רמת הנדיב: סיפורו של חלוץ דורטמונד פייר אמריק אובמיאנג

בווידאו: פייר אמריק אובמיאנג בראיון מיוחד עם מרקו רויס

המשחק המרשים ביותר של פייר אמריק אובמיאנג היה היחיד בו הוא לא הבקיע. היה זה לפני שבוע, בביקור המרגש של תומאס טוכל במיינץ. החלוץ הגאבוני הגיע על תקן שיאן הבונדסליגה בכל הזמנים, עם שערים בכל שמונת המחזורים הראשונים, ובדקה ה-82 הוא קיבל הזדמנות נהדרת להמשיך את הרצף. אובמיאנג דהר באגף השמאלי, ונותר לו רק שחקן אחד לעבור בדרך אל הרשת. דורטמונד הובילה 0:1, וכל חלוץ אחר היה הולך על זה בלי לחשוב פעמיים. אחרי הכל, מדובר בהיסטוריה בהתהוותה. מי יפספס צ'אנס לכבוש במשחק תשיעי ברציפות? ובכן, אובמיאנג פיספס. הוא ראה את הנריך מחיטריאן בעמדה טובה מעט יותר, הגיש לו את הכדור, ורץ לחבק את הארמני שהכפיל את היתרון והבטיח את הניצחון.

אפילו טוכל נותר המום. "לא האמנתי למראה עיני", אמר המאמן על הכוכב, שסיפק אסיסט מצוין גם למרקו רויס במחצית הראשונה ושסיים את המשחק עם שני בישולים, אך ללא שער משלו, "הוא כל כך שמח בשביל חבריו. איזה חוסר אנוכיות!" פעם, ב-2008/09, מאמן אחר כבר איתר והדגיש את התכונה הזו של אובמיאנג. היה זה בתקופת ההשאלה שלו בדיז'ון מהליגה הצרפתית השניה, בעונה הראשונה בחייו בקבוצה בוגרת, במהלכה הבקיע שמונה שערים. פארוק חדז'יבגיץ' ציפה ממנו ליותר. "לו רק פייר אמריק היה אנוכי יותר", התלונן המאמן הבוסני. אובמיאנג לא הקשיב לו, וטוב שכך.

בשנים שחלפו מאז עבר הגאבוני הסבה טקטית פעמיים, מחלוץ מרכזי לשחקן אגף וחזרה. על סמך ביצועיו כיום ניתן לומר ששתי ההחלטות הועילו לו ותרמו לגיוון בסגנון המשחק שלו, אבל אי אפשר להתעלם מהתהיה – מה היה קורה לו קיבל הזדמנות במילאן בתחילת דרכו, או לחלופין לוקח בשתי הידיים את ההצעה הנדירה של ברצלונה.

סקאוטים של ספינת הדגל הקטלונית הבחינו באובמיאנג בן ה-17 כאשר כיכב באליפות העולם לקבוצות צעירות, מפעל שנוסד על ידי ארגון G-14 בו היו חברים המועדונים הבכירים באירופה. מילאן הגיעה בו לחצי הגמר, תוך שהיא כובשת שבעה שערים בשישה משחקים, וילד הפלא הגאבוני היה חתום על כולם. אובמיאנג הרשית מול פלמנגו, איאקס, ארסנל, באיירן מינכן ויובנטוס, ואנשי ברצלונה יצרו מיד קשר עם אביו, יאיא אובמיאנג, שהיה בזמנו בלם לא רע בעצמו. "אנחנו רוצים את הבן שלך בלה מאסיה", נאמר לו מפורשות, אבל יאיא היסס. הוא בדיוק החל לעבוד כסקאוט במילאן, פייר אמריק הגיע לרוסונרי בזכותו, והרעיון לשלוח את הנער הרחק מהבית לא מצא חן בעיניו. זאת ועוד – מילאן זכתה באותה שנה, 2007, בליגת האלופות, ובמובנים רבים נראתה אופציה אטרקטיבית יותר בהשוואה לבארסה שאיבדה את האליפות בספרד.

האב האמין שבנו יקבל הזדמנות להוכיח את עצמו בסן סירו, וטעה בגדול. כך החלה סדרת השאלות לצרפת, ואחרי דיז'ון הגיעה עונת 2009/10 בליל של רודי גרסיה. המאמן לא העריך אותו יתר על המידה, ואובמיאנג מצא את עצמו בקצה הספסל, צופה בביצועיו של אדן הזאר הצעיר ממנו בשנה וחצי, וגם בג'רביניו (עושה כיום חיים עם גרסיה ברומא) ולודוביק אוברניאק (קצת פחות נהנה כיום במכבי חיפה). בתום השאלה כושלת נוספת במונאקו, ויתרה עליו מילאן לטובת סנט אטיין, ושם חל המהפך הגדול מכל הבחינות.

ראשית, המאמן כריסטוף גאלטייה הכיר היטב את האב, יאיא אובמיאנג, ולכן לקח את הבן תחת חסותו ותמך בו גם כאשר ההתחלה היתה קשה. שנית, לאור הביקורת הנוקבת שהוטחה בחלוץ על בזבזנות מול השער, החליט בשלב מסוים המאמן להסיט אותו לאגף כדי לנצל את מהירותו המסחררת. הוא אפילו החתים ב-2012 את חלוץ המטרה הברזילאי החסון ברנדאו שנועד לספק נוכחות פיזית ברחבה. היה בכך הרבה הגיון, כי יהיה קשה למצוא שחקן עם יציאה טובה יותר מהמקום. אובמיאנג רץ 30 מטרים ב-3.7 שניות, טוב יותר משיא מ-30 המטרים הראשונים של יוסאין בולט בשיא העולם שקבע בברלין. "המאמן ביקש ממני לשחק כקיצוני, והייתי סקפטי מאוד לגבי השינוי, אבל בסוף הצלחתי לשכנע את עצמי שזה רעיון טוב", אמר אובמיאנג אחרי שחתם בדורטמונד.

ההמצאה של גאלטייה היא שהביאה את הגאבוני לבונדסליגה. לו היה ממשיך להחמיץ מעמדת החלוץ המרכזי, יורגן קלופ לא היה מסתכל בכיוונו. הוא היה מרוצה עד הגג מהתקדמותו של רוברט לבנדובסקי. לעומת זאת, קיצוני שהבקיע 19 שערים ובישל 14 נוספים בעונת 2012/13 בסנט אטיין עניין אותו מאוד לנוכח העריקה הדרמטית של מריו גצה לבאיירן מינכן, והמהירות המדהימה של אובמיאנג התאימה כמו כפפה ליד לשיטת המשחק של קלופ – כדורגל אנכי עם מעבר זריז ככל הניתן מרחבה לרחבה.

וזה עבד. עונתו הראשונה של אובמיאנג במדים הצהובים-שחורים היתה חיובית, גם אם לא תמיד יציבה. בבכורה הרשמית, הוא בישל למרקו רויס בניצחון על באיירן מינכן בסופר-קאפ והרס לפפ גווארדיולה את משחקו הראשון על אדמת גרמניה. בבכורה בבונדסליגה הוא הבקיע שלושער מול אאוגסבורג, והיה לשחקן השישי בלבד בתולדות הליגה הגרמנית שעושה זאת. בדרך כלל, קרע לבנדובסקי רשתות, ותפקידו של הגאבוני היה לספק לו את הכדורים. קלופ היה שבוי בקונספציה כי מדובר בשחקן אגף, כי לא הכיר מציאות אחרת. לכן, כאשר הפולני עזב למינכן בקיץ 2014, החתימה דורטמונד את צ'ירו אימובילה האיטלקי ואת אדריאן ראמוס הקולומביאני כדי למלא את מקומו. כשלונם המהדהד הוא אחת הסיבות המרכזיות ביותר לקריסתה של הקבוצה שמצאה את עצמה מתחת לקו האדום בסיבוב הראשון אשתקד.

ואולם, ייאמר לזכותו של קלופ שהוא הפנים את הלקח בתחילת 2015. לא טוכל שינה את עמדתו של אובמיאנג, אלא קודמו, והשערים החלו לזרום כבר בסיבוב השני של העונה שעברה. השינוי החל עם צמד ב-0:3 בפרייבורג בתחילת פברואר, ומאז אי אפשר היה לעצור את הגאבוני שהבקיע 11 שערי ליגה ב-15 המחזורים האחרונים. בנוסף, הוא הפציץ באביב בכל משחקי הגביע, כולל שער השיוויון בחצי הגמר מול באיירן, אותו ניצחה דורטמונד בדו קרב הפנדלים הביזארי.

כאשר נכנס טוכל לנעליו של קלופ בקיץ, המתכון היה ברור לו לחלוטין. הבוס החדש ניהל שיחות אישיות עם כל השחקנים ושכנע אותם להישאר. אצל אובמיאנג, המבוקש באנגליה ובספרד, השיחה הזו הניבה הארכת חוזה עד 2020 – פשוט כי הובטח לו שהוא יהיה שחקן טוב יותר בשיטה החדשה. "המאמן אמר לי שהוא רואה אותי בעמדת החלוץ, וזה לא סוד שאני מעדיף לשחק כך", אמר הגאבוני. כבר עכשיו, אחרי שאובמיאנג הבקיע 20 שערים ב-17 המשחקים בכל המסגרות, ניתן לקבוע נחרצות שההבטחה מומשה, אבל זה ממש לא הסוף. התנופה ממש לא צריכה להיעצר כאן.

אחד השינויים המעניינים בעידן טוכל בהשוואה לקלופ הוא השימוש הנרחב בסרטים אישיים שמנותחים עם כל שחקן. "אנחנו עובדים המון עם וידאו", סיפר אובמיאנג בשבוע שעבר, "המאמן מראה לי כיצד אני נע על המגרש ומה אני יכול לעשות טוב יותר. הוא רוצה להפוך אותי לשחקן ברמה העולמית הגבוהה ביותר". טוכל מכוון בדיוק לשם. "אני נפעם מהמחויבות של אובמיאנג, ומיכולתו לשים לב לפרטים הקטנים. קל לעבוד איתו כי הוא תמיד שמח ומאושר", הוא אומר.

סוד ההצלחה של דורטמונד הנוכחית נעוץ גם בכך שהיא לא עובדת למען אובמיאנג, כפי שהקבוצה של קלופ עבדה לא פעם בשביל לבנדובסקי. הפרגון בין הגאבוני לחברו הטוב רויס, מחיטריאן ושינג'י קגאווה לא יודע גבול, והחלוץ עצמו לא מחכה לכדורים ברחבה כמו בתחילת הקריירה. התקופה הארוכה באגף מעניקה לסגנונו גיוון, והוא עדיין מנצל לא פעם את המהירות המסחררת. ג'ובאני אלבר הברזילאי, אחד החלוצים הטובים בתולדות הבונדסליגה, מתרשם ממנו מאוד: "אובמיאנג הוא החלוץ המודרני המושלם. התנועה שלו ללא כדור גורמת לו להיות מסוכן מאוד, והוא גם עובד למען הקבוצה".

אפילו אובמיאנג עצמו לא ציפה לקצב הבקעה כה מטורף. בראיון ל"בילד" לפני תחילת העונה הוא הבטיח לכבוש 20 שערי בונדסליגה, והיעד הזה נראה כעת מגוחך בצניעותו. עם האוכל בא התאבון, ולפני המשחק מול אאוגסבורג אתמול הבטיח הסקורר לאחיו שיכבוש שלושער. בדיוק כמו במשחק הבכורה ההוא באוגוסט 2013, בדיוק כמו מול גבאלה האזרית בליגה האירופית ביום חמישי. הוא עמד במילתו, וסיפר על כך בראיון משועשע לרויס בסיום, תוך שהוא מצהיר: "אני מרגיש מצוין כי גם אתה כבשת צמד".

עם יחס כזה לחבריו, אחרי המחווה הנדיבה נגד מיינץ, באמת הגיע לאובמיאנג להבקיע שלישיות פעמיים תוך שבוע. גם חובבי הכדורגל שלא אוהדים את דורטמונד לא יכולים להישאר אדישים לחיוך הכובש שלו ולצחוק המתגלגל. אי אפשר לא לרצות בטובתו. רק שימשיך ככה.