מאמנה הישראלי של קליבלנד קאבלירס דייויד בלאט התארח הלילה (בין שני לשלישי) בפאנל בבית ספר לסקאוטינג בלאס וגאס, וסיפר שוב על חוויות העונה הראשונה שלו ב-NBA, על ההבדלים בין אירופה לארה"ב ועל התסכול שלו מההפסד בגמר.
במהלך שיחה על הדרכים השונות שבהן מאמנים מתכוננים למשחקים, בלאט התייחס לשוני הגדול שבין התקופה שלו באירופה לימיו בליגה הטובה בעולם. "כשהגעתי ל-NBA הייתי תחת הרושם שזה הולך להיות חלק", אמר בלאט, "אימנתי כבר 23 שנה, ברמות הכי גבוהות באירופה. אימנתי באווירה של נבחרת לאומית, אימנתי קבוצות בכירות בליגות באירופה, וחשבתי שאני מבין ומכיר כדורסל ויודע לאמן. אבל אז כשהגעתי לכאן הבנתי שזה משחק שונה לגמרי, עם סוג שונה לגמרי של בעיות, ועם מגוון גדול של דברים שונים במשחק ומחוצה לו".
ואכן, תחילת הדרך של בלאט הייתה לא קלה, כשקליבלנד הלא מחוברת נראתה מקרטעת. בהמשך הדרך הקבוצה החלה להתגבש, החלה לצבור רצף מרשים של ניצחונות, ובשיאה הגיעה לגמר ה-NBA, שם הפסידה לגולדן סטייט, אחרי שאיבדה במהלך הפלייאוף את קווין לאב וקיירי אירווינג, שניים מכוכביה הגדולים של הקבוצה.
"שיחקנו בכל משחק עם קבוצה אחרת", אומר בלאט, "התחלנו עם קבוצה אחת, אחרי זה איבדנו שחקן ונאלצנו לעשות שינויים בדרך שבה אנחנו משחקים. שיחקנו עוד כמה משחקים, ואז איבדנו עוד שחקן, שוב שיחקנו עם קבוצה שונה, ואז השחקן ההוא חזר, ואז פתאום שוב נאלצנו לשחק עם חצי מהקבוצה הישנה. אני מאוד כועס שלא יכולנו לשחק בגמר עם כל השחקנים שלנו".
בלאט גם התייחס להבדלים בלוחות הזמנים של ה-NBA בהשוואה לזה שבאירופה, ועל תקופת ההכנה. לטענתו, קבוצות באירופה מתכוננות לעונה במשך שישה שבועות, בעוד ב-NBA יש חוקים שמגבילים את המחנות. "זה בגלל ששם אין איגוד של שחקנים, והלוואי שגם כאן לא היה", אמר בחיוך, וגרר צחוקים מהקהל, "כאן אין לנו את האפשרות לזמן את השחקנים למחנה אימונים לפני תאריך מסוים. ואז, ברגע שאנחנו מקבלים אותם, אנחנו מוגבלים למספר האימונים במחנה, שנמשך שלושה או ארבעה שבועות".