בדיוק לפני שנה הצגנו את עמית עברי כשחיינית הישראלית הטובה בכל הזמנים בראיון שערכנו עימה לקראת אליפות העולם בבריכות קצרות. שנה עברה, ונראה שמשהו בהגדרה הזו צריך להשתנות, בעיקר לנוכח העובדה שבשנה הזו השחייה הישראלית קיבלה חיזוק שיכול להגיע פעם בדור, אולי בשניים אם תרצו. אם נקביל את זה לעולם הכדורגל, זה בערך כמו שאיסקו יתייאש מהניסיונות שלו להשיג מקום בנבחרת ספרד בכדורגל, ויעבור לשחק בנבחרת ישראל. אנדראה מורז, שחיינית ישראלית-אמריקאית, החליטה לעשות עלייה ותוך פחות משנה הפכה לשם החם ביותר של השחייה הישראלית. ההצלחה של מורז, 23, הפתיעה אפילו אותה עצמה, שכן מי העלה על דעתו שבתקופה כל כך קצרה היא תנפץ כמעט כל שיא אפשרי, תהפוך לספורטאית הישראלית הראשונה שמבטיחה מקום במשחקים האולימפיים בריו, ובעיקר תספק כל כך הרבה ציפיות לקראת האירוע הגדול של הקיץ.
"נכון, הייתה לי שנה טובה והכול הולך לי טוב עד עכשיו", מצטנעת מורז בראיון לוואלה! ספורט. "לא חשבתי שזה באמת יהיה ככה, והמטרה שלי כשהגעתי לא הייתה לשבור שיאים. זה פשוט הגיע. כשפגשתי לראשונה את ליאוניד (קאופמן, מאמן הנבחרת, א.ק), דיברנו על הקריטריון לריו, ורק אחרי עבודה קשה, גם השיאים וגם הקריטריון הגיעו". בעוד קצת יותר משבוע תזכה מורז לייצג את ישראל לראשונה בתחרות גדולה, זאת אחרי שנאלצה להחמיץ את אליפות העולם האחרונה בקאזאן מכיוון שעדיין לא מלאה לה שנה מאז שקיבלה את האזרחות הישראלית. גם מורז יודעת שאליפות אירופה בבריכות קצרות שתתקיים אל מול הקהל הביתי היא ההזדמנות המושלמת להתפוצץ ולהראות גם למי שעדיין לא מכיר אותה איזה נכס חשוב הרווחנו.
מורז היא בת למשפחה של שחיינים, כשרימון פדרמן, סבא שלה מצד אימה היה חבר בנבחרת השחייה של צרפת. גם ג'וי מורז, הסב מצד אביה היה שחיין כחלק מקבוצת הכח וינה, ואם זה לא מספיק אז גם אביה ואחיה בן ה-26 גדלו בבריכה. "אין עליי לחץ מזה שאנחנו משפחה של שחיינים", היא מספרת. "המשפחה נותנת לי תמיכה ולפעמים גם מספקת עצות, אבל האמת? אני לא תמיד מקשיבה להם. אני לוקחת רק את מה שמועיל. זה בעיקר עצות שקשורות למוטיבציה. אני מעדיפה לשמוע מהמאמנים שלי עצות בנוגע לטכניקה".
את העלייה לישראל היא עשתה אחרי שביקרה ב-2009 במכביה. היא לא חשבה אז ששש שנים לאחר מכן היא כבר תייצג את ישראל, אבל ההצלחה שלה יחד עם החיבור לארץ ולבטח גם ההבנה שדרך הנבחרת האמריקאית יהיה לה קשה מאוד להשתתף באולימפיאדה, שאיפה של כל ספורטאי, גרמה לה לארוז את החפצים, להשאיר את המשפחה באמריקה ולהסתפק בנבחרת קטנה הרבה יותר. "זו הייתה חוויה מדהימה עבורי להתחרות במכביה. נהניתי פה מכל רגע. לא חשבתי אז שאני אעשה עלייה, אבל כשהגעתי לכאן דיברתי עם כמה ישראלים והרגשתי פה ממש בנוח. אין לי שום חרטה שהגעתי לפה, להיפך. אני שמחה פה וזו התנסות ממש טובה עבורי. זו תהיה השנה השנייה שלי בארץ, ואני חושבת שהשתלבתי בצורה יפה. השחייה היא החיים שלי, אבל מעבר אליה אני גם אוהבת מאוד את האוכל בארץ, בעיקר פלאפל עם סלט, חומוס וטחינה".
מורז, שבימים אלו ממשיכה לעבוד על העברית שלה, הצליחה במהירות רבה להתחבר לנבחרת הישראלית ונחשבת לאהובה מאוד. "כל התרבות פה שונה לעומת ארצות הברית. אני אוהבת את זה שיש פה נבחרת קטנה מאוד בשחייה. בארצות הברית מדובר בקבוצה גדולה מאוד וברור שיש לזה משמעות. ועדיין החיסרון הכי משמעותי הוא שהמשפחה שלי לא כאן איתי". קאופמן מעיד גם הוא על ההשתלבות המהירה: "היא מאה אחוז, כולם מאוד אוהבים אותה פה. היא ממש אחלה גבר, אם אפשר להגיד את זה ככה. יש לה חוש הומור והחיבור שלה לחברי הנבחרת פשוט מקסים. זה לא פשוט למצוא שחייניות כמוה. זה לא גדל על העצים. הלוואי שהיו מלא שחייניות יהודיות שרוצות לעלות לארץ, אבל זה לא קורה".
את האיתות הראשון למה שמורז הולכת לספק עבור השחייה הישראלית קיבלנו כבר בחודש אפריל האחרון כאשר מורז שברה שלושה שיאים ישראלים ב-50, 100 ו-200 חופשי, הסגנון המועדף עליה, כשבשלושת המקרים היא השאירה את אניה גוסטמלסקי מאחור עם שיאים שהחזיקו מעמד בין שבע לשמונה שנים. השיאים המשיכו להערם בקצב גם בהמשך השנה, כשהיא המשיכה לשפר באופן משמעותי את התוצאות שלה, ועל הדרך גם להבטיח את המקום בריו ב-50 וב-100 מטר חופשי. רק החודש היא עשתה מה שאף שחיינית ישראלית אחרת לא עשתה, כאשר היא השלימה שיאים ישראליים בכל ארבעת המשחים בסגנון חופשי (50, 100, 200 ו-400), ובסך הכול נראה שייקח עוד הרבה זמן עד שתקום לה יורשת.
כשאני עורך לה בחינה קצרה, כפי שעשיתי לעברי רק לפני שנה ומצאתי בורות מפתיעה במספרים האישיים שלה, אני מוצא שבמקרה הזה יש בהחלט זיכרון טוב ובעיקר דיוק ל-25.12 שניות ב-50 חופשי, ל-54.40 ב-100 ול-1:59.01 דקות ב-200. ועדיין יש שיא נוסף שיש לה כוונה לשבור. זהו השיא של מרדית בודנר ב-400 חופשי שמחזיק מעמד בצורה משכנעת כבר ארבע שנים, אבל מורז כבר זוממת עליו. "אולי אני אשבור את השיא הזה באחת התחרויות הקרובות", היא מעריכה. "אני צריכה להתאמן קשה כי זה משחה קשה, אבל זה אימון טוב עבורי ל-200".
קאופמן מודה שמורז נחתה עליו משמיים: "היא בחורה מאוד ייחודית וכשרונית. מבחינתי זה מזל גדול בקריירה של מאמן לקבל כזה דבר לידיים, ממש כמו מתנה. היא כבר קבעה את הקריטריון האולימפי והתוצאות שלה טובות מאוד. מבחינת נתונים גנטיים, היא 1.85 מטר, היא בכלל מתאימה לכדורסל. אין הרבה שחייניות בעולם בגובה שלה, וגם בארץ לא הייתה אף פעם שחיינית בגובה כזה, מה שהופך את זה לעוד יותר מיוחד. מה מאפיין אותה לעומת שאר הנבחרת? בעיקר המשמעת והרצינות, שהם פרמטרים מורגשים יותר לעומת יתר הישראלים, זה בטוח. זו ייחודיות של שחייניות ברמות הגבוהות ביותר, למרות שגם קרן זיבנר ועמית עברי מגלות אותה רמת רצינות".
בשבוע הבא כאמור תקבל מורז הזדמנות אולי חד פעמית להופיע מול הקהל הישראלי בתחרות מרכזית שתספק הרבה מאוד עניין. "אני רק רוצה לשחות הכי טוב שאפשר, ואם תהיה מדליה זה יהיה דבר מדהים. גם להיות בגמר, שזה הטופ 8, זה יהיה מקום מדהים להיות בו. זו התחרות הגדולה הראשונה שלי פה ואני עוד לא יודעת איך יילך, אבל אני מתרגשת מהציפייה לראות לאן אני מסוגלת להגיע. זה יהיה מיוחד מאוד להופיע בפעם הראשונה כישראלית בישראל, ותהיה פה תמיכה גדולה מכיוון שזה פה בבית. אני ממש מחכה לזה".
אבל עם כל הכבוד לאליפות הזו, הדבר האמיתי יתרחש בעוד 260 יום. "אני לא מרגישה עדיין לחץ. אני יודעת שהרבה אנשים מצפים ממני לתוצאות, וזה רק מוסיף לי מוטיבציה. כנראה שככל שנתקרב לאולימפיאדה, הלחץ גם יגיע, אבל אני אשתדל להישאר מרוכזת ומפוקסת", היא אומרת, ומנסה לשדר ביטחון. "אני חושבת שהמטרה שלי תהיה להיות בגמר אולימפי. כמובן שאני לא מתכוונת להציב לעצמי גבולות, ואני אנסה להגיע הכי רחוק שאפשר. אתה יודע, אין לי שליטה על זה, פרט לכך שאני אתמקד בדברים שאני צריכה לעשות". גם קאופמן מנסה להנמיך ציפיות, ואומר: "מקצוע החתירה זו ההתמודדות הקשה ביותר, כי כל שחיין מתחיל בחתירה, ומשם מתפתח לסגנונות אחרים. אנדי עשתה קריטריון בשני מקצועות, והיא עם הפנים לריו כששם היא יכולה לעשות חיל. אני לא יודע להגיד אם היא תעפיל לגמר, אבל לחצי הגמר זו המטרה הברורה שלה".
בכל מקרה, נכון לעכשיו מסתמן כי מורז תתייצב בריו לחמישה משחים (50, 100 ו-200 חופשי) וכנראה גם 100 ו-200 גב. "המשחה המועדף עליי הוא ה-100 חופשי", היא מצהירה. "הוא הכי תחרותי ואני מגלה בו הכי הרבה עקביות מבחינת התוצאות. אני פשוט מרגישה הכי בנוח ב-100".
ועדיין חידה אחת תיוותר פתוחה, לפחות עד הפרישה שלה: האם מורז כאן כדי להישאר? היא עצמה מסרבת לספק תשובה מוחלטת בעניין, כשמאוד יכול להיות שהיא באמת עדיין לא יודעת מה טומן לה עתידה, ובעיקר לאור העובדה שמשפחתה מתגוררת רחוק ממנה. "אני עדיין לא בטוחה, אבל אני יודעת שאחרי שאפרוש משחייה, אני אלך ללמוד רפואה באוניברסיטת ת"א. קרוב לוודאי שאני לא אלך לאימון", היא אומרת ומשאירה פתח להמשיך את חייה בעתיד בארצות הברית. כיום יש לה בן זוג אותו היא פגשה במכביה, אך מעבר לעובדה שהוא אינו שחיין, מורז לא מנדבת יותר מדי פרטים. קאופמן מוסיף: "אני חושב שאנדי משתלבת טוב. יש סיכוי טוב שהיא תישאר איתנו. היא כבר מדברת עברית פה ושם". כשאני שואל אותו מה להערכו גרם לה לעלות לארץ כשעל הפרק המחשבה על אולימפיאדה אל מול האהבה לישראל, הוא אומר: "אני מעריך שהיא עלתה 70 אחוז בגלל השחייה ו-30 אחוז בגלל הארץ", אבל דואג להוסיף: "אבל המאזן הזה עוד יכול להשתנות. אחרי שהיא תחיה פה עוד שנתיים, אני מבטיח לך שהיא תתאהב עוד יותר".