הבעיה שלו קצת יותר גדולה מרוני לוי: על הצרות של אלירן עטר

את חלקו בפתיחת העונה הנוראית של אלירן עטר תרם רוני לוי בנדיבות ובחוסר רגישות, אבל זהו רק חלק מהסיפור שהחל, חשוב לשים לב, עוד בשלהי העונה שעברה. הירידה בכושר של עטר החלה כבר אז. הוא נכנס בסערה למכבי חיפה, כבש חמישה שערים בשלושה משחקים, אבל ככל שעבר הזמן ניתן היה לחוש שמשהו בחובת ההוכחה איתה הגיע לקבוצה הלך נעלם. עטר נראה כמו מי שחושב שהוא כבר עשה את שלו. שחקן העל היחיד במכבי חיפה, שתמיד שיחק עם סימן שאלה ואף פעם לא קיבל חיבוק מלא ואמיתי מהממסד, פתאום מצא כתר. בלי כוכביות ובלי סיפורים מהעבר. והמשקל של הכתר הזה כנראה השפיע. עטר אמנם הוסיף עוד שער אחד לקראת סוף מאי מול עירוני קרית שמונה, אבל משהו בניצוץ שמניע את הכדורגלן הכי טוב בישראלי אחרי ערן זהבי נחלש מהר מדי.

האם מכבי חיפה קלקלה אותו וגרמה לו להתנהל כמו רוב השחקנים בקבוצה? זו שאלה שאי אפשר לגמרי לענות עליה. אבל עטר חייב לזכור שלא הביאו אותו רק כדי לכבוש שערים ולהיות כוכב, אלא כדי להיות סוג של ערן זהבי. שחקן שהבעיות והצרות עוברות מעליו, והוא תמיד יהיה שם כדי להתעלות – כמו במחזורים הראשונים שלו בעונה שעברה בירוק. השם של זהבי הוא קריטי בסיפור של עטר. מרגע שחלומות החזרה שלו למכבי תל אביב זכו לכתף קרה, המבחן שלו ככדורגלן בכיר הפך הרבה יותר מורכב: לא רק להשכיח את התקופה הרעה בצרפת, לא רק לחזור לכושר הבקעה ולמצוא את חדוות המשחק, אלא גם להראות שהוא באמת שחקן על כמו זהבי. שהוא באמת מסוגל להוביל מועדון גדול ליעד, וגם בלי ההגעה של זהבי למכבי תל אביב באמצע עונת האליפות הראשונה תחת קרויף, הוא היה ממשיך להוביל את המועדון ליעד הנכסף.

השנה רוני לוי לא מצא את הדרך ללב שלו, למקום שבו אפשר להזכיר לעטר את כל הדברים האלה מחדש. אבל גם לעטר עצמו היו מספיק הזדמנויות להראות זאת למאמן שלו ממה הוא התעלם. העובדה ששחקן ברמתו של עטר לא כבש שער אחד העונה מלמדת שהבעיה היא גם בו. בגישה שלו, בתודעה שלו, במנטליות שלו, במה שהתחיל עוד בסוף העונה שעברה. שחקן על אמיתי תמיד נותן למאמן שלו תשובות על המגרש, הוא מתעלה במצבים כאלה ומנצל את חזרתו להרכב כדי לגרום לכולם לשוב ולדבר רק עליו. עטר משחק כרגע כמי שרוצה שידברו רק על רוני לוי.

הערב: מכבי תל אביב - דינמו קייב (21:45, ספורט 5)

בבית"ר מתלהבים מניקיטה רוקאביציה, גם באוסטרליה

ההצלחה של ואליד באדיר מבלבלת את הפועל תל אביב

דלה איינגובה הוא סמל ההסתפקות במועט, של ההשלמה עם מה שיש בבני יהודה של השנים האחרונות. אם הטעויות המוזרות שלו מול הפועל תל אביב היו מתרחשות רק אמש, או רק העונה, או רק בשתי העונות האחרונות, ניתן היה עוד איכשהו להסתפק בהגדרה קצת פחות מעליבה. רק שאיינגובה ממשיך לספק טעויות שלא מובנות לעין התמימה כבר הרבה מאוד שנים. הוא לא משתפר, הוא לא מתבגר, הוא לא לומד, הוא לא מבין. בנובמבר איינוגבה יחגוג 32, אבל לפעמים נדמה שהוא נעשה רק שוער צעיר יותר עם שנים, במובן הרע כמובן.

יקום משה דמאיו ויאמר – יש כאן גם שיקולים כלכליים. בקבוצה כמו בני יהודה חייבים גם לחשוב על שיקולים כלכליים. אלא שדמאיו פספס מזמן את הרכבת למכור את איינגובה בזמן שניתן היה לשווק אותו כאניימה חדש. דמאיו מזמן היה צריך להרים ידיים, ולנסות להביא שוער צעיר ולגדל אותו. נזק זה לא יעשה, הפסד גדול לא ייצא מזה. בני יהודה לא מפחדת לתת הזדמנות לצעירים, אז מדוע לא ללכת לפי הקו שבו בחרו לא מעט קבוצות בליגה.

התשובה לכך כתובה כבר הרבה מאוד זמן על הקיר: בני יהודה החדשה היא קבוצה לא שואפת, קבוצה לא חצופה ולא מתיימרת, היא קבוצה שלא רוצה להפתיע ולרגש – היא בסך הכל רוצה לחזור הביתה בשלום. להעביר עוד יום, ולשרוד. כמה מצחיק שלפעמים זה עובד לה הפוך.

עדיין לא ידוע מי המועמד הבא לאמן את הפועל תל אביב, אבל כדאי לקחת בחשבון את מי שצריך להיות המועמד להגיע אחריו – ואליד באדיר. בשלושת המחזורים הראשונים שלו כמאמן, בהם צבר יותר נקודות מכל המאמנים בליגה, באדיר הוכיח משהו חשוב: הוא הדמות שהפועל תל אביב החדשה צריכה לגדול סביבה. הוא סט של ערכים שמועדון רציני צריך לטפח כאופציה להיות מאמן העתיד, גם אם זה לא יקרה עכשיו.

כבר בטווח המיידי, באדיר מספק להפועל תל אביב משהו קריטי עבור מועדונים בתקופת ביניים: מישהו שמרוויח זמן עד שימצאו את האיש הנכון. אין בהפועל תל אביב אדם אחד שמייצג את מה שבאדיר מביא מהקריירה שלו: אופי כמעט מושלם של אחד הכדורגלנים הכי מקצוענים ורציניים שידע הענף. הוא לא רק מגיע מרמות אחרות, אלא גם מביא איתו שקט, משמעת והתמקדות במטרה – דברים שכל כך חסרים בהפועל תל אביב של השנים האחרונות.

למרות שעברו בה לא מעט שחקנים מצוינים, הפועל תל אביב לא השכילה להשאיר את הדמויות המתאימות שימשיכו הלאה. חלק היו סמלים גרועים, אחרים התנהלו כשכירי חרב, לא מעטים פשוט נזרקו. במציאות כזו באדיר הוא נכס. נכס שצריך לטפח. גם אם רמת הכדורגל שהפועל תל אביב מציגה תחתיו היא עדיין לא מספיק משופרת – ובמועדון שהחליף את כל השחקנים וכל המנהלים וכל המאמנים חייבים ללמוד לתת כבוד לזמן שדרוש כדי לחבר באמת הכל – התוצאות מלמדות שיש בו יכולת להעביר משהו מאותו שחקן ענק שהיה למאמן שהוא היום.

בזמן שברק בכר מחפש הרכב, מוטב גם שיימצא סקורר. מי שיכול להיות מכונת השערים של הפועל באר שבע העונה. שחקן שיספק בסביבות ה-20 שערים לעונה, ובמשחקים כמו אלו בעכו יידע לעשות את ההבדל בדרך לעוד נקודה לא מוצדקת ואולי אפילו שלוש שלא מגיעות. כל קבוצה אלופה צריכה שחקן שאיתו היררכית השערים צריכה להתחיל, גבוה בפסגת המבקיעים. האם ברק בכר הביא אחד כזה? האם הוא מטפח אחד כזה? זו שאלה שתלווה לא מעט חבלי הקליטה שלו באתגר להפוך למאמן צמרת אמיתי.

הנתון המעודד מבאר שבע החדשה הוא ששני הכובשים המובילים שלה העונה הם שחקני רכש – מהראן ראדי ובן שהר, שניים כל אחד. אבל זה רק שניים, ורק אחד מהם אולי יוכל לתת לבכר את המענה – שהר הפצוע. ארבייטמן, אחד משלושת המבקיעים הכי פוריים בבאר שבע של העונה שעברה, נראה כמו שחקן שקצת איבד כיוון ואין קשר בין השורה הסטטיסטית שלו להשפעה שלו על הקבוצה, וגם בכר עצמו לא באמת נראה כמו מי שרוצה לתקן זאת. בברדה הוא מטפל בדיוק עם אותן כפפות.

נשארנו עם בן שהר. האם הוא יכול לגרד את השורה התחתונה שבלעדיה יהיה להפועל באר שבע קשה להמריא? שהר הוא שחקן נהדר, הוא כבש במכונה המשומנת של הפועל תל אביב 2010/11 לא פחות מ-16 שערים, אבל בהשוואה לרוב קריירה שלו זה עדיין היוצא מהכלל שלא קשור לכלל. לא ברור האם באר שבע חשבה על הצורך הזה כאשר הביאה את שהר. האם היא סתם רצתה לצרף עוד שם גדול כדי להרגיש שעשתה מספיק מול מכבי תל אביב, או באמת הבינה שכדי לנצח את ערן זהבי חייבים שחקן שמחורר רשתות בכמויות שלו. במחזור הבא, נגד ההגנה הכי טובה בליגה, לבאר שבע תהיה עוד הזדמנות לחשוב על הסבר מקיף יותר לשאלה שנראית כרגע קטנה: למה בשלושה משחקים מתוך חמישה הקבוצה לא כבשה.