רק לפני שנה וחודש זלגו דמעות מעיניו של מתיו ולבואנה במסיבת העיתונאים בה נפרד ממארסיי. "הבטחתי לעצמי לא לבכות, אבל המעמד הזה מרגש מאוד, ולא הצלחתי להתאפק. בשמונה השנים כאן עברתי חוויות נהדרות. זכינו בתארים, וכל מה שמארסיי נתנה לי היה חיובי. עשיתי המון, ואני גאה בתקופה הזו. עכשיו הגיע הזמן לפתוח דף חדש", אמר הקשר אחרי שחתם על חוזה נדיב בדינמו מוסקבה.
תרומתו של ולבואנה אכן הייתה כבירה. נאמנותו לחולצה של מארסיי לא ידעה גבול, גם כאשר חוזר על ידי מועדונים עשירים הרבה יותר. היה לו חלק מרכזי בזכייה באליפות ההיסטורית ב-2010, ששמה קץ לבצורת בת 17 שנה. בדצמבר 2011 הוא הבקיע את אחד השערים היקרים ביותר בתולדות הקבוצה מבחינה כספית, כאשר סובב כדור אמנותי לחיבורים של דורטמונד במחזור הנעילה בשלב הבתים בליגת האלופות, השלים מהפך מהסרטים בדרך ל-2:3 והעלה את הצרפתים לשמינית הגמר. זה היה רק כיבוש אחד מ-38 ב-330 משחקים, ואליהם יש לצרף 50 בישולים ואינספור מהלכים מהפנטים. לא פלא שהמועדון עצמו יצא מגדרו כדי להודות לו על התקופה היפה.
"מתיו הוא סמל שעזר לנו לכתוב את ההיסטוריה. אין הרבה שחקנים שבילו אצלנו תקופה ארוכה יותר, והוא הראה אהבה אמיתית למארסיי. אני רוצה להודות לו בשם האוהדים וחברי המועדון. אנחנו מאבדים היום שחקן חשוב ומאחלים לו הצלחה רבה בהמשך דרכו", אמר הנשיא ונסן לברון. כאות הערכה כמעט חסר תקדים, החליטה מארסיי להוציא את מספר 28 שלבש ולבואנה מהמחזור אף שחקן לא ילבש עוד את חולצתו. הקשר הבטיח מצדו שאין בכוונתו לשחק באף קבוצה צרפתית אחרת.
בובה על עמוד תליה
והנה, זמן כה קצר לאחר מכן, חזר ולבואנה לסטאד ולודרום כשחקן ליון וזכה לקבלת הפנים העוינת ביותר של שחקן כלשהו בתולדות העיר. גילויי השנאה כלפיו חצו את כל הקווים האדומים. חולצותיו נשרפו ליד הכניסה לאצטדיון בשעות שלפני המשחק. ביציע האולטראס שמו את בובתו של הכוכב על עמוד תליה, ושלטים עם המילה "בוגד" נראו בכל מקום. כל נגיעתו בכדור לוותה בשריקות בוז צורמות במיוחד, וזה לא הסתיים שם. מטר של חפצים שונים נזרק לעברו של ולבואנה כאשר ניגש לבצע את בעיטות הקרן, או פשוט התקרב ליציעים. באמצע המחצית השנייה השופט אפילו נאלץ להפסיק את ההתמודדות לדקות ארוכות מחשש לבריאות השחקנים. דבר כזה לא היה אפילו כאשר לואיס פיגו הגיע לקאמפ נואו עם ריאל מדריד.
לשלומו של ולבואנה באמת נשקפה סכנה, ולא רק מבקבוקים, כוסות ומצתים. גם שחקני מארסיי פתחו במסע ציד חסר רחמים וכיסחו את הקשר הצנום. קארים רקיק היה צריך לקבל כרטיס אדום בגין עבירה בוטה, ורומן אלסנדריני הורחק עוד לפני השריקה להפסקה אחרי שהעיף את ולבואנה באוויר. בצרפת ציפו ליחס קשה כלפיו, אבל המציאות התעלתה על כל דמיון.
קריסת החלום הרוסי
אז איך הגיעה השנאה לרמה כה חריגה? ולבואנה הוא לא הגיבור הראשון של מארסיי ששב לסטאד ולודרום בחולצה אחרת, וליון היא לא היריבה המושבעת ביותר של הקבוצה בכל מקרה התואר הזה שייך לנצח נצחים לפריס סן ז'רמן. ובכן, יש לומר כי לשחקן עצמו יש חלק לא מבוטל בליבוי היצרים, גם אם הוא לא התכוון לפגוע בציפור נפשם של אנשי הדרום.
ראשית, הוא הפר את מילתו מוקדם מדי. כאשר עזב בקיץ 2014, לא ציפה ולבואנה שההרפתקה ברוסיה תהיה כה קצרה מבחינתו. הוא חוזר על ידי ארסנל וליברפול אחרי מונדיאל מצוין, אבל העדיף את הכסף הרוסי, חתם לשלוש שנים והתלהב מהפרויקט של דינמו שבנתה סגל לא רע עם כוכבים כמו קווין קוראני ובלאז' דז'ודז'אק, והתיימרה לרוץ לאליפות. תחילת העונה שעברה אכן הייתה מצוינת, ולבואנה היה הכוכב הבולט בליגה, בישל ללא הפסקה, כבש שער מרהיב במשחק הגדול מול זניט, ושפע אופטימיות גם אם הפך מיידית לשחקן המכוסח ביותר.
הצרפתי לא ידע שדינמו היא מועדון מטורלל ולא שפוי, שמנוהל באופן לא תקין על ידי מספר אנשים עם אגו נפוח שלא מתואמים זה עם זה. הכול החל התחיל לקרוס כבר בתחילת 2015, דינמו סיימה רק במקום הרביעי במרחק עצום מהפסגה, והבינה כבר אז שלא תורשה לשחק בליגה האירופית בגלל עבירה על חוקי פייר פליי פיננסי. אחרי ההודעה הרשמית מאופ"א, הקיץ היה מבולגן, המאמן פוטר שלושה ימים לפני פתיחת הליגה, ואז הוכרז על שינוי כיוון כל הכוכבים הזרים הועמדו למכירה במחירי מבצע.
מפר הבטחה בלי להתנצל
ולבואנה הרגיש שיצטרך לעזוב כבר בשלהי העונה שעברה, ומישהו פיזר בשמו רמזים שיצרו ציפיות לא נכונות במארסיי. "מקורבים לשחקן" דיווחו בעילום שם ביוני שהוא עשוי לחזור לקבוצתו האהובה, והאוהדים שמחו. ואולם, ביולי הכריז ולבואנה עצמו: "אני שומר על יחסים טובים עם המועדון, אבל העסקה הזו מורכבת מבחינות רבות, ונראה לי שהדלת הזו סגורה בפניי". מאוחר יותר, הוא הסביר שלמארסיי לא היו אמצעים כספיים להחזירו, והדבר הותיר טעם חמוץ.
במצב החדש טבעי היה מבחינת מארסיי לצפות כי ולבואנה ימשיך את הקריירה בליגה אחרת, אבל המגעים עם ליון היו גלויים ומוחצנים. הקשר כלל לא הביע חרטה על הפרת ההבטחה, והצהיר: "ליון הפגינה יכולת גבוהה בעונה שעברה והעפילה לליגת האלופות. זה היה שיקול מרכזי בהחלטה. אני נלהב להצטרף לקבוצה, לתרום מניסיוני ולהיאבק על תארים. רציתי לחזור לצרפת, וכאשר ליון הביעה עניין, לא היססתי".
הנשיא ז'אן מישל אולאס בירך אותו: "רציתי להחתים את מתיו מזמן. הוא מתאים לנו, אני מאושר שהוא כאן, ויש לי תחושה שיילך לו טוב אצלנו". ממבט ראשון, לא היה ברור אם ולבואנה באמת מתאים מבחינה מקצועית לקבוצה התוססת שבנה המאמן הובר פורנייה, אבל בתחילת החודש קרע הפליימייקר נביל פקיר רצועות בברכו במשחק הנבחרת בפורטוגל. באותו הערב, כבש ולבואנה את שער הניצחון בבעיטה חופשית, וחשיבותו עבור ליון האמירה באופן קיצוני. כעת הוא היה יריב חשוב יותר מבחינת מארסיי, והעובדה כי המועדון הדרומי פתח את העונה ברגל שמאל ואיבד את המאמן המתפטר מרסלו ביילסה, רק הגבירה את התסכול. במצבים של לחץ, דרוש אויב כדי לשחרר לחצים, והפעם המטרה הייתה ברורה במיוחד.
תביעה קנטרנית דווקא עכשיו?
דווקא באווירה נפיצה זו, נקט ולבואנה בצעד שהתפרש כשפיכת דלק על המדורה. הוא הגיש תביעה כנגד מארסיי על חוב של כ-500 אלף יורו. הכסף, שהעביר הקשר לסוכנו לשעבר לפני שנה, היה אמור לטענתו להיות משולם על ידי המועדון. מארסיי, מצידה, טוענת שההסכם היה אמור להתבצע לו עזב השחקן את הקבוצה ביוני 2014, בעוד הוא עשה זאת באוגוסט. "הוא יפסיד בבית המשפט, וחבל שהוא גורר אותנו לשם", הודיעה עורך הדין של המועדון ארבעה ימים בלבד לפני הביקור של ליון בסטאד ולודרום. חתיכת עיתוי!
אפשר אולי להניח שיש דברים מתחת לפני השטח. אולי יחסיו של ולבואנה עם ראשי מארסיי לא היו מושלמים כפי שהצדדים הציגו לפני שנה. אולי הכוכב חימם את השטח בכוונה במטרה לנקום. ואולי הטעויות נעשו בתום לב. כך או כך, חבריו לשעבר ניסו להרגיע את הרוחות לפני הקרב. סטיב מנדנדה, השוער והקפטן, הכריז: "לא ראוי לשרוק למתיו שתרם כל כך הרבה למועדון. אני מקווה שהקהל יריע לו". אלא שהמאמן הספרדי החדש מיצ'ל התבטא אחרת: "כששחקן עובר לקבוצה אחרת, הוא יכול לצפות לאווירה חמה נגדו, וזה מגיע לו. אני רק מקווה שהכול יישאר ספורטיבי. שחקנים כמוהו מקבלים מוטיבציה מיוחדת מהשריקות".
מסוגל להתגבר על הכל
לא הכול נשאר ספורטיבי, אבל לגבי מוטיבציה מיצ'ל צדק. ולבואנה הוכיח אתמול את חוסנו המנטלי. הוא לא איבד את הריכוז לרגע, לא נגרר לפרובוקציות של האוהדים ושחקני היריב, וספג בגבורה את העבירות הגסות אליהן התרגל בלאו הכי לאורך הקריירה. כאשר ליון קיבלה פנדל, הוא היה נחוש לבעוט והתאכזב שאלכסנדר לקאזט לקח לו את הכדור. בזמן הפציעות, ליון שיחקה למענו וארגנה לו שני מצבים קורצים כדי להכריע את המשחק. מעניין מה היה קורה לו אחד הכדורים האלה היה עושה את דרכו לרשת של מנדנדה. השוטרים בוודאי נשמו לרווחה כאשר שתי הבעיטות שרקו ליד העמודים.
היכולת להתגבר על המכשולים ולשמור על קור רוח לא חדשה מבחינת ולבואנה. בעונתו הראשונה במארסיי הוא שרד יחס משפיל במיוחד מצד פרנק ריברי וסמיר נאסרי, שלעגו לו על כך שהוא גמד של 163 סנטימטרים. בכלל, שחקן עם מבנה גוף כזה יכול להפוך לכוכב רק אם אי אפשר לשבור אותו מנטלית. הוא התעלה על עצמו גם כאשר דידייה דשאן ספסל אותו כמאמן מארסיי, והפך לשחקן מרכזי בתכניותיו כמאמן נבחרת, בין היתר במונדיאל בברזיל ממנו נעדרו לשמחתו הרבה ריברי ונאסרי.
ההחלטה לחזור דווקא לליגה הצרפתית נבעה גם מהרצון להיות קרוב לדשאן לקראת יורו 2016 הביתי, בו רוצה ולבואנה לשחק תפקיד מפתח בגיל 30. אם יצעיד את קבוצתו החדשה להישגים, מקומו יהיה מובטח, אבל יש בעיה אחת קטנה. את המשחק השני בשלב הבתים תקיים צרפת במארסיי, וזה תסריט מעניין במיוחד. יהיה מעניין מאוד לראות מה יקרה אם ולבואנה אכן יהיה בהרכב בחולצה הכחולה ב-15 ביוני. תרשמו ביומנים.