עמית עברי: "אני מפנטזת על גמר אולימפי"

    היא לא בקיאה בכל 16 השיאים שלה ומודה שהיא לא תמיד מוערכת על אף שהיא השחיינית הישראלית הגדולה בכל הזמנים. אבל בלילה, כשהיא לבד, היא חולמת לעשות את מה שאורבך וטומרקין כבר עשו. רגע לפני אליפות העולם בבריכות קצרות, עמית עברי מספקת הצצה לזן שממנו עשויים אלופים

    • עמית עברי
    אורן קורנפלד
    צילום מסך

    אין כדורגלן שלא יודע לדקלם כמה שערים הוא כבש, ואם תתעקשו, הוא גם יספק עבורכם אינפורמציה על כמות הבישולים, אבל כשנודדים לענף השחייה, לפחות כאשר מסתכלים על עמית עברי, שחתומה על לא פחות משישה שיאי ישראל בבריכות ארוכות ועוד עשרה בבריכות קצרות, מגלים תמונה אחרת. עברי כמעט לא יודעת בכלל לדייק בתוצאות האישיות שלה, כך לפחות ממבחן קצר שערכנו לה. עברי, שנחשבת לשחיינית הישראלית הטובה בכל הזמנים, היא זן קצת מוזר בנוף הספורטאים שאנחנו מכירים: הרבה מאוד עבודה ואימונים קשים, מעט מאוד פוזה ובעיקר מוזנת בדרייב מטורף להמשיך ולהשיג יעדים שעדיין לא השיגה. זו גם הסיבה שמשנה לשנה גרף העלייה שלה רק הולך ועולה כל הזמן.

    הפסיקה שהיא השחיינית הישראלית הטובה בכל הזמנים היא כלל לא נושא לוויכוח. אף שחיינית פרט אליה לא התייצבה למעמד של חצי גמר אולימפי, ולמי שהספיק לשכוח, בלונדון היא סיימה במקום ה-13 במשחה ל-200 מטר מעורב אישי (2:13:31 דקות). לצד המקום ה-18 ב-100 פרפר בלונדון והזכייה במדליית הארד באליפות אירופה בדברצן 2012, נראה שבגיל 25 יש לשחיינית הישראלית עוד הרבה לאן לשאוף ומה לשפר, וכבר השבוע ניתן יהיה לראות אותה פעם נוספת בפעולה, הפעם באליפות העולם בבריכות קצרות בקטאר שם היא תקווה להמשיך ולספק כותרות חיוביות, ואם אפשר שיהיה להן כמה שפחות ניחוח פוליטי.

    עוד בוואלה! NEWS

    תקופת הקורונה מסוכנת עבור החולים במחלה זו. איך שומרים עליהם?

    פרופ' ארנון נגלר בשיתוף האגודה לזכויות החולה
    לכתבה המלאה
    מקום 13 בלונדון. עמית עברי (צילום: מגד גוזני)

    שנת 2014 של עברי, כמו לכל ספורטאי אולימפי, הייתה בעיקר ממוקדת תחרויות מטרה, ואחת כזו הייתה לפני שלושה חודשים כאשר היא התחרתה באליפות אירופה בברלין. בצל האכזבה הקשה שהייתה מהנבחרת הישראלית שחזרה כמעט ללא שום הישג משמעותי, עברי עצמה סיימה מאוכזבת מכיוון שהיא לא הצליחה להשתחל לאף גמר. למרות זאת, היא קבעה ארבעה שיאים ישראלים חדשים, שכבר הפכו להרגל מבחינתה, אבל יותר מכך תחושת הפספוס אצלה נבעה מהעובדה שהיא סיימה בשלושה משחים במקום התשיעי ובמשחה נוסף הגיעה עשירית. ממש מרחק יריקה מהבאר, אם תרצו. "היה לי ביש מזל לסיים את האליפות ככה", היא אומרת בראיון לוואלה! ספורט. "זה מעצבן מאוד, אבל אני חושבת שבסך הכול הייתה לי תחרות טובה מאוד כי תפקדתי בכל המשחים ששחיתי ובכולם השתפרתי משלב לשלב".

    "אני חושבת שבסך הכול שאליפות אירופה הייתה טובה עבורי כי תפקדתי בכל המשחים ששחיתי ובכולם השתפרתי משלב לשלב". עברי (צילום: מגד גוזני)
    "היא ללא ספק השחיינית הישראלית הכי גדולה בכל הזמנים מכל הבחינות והסיבות, גם מבחינת הרב גוניות, גם כי אף שחיינית אחרת לא הייתה מדליסטית באליפות אירופה בבריכות ארוכות, ובטח ובטח מבחינת ההישג האולימפי"

    כל זה לא הפריע לה להתייצב לפני כשבועיים באליפות הונגריה הפתוחה, שמתקיימת בבריכות קצרות, ובה היא רשמה שלושה ניצחונות על אלופת העולם ההונגריה קטינקה הוסזו ב-50 וב-100 חזה וב-50 פרפר במה שהוכיח שהיא נמצאת בכושר מצוין למרות הפספוסים בגרמניה. "אני חושבת שהייתה לי שנה טובה מאוד", היא מוסיפה בסיפוק רב. "אני מרגישה שאני מתקדמת ומשתפרת כל הזמן וכך גם לגבי העבודה שלי עם ליאוניד קאופמן (מאמנה האישי ומאמן הנבחרת, א.ק). יש לנו מערכת יחסים טובה מאוד, יש חיבור טוב וזה משהו שחשוב מאוד לספורטאי".

    לקאופמן אין מחלוקת לגבי מעמדה של עברי: "היא בחורה שיודעת בסופו של דבר מה היא עושה ומה היא רוצה, וזה לא משהו שתמיד קורה אצל ספורטאים אחרים. היא ללא ספק השחיינית הישראלית הכי גדולה בכל הזמנים מכל הבחינות והסיבות, גם מבחינת הרב גוניות, גם כי אף שחיינית אחרת לא הייתה מדליסטית באליפות אירופה בבריכות ארוכות, ובטח ובטח מבחינת ההישג האולימפי".

    אם אתה יודע לשחות ביותר סגנונות, זה לא משהו שפוגע בך, אלא הופך אותך כשחיין ליותר עשיר. לא סתם לוכטה ופלפס הם השחיינים הגדולים כבר למעלה מעשור". קאופמן (צילום: מגד גוזני)
    "אני לא יכולה להגיד בוודאות מה היה קורה אם הייתי מתמקדת בפחות סגנונות", היא אומרת. "זה נכון שאין הרבה שחיינים בעולם שיכולים להתמקצע בהרבה סגנונות ובהרבה מקצים. זה יותר כיף לי ואני יותר נהנית מהגיוון הזה"

    היתרון המשמעותי של עברי הוא בעיקר ברב גוניות שלה. לראיה היא מחזיקה בשיאי ישראל בכל הסגנונות, ומרגישה בנוח בכל תחרות לקפץ מסגנון אחד לשני ולספק תוצאות מרשימות. אין הרבה שחיינים שמסוגלים להתמקצע בכל כך הרבה סגנונות. ריאן לוכטה ומייקל פלפס הם בין ברי המזל שכן עושים זאת, ובכל זאת תמיד עולה השאלה האם התמקצעות בסגנון אחד או שניים הייתה זורקת את עברי לגבהים חדשים עוד יותר שלא הכרנו? עברי ומאמנה קאופמן בטוחים שלא.

    היא החלה את דרכה המקצוענית כשחיינית פרפר ובהמשך היא התמחתה גם במעורב האישי שב-2012 הביא לה את הישג השיא בקריירה בלונדון, ומהנקודה הזו, היא מעידה, חל אצלה השינוי והרצון לשפר גם את יתר הסגנונות, ובעיקר את הגב והחזה. "אני לא יכולה להגיד בוודאות מה היה קורה אם הייתי מתמקדת בפחות סגנונות", היא אומרת. "זה נכון שאין הרבה שחיינים בעולם שיכולים להתמקצע בהרבה סגנונות ובהרבה מקצים. זה יותר כיף לי ואני יותר נהנית מהגיוון הזה. אני חושבת שבאופן הזה אני פורסת את הלחץ לכמה מקצים וזה ניתוק שלא פשוט להרבה ספורטאים לעשות. לשמחתי, אני די טובה בזה. אם אתה שחיין מעורב, זה חשוב להצליח בכל הסגנונות. אני מרגישה שיפור בין הסגנונות בשנה-שנתיים האחרונות".

    קאופמן, שמדריך אותה זו השנה הרביעית, מסכים: "יש לה כישרון רב גוני וזה בא לידי ביטוי במעורב. אני חושב שההישג הגדול ביותר שלי בתור מאמן שלה זה שכשהיא הגיעה לשחות אצלי, נתנו את הדעת לכל הסגנונות וזה מה שהביא לה את ההצלחה במעורב שגם הביא לה את תהילת העל שלה. אם אתה יודע לשחות ביותר סגנונות, זה לא משהו שפוגע בך, אלא הופך אותך כשחיין ליותר עשיר. לא סתם לוכטה ופלפס הם השחיינים הגדולים כבר למעלה מעשור".

    כרגע מעדיפה את סגנון החזה. עמית עברי (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)
    "הכול מתחיל מזה שאין פה תרבות של ספורט, בטח לא של ספורט אולימפי. אני אמנם לא מבינה גדולה בכדורגל, אבל ממה שאני מתרשמת, זה לא שאנחנו קרובים שם לרמה האירופית, בטח לא העולמית, נכון?"

    כשאני בוחן את הבקיאות של עמית עברי בעמית עברי, אני מוצא חוסר ידיעה מפתיע במיוחד. "אני גרועה בזה ממש", היא משיבה כשאני מציע מבחן קצר כדי לבדוק עד כמה היא זוכרת את שיאי ישראל שבהן היא מחזיקה. "כיום זה עוד יותר קשה כי אני שוחה בהרבה סגנונות, אבל אני מודעת לכך שאני יוצאת דופן בהיבט הזה לעומת אחרים, אני פשוט לא זוכרת את השיאים שלי". ניסיתי לדעת אם היא יודעת מהו השיא שלה ב-50 גב, והיא השיבה "אם אני לא טועה, 29 שניות", ובכך "העלימה" לעצמה כמעט חצי שנייה שעליה עבדה קשה כשהשיא הישראלי שאותו קבעה באוגוסט 2013 עד היום עומד על 28.51 שניות. מכאן הבנתי שאין יותר מדי לאן להמשיך.

    לעיתים יש תחושה שלפחות בתקשורת הישראלית היא זוכה לפחות הערכה. השיאים הישראלים והאישיים שהיא שוברת הפכו למעין הרגל, ההתקדמות המדהימה שהיא עושה נעלמת לעיתים מהכותרות לטובת שחיינים אחרים או ענפים אולימפיים שמסוקרים יותר, ואם צריך עוד הוכחה לכך, אפשר לקבל אותה מהעובדה ששמה של עברי כלל לא הוזכר כמועמדת להיבחר לספורטאית השנה על ידי משרד התרבות והספורט. זה נכון שהיא לא הגיעה לגמר בתחרות מטרה (עדיין), ובכל זאת ההחלטה הזו הרימה כמה גבות.

    "האמת שלא ידעתי על זה בכלל, אבל אנשים שאלו אותי איך זה שאני לא ברשימה", היא מספרת. "אליס שלזינגר, שהיא ספורטאית שאני מעריכה ומעריצה, שאלה אותי גם היא, אבל אני לא מתרגשת מזה ואני לא יודעת בכלל איך קובעים את זה. אני מפרגנת לכל הספורטאיות אם כי אני לא מכירה את כולן באופן אישי". על העובדה שלעיתים היא זוכה לפחות הערכה ממה שמגיע לה, בעיקר מהתקשורת שמעדיפה לסקר יותר כדורגל ופחות לשים דגש על הישגים של ספורטאים אולימפיים, היא מוסיפה: "אחת הבעיות של הספורט בארץ הוא שאין בישראל תרבות ספורט, ואני אומרת את זה בצער רב כספורטאית. אני מאמינה שזה משהו שכן יתפתח ואנשים יהיו מודעים לכך יותר בעתיד.

    "אני כספורטאית שוחה קודם כל בשביל עצמי ולכן זה לא משפיע עליי, אבל לפעמים זה לא פשוט", היא ממשיכה. "תראה, אתה לא תהיה עשיר מלהיות ספורטאי. אנחנו מקבלים תמיכה מהוועד האולימפי, אבל אין לי ספק שאם אנשים היו יותר מודעים להישגים בשחייה ויותר מבינים בו, היו יותר ספונסרים וקהל. ספורטאי ישראלי ברמות הגבוהות נאלץ להתעסק לא מעט בנושא של גיוס ספונסרים, ואני באופן אישי מאוד לא אוהבת להתעסק בזה. זה לא פשוט. הכול מתחיל מזה שאין פה תרבות של ספורט, בטח לא של ספורט אולימפי. אני אמנם לא מבינה גדולה בכדורגל, אבל ממה שאני מתרשמת, זה לא שאנחנו קרובים שם לרמה האירופית, בטח לא העולמית, נכון?". קאופמן מחזק את הדברים, ואומר: "זו טעות להסתכל על כל שיא שעמית עושה כמובן מאליו. לא תמיד יודעים להעריך את זה, וחבל".

    נותנת טיפים. לי קורזיץ (צילום: רויטרס)
    "זה לא מבאס שאי אפשר להציב מדליה כמטרה ריאלית כי לכל אחד יש את המטרות שלו והן צריכות להיות ריאליות בצורה מסוימת. בכל מקרה, תמיד יכולות להיות הפתעות ואפשר לחלום"

    ואם מביטים בכל זאת קצת יותר רחוק לעבר ריו בעוד שנתיים, קשה לפספס את התקווה של עברי לעשות את מה שיעקב טומרקין (מקום שביעי בלונדון) ואיתן אורבך (מקום שמיני בסידני) הספיקו. "המטרות שלי הן תמיד להשתפר ולהגיע יותר רחוק. אם בלונדון עשיתי חצי גמר והגעתי 13, אז כל מה שיהיה יותר מזה זה שיפור אדיר והישג. ברור שאני מפנטזת על גמר באולימפיאדה", היא אומרת בכנות יוצאת דופן. קאופמן מעדיף להיות מאופק יותר, ואומר: "אני אוהב להיות אופטימי וריאלי. בשלב זה צריך להסתכל על הקריטריון האולימפי שאנחנו עוד לא יודעים מה הוא כמטרה עיקרית".

    בכל זאת, יש קצת תחושה חמוצה לדעת שאתה נוטל חלק בענף אולימפי שבו הסיכוי שלך לזכות במדליה הוא כמעט לא קיים. "אני חושבת שהשחייה זה ענף קשה מאוד כי אתה לא יכול לקפוץ פתאום בחמש שניות, אני לפחות עוד לא ראיתי את זה", היא ממשיכה ומצננת את תחושת האכזבה. "אני תמיד מרגישה שיש לי עוד הרבה מה לשפר ואני תמיד שואפת יותר גבוה ויותר מהר. זה לא מבאס שאי אפשר להציב מדליה כמטרה ריאלית כי לכל אחד יש את המטרות שלו והן צריכות להיות ריאליות בצורה מסוימת. בכל מקרה, תמיד יכולות להיות הפתעות ואפשר לחלום".

    ויש לה גם תחביבים מפתיעים. היא מאוד אוהבת לבשל ("מאז שאני זוכרת את עצמי, החלום שלי היה להיות שפית ואני מאמינה שביום מן הימים זה יקרה. כיום אני מבשלת בעיקר לעצמי או לחבר'ה") ובזמנה הפנוי אפשר למצוא אותה בים ("אני גולשת גלים מגיל צעיר מאוד, לא בקטע מקצועני אלא לפאן בלבד. קורזיץ נותנת לי טיפים"), ולגמרי במקרה גילינו שהיא גם נינתה של סופרת הילדים מרים רות ז"ל שחתומה על ספרים שכמה מהם נמצאים בדרך קבע בכל בית שבו יש ילדים, כמו מעשה בחמישה בלונים, מגפיים ותירס חם ("הספר האהוב עליי זה 'הבית של יעל'. סבתא רבא שלי הייתה גננת לפני שהיא הייתה סופרת. היא תמיד הפעילה אותנו בחדר המשחקים המטורף שלה והמציאה לנו משחקים כאלה ואחרים").

    עברי, שמתאמנת בין תשעה לעשרה אימונים בשבוע, מעידה על עצמה, כמו לא מעט שחיינים, כמי שנהנית יותר מאימונים מאשר תחרויות. אם תשאלו אותה לאיזה סגנון היא הכי מתחברת, קרוב לוודאי שכמעט בכל יום היא תספק לכם תשובה אחרת. "זה משתנה אצלי מאוד מהר", היא מודה. "בתקופה האחרונה, למשל, אני נהנית מאוד לשחות חזה, אבל קרוב לוודאי שזה ישתנה". אין לה שיא ספציפי שמאוד קורץ לה לשבור, בעיקר אחרי שהיא הספיקה לנפץ את שיאה של דנה עדן שהוחזק במשך 14 שנים ב-400 מעורב אישי. "אל אליפות העולם אני לא מגיעה כדי לשבור שיאים ישראלים, אלא כדי לעלות שלבים ולהגיע לגמרים כדי להתברג כמה שיותר גבוה", היא מודה, ומקווה שתקריות כמו אלו שהיו לפני שנה בקטאר כאשר דגל ישראל הפך ללבן בשידור הטלוויזיוני כאשר היא שחתה או כאשר לא הונף כלל דגל המדינה לא יחזרו על עצמן. "זה נכון שהיו סיטואציות לא נעימות כמו זה שלא הונף הדגל, אבל אני מתרכזת בשחייה ובמטרות שלי, ופחות בדברים מסביב. אין מקום לפוליטיקה בספורט".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully