מייבש בלי להתבייש: היחס של ז'וזה מוריניו לשחקניו יעלה לו ביוקר

בוידאו: ההחתמות הבולטות של הקיץ בפרמיירליג

האדם המתוסכל ביותר במגן הקהילה בוומבלי אתמול (ראשון) היה חואן קואדרדו. מלך הבישולים של המונדיאל נותר שוב על הספסל במשך כל המשחק. גם כאשר צ'לסי היתה זקוקה נואשות למהירות ויצירתיות, שלח ז'וזה מוריניו לכר הדשא את קורט זומה כחילוף שלישי. ויקטור מוזס היה החילוף הרביעי שלו. הקולומביאני, שעשוי היה לתרום המון לאורך האגף, כלל לא היה רלוונטי מבחינת המנג'ר. מה הוא עשה כדי לזכות ליחס כזה?

אי אפשר לומר שקואדרדו נכשל בצ'לסי מאז שהגיע מפיורנטינה בתחילת פברואר, כי כדי להיכשל אתה צריך לא לנצל הזדמנויות. קואדרדו לא קיבל צ'אנסים כלל. הוא פתח בהרכב ארבע פעמים בלבד בכל המסגרות, מעולם לא השלים 90 דקות, ושותף לעתים כמחליף בדקות הסיום עם הנחיה ברורה לבצע משימות הגנתיות בלבד. הוא שיחק 336 דקות בלבד במצטבר במדי צ'לסי, וזה לא מספיק אפילו כדי להתחיל להכיר את חבריו החדשים, קל וחומר כדי להפוך לדמות מפתח. מתקבל הרושם שמוריניו מדכא אותו בכוונה תחילה מאז ביצוע העסקה, וזה דבר מדהים – הרי רומן אברמוביץ' שילם תמורת הכוכב יותר מ-23 מיליון ליש"ט. זהו בזבוז משווע של כסף וכישרון בו זמנית.

מפליא אפילו יותר שקואדרדו לא לבד. הקדנציה השניה של מוריניו בסטמפורד ברידג' מתאפיינת בשחקני רכש יקרים שנזרקים לפח מיד עם הגעתם, מבלי לקבל הזדמנות להוכיח את עצמם. הקולומביאני הולך הישר בעקבותיו של מוחמד סלאח. צ'לסי רדפה אחרי היהלום המצרי במשך זמן רב, נלחמה עם חצי אירופה כדי להחתים אותו מבאזל בינואר 2014 תמורת 11 מיליון ליש"ט, ואז מיררה את חייו עד כדי דיכאון. סלאח פתח בשישה משחקי פרמיירליג במשך שנה שלמה, ואז הושאל לפיורנטינה והפך לאחד השחקנים הטובים בליגה האיטלקית בסיבוב השני, תוך שהוא גורר השוואות לרוברטו באג'יו.

לפני שנה רכשה צ'לסי את אחד המגנים השמאליים הטובים בתבל. פיליפה לואיס הברזילאי הגיע אחרי עונת אליפות אדירה במדי אתלטיקו מדריד שקיבלה תמורתו 16 מיליון ליש"ט, וההתלהבות היתה גדולה. הוא שב הקיץ לקולצ'ונרוס אחרי שביזבז שנה מחייו על הספסל, צופה בססאר אספיליקואטה משחק במקומו. במקרה זה דווקא אפשר להבין את השיקולים כי הספרדי הנמרץ היה פשוט מעולה, אבל מדוע לעזאזל הביא מוריניו את פיליפה לואיס מלכתחילה בסכום כה גבוה אם לא התכוון להשתמש בו? צ'לסי הפסידה כסף כאשר מכרה אותו בחזרה, ועבור השחקן עצמו, בגיל 29, היתה זו מיני טרגדיה מקצועית. הגישה כלפיו היתה מזלזלת באופן מקומם.

את קווין דה בראונה מוריניו לא קנה בעצמו – הבלגי הוחתם בסטמפורד ברידג' כבר בינואר 2012. עם זאת, הפורטוגלי היה זה ששיכנע אותו להמשיך את הקריירה בלונדון בקיץ 2013, מיד עם מינויו חזרתו לצ'לסי. דה בראונה בדיוק סיים עונת השאלה נהדרת בברמן, ומועדוני הצמרת בבונדסליגה התאהבו בו. דורטמונד ולברקוזן רצו לקחת אותו, אפילו בהשאלה, אבל המיוחד אמר לקשר: "אתה השחקן שלי". זכורים החיוכים של דה בראונה בראיונות המשותפים עם חברו הקרוב, רומלו לוקאקו, כאשר השניים תיכננו את הקריירה במדים הכחולים. גם לוקאקו שווה כתבה מיוחדת, אבל זה כבר סיפור אחר. בסופו של דבר, דה בראונה נזרק הצידה מבלי לקבל אפילו רבע הזדמנות. "לא אהבתי את הגישה שלו במשחק גביע הליגה מול סווינדון", הסביר מוריניו לפני שמכר את הבלגי לוולפסבורג בינואר במחיר מבצע של 18 מיליון ליש"ט. כמה הוא שווה עכשיו אחרי ששבר את שיא הבישולים בגרמניה והיה השחקן המצטיין של העונה שעברה?

זה כבר ממש לא מקרי. מדובר במחלה כרונית. מוריניו הורס באופן שיטתי שחקנים יצירתיים, מבלי לתת להם צ'אנס אמיתי. לא יהיה נכון להסביר זאת בכך שהם לא מבצעים עבודה שחורה לדרישותיו, כפי שהיה במקרה המפורסם של חואן מאטה שהועזב למנצ'סטר יונייטד, כי סלאח ובמיוחד קואדרדו דווקא עסקו בעיקר בעבודה השחורה בדקות המעטות שקיבלו, כפי שמעידה הסטטיסטיקה. מוטיבציה לא היתה חסרה כאן. הבעיה עמוקה הרבה יותר, ובתקופה האחרונה היא בולטת גם במקרה של אוסקר.

כאשר סיפסל את מאטה בסתיו 2013, היה מוריניו פתוח מאוד כלפי התקשורת והסביר בפירוט את מהלכיו. "אנחנו מעדיפים את אוסקר כמספר 10 שלנו", הוא הצהיר, תוך שהוא מדגיש את איכויותיו של הברזילאי הן מבחינה התקפית והן מבחינה הגנתית. היה בכך המון הגיון. אין ספק שאוסקר הוא שחקן משקיען יותר ממאטה, ומבריק לא פחות ממנו. הוא התקדם מקצועית בכיוון חיובי בהדרכת מוריניו ב-2013/14, והתחיל גם את העונה שעברה ברגל ימין, אך לקראת סיומה איבד את מקומו בהרכב. מוריניו החל לבקר אותו בפומבי. אחרי המשחק נגד סטוק, למשל, הצהיר הפורטוגלי באופן נחרץ: "הוא לא היה טוב מספיק". שמועות על עזיבה אפשרית נפוצו בצהובונים, וכלל לא ברור מדוע נוצר המשבר המיותר.

במאי, כאשר הברזילאי היה פצוע, החליט מוריניו לשנות את הגישה. "יש לי תחושה שאוסקר יתפתח ב-2015/16 כפי שאדן הזאר התפתח ב-2014/15. הוא לא ישחק בקופה אמריקה, ויוכל להתכונן לעונה כמו שצריך". ובכן, ההרכב במגן הקהילה אתמול גילה כי האמירה הזו עלולה לא להיות בתוקף. השארתו של אוסקר על הספסל היתה בעייתית מאוד, הן מבחינה מקצועית נטו במשחק הספציפי, והן מבחינת היחס כלפי השחקן כאשר חלון ההעברות עדיין פתוח. יובנטוס, שזקוקה נואשות לקשר יצירתי אחרי עזיבתם של אנדראה פירלו וארתור וידאל, לוטשת לעברו את העיניים, ובמצב העניינים הנוכחי נדמה כי הברזילאי ירוויח הרבה יותר מעבודה עם מסימיליאנו אלגרי מאשר עם מוריניו.

ההרכב שהציב אתמול מול ארסן ונגר, שתמיד חשוב מאוד עבור מוריניו, גם גילה רבות אודות תוכניותיו של הפורטוגלי לעונה הקרובה. כפי שהסברנו במאי, עונת האליפות של המיוחד התחלקה באופן ברור לשני חלקים. בשלהי 2014 הציגה צ'לסי כדורגל ראוותני, בקצב גבוה, עם דגש ברור על התקפה ומשחק קבוצתי. מאז התבוסה לטוטנהאם ב-1 בינואר 2015, השתנתה הגישה כמעט ב-180 מעלות. מוריניו הפך להיות זהיר, הנחה את שחקניו להרוג משחקים ולגנוב ניצחונות דחוקים. האסטרטגיה החדשה עלתה לו בהדחה מבישה בשמינית גמר ליגת האלופות בידי פריז סן ז'רמן, אך איפשרה לסגור את הקרב על התואר בפרמיירליג בקלות יחסית. אי שם בינואר השתנה גם היחס שלו כלפי אוסקר.

לקראת המפגש עם ארסנל, היה מסקרן לדעת איזה מוריניו נראה העונה, והתשובה היתה מאכזבת באופן קיצוני. עם אוסקר על הספסל, רמירס בקישור וססק פברגאס בעמדה קדמית יותר מהנדרש, זו היתה בבירור צ'לסי של שלהי העונה שעברה – סטטית מדי, מכנית, משעממת, נואשת להברקות של אדן הזאר. הבלגי הפגין יכולת ירודה, והמחצית הראשונה של הכחולים היתה עלובה. צ'לסי השתפרה מעט כאשר אוסקר נכנס במחצית השניה ואיפשר לססק לזוז אחורה, אך גם זה לא היה מספיק, והזאר החמיץ את ההזדמנות הטובה היחידה שנפלה לרגליו מול פטר צ'ך כאשר קיבל כדור זהב מפברגאס.

זוהי, אם כך, הבשורה הלא מעודדת. מוריניו מתכוון להמשיך לשעמם אותנו, במקום לתת שואו כפי שהקבוצה שלו יודעת לעשות. אם זה המצב, הרי שקואדרדו ואוסקר עשויים לעזוב עד לסיום חלון ההעברות, על אף שצ'לסי לא תשחרר אותם בקלות. ואם זה המצב, הרי שסגל הקבוצה לא עמוק מספיק. עזיבתו של דידייה דרוגבה משמעותי ממה שמקובל לחשוב, ואפשר היה לראות אתמול שאין מחליף ראוי לדייגו קוסטה הפצוע. לואיק רמי הוא רכישה בעייתית נוספת במבחן עלות-תועלת, ועסקת ההשאלה של רדאמל פלקאו קשורה כנראה בעיקר לסוכן העל ז'ורז'ה מנדס, שמייצג גם את מוריניו.

אם מוריניו לא מאמין באוסקר ובקואדרדו, ברור כי צ'לסי זקוקה לשחקנים יצירתיים נוספים – הזאר לבדו לא יוכל להביא אליפות. ואולם, רכישות כאלה לא נראות באופק, ואפשר להבין מדוע. אחרי שהרסה את החיים לשחקנים כה רבים, צ'לסי מרתיעה כוכבים פוטנציאליים, וגם אברמוביץ' לא רוצה לבזבז הון על שחקן נוסף שיישב על הספסל ללא סיבה. בינינו, יהיה זה עונש מוצדק. אם מוריניו ימשיך בגישה של החודשים האחרונים, לא מגיע לו לאמלל סלאח חדש כלשהו, והוא גם לא ראוי לזכות באליפות.