מגני הצדקה: על ההצלחה של דנילו ומרסלו באגפים של ריאל מדריד

בווידאו: הודעת הפרישה של ראול

מאז תחילת העונה נאלץ רפא בניטס להתמודד עם ביקורת על סגנון לא התקפי מספיק של ריאל מדריד. כבר במחזור הראשון סיימו הלבנים בתיקו מאופס מול ספורטינג חיחון, ומאז התיאוריה הזו רק הולכת ומתפתחת. הנסיונות הכושלים להבקיע לרשתו של קרלוס קאמני במשחק הביתי מול מלאגה חיזקו כביכול את הטענה, למרות שריאל רשמה אז מספר אסטרונומי של החמצות. גם התיקו המאופס בפריז מול סן ז'רמן ביום רביעי האחרון הצטרף לחטאים לכאורה של בניטס, על אף שמדובר בתוצאה נהדרת, הן בהתחשב במכת הפציעות, והן לאור המצב בטבלה, כאשר הכרטיס לשמינית הגמר כבר מובטח מעשית.

ובכן, אחרי הניצחון אתמול בוויגו הגיע הזמן לומר בפה מלא – את כל התלונות האבסורדיות נגד בניטס צריך לזרוק לפח. אין זה אומר שריאל מציגה כדורגל מושלם. אין זה אומר שהיא הפכה לפייבוריטית לזכיה באליפות – רחוק מאוד מכך. העניין פשוט ומצומצם הרבה יותר. בתום תשעה מחזורים, ריאל מובילה את הטבלה בספרד, עם מאזן ההתקפה הטוב ביותר ומאזן ההגנה הטוב ביותר, והיא הראשונה שהצליחה לנצח העונה את סלטה תוך שימוש בטקטיקה הרפתקנית. זה מספיק כדי להכתיר את החודשים הראשונים של בניטס במועדון אליו חזר הקיץ כהצלחה מסחררת. ימים יגידו מה יניב העתיד, אך אסור בשום אופן לזלזל בהווה.

בניטס מושך אש כי הוא נתפס כשם לא גדול מספיק עבור מועדון כמו ריאל. בכל הקשור לליגה הספרדית, התפיסה הזו לא פחות ממגוחכת, כי הרי בשלוש העונות הבודדות שלו בקבוצה שמסוגלת עקרונית להתמודד בצמרת הוא לקח שתי אליפויות. ולנסיה, אותה הצעיד רפא לתארים ב-2002 ו-2004, התבססה על שילוב כמעט מופתי בין הגנה מאורגנת לסגנון התקפי אטרקטיבי. במערך הזה היתה חשיבות עליונה למגנים שקיבלו יד חופשית לדהור קדימה – קורו טורס מימין ואמדאו קרבוני משמאל.

קרבוני האיטלקי היה תופעת טבע, עם כושר פיזי נדיר שאיפשר לו לנוע לאורך האגף ללא הפסקה גם בגיל 38. טורס, שהגיע בזכות בניטס לסגל נבחרת ספרד ונסע למונדיאל ב-2002, היה כישרון נהדר, אבל פציעות הרסו, למרבה הצער, את הקריירה שלו אחרי העזיבה של בניטס לליברפול, ומעטים זוכרים אותו כעת. לאור זכרונות אלה, מעניין מאוד לבחון את השימוש של בניטס במגנים בתחילת דרכו בריאל, ואתמול קיבלנו חומר מרתק למחשבה בנושא.

כולם יודעים מזמן שמרסלו טוב הרבה יותר בהתקפה מאשר בהגנה, אך מתקבל הרושם כי אצל בניטס הנטיה הזו מובהקת אפילו יותר מבעבר. הברזילאי לא רק תומך בהתקפות לאורך האגף השמאלי, אלא גם חותך למרכז, כפי שניתן היה לראות במבצע הקבוצתי עם חסה בדקות הראשונות בוויגו, במהלכו שניהם ניסו למסור זה לזה בעקב. שיא עונתי של כיבושים בליגה עומד אצל מרסלו על ארבעה, אי שם בעידן טרום מוריניו. אתמול הוא מצא את הרשת במשחק שני ברציפות, ובמאזנו כבר שני שערים. זה לא מקרי שהוא הבטיח את הנקודות בזמן הפציעות, והיה אחד המצטיינים במגרש.

מעניין אפילו יותר היה חלקו של המגן הימני דנילו. הברזילאי בן ה-24, שנרכש מפורטו תמורת 31 מיליון יורו בעסקה שנסגרה הרבה לפני הגעתו של בניטס, החמיץ את כל ספטמבר בגלל פציעה, ואתמול היה זה משחקו החמישי בלבד בהרכב בכל המסגרות. היא היתה המרשימה ביותר עד עכשיו, ולא רק בגלל שער הבכורה במדים החדשים שהובקע ממסירה אדירה של חסה בזכות הפקרות מחפירה בהגנת סלטה.

התרומה המסקרת ביותר של דנילו היתה בכך שהוא לא הגביל את עצמו למשחק מימין, אלא סטה באופן קבוע למרכז, כולל כניסות תכופות לרחבת היריבה. הוא עשה זאת אפילו יותר מאשר מרסלו. בדרך כלל, שחקני אגף מפנים את השטח למגנים שדוהרים לאורך הקו. בריאל של בניטס, פעמים רבות ההיפך הוא הנכון – המגן חותך למרכז ומשאיר את האגף לשחקנים אחרים, שמחליפים מקומות ביניהם.

לאור העבר המקצועי של דנילו, זה כלל לא מפתיע. כאשר שיחק בסנטוס, הוא תופקד לא פעם במרכז המגרש ושולב גם כקיצוני ימני. אחרי המעבר לפורטו בינואר 2012, הוא הביע לא פעם את רצונו לעבור הסבה לקשר, ואפילו טען כי המכירה של פרננדו למנצ'סטר סיטי בקיץ שעבר תאפשר לו לעשות זאת. החלום לא התגשם, אבל דנילו כבש שבעה שערים אשתקד, והוא תמיד הרגיש קצת כמו ניימאר ברחבת היריב.

אחרי הכל, הוא למד המון מניימאר. בימיהם המשותפים בסנטוס, השניים היו החברים הקרובים ביותר, וזו גם הסיבה המרכזית בגללה רצה דנילו לעבור לברצלונה. בתחילת העונה שעברה נדמה היה כי דני אלבס בדרך החוצה מקאמפ נואו, והקטלונים ניהלו משא ומתן מתקדם עם פורטו לגבי היורש האולטימטיבי. עונש איסור החתמת שחקנים חדשים שהוטל על בארסה, בצירוף עם פיטוריו של המנהל הספורטיבי אנדוני סוביסארטה, טירפד את המהלך. ריאל זיהתה הזדמנות, פעלה במהירות שיא, וההודעה על המעברו של הברזילאי לסנטיאגו ברנבאו פורסמה כבר במרץ.

"אני מקווה שניימאר יבין את ההחלטה שלי", אמר המגן. החלוץ מצידו רק פירגן: "דנילו מסוגל לשחק בכל קבוצה בעולם. כחבר, אני רק רוצה שיצליח וירגיש שלם עם הבחירה שלו". בעוד פחות מחודש, בקלאסיקו, הם עשויים להתמודד זה מול זה באגף, בתנאי שבניטס יעדיף את הברזילאי על פני דני קרבחאל, אשר יחלים עד אז מפציעה בקרסולו. מפגן הכוח של דנילו נגד סלטה הדגיש את יתרונותיו, ועשוי לסלול את דרכו למעמד של שחקן הרכב בטוח.

בהקשר זה יש לציין כי השער המרהיב של נוליטו היה הראשון שריאל ספגה בכל חמישה המשחקים עם דנילו על המגרש, אבל את הקרדיט על כך צריך להעניק קודם כל לקיילור נבאס. השוער הקוסטה-ריקני הוא השחקן היציב והטוב ביותר של בניטס מאז תחילת העונה. הוא יהיה גם בין הבודדים שלא ייכנסו לרוטציה המפורסמת, והמאמן מתמודד בינתיים באופן מרשים עם הפציעות הרבות.

לוקאס ואסקס מוכיח את עצמו כשחקן סגל יעיל ורב גוני, שמסוגל למלא מספר עמדות. אתמול הוא הועדף על פני איסקו בזכות יכולת הגנתית עדיפה, והיה נהדר במחצית הראשונה, כולל בישול לשער ראשון של כריסטיאנו רונאלדו בתום מבצע קבוצתי מרשים. חסה, שהיה בקצה הסגל בשבועות הראשונים, הראה את יכולותיו, ועשוי לתרום רבות במהלך העונה. גם קזימירו, שצבר נסיון לא מבוטל בעונת ההשאלה בפורטו, הוא קשר שיודע לחפות על המגנים התוקפים, בדיוק כפי שבניטס אוהב ודורש.

אז סלטה דרסה את ברצלונה, גברה על ויאריאל בשבוע שעבר, והיתה מסוכנת מאוד התקפית גם אתמול, אבל ריאל הצליחה לעצור אותה, ניצלה את החורים בעורף היריבה, וניצחה בצדק. הנקודות האלה רשומות בעיקר על שמו של בניטס, והוא יגיע לנובמבר הגורלי עם בטחון עצמי לא מבוטל. שני משחקים מכוננים ממתינים לו מעבר לפינה – הביקור בסביליה לפני פגרת הנבחרות וקלאסיקו ביתי אחריה. המאמן לא יעלים את סימני השאלה מעל ראשו גם אם ינצח בשניהם, אבל הוא יכול להיות מרוצה עד הגג מהתוצאות עד כה. מגיע לו.