פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שחררי קצת את ארסן: על העשור החלש של ארסן ונגר בארסנל

        בסוף העונה תציין ארסנל 20 שנה לכהונתו של ארסן ונגר. הפיאסקו מול דינמו זאגרב ואולימפיאקוס, שמאיים להדיח את התותחנים בשלב הבתים לראשונה מאז 1999, מדגיש יותר מכל את ההבדלים בין עשור הייבורי ועשור האמירויות ומציף פעם נוספת שאלות על המשך דרכו

        שחררי קצת את ארסן: על העשור החלש של ארסן ונגר בארסנל
        עריכת וידאו: מרום שפיצר

        בוידאו: ארסנל מנצחת את לסטר בפרמיירליג

        באחת ההופעות המתוקשרות ביותר בקריירה החדשה והמצליחה כפרשן, האשים לפני מספר שבועות גארי נוויל את ארסן ונגר ביהירות. הטענות של מגן מנצ'סטר יונייטד לשעבר התמקדו בהתעקשותו של מנג'ר ארסנל לא לחזק את הקישור בשחקן קשוח בעל תכונות דפנסיביות מובהקות.

        "אני לא יכול להבין מדוע הוא לא מוסיף עוצמה כדי לסייע לשחקנים המוכשרים לזכות באליפות. הוא הפך את מיקל ארטטה ותומאש רוסיצקי לקשרים מרכזיים, הוא משחק עם ארון ראמזי במרכז למרות שהוא שחקן אגף. זהו רצף של טעויות, כתם שחור במשך 10 שנים. למה הוא לא זיהה את הבעיה עם השחקנים האלה בקישור המרכזי? אני חושב שזו יהירות. זה סירוב להתאים את הקבוצה שלך לנקודות החוזק של הקבוצות האחרות. זו יהירות או תמימות, כי הם ימשיכו להפסיד בדרך הזו", אמר נוויל.

        "אין לי מושג איך זה קשור ליהירות. כל אחד רשאי לבטא את דעתו. אני יכול להוכיח שזה לא בהכרח נכון, אבל לא רוצה להיכנס לדיון הזה. אני מספיק מנוסה ואינטליגנטי כדי להבין מתי הביקורת מוצדקת ומתי לא", השיב ונגר.

        ארסן ונגר מנג'ר ארסנל (רויטרס)
        יהיר? ונגר (צילום: AP)

        את הדיון הנרחב בסוגיה הזו באמת אפשר להמשיך לנצח ולמלא מאות דפי אינטרנט, גם אם ברור כשמש שכל ההצלחות של ארסנל בתשע השנים של ונגר בתפקיד קשורים באופן ישיר לשמו של פטריק ויירה, אחד הקשרים המרכזיים השלמים והדומיננטיים ביותר שידעה הליגה האנגלית מימיה. ויירה היה אחת הרכישות הראשונות בקיץ של המנג'ר הצרפתי ב-1996, ולא נמצא לו תחליף מאז עזב ליובנטוס ב-2005. יש ארסנל עם ויירה, יש ארסנל בלי ויירה, ואלה שתי חיות שונות לחלוטין.

        אפשר להתווכח אם ההתחמקות מדיון בסוגיה מהווה יהירות, אבל בתחילת העונה הזו אפשר להבחין ביהירות מסוג אחר – ונגר התחיל לקחת תוצאות מסוימות כמובנות מאליה.

        ארסנל הפסידה 3:2 לאולימפיאקוס והסתבכה

        ארסנל מסתבכת, ונגר נגד העיתונאים: "אוספינה? אני לא חייב לכם הסברים"

        כצפוי, הרשת לועגת לארסנל וארסן נגר: כל הממים

        פטריק ויירה קשר ארסנל (GettyImages)
        איתו ובלעדיו ארסנל נראית אחרת לגמרי. ויירה (צילום: AP)

        הפיאסקו המרעיש של התותחנים בשני המשחקים הראשונים בליגת האלופות רשום על שמו של המנג'ר, אשר הניח שהנקודות מול דינמו זאגרב ואולימפיאקוס מונחות בכיסו. הסטטיסטיקה היבשה אומרת שארסנל תמיד העפילה ל-16 האחרונות של ליגת האלופות מאז עונת 2000/01. מאז תחילת המילניום, הסטנדרט הוא שקבוצתו של ונגר תמיד מסיימת ברביעייה הראשונה בפרמיירליג ותמיד צולחת את שלב הבתים. האמונה שכך יהיה תמיד חלחלה כל כך עמוק, שכולם במועדון יודעים שכך יהיה תמיד, ללא קשר להרכב, להכנה או לגישה המנטלית. ההגרלה הנוחה לא השאירה מקום לספק.

        לוח המשחקים בפרמיירליג דווקא היה אכזרי למדי. אחרי המשחק בקרואטיה חיכתה לתותחנים צ'לסי בסטמפורד ברידג'. אחרי המפגש עם היוונים מצפה להם המובילה הטריה מנצ'סטר יונייטד ביום ראשון. בנסיבות אלה, תוך אמונה עיוורת בחסינותו, הימר ונגר על הרכבים משונים, ואכל אותה בגדול כי גם שחקניו היו בטוחים לחלוטין בצבירת הנקודות. שאננותו של הבוס עוברת באופן מיידי לפקודיו – אין כוח בעולם שיוכל למנוע זאת. זהו מתכון בטוח לאסון.

        אלכס אוקסלייד צ'מברליין, שחקן ארסנל (AP)
        מתרסקים. אוקסלייד צ'מברליין (צילום: רויטרס)

        במונחים של ליגת האלופות, דינמו זאגרב היא קבוצה לא רלוונטית. היא כל כך בינונית העונה, שאפילו בליגה הקרואטית החלשה, בה היא תמיד לוקחת אליפות בהליכה, הפער בצמרת קטן מאוד הפעם. הקלות בה היא כבשה את שני השערים לרשת ארסנל לפני שבועיים הייתה מדהימה. איש בקישור אפילו לא ניסה את מסירת העומק שהובילה לכיבוש הראשון, ואי אפשר להאשים את חוסר המזל בכך שהכדור פגע באלכס אוקסלייד צ'מברליין בדרכו פנימה. השער השני הובקע בנגיחה פשוטה מכדור קרן שגרתי. אפשר למצוא שעיר לעזאזל בדמותו של אוליבייה ז'ירו המורחק, אבל זה לא יהיה נכון, וחשוב מכך – התנהגותו היהירה של הצרפתי נבעה מהמסר האומלל ששידר לו המנג'ר.

        מאזן החוץ הגרוע של אולימפיאקוס בגביע האלופות כמעט בלתי נתפס. לאורך ההיסטוריה, הוא עמד עד אתמול על 49 הפסדים ב-69 משחקים. מול יריבות מהליגות החזקות, המצב מחפיר עוד יותר. ב-12 הביקורים הקודמים באנגליה במסגרת המפעל נחלו היוונים 12 הפסדים, עם הפרש שערים 37:3. אתמול, במשחק בודד, הם הכפילו את מספר הכיבושים. אז נכון, הכדור הראשון פגע במישהו ברחבה ושינה כיוון.

        השער השני היה השמטה ביזארית של דויד אוספינה. אז נתמקד בשער השלישי, שהובקע במהלך קבוצתי נהדר, עליו הסתכלה הגנת ארסנל בהערצה בלתי מוסתרת. המגן השמאלי קירן גיבס עמד במרכז במהלך התקפה מסודרת ואפשר לפליפה פארדו, השחקן עליו הוא אמור לשמור בהגדרה, לבשל באין מפריע. גיבס בילה על המגרש שבע דקות בפרמיירליג העונה, ויש לכך סיבה. בליגת האלופות הוא פתח בשני המשחקים, וארסנל הוציאה כדור מהרשת כמעט בכל התקפה של היריבה.

        דויד אוספינה, ארסנל, כובש שער עצמי (GettyImages)
        השמטה ביזארית. אוספינה והעצמי (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        זוהי היהירות האמיתית של ונגר, והיא באה לידי ביטוי גם בבחירת האיש בין הקורות. צריך לומר בפה מלא – דויד אוספינה הוא שוער מצוין. הקולומביאני גילה יכולת פנטסטית בשלהי העונה שעברה כאשר הועדף על פני וויצ'ך שצ'סני. ואולם, ההחלטה להביא את פטר צ'ך על חשבונו פגעה מאוד בביטחונו העצמי. בנסיבות אלה, כאשר דירוג השוערים הפנימי ברור לכל, להשארתו של הצ'כי על הספסל בשני המשחקים בליגת האלופות יש משמעות ברורה. טעות ביזארית יכולה לקרות לכל אחד, וגם צ'ך יכול לשמוט כדור קרן פשוט מעבר לקו. ואולם, העובדה כי זה קרה דווקא לאוספינה סמלית. ונגר אמר לפני המשחק שארסנל חייבת לנצח, ואז סיפסל את השוער שעלה לו 11 מיליון ליש"ט.

        הדרך האלגנטית בה החל אסטבן קמביאסו הארגנטיני את המהלך שהוביל לשער הניצחון רק חיזקה את התסכול אצל אוהדי ארסנל. הנה דרך באצטדיון האמירויות קשר אחורי קלאסי ומנוסה, כבר בן 35, שזכה בליגת האלופות עם אינטר ב-2010. אולי ארסנל הנוכחית לא זקוקה לקמביאסו ספציפית, אבל אין לה שחקן מסוגו. החיזוק המיוחל בקיץ לא הגיע למרות שהתקציב עמד לרשותו של המנג'ר, והשחקן היחיד שהצטרף למועדון צפה במתרחש מהספסל.

        פטר צ'ך שוער ארסנל (GettyImages)
        החלטה שנויה במחלוקת. צ'ך (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        העונה הנוכחית סמלית באופן מיוחד עבור ונגר וארסנל. בסיומה יציינו בצפון לונדון 20 שנה לעבודתו של המאמן, וזה יהיה זמן לסיכומים. בסיומה יציינו עשור להעפלה לגמר ליגת האלופות, אשר אחריו באו רק אכזבות באירופה. בסיומה יציינו גם עשור למעבר לאיצטדיון האמירויות, וכך אפשר יהיה לחלק לשני חצאים שווים את עידן הצרפתי. למעשה, מדובר בשתי תקופות נפרדות. העשור הראשון בהייבורי, עם שלוש אליפויות, ארבעה גביעים וגמר מול ברצלונה לקינוח. העשור השני באמירויות, עם שני גביעים בלבד, וכפי שמסתמן כעת הדחה מבישה מליגת האלופות בשלב הבתים לקינוח. כל זאת למרות שדווקא אחרי שכל ההשקעה בבניית המתקן המפואר החדש החזירה את עצמה, העוצמה הכלכלית של ארסנל גדלה. מסתבר שכל הכסף הזה מתמגד אל מול אפקט ויירה.

        כאשר יהיו שני החצאים האלה פרוסים באופן כה ברור בפני האוהדים והפרשנים, לא יהיה מנוס מלהסיק מסקנות נחרצות. הפרויקט של ונגר לא הולך בכיוון הנכון, והמשחק שהדגיש זאת יותר מכל היה אתמול. "הכל הלך נגדנו", התלונן ונגר ההמום על המזל והזכיר את השליטה האבסולוטית בכדור במשך רוב דקות המשחק. אבל הוא טועה. במקום ללמוד לנצח במשחקים שלא ידעה לנצח קודם, למדה ארסנל דווקא להפסיד במשחקים בהם לא ידעה להפסיד עד עכשיו. ונגר, ביהירותו התהומית, לימד אותה להפסיד לאולימפיאקוס, ואת זה העובדה הזו הוא חייב להפנים כדי לשנות את המצב בעשור השלישי לכהונתו האינסופית.