הגיע למשחק הזה סיום צמוד יותר. בכלל, מגיע לסדרה הזאת שלא תיזכר כגמר בו קליבלנד הפצועה נתנה כל מה שיש לה עד שנגמרה. הוא איכותי מכדי להתברר כלקח על מגבלות הגוף האנושי. לכן אני מקווה שעוד צפויים לנו טוויסטים בעלילה, או לפחות משחק צמוד ודרמטי נוסף. אבל התחושה היא שכדי שזה יקרה, גולדן סטייט תצטרך לקחת צעד אחורה, כי לקליבלנד אין הילוך להעלות.
מהדקה החמישית, זה היה המשחק האיכותי ביותר בסדרה. אחרי השינוי הגדול של סטיב קר, אחרי ההתאמות הנוספות משני הצדדים, שיחקו הלילה שתי קבוצות שמרגישות בנוח בתוך השיטה הטובה ביותר שהן מצאו עבור היריבה הספציפית שמולן. שתיהן השתמשו בשיטה הקיימת כדי להגיע לזריקות טובות, שתיהן קלעו את הזריקות באחוזים יפים (במקרה של קליבלנד, אם מורידים את הדקות הראשונות והאחרונות) ושתיהן ידעו גם לחרוג מהשיטה במידת הצורך. אצל דיוויד בלאט זה בא לידי ביטוי בכמה דקות של חמישייה נמוכה במיוחד עם לברון ג'יימס כסנטר, משהו שקליבלנד לא ניסתה באף אחד מ-100 המשחקים הקודמים.
המהלך המנצח של סטיב קר הגיע בחמש הדקות הראשונות והכריח את בלאט לבצע שינוי. קר ידע שבלאט מתכוון להשתמש בטימופיי מוזגוב כנשק התקפי אל מול ההרכב הנמוך שלו, אז הוא העניק לענק הרוסי את הטיפול שזאק רנדולף קיבל מאמצע הסדרה מול ממפיס: השחקן שלו שמר לפניו וכאשר הוא קיבל כדור שחקן נוסף הגיע מהצבע כדי לבצע דאבל-טים. החמישייה הנמוכה של הווריורס מושלמת לביצוע דאבל-טים מהסוג הזה, כי כולם זריזים ויודעים להתכווץ פנימה ולצאת חזרה החוצה כמו אקורדיון מתואם. הטקטיקה הזאת חשפה את העובדה שמוזגוב לא ממש יודע למסור, בטח לא מעמדת הפוסט שהוא לא מכיר. שלושת הניסיונות הראשונים להכניס למוזגוב כדור הסתיימו באיבודים: פעם אחת הוא מסר רע ותקע את ההתקפה, בפעם השנייה מסר בדיוק לסטף קרי שהגיע לעזרה, בשלישית הוא תפס עמדה טובה אז הדאבל-טים הגיע מוקדם והמסירה אליו נחטפה.
מכיוון שההרכב הנמוך של גולדן סטייט מקשה על מוזגוב גם בהגנה - הוא צריך לשמור על אנדרה איגודלה ולתת לו זריקות פנויות ואפשרות לנהל את התקפת הווריורס, לבלאט לא נותרה ברירה אלא להוציא לאחר חמש דקות את השחקן שהוא קיווה שיהיה האופציה ההתקפית השנייה שלו.
בלאט: "לפעמים כשאתה רואה גדולה, צריך להוריד את הכובע"
מלך בלי צבא: הטוב מ-7, מד הכוח של משחק מספר 5
48 דקות מאליפות: אלבום תמונות ממשחק 5 בסדרת גמר ה-NBA
לאורך הפלייאוף תהינו מתי תגיע הקבוצה שתצליח לחשוף את חסרונות ההרכב הגבוה של קליבלנד. לא הגיוני שהרכב שכולל שני שחקני פנים שלא אפקטיביים מחוץ לצבע ולא מסוגלים למסור ושני שחקני חוץ שלא מסוגלים ליצור מצבי זריקה יהיה הכי יעיל בפוסט סיזן בלי שאף קבוצה תמצא דרך לנצל את החסרונות שלו לטובתה. לקח לקר ולצוות שלו חמישה משחקים, אבל בסוף הוא מצא את הנוסחה בה הכישרון הייחודי שיש לו בסגל, גם בהתקפה וגם בהגנה, הצליח לנטרל את ההרכב הגבוה הזה. המעבר להרכב נמוך יצר לבלאט בעיות בהגנה עם מוזגוב, המלכודות שנטמנו לרוסי הפכו אותו לנטל גם בהתקפה. זה נראה כמו מט בשני מהלכים, קשה לראות את בלאט משתמש בהרכב הזה לדקות ארוכות במשחק השישי. תמיד יכול להיות שבלאט ימצא מהלך נגדי, הפתרון הכי פשוט הוא להפסיק לנסות להכניס כדורים למוזגוב, אבל אז הרוסי הופך לנטל יחסי גם בהתקפה וגם בהגנה מול החמישייה התזזיתית שמולו.
וכשאין הרכב גבוה של קליבלנד אין שליטה בריבאונד ואין יכולת לנצל מיס-מאצ'ים מול ההרכב הנמוך של הווריורס. בעיה נוספת שקר יצר לבלאט היא שאם מוזגוב הופך לנטל הוא בעצם מאבד שחקן רוטציה נוסף בזמן שהוא מנסה להגדיל אותה. בלאט נתן למייק מילר 13 דקות הלילה, בהן מילר הזכיר שהוא כבר לא נייד מספיק כדי להשתחרר לקליעה מול ההגנה של גולדן סטייט ושבהגנה הוא עושה מדי פעם חורים גם כשהוא מאוד מתאמץ לא. רבים תוהים מדוע שון מריון לא משחק, אני מניח שאף אחד מהתוהים לא ראה אותו משחק העונה. אם בלאט יעלה אותו גולדן סטייט תתעלם ממנו לחלוטין בהתקפה ואין לו שום יתרון שניתן להשתמש בו כדי לחפות על כך. מילר ומריון הם כבר לא שחקנים אפקטיביים לרמות האלה, הם הגיעו לשלב בקריירה בו הם לא מסוגלים יותר לתרום. לבלאט אין ג'וקר בקצה הספסל, התקווה למצוא אחד כזה היא פנטזיה שטוב שבלאט לא נענה לה.
קליבלנד נשארה במשחק, והייתה צמודה עד לחמש הדקות האחרונות, כי ההרכב הנמוך הוציא מעצמו כמעט את המקסימום. במחצית הראשונה חשבנו שאנחנו מקבלים את המשחק הזה של ג'יי אר סמית' (בסוף זה היה המשחק הזה של סטף קרי), גם אימן שאמפרט קלע כמה שלשות, טריסטן תומפסון חרג בהרבה מעבר לרפרטואר המוכר שלו ולברון ג'יימס ניהל את ההצגה בשלמות שכבר הפכה לסטנדרט כמעט קבוע. ההגנה בהרכב הנמוך הצליחה להקשות על הווריורס, ביום התקפי נהדר, להגיע לזריקות נוחות. אך יותר מכל דבר אחר זו הייתה העקשנות הזאת של קליבלנד להישאר במשחקים שהיא לא אמורה להישאר בהם, תכונה נפלאה שעזרה לקאבס להשיג ניצחונות מול שיקגו ואטלנטה בימים פחות טובים או כשהיריבה ביום מוצלח.
אבל מול גולדן סטייט זה לא מספיק. כי כשהמאמן של הקבוצה המוכשרת בליגה מבצע את ההתאמות הנכונות ביותר, הכוכב של הקבוצה המוכשרת בליגה נכנס לזון במאני טיים של משחק 5 של הגמר, שחקני המשנה של הקבוצה המוכשרת בליגה מספקים תצוגות אול-אראונד משובחות והשחקן השמיני של הקבוצה המוכשרת בליגה נותן משחק מושלם, הקבוצה המוכשרת בליגה כנראה תנצח. כל שלשה של הווריורס במאני טיים הוציאה עוד קצת רוח מהמעט שעוד היה במפרשים של לברון וחבורתו בדקות האחרונות.
בסיבובים הקודמים קליבלנד הצליחה לשבור מנטלית שתי יריבות עם יותר עומק וכשרון ממנה. בסדרה הזאת קליבלנד עשתה כל מה שהגיוני לעשות כדי לשבור קבוצה צעירה שנמצאת בגמר בפעם הראשונה, כולל הלילה. זה בקלות היה יכול להיות סיפור על קבוצה מוכשרת שעדיין לא בשלה למעמד וקבוצה נחושה שידעה לנצל את זה. אבל גולדן סטייט לא נשברה, אלא מצאה דרך להתעלות ברגעים הקשים. כי יש לה מאמן מצוין, כוכב נדיר, שחקנים עם לב ענק ויותר כישרון מכל קבוצה אחרת. כל מה שנותר להם עכשיו זה החלק הקשה ביותר: לסגור את הסיפור. קשה לדעת איך גולדן סטייט תגיב כשהטבעת תהיה קרובה מתמיד, אם יש משהו שניתן לסמוך עליו זה שאם הידיים של הלוחמים ירעדו קצת, הלוחמים של קליבלנד יהיו שם כדי להתנפל על ההזדמנות.
