תיקו שכולו הפסד לנבחרת ברזיל: מיכאל יוכין על הטעויות של דונגה

כאשר שחקן מסוים נכנס כמחליף ומשנה באופן מיידי את המומנטום, נהוג לשבח את המאמן שביצע את השינוי, על אף שבמקרים רבים הדבר דווקא מעיד על טעות בקביעת המערך המקורי. הדוגמא של ברזיל במשחק הגדול מול ארגנטינה בבואנוס איירס מתאימה באופן מושלם להגדרה. דוגלאס קוסטה נכנס במקום ריקארדו אוליביירה בדקה ה-57, וכבר בדקה ה-58 היה מעורב בשער השיוויון של סלסאו. גאונות דונגה? נהפוך הוא – היה זה מחדל בקנה מידה עצום, כי לכולם היה ברור שהמערך בו בחר דונגה בפתיחת ההתמודדות היה שגוי ונועד לכשלון.

היתה זו טעות כפולה. ראשית, הזוי לחלוטין להשאיר על הספסל את אחד השחקנים המצטיינים של העונה האירופית כולה עד כה. דוגלאס קוסטה גילה יכולת פנומנלית מהרגע בו הצטרף לבאיירן מינכן, הוא מלך הבישולים בבונדסליגה, וזהו פשע לא לנצל את כישוריו במשך 90 דקות באחד המשחקים החשובים ביותר של ברזיל במקפיין.

שנית, דונגה הסביר את החלטתו בכך שלוקאס לימה שובץ בהרכב על מנת לתרום יצירתיות. אז אמנם קשר סנטוס סיפק משחק לא רע, ואפילו מצא את הרשת, אבל מדוע בכלל צריך לבחור בינו לבין כוכב באיירן? דוגלאס קוסטה הוא שחקן רב גוני מאוד, ולא בהכרח צריך להיות במשבצת של ניימאר באגף השמאלי. זאת ועוד – כלל לא צריך לדחוק את ניימאר עצמו שמאלה. עובדה היא שריקארדו אוליביירה לא הביא תועלת כחלוץ חוד, ודווקא כאשר הוסט ניימאר למרכז, וברזיל עברה לשחק ללא מספר 9 קלאסי, היא היתה מסוכנת הרבה יותר ומצאה מרחבים ברחבת ארגנטינה.

הנקודה הזו היתה ברורה מזמן, במיוחד כי אין כיום לברזיל חלוצים מרכזיים ברמה העולמית הגבוהה. זה בסדר, כי היא לא באמת זקוקה להם, אך מאמניה מתקשים להבין זאת. במונדיאל היה זה פרד שהיה תקוע במרכז הרחבה, תקע את הכל, ביזבז הזדמנויות וספג שריקות בוז כה צורמות שאי אפשר היה אלא לרחם עליו. דונגה ניסה לשחק ללא מספר 9 בקופה אמריקה, אך ההדחה ברבע הגמר גרמה לו לחזור אחורה, והוא חוזר כעת על הטעות של פליפאו סקולארי. הולק, שיכול היה להיות פליימייקר נפלא, בוזבז כחלוץ בהפסד לצ'ילה, ונענש מאז בירידה לספסל. לפנות בוקר היה ההימור על אוליביירה היה גרוע אף יותר.

עד שהטעות תוקנה עם כניסתו של דוגלאס קוסטה, ברזיל היתה צריכה להיות בפיגור גדול הרבה יותר מ-1:0. היא הפסידה את הקרב בקישור, לא הצליחה לשמור על אנחל די מריה (והיתה ברת מזל כאשר האיטריה לקה במשחק אנוכי מדי), סבלה מחוסר ארגון בהגנה, ובמקביל לא ייצרה דבר בחלק הקדמי. משחק חסר שיניים נבע ממספר סיבות. הפחד לצאת להתקפות מתפרצות מהירות – בניגוד מוחלט למארחת, המיקום הבעייתי של ניימאר שנתקל בשמירה הדוקה, אך מעל הכל מחסור בשחקנים דפנסיביים שמסוגלים לפתח התקפות. לואיז גוסטאבו ואליאס לא עשו זאת, וכך גם צמד הבלמים. לאור זאת, זועק לשמיים הניפוי המוזר של טיאגו סילבה.

הקפטן לשעבר, בלעדיו קרסה ברזיל בשביעיה המפורסמת מול גרמניה בחצי גמר המונדיאל, נזרק הצידה אחרי נגיעת היד האומללה שלו ברחבה שהביאה לפנדל לזכות פרגוואי ברבע גמר קופה אמריקה שהסתיים בהדחה. מאז הוא לא נכלל בתוכניות של דונגה, וזו החלטה שגובלת בטירוף. בלם פריז סן ז'רמן לא רק יודע להנהיג את ההגנה, אלא גם מצטיין במסירה ראשונה שמוציאה את קבוצתו להתקפה. מיראנדה, בלם נהדר מבחינה הגנתית, לא מסוגל לעשות זאת. דויד לואיז דווקא מסוגל, אבל לא עושה, אלא מתעקש לא פעם לדהור קדימה עם הראש בקיר ולהפקיר את העמדה שלו. המיקום שלו בעורף עדיין רחוק מאידיאלי בלשון המעטה, וחלקו בשער של אסקיאל לאבצי לא קטן, גם אם עיקר האשמה נופלת על דני אלבס שאיבד לחלוטין את החלוץ הארגנטיני.

"ברור שהייתי רוצה לעזור לנבחרת, במיוחד במשחק גדול נגד ארגנטינה. לדעתי אני בכושר טוב, אך אני חייב לכבד את החלטת המאמן ולהמשיך לעבוד. כולם יכולים לטעות, ואני לוקח אחריות על הטעות מול פרגוואי. אני מוכן לחזור ברגע שדונגה יקרא לי. טורניר המוקדמות עוד ארוך, ואני תמיד זמין", אמר לפני מספר ימים טיאגו סילבה. ההתעלמות ממנו מוזרה במיוחד, ומרמזת על בעיות מסוימות בחדר ההלבשה במהלך קופה אמריקה.

סביר להניח שהפסד בבואנוס איירס היה גורם לפרשנים רבים להגביר את הדרישה להשיבו לסגל, ולתקן גם את יתר הליקויים, אבל המשחק הסתיים בתיקו. נקודת חוץ נגד ארגנטינה נתפסת באופן טבעי כתוצאה חיובית, גם אם היריבה נאלצה לשחק ללא ליאו מסי, קון אגוארו ואסקיאל גראי (הרשו לי לא לכלול ברשימה את קרלוס טבס, כי ארגנטינה רגילה להסתדר בלעדיו כבר שנים בכל מקרה). התוצאה האופטימית הזו, שהותירה את אלביסלסטה ללא ניצחון בקמפיין, תגרום לירידה מסוימת בלחץ על דונגה – וחבל שכך. אם בעקבות התוצאה ימשיך המאמן במסלול הנוכחי, ברזיל בדרך לאבדון.

לא מדובר רק בניפויו של טיאגו סילבה וספסולו של דוגלאס קוסטה. הבעיות רבות הרבה יותר – הסגנון נותר פיזי מדי ולא יצירתי, התעלמות משחקנים מסוגו של פיליפה קוטיניו, וגם מלחמות בלתי פוסקות עם התקשורת במקום לגייס אותה לטובת המשימה. לפני שבועיים, למשל, הוא כעס כי לא בירכו אותו ליום הולדתו ה-52, כאילו סוכנו של יאיא טורה השתלט עליו. דונגה הוא לא הפתרון להרס שהותיר אחריו סקולארי. הוא רק מגביר את ההרס. ואולם, אם ברזיל תנצח את פרו ביום שלישי בלילה ותעמוד על שבע נקודות מארבעה משחקים, המצב יהיה סביר למראית עין. במקום להעיף את המאמן לכל הרוחות, עלולה ברזיל להמשיך איתו עד הסוף המר.

לכן, מבחינות רבות, היה עדיף לסלסאו להפסיד הלילה, וארגנטינה באמת היתה ראויה לניצחון. התיקו שהושג הוא תיקו פירוס, אבל עדיין אפשר לתקן ולהפסיד לפרו, כדי שיהיה סיכוי להניף את הגביע ברוסיה בקיץ 2018.