ההיסטוריה של מכבי תל אביב מלאה ברגעים מעצבים, שחרצו גורלות והפכו יוצרות. רגעים שאין קשר בין מה שאירע לפניהם לבין כל מה שקרה אחריהם. הערב (ראשון) היה רגע גורלי ומתמשך, מהשריקה הראשונה ועד לבאזר האחרון, אבל בכל זאת מהלך בודד אחד המחיש הכל.
39 שניות לסיום הרבע השלישי, כשהקאמבק הכחול בשיאו, מיד אחרי שטיילור רוצ'סטי מקפיץ את יד אליהו בשלשה גורלית, חטף דווין סמית' את הכדור מתחת לסל. הוא עלה להטבעה והכדור כבר נגע ברשת, אבל סירב לצלול למטה, קיבל תפנית מוזרה ונשלח למתפרצת של הפועל ירושלים. אפילו הקלישאות על השדים של ההיכל ועל רוח המועדון לא הצליחו להציל את מכבי השבירה והמפורקת.
מכבי תל אביב שוב הפסידה, הפעם 89:82 להפועל ירושלים
הלחץ גובר: מסתמן שגיא גודס יסיים את תפקידו בקרוב
הייאוש והעצבים נראו על פני הקהל בצהוב עוד לפני הטיפ אוף, וככל שנקפו הדקות אפשר היה להבחין ברחש הבלתי פוסק ולזהות מרחוק את אלפי המבטים הנבוכים והנדהמים. אבל הדבר הכי מדאיג מבחינתה של האלופה לשעבר הוא שאף אחד לא באמת הופתע; המשחק הזה איגד לתוכו רבות מהטראומות החדשות והישנות שחוותה מכבי תל אביב.
ירושלים ברחה בפתיחה ל-8:18, וחיקתה כמעט במדויק את ה-9:19 של אוניקאחה מלאגה מלפני שלושה ימים; כשהיא טיפסה ל-18:34, היא נגעה בנקודת הציון של הפועל תל אביב מלפני שנה בהיכל, בדרבי שסימן את הדרך שעומדת לעבור היריבה העירונית; ובסוף, כשהאורות כבו, ניצחה האלופה 82:89, כמו בגמר הגביע ההוא ב-1997, כשעדי גורדון ניפץ כל יריב וניתץ כמעט כל שיא.
לפעמים, המספרים מספרים את הסיפור כולו. במחצית הראשונה, שהסתיימה ב-29:53, עמדה הרביעייה של מכבי בקו האחורי על 1 מ-14 מהשדה (דווין סמית', טיילור רוצ'סטי, יוגב אוחיון וסילבן לנדסברג). רביעיית הקו הקדמי של ירושלים עמדה על 14 מ-16 (דיאור פישר, ליאור אליהו, טוני גפני וג'וש דאנקן).
זו אפילו לא הייתה המחצית הגרועה בתולדות מכבי בליגה: ב-2004, בדרבי ההוא באוסישקין שבו הובסה אלופת אירופה שבדרך ב-25 הפרש, היא ספגה 51:25 במחצית השנייה.
ולפעמים, לא צריך מספרים כדי לספר את הסיפור. גם אחרי שלושה מחזורים, למכבי תל אביב אין אפילו מדים צהובים בעברית שתוכל לשחק איתם בליגה. אם זה לא ממחיש הכל, אז מה כן?
ועכשיו, המשבר בשיאו. באמצע שנות התשעים, כשהצהובים כשלו פעם אחר פעם בניסיון לחזור לפיינל פור האירופי, נעשה שיפוץ בבריכת גלית הסמוכה להיכל. "רק פיני יציל את מכבי", נכתב בגרפיטי על החומה. גרשון היה אז סדין אדום, יושב ראש האופוזיציה, והאקט שנשמע היום כל כך טבעי הרגיז לא מעט אנשים.
לאורך ההיסטוריה ידעה מכבי לטפל רק בשתי דרכים במשברים הללו: לפטר את המאמן ולהביא במקומו את צביקה שרף, או לפטר את המאמן ולהביא במקומו את פיני גרשון. מעולם היא לא הנחיתה באמצע העונה מאמן מחוץ למועדון שאינו אחד משניהם. ועכשיו נותר להמתין ולראות: האם ההיסטוריה חוזרת?
