מכבי תל אביב סיימה את הרבע השלישי שלה אמש, מול באמברג, כשהיא ביתרון 51:57. ואז הגיע הרבע הרביעי. לא זו בלבד שקבלת ההחלטות ורמת הביצוע בעשר דקות הסיום הובילו להפסד מביך ומסבך, אלא שיש בהן כדי לסמן ולהצביע על כשלים וקשיים הרבה יותר עמוקים.
אבל לפני שאנחנו הולכים ומנתחים מהלך אחר מהלך, כדאי לעצור לרגע ולהיזכר בשני אירועים שהביאונו עד הלום. ב-6 ביולי השנה הפציצה מכבי והודיעה על החתמתו של ג'ורדן פארמר. ועוד כישראלי, בניגוד לקדנציה הקודמת והקצרה שלו בצהוב כחול. העניין הוא שהמהלך הזה נערך מספר שבועות לאחר ההודעה על ההחתמה המפוצצת הקודמת, זו שבישרה על הגעתו של טיילור רוצ'סטי, מלך סלי היורוליג לעונת 2014/15. רוצ'סטי, למי שעוקב אחר הכדורסל ביבשת הישנה, מעולם לא נחשב לשחקן ששייך לרמות הגבוהות של היורוליג. נסיונותיו הקודמים נסתיימו במפח נפש, לאחר זמן קצר. זה לא מקרי, על כן, שלאחר ההודעה לתקשורת על צירופו של המונטנגרי הגאה, סיפק העיתונאי דובי פיק ציטוט של מנהל הקבוצה, ניקולה וויצ'יץ', שאמר את הדברים המדהימים הבאים: "בכל מקום בו שיחק (רוצ'סטי ש.ה.) ולא היה גארד מוביל הוא נחתך או לא עמד בציפיות. הוא חייב את הכדור בידיים כדי להיות דומיננטי. הוא צריך ביטחון של מנהיג ואנחנו בונים את הקבוצה סביבו". ובצדק.
ואז הלכו והחתימו את פארמר.
כלומר, לא ניתן לומר שמכבי לא ידעה, בעיניים פקוחות, לקראת מה היא הולכת. מכבי, או לפחות המנהל הקרואטי שלה, ידעה היטב שרוצ'סטי לא יצליח לתפקד אילולא הוא בעל הבית היחידי (בינינו, ממש לא בטוח שגם במצב שוויצ'י'ץ' תיאר מכבי יכולה הייתה לצפות שהאיש שהגיע מניז'ני יוביל אותה לפיינל פור). ועדיין, למרות הידיעה המוקדמת, היא התעלמה מהתובנות של עצמה והרכיבה קו אחורי ובו שני שחקנים נמוכים ו/או לא מרשימים פיזית, שמייצרים קודם כל לעצמם ושמחפשים קודם כל את הקליעה מבחוץ. אה, ולא שומרים.
האירוע השני ארע קיץ אחד לפני. גיא גודס, מחזיק בהבטחה להיות המאמן בעידן פוסט-בלאט, מקבל את הג'וב הנכסף. ומציע שמות של מועמדים שונים להיות עוזרו. ומקבל שלילי על כולם. הסיבה? מכבי לא מרגישה מספיק בטוחה במינוי החדש, ומעוניינת לגבות את גודס בפרסונה חזקה מספיק לטעמה. לאחר מכן, משך שבועות, עומד גודס בלחץ שמופעל עליו ולא משתף פעולה עם הכוונה והרצון למנות כעוזרו את פיני גרשון. ולבסוף "נכנע". ולמה אנחנו משתמשים במרכאות? כי ה"כניעה" של גודס לוותה בשני מהלכים חוזיים מקבילים. גם שדרוג כלכלי של החוזה וגם הארכתו מעונה אחת לעונותיים. וכך, במקום להישאר עם מאמן בו איננה בוטחת לעונה אחת, נתקעה מכבי עם אותו מאמן והפעם לשנתיים. והכל בגלל שהבטיחה את שלא באמת רצתה לקיים. ורק מאחר שכפתה עליו עוזר מאמן בו לא רצה, שילמה מחיר שלא הבינה את משמעותו.
ולמה אנחנו מזכירים כל זאת כעת? כי מצבה של מכבי בכלל ואירועי באמברג בפרט והרבע הרביעי בפרט הם בבחינת עונש ראוי וסמלי עבור מחדליהם של הפדרמנים.
ההבנה שחייבים להפריד בין פארמר לבין רוצ'סטי גרמה לכך שבחמישייה שפתחה את הרבע הרביעי ישבו רוצ'סטי את לנדסברג על עמדות 1-2. פארמר הביט בעיניים כלות (טוב, לא באמת) מהספסל.
מתוך שש ההתקפות הראשונות של מכבי ברבע הרביעי, רוצ'סטי ולנדסברג הרימו שלוש זריקות וסילבן חדר פעם נוספת ואיבד. בסך הכל ארבע התקפות אבודות. מתוך שבע ההתקפות הראשונות של במברג ברבע האחרון, בחמישה פוזשנים גרמו בעיות הגנתיות של רוצ'סטי ולנדסברג לנקודות קלות של המקומיים. זה הגיע גם בשל חסרונות מאצ'אפ מובנים של שני אלה מול שחקני התקפה כמו וואנאמייקר, מלי ות'איס. זה הגיע בגלל רוטציות הגנתיות רעות ולא אגרסיביות. וזה הגיע גם בגלל מדיניות הגנתית מוטעית, אשר מבוססת על חילופים בין שומרים (שלא באמת שומרים).
האחריות על מחדלי בניית הקבוצה מוטלת על מי שבנה אותה. תקראו לזה איך שאתם רוצים. פדרמנים, וויצ'יץ' את אבן ו/או כל דבר אחר. האחריות על קבלת ההחלטות המקצועיות-טקטיות על המגרש, עם החבורה הלא נכונה שהרכיבו עבורו, מונחת לפתחו של מי שמאמן אותה. יש לגודס הרבה סיבות מקלות. עזבו הרבה. המון סיבות מקלות. ועדיין, הוא אחראי. בכל מקרה, אלה וגם אלה כשלו.
מכבי תל אביב של גודס הצליחה לכפות אמש ארבעה איבודי כדור בלבד על באמברג. וחטפה כדור אחד. וזה לא מקרי. הצהובים אחרונים ביורוליג בשתי הקטגוריות הללו, כי הם לא גורמים ליריבה לאבד כדורים, והם בטח ובטח שלא חוטפים לה כדורים. נתונים אלה ממחישים היטב עד כמה שמכבי נעדרת אגרסיביות הגנתית. והתקפית? פארמר, אוחיון ורוצ'סטי הלכו ביחד לקו אמש, במצטבר, פעמיים. וגם זה כבר לא נראה מקרי. ומעיד על היעדר אגרסיביות התקפית. ובכלל: תהינו לאורך כל תקופת טרום העונה מה יהא על ההגנה של מכבי, כי הרי בהתקפה ודאי שהכישרון לבדו יספיק. אבל מכבי חטפה בסך הכל 77 נקודות מול אלופת גרמניה. וההתקפה, עם כל הסיפורים והדיבורים, הייתה שווה בסך הכל 66.
וככה זה, פדרמנים יקרים. לאורך זמן משלמים על טעויות. על יוהרה. על היעדר מחשבה או יציבות. ההחלטות שהתקבלו שם בקיצים האחרונים גורמות להם לשלם עכשיו ביוקר. גם ברמת קבלת ההחלטות בקו האחורי. גם בגזרת המאמן. וכל זאת, שימו לב, מבלי שאמרנו ולו מילה אחת על שאר מדיניות החתמת השחקנים, כולל גבוהים, מתחזים, פצועים, חולים ובנדרים למיניהם.
ועכשיו מה, מה עכשיו? הרבה שאלות מעניינות צפות לקראת המשחק לחיים או למוות מול דרושפאקה. אחת מהן, אגב, היא אם היכל הספורט ביד אליהו יהיה מלא.