בווידאו: משחק מקדים לקראת המשחק של מכבי תל אביב נגד ססארי
עם סיום המשחק הביתי ביום ראשון מול הפועל ירושלים, שבו השלימה מכבי תל אביב הפסד שלישי בעשרה ימים, סיכמו ביניהם ראשי המועדון על כינוס ישיבת הנהלה מיוחדת למחרת ב-12:00 בצהריים. על הפרק: עתידו של המאמן גיא גודס, שינויים אפשריים בסגל השחקנים וסיעור מוחות כיצד לצאת מהמשבר החריף שאליו נקלע המועדון.
אלא שהישיבה הזאת מעולם לא התקיימה. האמוציות היו כל כך חזקות, שההנהלה כינסה את עצמה באופן ספונטני עוד באותו ערב ביד אליהו. הגווארדיה הוותיקה של המועדון - בראשות שמעון מזרחי, דייויד פדרמן ואודי רקנאטי - נועדה עם גודס עד שעה מאוחרת. גם המנכ"ל אלי דריקס היה שם. אחרי חצות, כשבמכבי הבחינו שלא מעט עיתונאים וצלמים נמצאים במתחם התקשורת בהיכל וממתינים להתפתחויות, הם דרשו לפנות אותם החוצה. רק לקראת השעה אחת התפזרו גם הם עצמם.
רק לפני ארבעה חודשים, עם הגזרה של הסנסציה הגדולה ביותר בכדורסל הישראלי בשני העשורים האחרונים - כשאותה מכבי הפסידה להפועל אילת בחצי גמר הפלייאוף - התגובות היו שונות בתכלית. אותם קברניטים, שלא הצליחו להתאפק השבוע חצי יום לפני שידונו בעתיד המועדון, התעקשו לחייך את עצמם לדעת, לומר שלא מדובר ברעידת אדמה ואפילו, שומו שמיים, לטעון שהדחתם טובה לענף. מכל זה לא נשאר כלום.
בישיבה הלילית ביום ראשון, שעלתה מעת לעת לטונים גבוהים, דייויד פדרמן הודיע שהוא נוטל לידיו בחזרה את המושכות. המשמעות: מדובר בקבורת חמור ל"מהפכת הצעירים", שבה כל כך התגאו במכבי בשנים האחרונות, ושבמסגרתה הדור הוותיק היה אמור להעביר את ניהול המועדון לידי הדור הצעיר - בראשות הבנים דני פדרמן ושי רקנאטי. גם מזה לא נשאר כלום.
במשך עשרות שנים נחשבה מכבי תל אביב מודל לארגון ולניהול. אלא שכעת, ההנהלה מסוכסכת בינה לבין עצמה, כל גורם מנסה למשוך לכיוון אחר ולבסוף נתקלת המערכת בקושי אמיתי לקבל החלטות מידיות ומתבקשות - כמו, לדוגמה, להסכים על זהות המאמן. אם מכבי היא הקבוצה של המדינה, אז כרגע היא נמצאת בממשלת שיתוק לאומית.
זאת לא הפעם הראשונה שהכביסה המלוכלכת מתוך חדרי הדיונים של מכבי יוצאת החוצה. הנהלת הקבוצה כבר ידעה ימים של תככים, מזימות וסכסוכים. לפני 11 שנים, אחרי הזכייה בגביע אירופה בתל אביב, מוני פנאן ז"ל החרים את פתיחת האימונים; המתיחות בינו לבין פדרמן ורענן כץ הייתה איומה; שנה אחר כך, גם גרשון המאמן הצטרף לקלחת ויצא בפומבי נגד כץ. ובכל זאת, על המגרש, מכבי מצאה את הדרך לזכות בכל התארים ולהפגין את הכדורסל היפה, היעיל והשמח בתולדותיה.
כי אז, למרות הריבים, המפה הייתה ברורה. בשלב מסוים הפך כץ לאויב משותף של כולם, ובאופן אירוני גרם לשאר הגורמים בהנהלה להתאחד נגדו. התמונה כרגע סבוכה בהרבה, והיא מתובלת ברגישויות, ביחסים משפחתיים ובלא מעט חיצים מורכבים. מזרחי סולד משיטת הניהול של דני פדרמן; דני פדרמן זועם על אביו שלא עמד במילתו ולא אפשר לו לנהל ולהנהיג; וגם היחסים בין דייויד פדרמן למזרחי אינם ירח דבש.
"שני האנשים שמייצגים את הבדלי הגישה ואת המחנאות במכבי הם מזרחי ודני פדרמן", מנסה גורם המעורה בפרטים לעשות סדר. "דני ושמעון הם שני הפכים גמורים מבחינת המחשבה, והיו ביניהם לא מעט מחלוקות. דייויד פדרמן נמצא באמצע, כי הוא האבא של דני וזה מצב לא פשוט גם עבורו.
"יש לא מעט מחלוקות במועדון, על זהות המאמן, וגם על ניקולה וויצ'יץ' שמושך הרבה אש. שמעון מרגיש שניקולה נמצא בצד של דני ושי, ומייצג אותם. היו גם כמה פעמים שהוויכוחים בהנהלה הגיעו לטונים לא נעימים, על כל הריבים האלו".
את חומרת המצב שאליו נקלעה הקבוצה המעוטרת ביותר בספורט העולמי ימחישו דווקא האירועים שהתרחשו בארבעת הימים שחלפו מאז ההפסד לירושלים: הידיעה הלא מדויקת על התפטרותו של דני פדרמן מתפקיד המנכ"ל, שבאורח לא מקרי התפרסמה ממש בסיום המשחק; הבליץ התקשורתי של פיני גרשון נגד ראשי המערכת; והתגובה הרשמית החריפה של מכבי נגדו.
"לפיני נוח להפיל את כל התיק על ניקולה וויצ'יץ', כמו שהוא עשה כבר בעבר לדייויד בלאט ולשרון דרוקר", אומרים בכירים במכבי, "אבל הסיבה האמיתית שהוא כבר לא במועדון אינה בגלל שוויצ'יץ' רב איתו. במשך עונה שלמה פיני לא עשה את העבודה שלו; הוא הגיע באיחור לאימונים, ובזמן שהשחקנים שיחקו על הפרקט הוא היה עסוק בסלולרי שלו, ולפעמים לא הרים ממנו את הראש גם במשך חצי שעה רצופה. את העבודה של עוזר מאמן, כמו לצפות במשחקים בדי.וי.די ולעקוב אחרי היריבות, הוא לא עשה.
"כולם ראו מה קורה, אנשים הזהירו את גודס. אמרו לגיא שהוא הבוס, שהוא חייב לתפוס מנהיגות ושהוא לא יכול לתת לזה לקרות, כי פיני מזלזל בו ופוגע בסמכות שלו. הוא משך בכתפיו, ומתוך כבוד להיסטוריה של פיני לא אמר לו מילה. היחיד שהעז לקום נגדו היה וויצ'יץ'. רק לו היה את האומץ לנסות להעמיד את פיני במקום, וזה היה הבסיס לכל המתיחות והעימותים".
אבל גרשון אמר השבוע שאם וויצ'יץ' היה יודע מראש, הוא לא היה מקבל את המינוי לעוזר המאמן
"זה מראה את הצביעות. הרי מצד אחד פיני מפיל את כל התיק על ניקולה, אומר שהוא מחליט הכל ושהוא מעיף אנשים שלא נוחים לו, ומצד שני טוען שצעד כזה משמעותי נעשה בלי ידיעתו. אם ניקולה כזה חזק, איך יכול להיות שהמהלך עבר בלי שהוא יידע?".
משבר האמון בתוך ההנהלה הגיע לפסים מעשיים בתחילת יולי, עם החתמתו השנויה במחלוקת של דגן יבזורי. הגארד היה כפסע מחתימה בהפועל ירושלים, ומי שניהל את המגעים המזורזים עם סוכנו עמית גל היה מזרחי. דני פדרמן התנגד למהלך וזעם על ביצועו - פחות בגלל עצם ההחתמה ויותר בגלל הדרך; ללא התייעצות, ללא מחשבה על מקומו של השחקן בסגל. זה לא היה מקרי: לאור הסיום העגום של העונה שעברה, קיבל מזרחי החלטה מושכלת להיות מעורב יותר בנעשה.
כעבור כשבועיים, בישיבת הנהלה, הודיע פדרמן הבן כי החליט לקחת צעד אחורה ולהפסיק לכהן כמנכ"ל. על פי הסיכום שאליו הגיע עם אביו, הוא המשיך לנהל את המגעים עם שחקנים שמועמדים להצטרף, הוא גם יצא עם הקבוצה למסע המשחקים בארה"ב בחודש שעבר ואף המשיך לקבל את משכורתו הסמלית כמנכ"ל. הוא בהחלט הפחית את מעורבותו והוריד הילוך; הוא מיעט להגיע למשרדי המועדון ברחוב הירקון בתל אביב, ואת עיקר מרצו הוא משקיע בפרויקט עצמאי. השבוע, כשמכבי אירחה את הפועל ירושלים, פדרמן בכלל היה בחופשה באירופה לרגל יום הולדתו שחל בדיוק באותו יום. אבל מכאן ועד לביסוס הטענה שכלל אינו מעורב בנעשה, המרחק רב.
העיתוי לפרסום ההתפטרות באתר ערוץ הספורט, ממש עם סיום המשחק ביום ראשון, גרר חילופי האשמות בתוך המועדון. לפחות על דבר אחד כולם הסכימו: מדובר בספין שנועד לגלגל את האחריות מצד אחד למשנהו. גורמים מסוימים טענו כי דני פדרמן עומד מאחורי הפרסום ומנסה למשוך את ידיו מכל מה שאירע במועדון בקיץ; גורמים אחרים אמרו כי פדרמן הוא זה שנפגע מהמהלך, כי בזמן שהוא לא מעורב בקבלת ההחלטות, ואפילו לא נמצא בארץ, היה מי שמצא לנכון להעלות אותו על המוקד.
השיתוק בהנהלה הוביל לכך שמכבי לא מסוגלת לקבל אפילו החלטה די פשוטה על החלפת המאמן. לא יהיה זה הוגן להפיל את כל התיק עליו, אבל שיחות עם גורמים בתוך המועדון וסביבו מובילות למסקנה ברורה: זמנו של גודס קצוב. גם האנשים הסבלניים יותר, שלא ממהרים לפטר (AKA מזרחי ודייויד פדרמן), כבר לא מאמינים בו ומתקשים לראות כיצד הוא מחלץ את העגלה מהבוץ; הם יודעים שהפסד נוסף - הערב לססארי או בשבוע הבא בבאמברג - יגרור את מכבי למאבק לא פשוט על עצם הכניסה לטופ 16; המשמעות של הדחה מהשלב הראשון ביורוליג, לראשונה בתולדות המועדון, היא הפסד של מיליוני דולרים.
בתוך כל הכאוס, מכבי צריכה למצוא את הנתיב שיוביל אותה אל מסלול הניצחונות. הצהובים ידעו תקופות כאלה, ורצפי הפסדים חמורים לא פחות, אבל משהו שונה הפעם: היעדר אמון במאמן. "אם זה היה תלוי בדור הצעיר, בדני פדרמן ובשי רקנאטי, גודס לא היה מתחיל את העונה", מעריך גורם במועדון. "ואתם יודעים מה, גם אם הוא כן היה מתחיל את העונה, הצעירים כבר היו דואגים להחליף אותו אחרי ההפסד למלאגה או לכל המאוחר אחרי ירושלים".
ובכל זאת, גודס עדיין עומד על הקווים. צריך להודות שחלק מהבעיה הוא היעדר אלטרנטיבה. אם הייתה דמות מקצועית שקרובה לקונצנזוס, החילוף כבר היה מתבצע. כשאפי בירנבוים פוטר בעונת 2008/09, גרשון היה פנוי ולאיש לא היה ספק שהוא יהיה האיש שיחליף אותו; שנה קודם לכן, כשעודד קטש "ביקש להשתחרר" על פי טענת המועדון, היה ברור שצביקה שרף יוצנח ממשרת המנכ"ל בחזרה אל הקווים.
הפעם אין דמות כזו. גרשון הפך לפרסונה נון גראטה במועדון, ושתי הקדנציות האחרונות שלו - שהסתיימו באובדן שתי אליפויות - מחקו גם את ההערכה המקצועית שרחשו לו במכבי; שרף עצמו, שניצב עם מכבי אשדוד/באר טוביה בקרקעית הטבלה, גיחך כששמע השבוע על אופציית מינויו; ארז אדלשטיין ודן שמיר מעולם לא שימשו מאמנים ראשיים ביורוליג; ומאמן זר תמיד נתפס במכבי כאופציה אחרונה - הגם שהיא עשויה להיות זו שתתממש בסופו של דבר.
גודס, הודה השבוע מקורב לו, נמצא בין הפטיש לסדן - אבל לא צריך לרחם עליו. "לגיא יש מבנה אישיות שונה מזה של בלאט או גרשון. הוא לא מאלה שידפקו על השולחן, יצעקו או יאיימו בהתפטרויות, הוא נוטה לחיות בשלום גם עם הנחתות שהנחיתו עליו. זו גם הסיבה שהוא שרד כל כך הרבה שנים במערכת, יותר מכל עוזר מאמן אחר.
"אתם מכירים עוד מישהו שעבד תחת ארבעה מאמנים שונים, ובשתי קדנציות שונות, לפני שהפך למאמן ראשי? אפשר לזקוף את זה לזכותו, אבל יש לזה גם מחיר. וכשאתה ממשיך בתפקיד למרות שהחליפו לך את הצוות המקצועי בניגוד לדעתך, למרות שפסלו לך שחקנים שרצית והחתימו שחקנים שלא רצית, אז אתה צריך לדעת איך תיראה בעיני השחקנים, בעיני התקשורת והאוהדים ובעיקר בעיני הבוסים שלך".
מקורב אחר למאמן מוסיף כי "גיא יודע שהוא איבד את התמיכה של רוב המנהלים במכבי, והוא חושב שזה משפיע גם על השחקנים. הוא רצה שג'רמי פארגו יישאר, ולא נתנו לו. הוא לא קיבל שום שחקן שהוא רצה. לא את ג'ואי דורסי, ולא את ג'אמל מקלין. גם בריאן רנדל שוחרר בניגוד לדעתו. הוא מבין את המצב. יש לו הצעה מקבוצה בגרמניה, אבל סביר להניח שהוא לא ייקח אותה בגלל המשפחה".
מנגד, גורמים בתוך המועדון מתדרכים נגד גודס: "הסגל הזה טוב, הרבה יותר מהסגל בעונה שעברה, והקבוצה יכולה להיראות הרבה יותר טוב. כרגע לא נראה שגיא יכול להוציא את הקבוצה ממה שקורה. אין לו השפעה גדולה באימונים ובמשחקים, ההגנה נראית פשוט זוועה. הקבוצה חייבת זעזוע".
ומתי יגיע הזעזוע שכולם מדברים עליו? "מכבי נמצאת כרגע בדילמה אמיתית", אומר גורם המעורה בנעשה במועדון, "אם לתת לגודס צ'אנס נוסף, ולהחליט שההפסד הבא יהיה ההפסד האחרון, או לפטר אותו גם במקרה של ניצחון על ססארי, ו'להרוויח' את אפקט הזעזוע עוד לפני המשחק בשבוע הבא בבאמברג, שנתפס כמשחק גורלי".
גורם במועדון מוסיף כי "חילוקי הדעות בין הניצים השונים בהנהלה גורמים למערכת להיתקע, כל אחד מושך לכיוון אחר, ובינתיים גודס מרוויח זמן, אבל אני באמת לא רואה איך הוא נשאר במערכת. הוא איבד לחלוטין את תמיכת הוותיקים, ואת תמיכת הצעירים גם ככה לא היה לו. גם ניצחון על ססארי לא ישנה את הדעה עליו".
אם יש צעד שמגלם בתוכו את כל המחדלים המצטברים במכבי, הרי שמדובר בהחתמתו של ויטור פבראני. הסנטר הברזילאי הגיע בקיץ לתל אביב, עבר סידרת בדיקות ונבחן אחרי שנה וחצי ללא כדורסל, ולבסוף הוחתם על חוזה בשווי 600 אלף דולר נטו. מילא הסכום; העובדה שמכבי לא הכניסה סעיף שיאפשר לה לסגת מהחוזה במהלך העונה, בכפוף למצבו של השחקן, היא לא פחות משערורייתית, וגורם במועדון נאלץ להודות השבוע כי "אין ספק שזה היה משגה חמור, ואנחנו משלמים עליו ביוקר".
אבל גם על אי השתלבותו של פבראני יש מי שמבקר את המאמן. "לפני שנתיים, בלאט כבר רצה להעיף את אלכס טיוס ואת טייריס רייס", נזכר בכיר במכבי, "אבל לא איפשרנו לו לעשות את זה. אמרנו לו: זה הסגל, אלה השחקנים, ואיתם אתה צריך להצליח. בסוף הוא גם הצליח. גיא החליט כבר בשלב מוקדם שמפבראני לא ייצא שום דבר טוב, ולחץ להביא גבוה נוסף. הוא לא רצה להמתין לניפוי מהמחנות ב-NBA, וכך ארינזה אונואקו מצא את עצמו בתל אביב.
"אבל ברגע שכל זה קרה, פבראני איבד ביטחון ואיבד עניין. ככה זה עם שחקנים. ברגע שהם שומעים שהם עם רגל וחצי בחוץ, גם הם כבר מתחילים לחפש לעצמם קבוצה, ולדבר עם הסוכן שלהם. הברך של פבראני נראית כרגע בסדר גמור, והוא לא סבל מכאבים או נפיחויות בשבועות האחרונים, ובכל זאת הוא לא משחק".
בצר לו, ועל רקע המתיחות עם וויצ'יץ' - שהוא למעשה חלק מיישות משולשת הכוללת גם את דני פדרמן ואת אבי אבן - האיש של גודס בהנהלה הוא מזרחי. יחד איתו, טוענים גורמים בהנהלה, הוא טווה את הבאתו של אייק אופייבו. "אייק הציע את עצמו למכבי שוב ושוב במהלך הקיץ, ואפילו חיכה הרבה זמן לפני שחיפש לעצמו אופציות אחרות. הדור הצעיר בהנהלה לא רצה אותו גם עכשיו, אבל הייתה פאניקה בגלל ההיעדרות של רנדל. גודס התעקש, פנה למזרחי, ביקש שחקן גבוה וניסה ללחוץ דרכו". בסופו של דבר אופייבו חתם, לא לפני סאגה שלמה סביב שחרורו מאסטודיאנטס, אבל באופן סמלי, גם רנדל וגם אופייבו יערכו את הופעת הבכורה שלהם ביורוליג הערב, יחד.
לא מעט שאלות נותרו ללא תשובה. מי בעצם בונה את הסגל במכבי תל אביב? האם ניקולה וויצ'יץ' הוא מנהל הקבוצה, הג'נרל מנג'ר שלה או המנהל הספורטיבי? ובעיקר - לאן מכבי צועדת מכאן? "דייויד פדרמן הרבה יותר פעיל עכשיו", מסבירים במועדון. "הוא מגיע לאימונים, מתדרך את דריקס, נמצא בקשר רציף עם איש הכספים דורון לב, ומקבל בעצמו את רוב ההחלטות. אנחנו שוב נראה יותר ויותר את ההשפעה שלו על הקבוצה.
עוד על המתיחות בקומת ההנהלה