הגורו והקנגורו: הטוב מ-7, מד הכוח של משחק מספר 2

לאורך סדרת הגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד, נדרג את שבעת הגיבורים של כל משחק. הדירוג לא יתבצע אך ורק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. משחק 2, מתחילים.

למד הכוח של משחק 1

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

תשע דקות וחצי שיחק מת'יו דלבדובה במשחק מספר 1 של גמר ה-NBA. כאילו 0 הנקודות ו-0 הזריקות לא הספיקו, הערב הנוראי של הבולדוג האוסטרלי הסתיים בכך שפספס את האוטובוס של הקאבס בדרך למלון. הוא הזמין מונית, וחטף כמה בדיחות על חשבונו.

לפי פתיחת הערב של הגארד של קליבלנד, הוא בטח הצטער שלא פספס את ההסעה למשחק מספר 2. קליי תומפסון התעלל בקנגורו החביב, עם סל אחרי סל. אבל אז דלי הוזז לשמור על סטף קרי, ומה שהוא עשה ל-MVP המכהן. קרי הרשית 19 נקודות, אבל אף לא אחת על הראש של דלבדובה. מולו, סטף היה עם 0 מ-8 מהשדה ו-4 איבודים. ובהתקפה, כל הרשתה חשובה מקודמתה. שני פלוטרים, שלשה בינגו, ריבאונד התקפה משגע בשניות הסיום של ההארכה ושתי קליעות עונשין מלחיצות שצללו פנימה. ולקינוח, השמירה שלו על קרי במהלך המתוכנן האחרון של הווריירס.

הסיכוי של קליבלנד לנצח במשחק הזה היה קטן. הסיכוי שלהם לנצח בסדרה היה קלוש. כי לברון ייתן ערב כזה ב-90% מהמשחקים בסדרה - אולי אפילו ב-100% מהם - אבל כדי לנצח הוא יצטרך אקס פקטור, הוא יצטרך שמישהו לידו ישתולל. הציפייה היתה שג'יי אר סמית' יעשה את זה, אבל הבחור המקועקע היה עסוק בלהתחפש לסוס טרויאני. דלי - 9 נקודות חשובות, 5 ריבאונדים גדולים ובעיקר הריבאונד והשמירה על קרי - סיפק הערב את ההגדרה המדויקת לאקס פקטור, ודפק הופעה נהדרת, כמו התאום שלו.

הקאבס השיגו את הניצחון הראשון שלהם בגמר, אי פעם, ולכך היו כמה תורמים. אבל אף אחד לא השפיע על הערב הזה כמו שדלי השפיע. הלילה באוקלנד, אפילו ההסעה תחכה.

93:95 דרמטי לקליבלנד, שאיזנה ל-1:1 בסדרה

בלאט התרגש: "אין לנו שום דבר בראש חוץ מאליפות"

מי היה מאמין? אלבום למזכרת ממשחק 2 בגמר

נכון, הוא כמעט איבד את הכדור ההוא.
נכון, הוא החמיץ את הליי-אפ על הבאזר.
נכון, הוא קלע רק 1 מ-2 מהקו ונתן לגולדן סטייט סיכוי.

אבל די.

מה שלברון ג'יימס עושה בפלייאוף הזה, ובסדרה הזו - גובל בשיגעון. הסגל של קאבס 2007 היה נוראי, אבל הסגל הנוכחי של קליבלנד מדגדג אותו. בהחלט שכן. בלי לאב. בלי קיירי. בלי ורז'או. ואם כל כך מתעקשים להשוות את לברון למייקל, ביותר מדי רגעים זה נראה:

ואם תחת הרוסטר הזה; כשהוא מותש מעונה ארוכה, לברון מושך 50 דקות וסוגר שורה סטטיסטית של 39 נקודות (34 זריקות), 16 ריבאונדים ו-11 אסיסטים - טריפל דאבל שסתם את הפיות של מספר זעום של אנשים שפיהם עדיין לא נסתם - אז הוא עונה על כל הציפיות, ואז מעבר. המספר הכי מרשים בשורה של ג'יימס - 11 אסיסטים. 11 אסיסטים, ברוסטר כזה? איך?

בסיום הזמן החוקי ולאורך כל ההארכה, ג'יימס התמודד גם מול צוות שופטים שכנראה לא שם לב למה שקורה על הפרקט ועל הכתפיים של הקינג. אין איך לתאר את זה אחרת - איגודאלה והחבר'ה פשוט פוצצו אותו, חתכו אותו, קצצו אותו. והמשרוקית בהס.

כשהבאזר נשמע, והעשן התנדף, וקליבלנד ניצחה - לברון תפס את הכדור ודפק אותו על הפרקט, ואם נסתכל טוב נמצא שם חור גדול יותר ממה שהקארטונים מספייס ג'אם יכולים היו לעשות. כל העצבים, המתח, התשוקה והנחישות של שחקן הכדורסל הטוב בעולם התנזקו לתוך ספייק אחד. בנאום הניצחון שלו, 10 שניות לאחר מכן, ראינו אדם בלי אוויר ובלי דם. יש לו יומיים להתאושש. ברוסטר שאלרגי לסטטיסטיקה, לברון ממשיך וימשיך להעמיס את הטורים שלו. לרוב, זה נראה לא אנושי ומרגיש לא אנושי. נו, כמו ספייס ג'אם.

"האנשים בישראל קמו בשש בבוקר, ואני חייב לתת להם משהו לעשות. זה חייב להיות מרגש עבורם". כך הסביר מאמן קליבלנד את היעלמות הפרש 11 הנקודות שהיה לקבוצה שלו על פני גולדן סטייט. זה היה מלטדאון שכמעט גרם ליגון בלתי נשלט במדינת אוהיו, וזה היה הדבר היחיד שנזקף לרעת בלאט ב-53 דקות של כדורסל, הלילה הזה.

כי דיוויד בלאט היה אחראי על תצוגת כדורסל הרואית, לא פחות. מאמן רוקי בליגה הזו. בלי קיירי, בלי לאב. באולם בו גולדן סטייט הפסידה רק פעמיים ב-2015. עם ג'יי אר סמית', שהתחפש לסוס טרויאני והיה אחראי לכמה מהעבירות המטומטמות בתולדות הספורט. עם שבעה שחקנים וחצי ברוטציה. אחרי הארכה. זה היה אחד הניצחונות המרשימים אי פעם בסדרות גמר, וזה היה הניצחון הכי גדול בתולדות קליבלנד קאבלירס. וזה רשום על בלאט ועל הצוות המקצועי שלו. דלי קיבל את האקס פקטור, לברון את ה-MVP, אבל החשיבות של המאמן במשחק הזה היתה עצומה.

זה היה אמור להיות משחק של גולדן סטייט. זו אמורה להיות סדרה של גולדן סטייט. לפני כמה שעות, היחס בסוכנויות ההימורים לאליפות קליבלנדאית עמד על פי 6. למה? "כי קרי לא ייתן משחק חלש כמו משחק מספר 1", "כי הווריירס לא יקלעו רע כמו במשחק מספר 1". אבל הנה - הוא כן. הם כן. גולדן סטייט, הקבוצה הטובה ביותר ב-NBA, עם רוסטר של צלפים, פגעה רק ב-39.8% מהשדה. בבית. 8 מ-35 מעבר לקשת (קרי עם 2 מ-15). זה לא רק בגלל שהחבר'ה מקליפורניה מתרגשים. זה בגלל הגנת ברזל, שגורמת לסטף והחבר'ה לקחת זריקות קשות מאוד.

ללברון קשה לעבוד עם מה שיש שם. גם לבלאט קשה. ברבע השלישי קליבלנד פתחה פער כשעל הפרקט היו ג'ונס, מוזגוב, שאמפרט, ג'יי אר סמית' ודלבדובה. בלאט, ביורוליג, ראה חמישיות טובות יותר. ועם החמישייה הזו הוא אף פתח פער. את המשחק קליבלנד ניצחה על הגנה, ריבאונד ובעיקר האסל. ובהחדרת שלוש התכונות הללו, בלאט ממש לא רוקי.

גולדן סטייט עדיין פייבוריטית לנצח בסדרה הזו, וכן, זו תמיד תהיה הקבוצה של לברון ואי אפשר שלא לשים לב לריחוק בין הכוכב למאמנו. ועדיין, המניה של קואץ' בלאט זינקה פלאים הבוקר, בוקר הניצחון הגדול ביותר בקריירה שלו.

במשחק מספר 1 הוא פצע את אירווינג, ובמשחק 2 תרומתו היתה כמעט באותה רמה. 34 נקודות, 20 במחצית הראשונה, השחקן היחיד בגולדן סטייט שהגיע לעבוד הלילה. גם האחוזים שלו היו רעים, אבל בהתחשב בערב הנורא של חבריו הם נגעו בשלמות. ועדיין, גם הוא לא יכול היה להושיע.

כנראה שטריסטן תומפסון הוא ההוכחה הסופית לכך שלא צריך להסתמך יותר מדי על נתוני +/-. כשתומפסון על הפרקט, הקאבס היו בפיגור מצטבר של 21 נקודות. אבל כשתומפסון על הפרקט, הוא גם קטף 14 ריבאונדים, והיה אחראי - ביחד עם טימופיי מוזגוב הנהדר (17 ו-11) - על שלל דפלקשנס ועבירות בלי כדור של החבר'ה מגולדן סטייט. נראה היה שכל כדור חשוב נחת ביידים של תומפסון, וכל כדור שתומפסון לא הצליח לתפוס, אף אחד לא הצליח לתפוס. המפתח הסטטיסטי העיקרי לניצחון של הקאבס הוא השליטה בקרשים, ולטריסטן יש אחוזים נכבדים בטור זה.

במהלך פסק זמן ברבע השלישי, הגיע הברנש הזה, בחור מסן חוזה, וקיבל צ'אנס לזרוק מהחצי. סל שווה BMW. לפני שנספר לכם אם קלע או לא, להלן האחוזים מחוץ לקשת, הלילה, של שתי הקבוצות יחדיו: 27%. 27%!

אממה, הבחור מסן חוזה דפק בוננזה מחצי מגרש. סע לשלום.

ג'יי אר סמית' חיבל במשחק של קליבלנד.

מאריס ספייטס הוא הגיבור הטרגי של הערב, עם החמצת דאנק על הבאזר של הרבע השלישי - דאנק שהיה בסופו של דבר ההבדל בין 1:1 ל-0:2 ו(כנראה גם) גביע.

אבל אין ספק שהשחקן המאכזב ביותר של משחק מספר 2 הוא ה-MVP של הליגה. 5 מ-23 מהשדה, 2 מ-15 מה-3 (שיא החטאות מחוץ לקשת במשחקי גמר), 6 איבודים והחמצת הזריקה המכרעת. קרי לא נראה טוב בשום שלב של הערב, להוציא את הליי-אפ היפה שכפה הארכה. הוא הכריח את עצמו לזרוק לתוך הגוף של דלבדובה, והאמת, לאורך רוב דקות הערב נראה כאחד שלא מסוגל להתמודד עם האוסטרלי - שלא נבחר בדראפט כלל.

אפילו השלשות מהפינה - אספקט אוטומטי בדרך כלל עבור סטף - עפו החוצה. "זריקות שאני בדרך כלל לוקח, ברגע שהן יצאו לי מהיד ידעתי שהן בחוץ. לא מצאתי את הקצב שלי", אמר, ומאמנו סטיב קר ריכך: "זה קורה. ערב כזה יכול לקרות לכל אחד".

גם ללברון?

מחוץ לדירוג: סטיב קר, שלא הצליח למצוא תשובות אמיתיות להגנה של הקאבס; דריימונד גרין, שנכנס לעניינים מאוחר מדי; אנדרה איגודאלה, שהיה אלים וקשוח כמו במשחק 1, אבל הפעם זה לא עזר; אנדרו בוגוט, שסיפק מחצית ראשונה טובה אבל איבד יותר מדי כדורים בקרשים; האריסון בארנס, שכמעט לא הורגש; מו ספייטס, שלא ישכח את הדאנק המוחמץ בסוף הרבע השלישי; ג'יי אר סמית', שבשלבים מסוימים היה נראה שבלאט חייב להוציא אותו ולהכניס את ארד הררי; מייק מילר, שקיבל שש דקות משחק!; ג'יימס ג'ונס, שהכניס את קליבלנד לעניינים עם 8 נקודות חשובות - כולן מאסיסטים של לברון; השופטים, עם שלל שריקות לא הכי מוצדקות - לשני הצדדים, במיוחד מול ג'יימס; קרלוס סנטנה, על סולו נהדר של ההמנון האמריקאי.

orenjos@walla.co.il