בווידאו: עומרי כספי, ומי עוד? משחק מקדים לקראת היורובאסקט
ביציאה משדה התעופה הקטנטן במונפלייה ניצב לו שלט תמים למראה עם רשימת הערים התאומות שלה. הרשימה פחות או יותר מתיישבת עם המציאות, עד שמגיעים לתחתית שלה ומגלים את ההברקה הבאה, מהאנשים שחיברו לכם את שיקגו ופתח תקווה: מבין כל הערים בעולם, העיר התאומה של מונפלייה היא דווקא טבריה.
הקשר המופרך בין שתי הערים הללו הופך להיות הרבה פחות מופרך כשנבחרת ישראל נכנסת בשערי מונפלייה. לפתע הכול מתחבר והיקום כולו נמצא בסדר קוסמי: נבחרת ישראל הגיעה למונפלייה כדי לא להפוך לטבריה. היא הגיעה למונפלייה כדי לא להיות ההיא עם הפוטנציאל הלא ממומש. יש לה כישרון, אבל היא לא רוצה שהוא יהפוך לנחלת העבר. יש בה איכויות, אבל היא מתחננת שלא לבזבז אותן ולהישכח. יש לה את כל מה שצריך כדי להיות במרכז, אבל היא קרובה מאוד להפוך לפריפריה. היא מפחדת מהיום שבו ינטשו אותה לאנחות.
למרות שהדור הנוכחי של הנבחרת הגיע לשלב מתקדם יחסית בקריירה, נטל ההוכחה עדיין עליו. לעומת הדור הוותיק יותר של יניב גרין ואפילו ליאור אליהו ורביב לימונד, שעוד ידע הצלחות עם הנבחרות, דור הביניים של כספי-מקל-אוחיון הוא דור המדבר. הדור הזה, שמהווה את השלד המרכזי גם לשנים הבאות, התבלט עד כה בעיקר בקיצים בהם ישראל שיחקה במוקדמות.
יורובאסקט 2015 יוצא לדרך:
ישראל - רוסיה (שבת, 18:30, ערוץ 5)
עומרי כספי בראיון מרתק על מצב הכדורסל בישראל
שקרים שמספרים לנו על נבחרת הכדורסל: אודי הירש מנפץ את הקלישאות
כל מה שצריך לדעת על שאר משחקי הפתיחה ביורובאסקט
כל אירופה במה: השחקנים שיפרצו לתודעה במהלך היורובאסקט
בשלוש האליפויות האחרונות הדור הזה הודח כבר אחרי שלב הבתים הראשון. על הנייר, הדור הזה אמור להיות מסוגל להרבה יותר מזה. נראה שגם השחקנים מרגישים את זה. משך כל הקיץ דיברו כספי ומקל על ה"בשלות" אליה הגיעו בתקופה האחרונה, שאמורה להביא סוף סוף גם הישגים. כספי, הקפטן, ואוחיון, הקפטן של מכבי תל אביב, מתרגלים את המנהיגות שלהם גם בנבחרת. ההיעדרות של גיא פניני ויותם הלפרין השפיעה על הנבחרת בכמה מובנים, עליהם נרחיב בהמשך, אך גם העבירה באופן סופי את הלפיד לכספי ושות'. השניים שנעדרים היו דמויות בולטות בחדר ההלבשה, וכעת הוואקום שהותירו מתמלא בידי אחרים.
דבר אחד בטוח: החבר'ה הללו יודעים איך לעשות ריסט. מהנבחרת חמורת הסבר שנוצחה בקלות רק לפני שבועיים על ידי סרביה כמעט לא נותר זכר. היכולת החלשה שהפגינה הנבחרת במשחקי ההכנה לא משפיעים כהוא זה על מצב הרוח. בעזרת פיני גרשון, מנהל מקצועי עם נע"ת של קומדיאנט, האימונים מתנהלים תחת אווירה משוחררת ומחויכת במיוחד.
האם לעשות ריסט יספיק? לא בטוח. קשה מאוד ליצור חיץ בין ההכנה לדבר האמיתי, ועל כך יעידו שלוש האליפויות האחרונות, להן יש מכנה משותף: לכולן ישראל הגיעה אחרי מאזן שלילי בהכנה, ובכולן היא הודחה כבר בשלב הבתים הראשון. את משחקי ההכנה ליורובאסקט 2009 ישראל סיימה במאזן 6:3; בהכנה לטורניר ב-2011 היא נראתה טוב יותר, אך סיימה ב-5:4; וליורובאסקט 2013 היא הגיעה אחרי 5:2 מאכזב. פלא שבנבחרת חוששים מעוד פיאסקו?
התקווה הישראלית טמונה במקרים אחרים מהעבר. אוקראינה, למשל, הגיעה ליורובאסקט 2013 עם מאזן 6:2 בהכנה, אבל התחברה ברגע האמת וסיימה מסע קסום במקום השישי.
"אוקראינה של אז זה מקרה יחיד במינו, כי השיפור הפתאומי שלהם בא בעקבות ההצטרפות המאוחרת של פו ג'טר. הוא לקח את הנבחרת הזאת על הגב שלו למרות שלא הייתה לו היכרות מוקדמת עם השחקנים. אני לא רואה דמיון בין הסיטואציה שלהם אז לסיטואציה של ישראל כיום, כי לישראל אין ג'וקר שיכול לשנות פתאום הכל מקצה לקצה. אי אפשר לדעת ב-100 אחוז, אבל במקרים כאלה, לרוב ההכנה משקפת את הרמה האמיתית של הנבחרת", אומר העיתונאי ולדימיר ספיבק.
זו אולי ההכנה הכי פחות חלקה שהייתה לנבחרת ישראל בעשורים האחרונים. מעבר למאזן החלש (7:1), החבורה בכחול-לבן התנסתה מעט מאוד בסגל מלא. ארז אדלשטיין התריע לא אחת על ההכנה הלקויה, ועל העובדה שניתן לו מעט מדי זמן להדביק את כל החלקים ביחד. כמו באליפויות קודמות, גם הפעם הנזק עלול להיות בלתי הפיך.
רוסיה היא יריבה בהזמנה עבור ישראל. אם יש נבחרת פחות מוכנה ומגובשת מישראל בשלב זה, זו ככל הנראה החבורה של ייבגני פאשוטין. הצרות של הרוסים התחילו בהשעיה הזמנית מפיב"א שהציפה מחדש את השחיתות באיגוד המקומי, אבל ממש לא נגמרו שם. המאמן פאשוטין לא הצליח להסות את הרעשים בזמן ההכנה הקצר שניתן לו, והספיק למנות את אנטון פונקראשוב לקפטן ולהדיחו מסגל במפתיע כמה ימים לאחר מכן. בסופו של דבר פונקראשוב ו-ויאלצב, מנופה נוסף מהסגל, חזרו לבקשת השחקנים.
אם לשפוט על פי האימון המסכם של הרוסים, נראה שהרבה אגרסיות עומדות להשתחרר. מבין שלל הנבחרות שהתאמנו בארנה אמש, הרוסים היו ביי פאר הקולניים ביותר, עם אימון אינטנסיבי במיוחד. אבל למרות ההתלהבות המחודשת, הרוסים לא ממש אופטימיים. מאז שדיוויד בלאט עזב ב-2012, הם אומרים, נפער חלל עצום. "כולם מדברים על הצרות עם האיגוד, אבל מה שבאמת חסר לנבחרת רוסיה זה דיוויד בלאט. השחיתות והצרות באיגוד היו בדיוק אותו דבר גם במהלך הקדנציה שלו כמאמן, אבל משום מה לא שמענו על זה", אומר העיתונאי הרוסי טימור רוסטמאנוב. "בלאט היה הפלסתר של הכדורסל הרוסי. הוא טשטש את כל המחלות שהכדורסל שלנו חלה בהן. בשלוש השנים האחרונות הוא כבר לא נמצא, אז הבעיות צפות. אולי זה דווקא דבר טוב, בעצם".
הלילה אמור לנחות במונפלייה אנדריי קירילנקו, האיש שנקרא להציל את המולדת ולאחות את השברים באיגוד הכדורסל. לפני כמה חודשים היה קירילנקו עוד שחקן פעיל עם חתיכת רזומה, ועכשיו הוא מלכלך את הידיים בפוליטיקה מהזן הכי נמוך שיש. הוא היה יכול לפנות לאפיקים אחרים לגמרי הפרישה, בוודאי שהיה מסוגל למצוא לעצמו ג'וב טוב יותר, אבל בחר בדרך הקשה.
"מבחינתי זה עדיין הזוי לחלוטין שקירילנקו הסכים ללכת לג'וב כזה", אומר רוסטמאנוב. "הוא יכול לצאת רק רע. מעט מאוד אנשים היו מוכנים לסכן את המוניטין שלהם בשביל דבר כזה, אבל הוא הלך על זה. מבחינתי זה הסיפור הכי מרתק באליפות הזאת. בא כוכב ענק, עם שם ויוקרה, ומחליט לשים את עצמו במודע בסיטואציה בלתי אפשרית כדי להציל משהו אהוד מלכתחילה. חשבתם שנוביצקי, פאו גאסול או טוני פארקר מקריבים בשביל המדינה שלהם? הצחקתם את קירילנקו".
