1. הפרצופים של אנשי מכבי תל אביב ביציאה מחדר ההלבשה לא היו דומים לפרצופים של קבוצה שרחוקה ניצחון אחד משלב הגמר. מספיק היה לראות את הטירוף שאחז בשמעון מזרחי מהרבע הרביעי, שלא פעם אחת נעמד על רגליו אחרי שריקה של השופטים שלא מצאה חן בעיניו, נופף בידיו, ובדקות הסיום נעמד קרוב לפרקט, כדי להבין עד כמה המשחק הזה היה חשוב למכבי. ובכל זאת, אם הצהובים היו מפסידים ביום ראשון באילת, ההפסד היה מתקבל הרבה יותר בהבנה מהמשחק הנוכחי, אלא שהקבוצה של גיא גודס, וגם הוא עצמו ככל הנראה, הגיעו לא באנרגיות המתאימות כדי לסגור משחק.
חמש פעמים במהלך מסיבת העיתונאים של אחרי המשחק הזכיר גודס את העובדה שקבוצתו איבדה פעמיים יתרון בן 13 הפרש, אבל הבריחות הללו לא ייצגו את המשחק, שהיה ברובו צמוד מאוד. הבעיה הייתה שאילת כפתה על הצהובים את סגנון המשחק שהיא רצתה - ובעיקר הוציאה את הכדור מהידיים של ג'רמי פארגו. ברגעי המפתח של המשחק יצאו וויאט וניסים לגארד הטוב בליגה, וגרמו לו להעביר את הכדור ליוגב אוחיון ונייט לינהארט, ונתנו להם לקבל את ההחלטות. מה הייתה התוצאה של המהלך הזה? 17 שלשות משותפות שהרימו השניים, כשלינהארט אמנם קובע שיא קריירה עם 22 נקודות, אבל עם 3 מ-10 מחוץ לקשת. אוחיון רשם יום נורא של 1 מ-7 לשלוש, 8 נקודות ו-6 אסיסטים אבל גם 5 איבודי כדור.
מתחילת העונה טען פרשן וואלה ספורט שי האוזמן כי הטעות של מכבי הייתה שלא הביאה גארד זר ברמה גבוהה לצידו של פארגו, בהתייחסו למה היה חסר לקבוצה כדי לעשות את הצעד נוסף לעבר הפיינל פור. אותה החלטה הובילה את הצהובים להישאר עם מרקיז היינס, שחקן שהצוות המקצועי כבר התייאש ממנו, וכעת הופך לשחקן מפתח. הפציעה של סילבן לנדסברג משאירה את הצהובים עם שלושה גארדים בעמדות 1-2 - אוחיון, פארגו והיינס. כשהיינס לא מתלבש כמו אתמול, מכבי נשארת עם שני גארדים אמינים, וכך הרבה יותר קל להוציא את הכדור מהידיים של פארגו ולשבש את המשחק.
הבעיה היא שגם כשהיינס משחק, הוא חסר ביטחון ולא תורם בכלל. מה שבטוח הוא שלצהובים אין צורך אמיתי בג'ו אלכסנדר, שחזר לשחק אחרי 4 דקות בחמשת השבועות האחרונים, ולקח לא מעט זריקות תמוהות. פתאום נזכרים שחלף לא מעט זמן והדיבורים על הפיכתו לישראלי נמוגו.
אז למה מכבי כל כך בפאניקה מההפסד? כי הוא משדר פגיעות לקראת הגמר. הניצחונות על אילת ונס ציונה הראו שהצהובים מסוגלים להתגבר על קבוצות הליגה שכל כך הקשו עליהם מאמצע הסיבוב השני. עד אמש, הביטחון חזר לשמונת השחקנים שמרכיבים את הסגל הצהוב. כעת תגיע עוד שעת מבחן לגיא גודס ופיני גרשון, לדעת לצאת מהמצב הזה מחוזקים ולגרום לשחקנים להאמין שמדובר רק במהמורה בדרך. לפחות בזכות ההפסד הזה, דווין סמית' אמור להיות כשיר לגמר, והמנהיגות שלו תוכל לעזור לצהובים.
2. 22 וחצי שנים עברו מאז ניצחה הפועל אילת בפעם היחידה ביד אליהו. 30 שנה מוטי אמסלם נמצא בכדורסל הישראלי, ומעולם לא ניצח בהיכל. הנתונים הללו הסתיימו בניצחון גדול של קבוצה שקיבלה בראש רק ביום ראשון, ובצדק, בשל אחד המשחקים החלשים שנראו מקבוצה בליגת העל השנה. לפתע, הרפיסות של אילת הפכה למלחמה של כדיר (כמה ישראלים בעמדה מספר 4 מוסרים 7 אסיסטים כמוהו?) ויוטר (משחקו הטוב ביותר העונה), וחוסר האונים הוחלף בשליטה בקצב של אפיק ניסים (הזימון לנבחרת נראה סביר ביותר) וקאליף ווייאט, שאף אחד מהם לא היה מדהים, אבל כל אחד עשה בדיוק מה שצריך. קווין פאלמר חזר לערב אחד ליכולת מהעונה שעברה, ועמית שמחון שכח מהחטאת השלשה הגורלית עם הארכה יוצאת מן הכלל. ניצחון שפשוט הגיע לאילת.
ובכל זאת, קשה לעכל את ההבדלים התהומיים בין מה שראינו מאילת ביום ראשון לניצחון הגדול הזה, לניגודיות המושלמת, וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לקבוצה הזאת העונה. אחרי התבוסה הקשה נגד מכבי חיפה בסיבוב השלישי יצאה אילת לדרייב אין וניצחה את הפועל תל אביב. אריק שיבק חזר ודיבר על העייפות הפיזית שגרמה לקבוצתו להראות כפי שהיא נראתה ביום ראשון - וקבוצה שמשחקת שמונה משחקים ב-22 ימים יכולה לדבר על עייפות, אבל הניצחון אמש הוא קודם כל מנטאלי. החבורה של שיבק קיבלה פצצה ובמקום להתקפל ולהוכיח את הקלישאה של מה שקורה במשחק שבו אתה יכול לחזור יום לאחר מכן הביתה, היא נלחמה וניצחה, ומגיעות לה על זה מחמאות.
הניצחון הזה הוכיח שלא רק שהפועל אילת מנעה ממנהלת הליגה להקדים את גמר הסל, היא גם יכולה לחזור פעם נוספת ליד אליהו, למרות שגם אמש באזור המבואה שבין האוטובוס לחדר ההלבשה אמרו כמה שחקנים שעדיין מכבי תל אביב פייבוריטית והמשימה תהיה קשה יותר. בארבעה מתוך ששת המשחקים העונה בין הקבוצות, לא היו רחוקים השחקנים מהעיר הדרומית לנצח את מכבי תל אביב עד שעשו זאת אמש. אחרי שנכשלו במבחן המנטאלי הראשון במשחק השני בסדרה, והתעשתו במשחק השלישי, הם יעברו מבחן גדול נוסף במשחק הבא. מלבד הפתעות ושינויים נוספים שיהיו חייבים לבצע, השחקנים יצטרכו לבוא באותן האנרגיות, ואז כבר לא נופתע אם הסדרה תחזור למשחק חמישי.
3. סביר להניח שבפעם הראשונה בחייו חייך אתמול שמואל פרנקל אחרי הפסד של מכבי תל אביב. יו"ר מנהלת הליגה, שהוא אוהד של הצהובים עוד מלפני שמונה לתפקיד זה, עמד בפני החלטה לא פשוטה שהשחקנים של אריק שיבק חסכו ממנו לקבל. תקציר הפרקים הקודמים - משחקי הגמר נקבעו ל-22 ו-25 ליוני בתחילת העונה, וערב חצי גמר הפלייאוף הודיעה מנהלת הליגה כי אם שתי הסדרות יגמרו בסוויפ, המשחקים יוקדמו ל-17 ו-22 ליוני. במכבי תל אביב התנגדו לכך, גם בשל הפציעה של דווין סמית', והביעו את דעתם בצורה נחרצת במכתב שנשלח למנהלת, ובפגישה בין דיוויד פדרמן לפרנקל.
במנהלת הליגה התעקשו מאז הפגישה בין דיוויד פדרמן לפרנקל כי היושב ראש לא היה דוחה את המשחקים לאחר שהודיעו על הקדמת המשחקים.
אלא שפרנקל, שמאז הגעתו למנהלת הליגה רוב ההחלטות נפלו נגד מכבי תל אביב, הוא פרו מכבי מובהק, מה שגורם לשאר הקבוצות לאחד עמדות ולהפיל את רוב המהלכים שהצהובים מנסים להעביר בשנות כהונתו כיו"ר המנהלת. כעת הוא יוצא כמנצח הגדול של הערב - מצד אחד מנהלת הליגה לא התקפלה מול הדרישות של הצהובים, מצד שני במכבי לא יכעסו עליו. הכל בסדר, עד הבלאגן הבא.
