דן איינבינדר בראיון: "היום בבית"ר אני זוכה להכרה גדולה יותר"

הראיון עם דן איינבינדר נדחה ביממה לאחר שביום שלישי בערב הוא היה תפוס. "יש לי שיעור תורה, אפשר רק מחר", הסביר קשר בית"ר ירושלים, ומיד נדרש להסבר: "זה כבר שנתיים בערך. יש לי חבר טוב שמארגן שיעורי תורה אצלו בבית. אנחנו כל שבוע יושבים כל החברים ואני משתדל כל שבוע להגיע. הוא מספר לנו סיפורים, מלמד אותנו הלכות, ערכים ומוסר. דברים שלפעמים אנחנו עושים יותר טוב או פחות טוב, או שוכחים מה טוב. הכל בצורה כיפית, לא בניסיון להחזיר בתשובה. לי באופן אישי זה עושה טוב".

איינבינדר זקוק לרוחניות הזו, גם כדי לשמור על איזון לאור כל התהפוכות שעבר. ימים קשים במכבי תל אביב, קיץ בעייתי מחוץ לכדורגל, מו"מ ארוך מול בית"ר ירושלים. עליות, ירידות, אליפויות, משברים. מי האמין שכל כך מהר יהפוך להיות אחד ממחוללי השינוי בבית"ר של העונה, עם שלושה ניצחונות רצופים, שניים מהם יוקרתיים: מכבי תל אביב ומכבי חיפה. הוא אפילו לא רגיל להיות עם בית"ר בצמרת. "זה גם מוזר וגם מצחיק. במכבי תל אביב לקחתי שנתיים אליפות, בקרית שמונה הגענו למקום שלישי, ליגה אירופית וגמר גביע, ובבית"ר רק עכשיו, כשאני חוזר, אני בצמרת. זה משהו שחוויתי רק בנוער".

עם כל התלאות שעברת והדרך שחתמת, חזרת שחקן הרבה יותר מוערך בבית"ר.

"אני בטוח שאני שחקן הרבה יותר טוב מאשר לפני שעזבתי. אתה צובר ניסיון, לוקח תארים, יודע להתמודד מול קבוצות כמו פרנקפורט, באזל, משחקים של גמר גביע. אני מרגיש שגם הקהל מעריך אותי יותר כשהוא רואה את מה שעברתי. אחרי מה שעברתי אני זוכה לסוג של הכרה אחרת והערכה גדולה יותר.

"אבל עם כל הדברים האלה, אני עדיין צריך ורוצה להיות הרבה יותר טוב. אני מאמין שזה יקרה בהמשך העונה. נכנסתי מהר לעניינים ואני צריך זמן, זה לא קל להיכנס בצורה כל כך מהירה ללא הכנה. השבוע סלובו אמר לי: 'אני רואה שאתה רוצה אחרי משחק להתאמן ולעשות עוד ריצות, ואתה חייב להרגיע כי זה מסוכן. תיכנס לכושר דרך המשחקים ומתי שצריך לנוח, אתה תנוח ולא תסכן את עצמך'. חשוב לי שיבינו שאומנם אני עוזר לקבוצה, אבל אני צריך את הזמן כדי לחזור ליכולת האמתית שלי".

בינתיים ההתחלה בבית"ר מדהימה.

"לא האמנתי שאהיה בכושר כל כך טוב. המשחק האחרון שלי היה בסוף מאי, בגמר הגביע, אבל מאז ועד אוקטובר לא שיחקתי חמישה חודשים ולא התאמנתי בצורה מסודרת. ופתאום להגיע לקבוצה חדשה, מאמנים חדשים, חברים חדשים, להתאמן שבוע וחצי, לשחק 20 דקות נגד באר שבע ובמעבר חד לפתוח שבוע אחרי כן בבלומפילד נגד הקבוצה שהרגע הייתי בה. זה טירוף. ואז, פתאום הכול מתחבר לחודש כל כך טוב עם הצלחה אישית וקבוצתית שאף אחד לא ציפה. לא חלמתי שכך יהיה".

מה הטיפים שנתת לצוות המקצועי לפני מכבי תל אביב?

"אני מכיר את השחקנים ואת המערכת שם. בכל פעם שהמאמנים ביקשו ממני לדעת משהו או לחדד את המחשבות שלהם, הבאתי מה שאני יודע. זה יותר התמקד באיך מכבי ישחקו. לפני המשחק חשבתי שהם ישחקו עם שני קשרים אחוריים והעוזר ברדה אמר שישחקו עם שלושה, וזה באמת מה שהיה. ברגע שהבנו את זה דיברנו על לסגור להם את שלישיית האמצע כי זה הכוח שלהם יחד עם המסירות לעומק והיציאה גבוה".

מעבר לשלושת הניצחונות, בית"ר הפכה להיות קבוצה שקשה לשחק נגדה - הגדרה שלפני חודש הייתה נשמעת הזויה.

"זה התחיל מזה שאחרי באר שבע, הגיע משחק מדהים נגד מכבי. ואחרי מכבי, שזה היי גדול, הגענו לרעננה, שזה לא כזה סקסי ואמורה להיות ירידה אך הפגנו יכולת גבוהה ושמרנו על התוצאה גם כשהייתה ירידה במחצית השנייה. ואז מגיעים לסמי עופר, וגם שם במשחק לא טוב ואתה עדיין קשה ליריבה ועומד טקטי וסוגר מצוין. יש לך ביטחון כי אתה יודע שלמדת טוב מאוד את חיפה ואתה ומכיר את היתרונות שלה ומקשה עליה גם כשאתה לא טוב. ברגע שאתה מרגיש ככה, אתה גם יודע שאתה יכול לנצח את המשחק בהזדמנויות הספורות שיש לך. רגעים כאלה נותנים לך להבין שיש לקבוצה איכויות להצליח".

עוד משיחות הטלפון ביניכם, דראפיץ' אמר לך שהוא רוצה אותך כמנהיג.

"גם במכבי, גם בקרית שמונה וגם בבית"ר בשנים ההן תמיד הרגשתי סוג של מנהיג, אבל פה אני מקבל מההתחלה דרישה שאני חייב לעשות את זה. זה לא משהו שאפשר להגיד למישהו לעשות, זה משהו שאתה נולד איתו ונמצא בתוכך. עכשיו הרבה יותר קל לי לעשות את זה כי אני מקבל גב מהמאמנים".

כשאיינבינדר מדבר על גב, הוא בעיקר מכוון לאירועי הקיץ במכבי תל אביב. "בתקופה הזאת, כשהתאמנתי לבד במסגרת של מכבי תל אביב, כל כך רציתי שמישהו ייכנס למסיבת העיתונאים וישאל: 'מה קורה עם דן איינבינדר'. השם שלי לא נוצץ וסקסי, בקושי מצליחים לבטא את השם שלי נכון, אני יותר מדי מופנם וג'נטלמן - אז קל לא להתייחס ולשכוח. כל כך רציתי שמישהו ייכנס וישאל - איפה השחקן הזה? הבן אדם עשה עונה מצוינת אצל פאולו סוזה כקשר אחורי, מאמן גדול ששיחק בתפקיד הזה. הוא מצא את מקומו גם בשנה שעברה למרות הפציעה, שיחק בגמר הגביע, ופתאום מכלום זה נעלם ואף אחד לא שואל. אפילו אחרי הגמר אני רואה את המשחק בטלוויזיה בשידור חוזר והפרשן אומר עליי 'הילד הזה'. שוכחים שאני כבר שש שנים בבית"ר, קרית שמונה ומכבי. שוכחים הכל. זה משהו שאני תמיד אקח איתי, החודש-חודשיים האלה שהתאמנתי לבד והייתי מחוץ למסגרת. זה הציק לי מאוד. פתאום אף אחד לא זוכר שהייתי חלק מההצלחה. זה כאב לי מאוד".

בקיץ הייתה סיטואציה מוזרה. רייכרט לא רוצה לצאת למחנה, ראדי בדרך לבאר שבע ופתאום מודיעים שבהחלטה משותפת אתה תחפש קבוצה. מה קרה שם?

"אני לא יודע מה הסיבה בדיוק. אני בכלל לא יודע אם יש סיבה אחת לכך. הבנתי שהסיטואציה לא תהיה קלה אחרי העונה שעברה, שברובה הייתי פצוע ושיחקתי פחות ממה שהורגלתי. חששתי קצת מזה ויכול להיות שגם הצד השני חשש מזה, בעיקר ג'ורדי שבונה את הקבוצה ומביא את השחקנים ופחות המאמן שעדיין לא הכיר אותי. יצא לי לדבר עם יוקאנוביץ' לפני היציאה למחנה, גם כשחזרו מהמחנה וגם שבוע או שבועיים לפני שעזבתי. הוא התייחס אליי מצוין ונענה בחיוב לבקשות שלי לשוחח. בשיחה האחרונה שהייתה לי איתו הוא אמר לי שמבחינתו הוא רוצה עוד שחקן אמצע ואם אני אהיה השחקן, זה יהיה מושלם מבחינתו"

אז למה לא חזרת?

"זה היה סיכון גדול מדי, מה גם שעם כל הכבוד לרצון של יוקאנוביץ' שרוצה כמה שיותר שחקנים טובים, אני ראיתי את התמונה הכוללת ובמצב שהייתי, לא רציתי להיקלע למצב שלא אשחק".

וג'ורדי?

"גם ג'ורדי חשב שברגע שבשנה שעברה שיחקתי פחות אני עלול העונה לשחק פחות. ברגע שזה הגיע למצב ששני הצדדים חוששים, היה מתבקש שאמשיך הלאה".

אולי זכרו לך את ינואר, כשסירבת לעבור להפועל תל אביב בעסקת ורמוט?

"אף אחד בינואר לא נתן לי להרגיש שכעסו עליי. היה איזה פרסום שאמרו שאני אעלה ליציע, וכשפאקו שמע על זה הוא לקח אותי לשיחה ואמר לי שלא יהיה אצלו מצב שמישהו יוכל לכפות עליו משהו, ומבחינתו אני חלק ממכבי. ובאמת מסוף ינואר הוא נתן לי לשחק הרבה יותר".

זכורה לנו תמונה מהקיץ באחד האימונים לפני משחק באירופה. אתה מתאמן לבד בצד, בזמן שהקבוצה בחדר התדרוכים.

"זאת תקופה קשה. לפעמים שחקן עובר תקופה לא טובה, אבל הוא לא עובר את זה לבד. אחרי מה שעברתי עם מכבי, פתאום להגיע לאימונים ולהתאמן לבד זה לא נעים, וכשהקבוצה שהיית חלק ממנה מצליחה זה עוד יותר לא נעים. הכי כאב לי שידעתי מה אני שווה. פתאום כל הקרדיט שקיבלתי נגמר והרבה יותר מזה, נותנים לך להתאמן בצד ולא להיות חלק".

היה את השיר שלך עם הקטע של "מתי תיתן איזה גול". אולי זה גם מה שנכנס לראש של ג'ורדי, שאתה לא כובש יותר מדי גולים.

"השיר הזה התחיל בהלצה באיזה משחק חוץ בבאר שבע שהייתי בספסל, וזה נשאר גם אחרי שהבקעתי. תגידו לי, כמה גולים יש לאלברמן? כמה למיטרוביץ'? כמה לדור פרץ? כמה לנוסא? אתם לא מוכיחים לי אחרת. אם ג'ורדי חשב ככה, השאלה היא אם הוא הביא משהו אחר שכן כובש".

איך אתה רואה את שלומי אזולאי מתייבש על הספסל היום?

"זה משהו שגם אני עברתי. הייתה תקופה שלא שיחקתי והייתי בחוץ. בשיחות עם סוזה הוא אמר לי 'אתה צריך סבלנות ולהיות מוכן שיגיע הרגע. איך שיגיע הצ'אנס תיקח אותו'. שלומי עדיין לא קיבל את הצ'אנס, אבל ברגע שהוא יקבל אותו זה לא משנה מה היה, הוא יצטרך להוכיח שהוא שווה את זה ומגיע לו, אין פה הנחות".

מה היה מיוחד בסוזה עבורך?

"אני שמח מכל ניצחון שלו באיטליה. אני תמיד בודק בצורה קצת מוזרה אם הוא ניצח ואיזה מקום הוא. זה כאילו עדיין חלק ממני. זה קצת כמו שעזבתי את בית"ר ועקבתי אחריה. כל כך נהניתי אצלו והוא תרם לי כל כך הרבה לקריירה, שאי אפשר להתנתק מזה. אולי אני לא אובייקטיבי, אך מכבי של סוזה לדעתי הייתה הכי עוצמתית, הכי אירופאית והכי טובה מבין שלוש האליפויות. הכול עם סוזה פשוט היה מדהים. אף אחד לא יכול היה לעשות איזשהו פרצוף, לא היה מצב שמישהו לא יגיע במאה אחוז לאימון".

מה הוא ראה שאחרים לא ראו?

"לא חושב שזה נכון. אם תעלו את פאקו על הקו ותשאלו אותו מה הוא אומר על דן איינבינדר, אתם תשמעו דברים לא פחות טובים מאלה שיגיד פאולו סוזה. היו לי הרבה שיחות איתו וראיתי שהוא מעריך אותי מקצועיות ומנטאלית וזה תמיד חיזק אותי. הוא אמר לי שלמרות שאני לא מקבל מספיק הזדמנויות כמו שהתרגלתי, הוא מאוד מעריך את הגישה והעובדה שאני משדר חיוביות ובא לכל אימון, נותן הכל ונלחם על המקום שלי".

אגב, למה באמת סירבת לעבור להפועל תל אביב בינואר?

"הייתי אחרי פציעה ולא רציתי את השינוי הדרמטי. זו קיצוניות גדולה מדי לעבור ממכבי להפועל, במיוחד לאחד שגדל בבית"ר עם כל המשמעויות של זה. אני לא שוכח איפה גדלתי. כשעזבתי את בית"ר לקרית שמונה תמיד חשבתי מתי אחזור. שאתה עוזב את הבית אתה רוצה באיזשהו שלב לחזור אליו ואם הייתי עובר להפועל תל אביב, זה היה הרבה יותר קשה".

אחרי שעזבת את מכבי תל אביב, טביב סגר את הברז וקיבלת בשלב ראשון תשובה שלילית. למה לא הלכת להפועל חיפה או בני יהודה שרצו אותך?

"ברגע שאתה מגיע לסיטואציה שאתה לא במכבי תל אביב, ולפני כמה דקות כבר היית רגל וחצי בבאר שבע - אתה צריך לעצור ולחשוב. אתה מנסה לקבל החלטה חכמה ולא רגעית. המחשבה שלי הייתה הרבה יותר עתידית ופחות רגעית בנוגע לכסף. אסור לשכוח שאנחנו בני אדם ומונעים מרגש. אתה רוצה את העוצמות והטירוף של בית"ר ויודע כמה הם יכולים לחבר אותי עם העתיד שלי והעתיד של הקבוצה. רציתי אך ורק בית"ר".

איפה הלחץ גדול יותר, מכבי או בית"ר?

"זה שונה. במכבי הלחץ הוא להישאר מעל כולם. תמיד צריך לנצח, להיות ביכולת יותר טובה ולהיות יותר מוכשר. בבית"ר הקהל יותר מעורב ולעתים הציפיות שלו הן הרבה יותר גדולות ממה שהקבוצה יכולה לייצר. לפעמים יש ציפיות לא ריאליות".

בית"ר יכולה לקרוא תיגר על מכבי תל אביב ובאר שבע?

"יש עובדות. לבאר שבע ומכבי יש סגל הרבה יותר עמוק. יש להן אינספור שחקנים נבחרת והרבה יותר תנאים להצליח. אבל זה לא חזות הכל. אני חושב שאנחנו צריכים לשאוף להתקדם ולהיות כמה שיותר למעלה, להיות הישגיים, לכוון לתארים, בין אם זה גביע הטוטו, גביע המדינה ואם זה אליפות. אם לא אליפות, אז מקום שני, ואם לא, אז מקום שלישי. בית"ר זה מועדון עם רוח וכוח שמאוד דוחפים אותך".

בימים הראשונים שחקנים צחקו עליך שאתה עדיין בהלם מהמעבר מהתנאים במכבי לאלה בבית וגן.

"במכבי התנאים אולטימטיביים כדי ששחקן יהפוך להיות מקצוען. לאכול נכון, לנוח נכון, להתכונן נכון, לעבוד נכון. בימים הראשונים היה קצת מוזר ולא פשוט, אבל הכול מנטאלי, זה עדיין הבית שלי והמקום שאני תמיד ארגיש בו הכי טוב".

זאת לא אותה בית"ר שעזבת.

"יש בזה משהו מוזר. גם היום, כשמסיימים אימון, רוב השחקנים באופן טבעי מתארגנים לנסוע כי יש להם עוד שעה להגיע הביתה למרכז. חלק רוצים לאכול ולראות את המשפחה ויש להם את הסדר יום שלהם. לפני כן היו אבירם, עמית, שי, קובי, ריקן, אריאל והרבה שחקנים שחיים את המועדון מא' עד ת'. זה היה שנתון וחבורה של אנשים שגדלו ביחד והיו מוכשרים מאוד".

ועברו למכבי.

"כן, פתחנו כנופיה ירושלמית שם. תמיד היה את הדיבור על זה עם יצחקי, אלברמן וכולם. שלומי ודסה המשיכו את זה וכשהגיעו אמרנו שהצטרפו עוד שניים לכנופיה".

הכול התחיל כשעזבת לקרית שמונה בניגוד לרצונך.

"גם את זה אנשים לא זוכרים. התחלתי את הקיץ בהתרשמות בארסנל קייב באוקראינה. אם היו מסתדרים העניינים הכספיים הייתי מגיע לשם, אבל לשמחתי זה לא קרה. אחרי זה חזרתי לבית"ר, יצאתי למחנה ללא חוזה, התאמנתי ופתאום הגיע הרגע שאמרו שחייבים להעביר אותי לקרית שמונה. באותם השבועות מאוד מאוד כעסתי על קורנפיין והתאכזבתי, אבל בדיעבד אני שמח על כל דבר שקרה לי. אני לא יכול להיכנס לשיקולים הכספיים שהיו וגם לא הבנתי מה קורה. מה שידעתי זה שמציעים לי שכר עלוב ואני מוכן לקבל אותו ולהישאר בבית"ר. ואז פתאום אחרי שאני מסכים לשכר הזה אומרים לי שגם בשכר הזה אי אפשר, אתה השחקן היחיד שיש לו ביקוש ואנחנו צריכים את הכסף. זה כאב לי מאוד. הסכמתי לשחק בשכר עלוב רק כדי להיות חלק מהקבוצה, אך החליטו בשבילי שלא אהיה שם. כאן אולי הכעס על קורנפיין היה יותר גדול, אבל בדיעבד אני מבין שהכל לטובה, ואני לא מתחרט על כל התהליך שעברתי. והוא רק עשה לי יותר טוב כשחקן וכאדם".

גם דראפיץ' ברכבת הרים. לפני חודש היו בטוחים שהוא בדרך הביתה.

"בכדורגל אין זמן התאקלמות או זמן למידה. בסופו של דבר סלובו בא להוכיח שהוא אחד המאמנים הטובים בארץ, וגם לו לקח זמן להכיר את המערכת, את הגודל ואת העוצמות של המועדון. מה שאי אפשר לקחת ממנו זה שהוא אמיתי. הוא לא מפחד מכלום ולוקח אחריות לטוב ולרע. מההתחלה הוא מכוון לפלייאוף עליון. הוא לא מנסה למרוח אף אחד או למצוא חן בעיני מישהו. הוא סרבי, מקצוען, וכל הזמן חושב איך להשתפר כקבוצה וכמאמן. זה לא קל לאמן את בית"ר, יש לחץ אדיר, תקשורת שמעורבת מאוד וציפיות לא ריאליות, ולא פשוט לשרוד. בגלל זה מה שהוא עושה ראוי להערכה הרבה יותר גדולה".

מה השאיפה שלך לשנים הבאות?

"מהדרך שבה העבירו אותי לקרית שמונה ומה שקרה הקיץ במכבי, אתה לומד שהכי טוב בבית. איפה אני מרגיש בנוח, מרגיש אהוב, מרגיש שרוצים שאשאר בורג מרכזי בשנים הבאות וגם אני רוצה. אני רוצה להשתפר באופן אישי יחד עם בית"ר, זה משהו שאתה גדל איתו כאן. זה חלק מהמטרות שלך ורק עכשיו אני מתחיל להגשים את זה".