דונטה סמית' סקורר - האם זה המתכון לאליפות להפועל ירושלים?

ההצגה בראשון לציון מעלה את השאלה מה טוב יותר לירושלים, דונטה של המשחק השוטף או זה שלוקח את המשחק על עצמו? בלוג הפלייאוף מריח את הגמר, מסמן את המהלך הנכון של הכתומים ומספר על הפגיעה של ליגת העל בנבחרת העתודה

09/06/2015
one

1. עוד ניצחון אחד והפועל ירושלים סוגרת את שמונה השנים הרעות שהחלו עם סל הניצחון של ג'יימי ארנולד במשחק הדמעות של מאיר טפירו. מאמץ אחרון ביום חמישי והקבוצה של דני פרנקו במעמד גמר סל, ובפעם הראשונה מאז אותה עונה היא הקבוצה הכי ראויה להיות שם מול מכבי תל אביב. אבל אם עד סדרות חצי גמר הפלייאוף קיבלנו את התמונה כאילו הפועל ירושלים היא הקבוצה הפייבוריטית לקראת הגמר, והפציעה של דווין סמית' חידדה את זה, אז כעת עם המשחק הראשון הלא משכנע נגד ראשון לציון וההתפרקות המוזרה ברבע האחרון במשחק בבית מכבי, אפשר שוב להאמין שגם הפעם ירושלים עשויה לרעוד כשזה חשוב.

עוד באותו נושא

הפועל ירושלים ניצחה את מכבי ראשון לציון 75:76 ועלתה ל-0:2

לכתבה המלאה
כשהוא דומיננטי, התמונה פחות ברורה. סמית'(צילום: ברני ארדוב)

בשנתיים שלו במכבי חיפה דונטה סמית' היה גם סקורר וגם מוסר אדיר. הירוקים היו מורידים אותו לפוסט, ואם הייתה מגיעה עזרה הכדור היה מגיע לשחקן הנכון. אם העזרה לא הייתה מגיעה, דונטה (או דאנטה) היה כבר מוצא את הדרך לקלוע. העונה המספרים שלו ירדו, גם כי הוא משחק 6-7 דקות פחות לעומת השנתיים בכרמל, גם כי יש הרגשה שהוא קצת פחות טוב מהימים בחיפה, וגם כי דונטה נותן לא מעט למשחק להגיע אליו ופחות דומיננטי. בשטף הזה העביר סמית' את חצי העונה השנייה המצוינת של ירושלים, מאז היציאה מהמשבר של חודש דצמבר. עד אתמול הוא קלע רק 3 פעמים מעל 15 נקודות, כשהממוצע שלו בשנתיים האחרונות היה מעל 16 למשחק.

כשמסתכלים על המשחקים בהם סמית' היה דומיננטי העונה, מקבלים תמונה לא ברורה לגבי השאלה האם זה טוב להפועל ירושלים. לצד הניצחון הענק על מכבי תל אביב בארנה, וניצחון החוץ הנאה בנס ציונה, מגיעים הניצחונות הביתיים הדחוקים על הפועל תל אביב וגלבוע/גליל, ההפסד למכבי חיפה והניצחון אמש בראשון לציון. מה ההבדל בין הניצחונות להפסדים או לכמעט הפסדים? שבניצחונות סמית' היה גדול אבל ירושלים לא חסתה בצלו וידעה לתת לו את המושכות מבלי שהשחקנים האחרים ייעלמו, ובמשחקים האחרים, כמו אתמול, היה בעיקר דונטה סמית' ושאר השחקנים פשוט לא הופיעו.

אלא שלקראת הגמר המתקרב ובא נגד מכבי תל אביב יצטרך דני פרנקו את אותו דונטה שראינו אתמול. 29 נקודות הוא קלע בשני משחקי הגמר בעונה שעברה כשסחב את מכבי חיפה על הגב, וזה כמעט הספיק לאליפות בקבוצה פחות טובה מזאת של ירושלים היום. בגמר הגביע נגד הצהובים הוא לא כפה, לקח 12 זריקות וקלע 12 נקודות בלבד. עם ההיסטוריה של הרעידות של ירושלים, והקבלות של דונטה, די ברור שהאדומים צריכים אותו כסקורר במאני טיים, האם זה יספיק לאליפות? לא בטוח.

עוד באותו נושא

פרנקו: "דונטה יודע שהביאו אותו לירושלים בשביל התקופות האלה"

לכתבה המלאה
אפשר שוב להאמין שגם הפעם ירושלים עשויה לרעוד כשזה חשוב. פרנקו(צילום: ברני ארדוב)

2. רבות ביקרנו כאן את ההחלטה של קבוצות ליגת העל לא לשחק ביורוקאפ בעונה הבאה, ומכבי ראשון לציון הייתה בין אותן קבוצות. אלא שלצד ההחלטה הלא נכונה של הכתומים, הוכיחה ההנהלה מבית מכבי שהיא יודעת גם לזהות מומנטום ולפעול נכון כשצריך. הסיכום השבוע שהושג עם שרון דרוקר, עוד לפני שהעונה מסתיימת, הוא תוצאה ישירה של הבנה כי למאמן יש אחוזים רבים בהצלחה של הכתומים העונה.

רמת הכישרון בראשון לציון, הקבוצה שיחד עם הפועל חולון, הפועל תל אביב ושתי המוליכות הרכיבה את הצמרת לאורך כל העונה, היא רחוקה להיות כזאת שתאיים על מקום בגמר. אפילו מקום בחצי גמר לסגל כזה הוא הישג מרשים. לכתומים יש שני שחקנים יוצרים טובים - שון דאוסן ואייזיאה סוואן, שהפסיד להם את הסיכוי לסנסציה במשחק השני נגד ירושלים, גארד אמריקאי מוכשר שהגיע באמצע העונה (דומיניק ג'ונסון) ולצידם חבורה של שחקנים שרמת הכישרון ההתקפי שלהם פשוט לא טובה. ניצן חנוכי הוא שומר מצוין, אבל נמצא בתקופה לא טובה בכל הנעשה על המגרש, טוני יאנגר לא יציב, ומתבסס בעיקר על קליעה, ג'רמיס סמית' לוחם ללא יכולת התקפית וג'קי קרמייקל הוא בעיקר פוטנציאל שעדיין מבשיל כפי שראינו במשחק הנהדר שלו בבית מכבי.

הסגל הזה היה אמור להילחם על המקום בפלייאוף, אלא שהוא עשה הרבה יותר מזה, וכששרון דרוקר סירב לאורך כל העונה להתלהב ולהצהיר לא בדיוק הבנו למה. שלוש פעמים העונה ראשון אכזבה באמת - בתבוסות בנס ציונה וביד אליהו בסיבוב השני ובהפסד החוץ במחזור הסיום בגן נר. מלבד אותם משחקים הכתומים עשו מה שציפו מהם, ויותר מכך. כעת נשאר להם לנסות לסיים את העונה עם עוד משחק אחד חזק, כפי שעשו עד כה בפלייאוף, וממה שאנחנו רואים מהקבוצה של דרוקר העונה, אל תצפו לחגיגה ירושלמית קלה במשחק השלישי.

הסגל הזה היה אמור להילחם על המקום בפלייאוף, אלא שהוא עשה הרבה יותר מזה. דרוקר(צילום: ברני ארדוב)

3. לבודדים שלא מכירים לעומק את התקנון, מלבד החוק הרוסי מחויבות הקבוצות בליגת העל לעמוד גם בחוק הצעירים, זה שמחייב אותם להחזיק בטופס המשחק שני שחקנים מתחת לגיל 22 ושחקן נוסף מתחת לגיל 25. האבסורד הוא שהחוק הזה, ביחד עם אורך הליגה, דווקא פוגע בנבחרת העתודה, הנבחרת עד גיל 20, שצפויה להילחם הקיץ על מקומה בדרג א' של אירופה. אור לאומי הוא שחקנה של מכבי תל אביב ששיחק במהלך העונה בעירוני רמת גן בכרטיס הכפול. בשישה משחקי ליגה הוא זכה ל-13 דקות גארבג' טיים במצטבר. אלא שהפציעה של סילבן לנדסברג העבירה את לאומי לעמדה אחרת בפלייאוף והוא משחק 4 דקות בממוצע בארבעה משחקים ואפילו תורם 1.8 נקודות.

איפה הבעיה כאן? שלאומי הוא אחד השחקנים מהשנתון הצעיר של נבחרת העתודה והניסיון ודקות המשחק שקיבל צפויים להפוך אותו לשחקן רוטציה בסגל של דן שמיר. אלא שליגת העל מסתיימת במקרה הטוב ב-22 ליוני, ונבחרת העתודה מתאמנת כבר כחודש ותצא בשבוע הבא למחנה אימונים ללא לאומי. הטענות כאן הן לא למכבי תל אביב אלא למנהלת הליגה שלא השכילה לשמוע לתלונות של אנשי האיגוד ומאמן נבחרת ישראל ארז אדלשטיין ולא הבינה מה סיום הליגה המאוחר של העונה גורם. המקרה של לאומי הוא בודד, אבל זה רק כי שחקני העתודה לא מקבלים הזדמנות בליגת העל, ומי שנפגעים באמת הם שחקני הנבחרת הבוגרת שזוכים לחופש מקוצר.

בעונה הבאה, התפאר יו"ר מנהלת הליגה שמואל פרנקל, ליגת העל תקוצר בשבועיים - שזה טבעי כשמורידים את סדרות חצי הגמר ועוברים לפיינל פור. גם אז אנחנו צפויים לגלוש לשבוע השני של יוני לפני שנגמור את העונה, כשנבחרת ישראל כבר תרצה להתאמן בתחילת יולי. טוב יעשו במנהלת אם יבינו שהליגה הארוכה הזאת פוגעת בעניין ובנבחרת, ויבטלו את הסיבוב השלישי ויחזרו לשיטות בית עליון ותחתון, או לחלופין ימצאו יותר מחזורי אמצע שבוע כדי שמתחילת ההכנות ועד לסיום העונה יחלפו עשרה חודשים.

ההפסד הוא של הנבחרת. לאומי(צילום: אתר רשמי, מכבי תל אביב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully