחריות להחלטות עוברות למישהו אחר?
"לא היה לי קשה בכלל. תמיד רציתי להיות ב-NBA, זאת הזדמנות שחיכיתי לה הרבה שנים. תסתכל על אטורה מסינה. הוא הגיע להישגים גדולים בהרבה ממני, והוא מסוגל להיות עוזר מאמן בסן אנטוניו, אז למה שלי תהיה בעיה?".
- גם את בלאט פגשת לא פעם על הקווים באירופה. אתה חושב שההצלחה שלו תפתח את הדלת בפני מאמנים אחרים מהיבשת הישנה?
"לצערי, אני לא חושב. דיוויד עבד המון שנים באירופה, אבל הוא עדיין אמריקני, שגדל בארה"ב ונתפס כמאמן מקומי. אני לא בטוח שראשי הקבוצות ב-NBA בשלים למאמן ראשי מאירופה".
"התקשורת בישראל אגרסיבית יותר"
מכבי תל אביב אינה התחנה המשותפת היחידה לספאחיה ולטבק: שניהם אימנו גם בוויטוריה, אך פוטרו ממנה בסיום עונתם הראשונה - אף שהביאו אותה להישגים. ספאחיה זכה עמה באליפות ספרד ב-2008 ופינה את מקומו לדושקו איבנוביץ'; טבק הגיע אליה במקום איבנוביץ' באמצע העונה, הציל אותה מהדחה בשלב הראשון של היורוליג והצעיד אותה עד לרבע הגמר ב-2013.
"ז'אן חולל נס בוויטוריה", מחמיא ספאחיה. "הוא הגיע לקבוצה מרוסקת, והטיס אותה לרצף של 17 ניצחונות. גם שם אין סבלנות כלפי מאמנים. אני לא יודע למה החליפו אותו, אני יודע שהם הפסידו ברבע גמר הפלייאוף, אבל בכל מקרה זה לא אומר שהוא לא מאמן טוב".
- אימנת גם ברוסיה, באיטליה, בליטא, בספרד ובטורקיה. ישראל שונה מכל המדינות הללו ביחס שלה למאמנים בכלל, ולמאמנים זרים בפרט?
"יכול להיות שהתקשורת בתל אביב אגרסיבית יותר, שיפוטית, מתעסקת בדברים מחוץ למגרש. הכתבים שואלים יותר שאלות. אבל אותי זה לא הטריד. לפני שהגעתי למכבי, כבר עברתי לא מעט בקריירה, וידעתי שזה חלק מהמקצוע. חשוב לדעת להתנתק מזה, כי יש מאמנים שמתעסקים בזה ומודאגים מזה יותר מדי. הם לא מבינים שהמשוואה פשוטה מאוד: אם תנצח, יכתבו עליך דברים טובים, ואם תפסיד, יירדו לחייך".
- מי מביניכם נקלע לסיטואציה קשה יותר במכבי - אתה, שהגעת אחרי שנות השיא, או טבק, שצריך לחלץ אותה ממשבר איום?
"אני לא יודע להגיד לך, אבל דבר אחד בטוח: אי אפשר לחרוץ גורל של מאמן רק לפי השאלה אם הוא הגיע לפיינל פור. אם רוצים לבנות משהו, זה לוקח זמן. אני יודע שההנהלה, הקהל והתקשורת רוצים תוצאות, אני יודע שכל הפסד כואב ושהם לא מוכנים לקבל את זה, אבל זה לא עובד ככה. אם אני זוכר נכון, דיוויד בלאט ספג לפני שנתיים את ההפסד הביתי הכי גרוע בהיסטוריה של מכבי, נגד הפועל ירושלים (93:65 במארס 2014; א"ו), ואחרי חודשיים זכה בגביע אירופה. אז כנראה שהסבלנות השתלמה, לא?
"דראגן בנדר הוא דוגמה נוספת. ברור לך שבעוד שנתיים הוא יהיה שחקן הרבה יותר טוב ממה שהוא עכשיו, נכון? אבל כדי שיתפתח ויתקדם הוא חייב לשחק. מכבי צריכה לנהוג איתו בסבלנות, אחרת היא תפסיד אותו ותאבד אותו. השאלה היא אם יש לה את הסבלנות הזאת".
- מה הזיכרון הכי חזק שיש לך מהעונה בתל אביב?
"הניצחון בגמר הפיינל פור על ירושלים. שיחקנו ביד אליהו, אבל לא הרגשנו בבית כי חצי מהאולם היה אדום. לא אשכח את המשחק הזה כל חיי. לפני חודשיים פגשתי בארה"ב את ג'יימי ארנולד, ודיברנו על הסל שהוא קלע והביא לנו את האליפות".
לפני סיום, מתעניין ספאחיה בשלומו של גיא גודס, שאת עונתו הראשונה כעוזר מאמן במכבי תל אביב העביר תחתיו. "אני מצטער מאוד על מה שקרה לו. אני מאוד מעריך אותו כאיש מקצוע וכחבר, ואני מקווה שימשיך בעבודה שלו. אולי עכשיו הוא ייענה להצעה שלי ויבוא לבקר אותי באטלנטה. אני בטוח שהוא זקוק לשקט ולמנוחה, בעיקר מכם, העיתונאים בישראל".