לאורך סדרת הגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד, נדרג את שבעת הגיבורים של כל משחק. הדירוג לא יתבצע אך ורק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. משחק 5, מתחילים.
גולדן סטייט ב-2:3 בגמר אחרי 91:104 ביתי על קליבלנד
התגובות, המספרים והממים: סיכום משחק 5 בגמר
נוגעים באליפות: אלבום תמונות מהחגיגה באורקל ארנה
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
1. סטפן קרי (בדירוג הקודם: 5)
"אף פעם לא ראינו סופרסטאר כמו סטף קרי. קשה להבין מה בדיוק עושה אותו לכזה גדול, וכשדברים הולכים רע והזריקות לא נכנסות, קשה להסביר מה השתבש".
כך כתב אנדרו שארפ ב"גרנטלנד", לפני משחק מספר 5 של גמר ה-NBA. שארפ התייחס לשאלת קרי בגמר הזה. עד כמה רע היה ה-MVP של הליגה עד כה בסדרה? מתי היה טוב? אולי לפעמים קשה להסביר מה השתבש, ולפעמים קשה להבין מה עושה את סטף קרי לכזה גדול, אבל הבוקר חזינו בסטף קרי שלא ראינו עד כה באף משחק בסדרה הזו. אל תתלהבו מסוף משחק 3, שם סוף סוף הזריקות התחילו לצלול פנימה. אל תיסחפו ממשחק 4, שם היה טוב מאוד, אמנם. הבוקר, במשחק 5, סטף קרי עשה לראשונה סטף קרי. הוא היה נהדר, בלתי ניתן לעצירה, בלתי ניתן להשוואה. והוא עשה את זה כשזה היה חשוב.
37 נקודות, 7 מ-13 מעבר לקשת, 7 ריבאונדים, 4 אסיסטים. ובעיקר - התעללות בקרסולי הקאבס, וקבירת שלשות שננעצו בבטן הרכה. פגיון אחר פגיון הוא השליך. ופגע. ופגע. ופגע. מת'יו דלבדובה, הפעם, לא יכול היה להתמודד עם הריקוד של קרי. האוסטרלי, בניגוד לעבר, לא הצליח להתמודד עם היורה. "פיזי, מלוכלך, איך שתקראו לבחור הזה", אמר דריימונד גרין על האוסטרלי, "אני לוקח את סטפן בכל משחק ומשחק". ברבע הרביעי, קרי הפגיז 17 נקודות - השוואת נתון של 40 שנה בגמרים. בפלייאוף הנוכחי יש לו כבר 95 שלשות, שיא של כל הזמנים. השיא הקודם, 58 של רג'י מילר, כל כך רחוק - עד שנראה שהושג בענף אחר.
"כשהם החליטו לשחק סמול בול", אמר סטיב קר בסיום, "ידעתי שזה הולך להיות הערב של סטף". פסיכולוגיה לקראת משחק 6? יכול להיות, אבל באמת שהערב של קרי הרגיש כמו עניין של זמן. כמה דקות לאחר שקר פינה את הפודיום, בלאט תפס אותו. מאמן הקאבס נשאל מה אפשר לעשות כדי לעצור את ה-MVP?
"זו שאלה טובה", חייך בלאט, והודה: "אין הרבה דברים שאפשר לעשות".
2. אנדרה איגודאלה (בדירוג הקודם: 1)
יכול להיות שהמספרים של קרי ברבע הרביעי, והיותו הפנים של הליגה, יכריעו לטובתו במרוץ ה-MVP של הגמר - בהנחה כמובן שהווריירס יסיימו את הסיפור בהצלחה. אבל לסטף יש תחרות בריאה וצמודה, וקוראים לה אנדרה איגודאלה. איגי שוב רץ אחרי לברון ערב שלם, לעתים בהצלחה ולעתים פחות, אבל התיש בחזרה את המלך לקראת הסיום. למעט חולשה מהקו, איגודאלה היה בכל משבצת של פרקט. 14 נקודות, 8 ריבאונדים, 7 אסיסטים, שבלא מעט התקפות הבחור ניהל את המשחק. והמספר הנוסף: 0 איבודים. זו אחריות.
אם הסדרה תוכרע לכיוון מערב, השינוי בתפקוד ובמהות של אנדרה איגודאלה עבור הווריירס - הוא יהיה הסיפור. איגי טוב מדי מכדי להיות עזר, שחקן שישי, רול פלייר. אחד החסרונות הבולטים של הווריירס הוא הניסיון, ואיגודאלה מספק את הסחורה בגזרה. השלשה של קרי שקבעה 86:96 אולי גמרה את הסיפור סופית, אבל הריבאונד-סל-ועבירה של איגי ב-84:89 היה המהלך הקריטי ביותר.
"איגי בלתי ניתן להחלפה בסדרה הזו", החמיא סטיב נאש. מה שנכון, נכון.
3. לברון ג'יימס (בדירוג הקודם: 6)
בסדרות המלחמה הקיטשיות והדביקות, אדם אחד מביס עשרות לוחמים בקרב. הוא אולי יישרט, אבל יחסל את כולם בדרך ליעד הבא. בסדרות הטובות והאכזריות (משחקי הכס, למשל), האדם האחד יילחם, ישרוט, יהרוג כמה, עד שההמון ישתלט עליו ויפיל אותו על חרבו. לא משנה כמה טוב הוא.
אמריקה היא תעשיית קיטש, במיוחד הספורט שלה, אבל כפי הנראה שסדרת הגמר של 2015 היא מדויקת ומציאותית. ושם, גם רובוט ביוני כמו לברון ג'יימס, יכול רק להפריע ולשרוט ולהרוג כמה חבר'ה, אבל בסוף הוא יוכרע. בלי קיירי, בלי לאב, לברון בודד במערכה. בכל משחק ומשחק זה בולט יותר - השחקן הכי מרשים בתולדות סדרות הגמר משחק עם השחקנים הכי חלשים שסדרות הגמר אי פעם הכילו.
לברון ג'יימס דפק גם הבוקר 40, 14 ו-11. 11 אסיסטים לחבורה לא מדויקת שכללה את ג'יי אר סמית' (5 מ-15), אימאן שאמפרט (3 מ-9) ומת'יו דלבדובה (2 מ-9). הפעם, קר לא הפעיל יותר מדי דאבל-אפס, ונתן ללברון לשרוף לעצמו את המנוע.
הנתונים היו לטובתו. הקאבס 0:15 כשלברון נח במשך יומיים, וגם הפעם עלה חזק - בניגוד למשל למשחק מספר 4. והוא עשה הכול. הכול. לבד. במחצית הראשונה, הוא קלע או מסר 16 סלים רצופים. מתוך 91 הנקודות של הקאבס, 70 רשומות על שמו. מתוך כל הסלים שהרשיתה קליבלנד, רק שישה לא בזכות המלך. בלתי נתפש. לברון כל כך לבד, שכשיצא לנוח בסוף הרבע השלישי היה ברור שהקאבס לא ירשמו סל שדה. והם אכן לא רשמו כזה.
ולקראת הסיום - כשהעייפות המטורפת השתלבה לה עם התסכול - גם הוא דעך. היתה השלשה ההיא, אבל לקראת הסוף כבר הרגישו שההחלטות פחות טובות, ושעל הערב הזה רשום גולדן סטייט. הרבה מחמאות מגיעות לאיגודאלה על השמירה על המלך, אין ספק. אבל הקריפטונייט האמיתי של השחקן הכי טוב בעולם הוא חבריו לקבוצה.
במחצית המשחק באוראקל עלה כנר חשמלי, וניגן את Don't Stop Believing. מדובר בשיר הסיום של הסופרנוס, אף היא סדרה טובה ואכזרית. יותר מדי קיטש לא תראו שם. כפי הנראה, ואלא אם לברון יעלה דרגה אחת מעל על-אנושי, אתמול שמענו גם את שיר הסיום של הסדרה הזו.
Don't. Stop.
4. סטיב קר (בדירוג הקודם: 2)
יש לו יותר כלים מלדיוויד בלאט. הרבה יותר כלים. ועדיין, היה צריך לדעת לשנות את הסדרה הזו, וקר ידע. ההתבססות על הסגנון המהיר מפילה את קליבלנד הקצרה מהרגליים ברבע הרביעי - 60:94 במצטבר ברבע זה לאורך הסדרה. קר, בלי ספק, לקח שליטה על הסדרה. הוא משחק את הכדורסל שהוא רוצה לשחק, ובלאט משחק את הכדורסל שקר רוצה לשחק. "זו סדרה 'קטנה'", ניתח המאמן, "וזה עובד טוב עבורינו. הסגנון הזה נוח לנו".
לפני יומיים ו-18 שנה, סטיב קר קיבל כדור ממייקל ג'ורדן והביא לשיקגו אליפות חמישית. בעוד יומיים, קר יוכל לחגוג שוב - והפעם ממש לא כסייד קיק.
5. הריסון בארנס (בדירוג הקודם: לא דורג)
מבחינת תרומה מספרית, דריימונד גרין היה צריך להיות כאן. אבל ל-HB מגיע הכבוד - וזאת על הגדולה בקלאץ'. כשזה היה קריטי, בארנס היה שם. עם דאנק מהדהד על לברון ג'יימס בסיום המחצית, עם דאנק פוסטר על מוזגוב ומילר, שפתח פער של שש במחצית השנייה. ובעיקר, עם שלושה ריבאונדים מדהימים בהתקפה, שנתנו לווריירס עוד הזדמנות. הזדמנויות שנוצלו היטב. בארנס סיים עם 8 ו-10, וכל נקודה וריבאונד היו מהותיים.
התכונה הכי טובה של בארנס היא ההאסל, הלחימה עד שנגמר. לא תמיד בסדרה הזו הוא הצליח להוכיח עד כמה זה טמון בו. הבוקר הצליח, הצליח ועוד איך.
6. ליאנדרו ברבוסה (בדירוג הקודם: לא דורג)
זה לא רק היה הלילה של ניימאר.
הברזילאי המנוסה של הווריירס המחיש את ההבדל בין מה שאין לבלאט לעומת מה שיש, והרבה, לקר. עד כה לא השתמשו בו יותר מדי - 13 נקודות קלע ב-4 המשחקים הראשונים גם יחד - אבל הפעם נתנו לו דרור, והוא החזיר. 13 נקודות ב-80 אחוז מהשדה, וגולדן סטייט לא האטה לרגע.
7. דיוויד בלאט (בדירוג הקודם: 7)
סטף קרי הגדיר את הסדרה הזו כ"קרב שחמט", ובשני המשחקים האחרונים זה נראה כאילו לבלאט נותר רק המלך (כמה אירוני), ולקר את כל הכלים שעל הלוח. בלאט יכול לנסות לאלתר, להפתיע, להתגמש, להתיישר. ולקר תהיה תשובה לכל מהלך. בלי כל ספק, קר שולט בסדרה ומכתיב את הקצב. בלאט הוציא את מוזגוב והתיישר עם גישת הסמול בול, וגולדן סטייט שלטו בריבאונדים וקרי התפוצץ. קר וקרי אמרו שהעובדה שקליבלנד 'שיחקה בקטן' פעלה לטובתם, והעיתונאים הרוסים תחקרו את המאמן על ספסולו של מוזגוב, תחקרו עד כדי עצבים.
בלאט ענה שזה היה הסיכוי הכי גדול שלו להישאר צמוד, והפעם באמת שקשה להתווכח איתו. שוב, זה נראה כאילו בלאט, במצב הנוכחי, יכול רק לנסות למזער נזקים, להשאיר את החבורה קרוב כדי לתת ללברון סיכוי לנצח. להוציא את המלך, זה אחד הרוסטרים הכי חלשים שדרכו על פרקט של סדרת גמר. וכשמוסיפים את הסגל הקצר, ואת התשישות, מקבלים חבורה של שחקנים שלא מצליחים לקלוע סל.
בעוד יומיים, ואולי בסוף השבוע, בלאט עוד יברח קצת עם המלך שלו בין פינות הלוח, ינסה לעקוץ פיון באיזה מהלך מפתיע. אבל בסוף, אם לא תהיה הפתעה עצומה -
שח-מט.
לא דורגו: מת'יו דלבדובה, שבשני המשחקים האחרונים נראה כמו שחקן שלא נכנס לחמישייה של מכבי - כולל אמש באילת; טריסטן תומפסון, נהדר כהרגלו עם 19 ו-10, אבל גם הפעם זה לא עזר; טימופיי מוגזוב, שיובש במשך 39 דקות - כנראה שזה עונשו של שחקן שקולע יותר מלברון, מטאליקה, שהדליקו את הערב עם המנון מחשמל; ג'יי אר סמית', שהשתולל חיובית בהתחלה ושלילית בסיום (14 נקודות); מייק מילר, עם שלשת בכורה בסדרה הזו; קליי תומפסון, עם ערב חלש במשרד.
orenjos@walla.co.il