שובו של הבוגד: על צירופו של ארתורו וידאל לבאיירן מינכן

ארתורו וידאל אחראי לאחת הטראומות הגדולות ביותר של באיירן מינכן בעשור האחרון. האימפריה הבווארית מתנהלת בתחושה שהיא המועדון האולטימטיבי של המדינה, אשר יכולה להחתים כל שחקן בונדסליגה בו תחפוץ. שאר הליגה היא בסך הכל החצר האחורית שלה. היא תופסת את עצמה כחלום הרטוב של כל כוכב, ולשיטתה כולם רק מחכים שיקראו להם ויציעו להם חוזה באליאנץ ארנה.

מובן שזה לא מדויק, ולראיה הבחירה של מרקו רויס לעבור לדורטמונד ב-2012 והכישלון המתמשך בנסיונותיה להחזיר הביתה את הבן הגולה מאטס הומלס, אך זה לא משנה את הגישה. כך, למשל, הצלחתה של באיירן לצרף לשורותיה בקיץ 2011 את מנואל נוייר, הקפטן והסמל של היריבה המושבעת שאלקה, בניגוד לרצונם של חלק ניכר מאוהדיה שלה עצמה, מהווה חיזוק לתחושת העליונות. היא תקפה במיוחד בכל הקשור ללברקוזן, אותה הגדיד בזמנו אולי הנס כ"נברקוזן". באיירן לקחה ממנה במהלך השנים את כוכביה הבולטים – מיכאל באלאק, לוסיו, זה רוברטו. וידאל היה אמור להיות הבא בתור באותו קיץ 2011.

הכל כבר היה סגור. התקשורת הגרמנית פרסמה, על סמך הדיווחים שקיבלה מבאיירן, כי השחקן נתן את מילתו. הוא היה חיוני מאוד עבור הבווארים, שאיבדו את האליפות לטובת דורטמונד התוססת של יורגן קלופ, וסיימו במקום השלישי, כאשר גם לברקוזן עצמה הקדימה אותם. הקישור היה רך מדי, והצ'יליאני היה אמור להוסיף לו המון כוח, מהירות, נחישות ויצירתיות. בגיל 24, הוא היה כוכב העל החדש של הבונדסליגה, עם 10 שערים ו-12 בישולים בעונה מזהירה במדי לברקוזן.

יופ היינקס הוציא ממנו את המיטב, וכעת חתם חברו הטוב של הנס כמאמן החדש של באיירן. לאיש לא היה ספק שוידאל יהיה מאושר לקבל את החוזה הנדיב במינכן ולהמשיך בשיתוף הפעולה עם דמות האב הנערצת. "אין לי ספק שארתורו יצטרף אלינו. הוא לא יעבור ליובנטוס, וגם לא ללאציו. הוא יהיה בבאיירן", קבע היינקס. וידאל הצהיר ביוני: "אני רוצה לעבור לבאיירן כאן ועכשיו. המאמן שלי שם, וזה אחד המועדונים הגדולים בעולם". המועדונים ניהלו משא ומתן מתקדם, ואז לפתע שינה הקשר את דעתו וחתם ביובנטוס. את העלבון של באיירן לא ניתן לתאר במילים. זו היתה מכה מתחת לחגורה, והתגובה היתה קשה במיוחד.

באופן לא מפתיע, באיירן ניסתה להסתיר את אכזבתה העצומה. ראשיה פתחו במתקפה חזיתית על וידאל ואמרו שכלל לא בנו עליו. "הוא הפר את ההבטחה, אבל סוכן דרום אמריקאי היה מעורב, וידעתי שההבטחות שלהם לא שוות כלום", אמר הנס, תוך שהוא מגדיר את כל תושבי היבשת כשקרנים. קרל היינץ רומיניגה היה בוטה אפילו יותר. "אני לא רוצה שחקנים כמוהו בקבוצה", אמר סגן הנשיא, "הוא אמר לי בהזדמנויות שונות שהוא רוצה להגיע. לו היה ישר כמו נוייר או ג'רום בואטנג, לו היה לו אינטגריטי, היינו חותמים את החוזה מזמן. אבל הוא בחר לעבור ליובנטוס שמתאימה לערכים שלו הרבה יותר. תסתכלו על ההיסטוריה שלה ועל התוצאות הנוכחיות". הכוונה היתה, כמובן, לפרשת קלצ'ופולי ולתוצאות העלובות שהשיגה הגברת הזקנה שסיימה שנתיים ברציפות במקום השביעי.

בכך שרף רומיניגה, שחקן אינטר בעברו, את כל הגשרים. וידאל נתפס כבוגד ורמאי, והפך לפרסונה נון גראטה. הצ'יליאני, מצידו, דאג לשלוח מסרים לא מחמיאים בחזרה. "מעולם לא הצטערתי על ההחלטה לא לחתום בבאיירן. אני משוכנע שאפשר לזכות בליגת האלופות במדי יובנטוס, אני משחק במועדון ענק עם מאמן אדיר. אנטוניו קונטה עזר לי להשתפר, לראות את הכדורגל מזוויות אחרות ולהיות מקצוען. הוא מכור לעבודה קשה", אמר הקשר לפני שנתיים.

היתה זו האמת שלו. קונטה היה הגורם המרכזי בכך שהצ'יליאני העדיף להגיע לטורינו במקום למינכן. המאמן ראה בוידאל דמיון רב לעצמו בימיו כשחקן, רק בגרסה מוכשרת הרבה יותר – קשר שרץ ללא הפסקה, נלחם על כל כדור, וגם ניחן בראיית משחק פנטסטית, מסירות נפלאות ויכולת כיבוש מזהירה. ביחד עם קונטה, אנדראה פירלו והמעבר לאצטדיון החדש, היה וידאל גורם קריטי ביותר בהפיכתה של יובנטוס מלוזרית לווינרית הגדולה. הוא סימל את הווינריות. להערכתו של המאמן כלפיו לא היה גבול. "אם צריך לבחור שחקן איתו הייתי הולך למלחמה, אני בוחר בארתורו", אמר פעם קונטה. ביחד הם זכו בשלוש אליפויות רצופות.

כאשר התפטר המאמן באופן מפתיע ודרמטי לפני שנה, היו שמועות כי הנכונות של יובנטוס למכור את וידאל למנצ'סטר יונייטד היוותה אחד הגורמים המכריעים בהחלטתו. האמת עדיין לא ידועה, אבל אין ספק כי ההיפך הוא הנכון – נטישתו של קונטה קירבה את עזיבתו של הצ'יליאני. העונה האחרונה שלו במדי הזברה, עם מסימיליאנו אלגרי על הקווים, היתה פחות טובה מבחינה אישית, למרות ההעפלה לגמר ליגת האלופות.

היו לכך סיבות מגוונות. וידאל עבר ניתוח בברכו לפני המונדיאל, זירז את תהליך ההחלמה וסיכן את הקריירה כדי להשתתף בטורניר. כאשר חזר לאיטליה, הוא שותף במשחקים רבים כשאינו כשיר לחלוטין, וגם התפקיד החדש שייעד לו אלגרי, קרוב הרבה יותר לחוליית ההתקפה, התאים פחות לאיכויותיו. בשלוש העונות בהדרכת קונטה, כבש וידאל 40 שערים בכל המסגרות – נתון פנומנלי ומפעים עבור קשר, והסטטיסטיקה הזו לא תמיד זוכה לתשומת הלב הראויה. אשתקד היו לו שמונה שערים בלבד, מתוכם שלושה בפנדלים. הספק העבודה לא היה יציב בחודשים הראשונים של העונה, ורק לקראת סיומה ראינו את וידאל האמיתי.

לכך יש להוסיף בעיות לא מעטות מחוץ למגרש. אחרי שהכוכב היה מעורב בקטטה בפאב, הצהיר אלגרי כי הוא "צריך לשנות את הגישה" וסיפסל אותו במשחק הגדול מול רומא. במשך חודשים התמודד המאמן עם כותרות על משבר לכאורה ביחסים בינו לבין הקשר, והכחיש את השמועות. אי אפשר להאמין לכל מה שכתוב ב"טוטוספורט", אך ברור לחלוטין כי וידאל נהנה יותר מהיחסים עם קונטה. כאשר ראה את הכיוון אליו הולכת הקבוצה, הוא היה פתוח הרבה יותר למעבר.

גם יובנטוס היתה פתוחה יותר לפרידה מהאיש שסחף אותה להישגים, במיוחד אחרי שהיה מעורב בתאונת דרכים בצ'ילה כאשר נהג בשכרות במהלך קופה אמריקה. היא קנתה אותו לפני ארבע שנים תמורת 11 מיליון יורו בלבד, וכעת הצליחה לקבל 40 מיליון תמורת שחקן בן 28 עם רקורד בריאותי לא אידיאלי בלשון המעטה, וגם בעיות התנהגות שהתגברו בשנה האחרונה. אמנם הגברת הזקנה צריכה להתמודד גם עם עזיבתם של פירלו וקרלוס טבס, והקבוצה צריכה להיבנות על יסודות חדשים בקישור ובהתקפה, אבל היא ידעה היטב כי זו הזדמנות בלתי חוזרת למכור את וידאל ברווח עתק. קל מאוד להבין את מניעיה.

מעניין הרבה יותר לבחון את המניעים של באיירן. הנס אולי בכלא, אבל רומיניגה עדיין שם, ואת האשמותיו כלפי וידאל אי אפשר לשכוח. הפצע מלפני ארבע שנים טרם הגליד. אחרי שהשועל הסביר לאוהדים במשך תקופה ארוכה שהסחורה חמוצה, הוא בחר לשלם תמורתה הון. כיצד יקבלו ביציעי אליאנץ ארנה את הבוגד והרמאי, במיוחד לאור העובדה כי הוא מחליף בסגל את בסטיאן שוויינשטייגר, אלוהי הכדורגל כהגדרת האוהדים?

כאשר הזכרתי כאן את מכירתו של שווייני למנצ'סטר יונייטד, פירטתי את האופציות המגוונות של פפ גווארדיולה בקישור. עם טיאגו, צ'אבי אלונסו, חאבי מרטינס, דויד אלאבה, סבסטיאן רודה, וגם פיליפ לאם ששובץ לא פעם במרכז המגרש, נאלץ הסמל הגדול להיאבק על מקומו. כעת אמור וידאל להיכנס הישר להרכב. לא יהיה פשוט לנחש מה בדיוק הוגה בראשו המאמן הקטלוני, אבל אפשר להניח שהוא החליט כי לבאיירן חסרים – כמו לפני ארבע שנים – התכונות הייחודיות של הצ'יליאני. אף קשר אחר בסגל לא מסוגל להציע הספק עבודה כמוהו, בהנחה שיהיה כשיר. לאיש מהם אין מאזן כיבושים שמתקרב לזה של וידאל. במשחקים מול קבוצות צמרת בליגת האלופות, הצ'יליאני בהחלט מסוגל לעשות את ההבדל.

מעבר לכך, גווארדיולה אוהב מאוד שחקנים רב גוניים. וידאל עונה על ההגדרה. בתחילת דרכו בנבחרת צ'ילה הוא מילא לא פעם את משבצת המגן הימני. באוקטובר 2013 נאלץ קונטה לשלב אותו כבלם במשחק מול ליבורנו, והתוצאה היתה כה מוצלחת שהמאמן התבדח אחרי שריקת הסיום: "אולי זה התפקיד שהכי מתאים לו". פפ מעולם לא היסס להפתיע טקטית, אז אל תופתעו אם וידאל באמת ישחק במרכז ההגנה גם במינכן מפעם לפעם.

ואולם, למרות כל היתרונות, אי אפשר להתעלם מהחסרונות הבולטים של העסקה עבור הבווארים. המנהל הטכני מיכאל רשקה, שהיה אחראי על המגעים, הוא זה שהביא את וידאל ללברקוזן בתפקידו הקודם, והדבר הקל מאוד על המגעים, אך כל שאר הצמרת נאלצה לבלוע צפרדע. כמו במכירת שוויינשטייגר, היא עשתה זאת על מנת לענות לדרישותיו של המאמן, אשר מסרב בתוקף להתחייב לעתידו במועדון בעוד שנה. מבחינה מורלית, וגם מבחינה כספית, מדובר בהימור לא מבוטל.

כל זה נכון, כמובן, בתנאי שוידאל לא יברח לבאיירן פעם נוספת.