1) ג'אנלואיג'י בופון זכה כמעט בכל דבר אפשרי. במונדיאל, בסרייה A, בסרייה B, בגביע האיטלקי, בגביע אופ"א, בתואר השחקן המצטיין של 67 הדקות הראשונות של גמר ליגת האלופות 2015. אליפות אירופה אין לו, לא במדי הנבחרת ושוב, גם לא במדי יובנטוס.
רק שני שחקנים, שניהם עם הספרה 1 על גב, הואילו בטובם לעצור אתמול ולפטפט עם העיתונאים הכמהים לכמה ציטוטים מאלופי אירופה ומהסגנים שלהם. מארק אנדרה טר שטגן, כנראה "השוער היחיד אי פעם לזכות בליגת האלופות מבלי לרשום אף משחק ליגה במדי קבוצתו", היה מחויך וסימפטי, דיבר באריכות והסתחבק עם כולם. בופון היה קורקטי, עצוב, ישיר וכן, מבין שהוא זה שצריך לעמוד מאחורי ההפסד הרביעי ברציפות של הגברת הזקנה בגמר ליגת האלופות.
זה כנראה לא הסוף עבור השוער בן ה-37, שנמצא ביכולת שיא (מתי הוא לא היה ביכולת שיא?). אם הוא לא יפתיע, הוא יוכל לחזור ולרוץ עם יובנטוס לזכייה גם בעונה הבאה. אבל אחרי סדרת ההצלות הבאמת לא הגיונית שלו, שהיו שוות ערך לשער של אלברו מוראטה, היה מאוד אכזרי ומייאש לראות שהשער ששבר את יובה הגיע דווקא אחרי הדיפה רעה נדירה שלו.
ברצלונה אלופת אירופה:
2) את זה שאף קבוצה לא הצליחה לזכות בק-טו-בק בצ'מפיונס כולם יודעים ולכו תחפשו את המשוגע שיהמר על הנפה של אנדרס אינייסטה בסן סירו ב-28 במאי 2016. אבל כאילו שהיינו צריכים עוד הוכחה לדומיננטיות הספרדית באירופה, הגיעה אתמול העברת שרביט פנים-מדינתית ראשונה מאז שנות ה-80, כאשר ליברפול, נוטינגהאם פורסט ואסטון וילה חלקו ביניהן שש זכיות אנגליות רצופות.
לא שלריאל מדריד חסרו סיבות להתפוצץ מהעונה הזאת, אבל הזכייה החמישית של ברצלונה בליגת האלופות בודואי כאבה במיוחד בבירת ספרד. שני מאמנים שצמחו בברצלונה, דבר שלא קרה כבר שנים במדריד, זכו בעונתם הראשונה בבוגרים בטרבל, דבר שלא קרה מעולם במדריד. ריאל אפילו לא הצליחה לשלב זכייה באליפות מקומית ובאליפות אירופה מאז 1958 וכשנזכרים, לבסוף, שהמאמן שהעז לזכות אתמול באובססיה של פלורנטינו פרס לבש פעם לבן, נוצר עוד קיטור שצריך לשחרר. בהצלחה עם זה, בניטס.
3) האם הקרב על כדור הזהב הוכרע? מצוין. זה לא שאנחנו רק בחודש יוני. אם עולם הכדורגל, כנראה עדיין תחת שלטון ספ בלאטר עד ינואר הקרוב, רוצה להמשיך בקרב הבלתי ניתן להכרעה בין ליאו מסי לכריסטיאנו רונאלדו, שיבושם לו. החל מאתמול, כדאי לשקול את הקונספט של קרב משולש אמיתי, תחרות פתוחה כמו פעם ואולי שווה לפתוח עם שלישיית MSN, שהשאירה הרחק מאחור את חברי ה-BBC והעמידה את הרף על 122 שערים לעונה. היכונו לבואה של שביעיית FOX NEWS.
מסי אולי לא כבש אתמול, אבל הוא היה אחראי להתעוררות של ברצלונה אחרי המחצית הראשונה הנרפית והפתיחה ההמומה של המחצית השנייה. הוא זה שבעט את הכדור שהצליח להכשיל את בופון והוא זה שסימן לקבוצה שלו שמעכשיו מפסיקים ללכת, עכשיו יש גביע אירופה להביא. הוא מוביל בנקודות במרוץ, אבל אם ניימאר ייקח את ברזיל לזכייה בקופה אמריקה, הוא יוכל לקבל את ההכרה שמגיעה לו. לצערו של לואיס סוארס, הוא ייעדר מהקופה, אבל גם להיות מועמד זה משהו בימינו.
4) כמעט אף אחד מהשחקנים לא ניצל את הזכות שנפלה בחלקו לדבר עם אנשי תקשורת שרוצים לדבר ולדבר על מה שכבר נבעט ובכל זאת, הנה ארבעה שחקנים שבלטו בהופעותיהם התכליתיות במעבר הצר שנקרא Mixed Zone, כנראה על שם הערבובים שהולכים בו מדי פעם:
איבן ראקיטיץ': אלוף הליגה האירופית היוצא ואלוף אירופה הנכנס פרגן שאלה וחצי לעיתונאים הקרואטים, אבל גולת הכותרת הייתה הפייט שנתן לסטף קרי. בתו, אלתאה, תיכף בת שנתיים, עשתה ריילי וגנבה את ההצגה הדי משמימה של אבא שלה.
תומאס ורמאלן: ייתכן שמלמל משהו בשפה שאיננה אנגלית. לא מופרך להעריך שאמר משהו בסגנון "אין לי מה להגיד, הוכחתי את עצמי השנה על המגרש".
דני אלבס: כאילו היה כוכב NBA בדרכו למשחק 2 בסדרת הגמר, יצא הברזילאי עם רמקול קולני שניגן שירים שמתלבשים נהדר עם תקרית השיער ההיא וההשלכות שלה. כולם צחקו, אבל זה כלום לעומת כמה שהוא יצחק כשברצלונה תתחנן בפניו שיסלח ושישכח ובעיקר, שיחתום.
ג'ורג'יו קייליני: הראשון משחקני יובנטוס שיצא מחדר ההלבשה ובדממה רועשת ביותר. ככה זה כשאתה עם אותם בגדים כל הערב. גיבורים טראגיים יש די והותר ביובנטוס, כולל ה-גיבור, פירלו, שלא חש צורך להסתיר רגשות וקנה, שוב, את אהדת העולם החופשי כולו. אבל בניגוד לאלו ששיחקו ויודעים שלא היו טובים מספיק מול ברצלונה, קייליני יצטרך לחשוב מה היה קורה אם לא היה נפצע באימון. אולי ראקיטיץ' לא היה כל כך חופשי בגול הראשון, אולי סוארס לא היה כל כך חופשי בגול השני, אולי ואולי.
5) זו הזכייה הרביעית של ברצלונה בליגת האלופות בעשור האחרון, החמישית בסך הכול. היא לא רק השתוותה לליברפול, שתגיע לצ'מפיונס בפעם הבאה מתישהו בעשור הבא ולבאיירן של ההוא שהביא לה פעם טרבל ועכשיו עף קבוע בחצי הגמר. היא השלימה עשור של דומיננטיות יבשתית שכמותו ראה הכדורגל האירופי רק פעמיים בעבר: ריאל מדריד של 11 השנים הראשונות למפעל זכתה בתואר שש פעמים, חמש מתוכן ברציפות וליברפול של שנות ה-80 הניפה את התואר ארבע פעמים תוך שמונה שנים, ומי יודע כמה עוד הייתה ממשיכה, אלמלא הגמר בהייזל והאסון שקדם לו.
אלה לא רק שתי הזכיות התקדימיות, כל אחת בדרכה, בתואר המשולש. לברצלונה יש גם, מאז שפרנק רייקארד תפס עליה פיקוד ב-2003/04, שבע אליפויות ועוד שלושה גביעים. היא לא קרובה לספירת המלאי של ריאל מדריד, וכנראה גם לא תתקרב אליה בימי חיינו. אבל עשורים כאלה הם הישג מרשים בפני עצמו, שמאפשר לזנוח רק לרגע את מה שקרה לפני שנולדנו.
6) 6,135 ימים לאחר הנגיעה הראשונה שלו בכדור כשחקן בוגרים בברצלונה, במשחק ליגה במאיורקה, ניגש אתמול חאבייר הרננדס קרוס, צ'אבי, לפעולה האחרונה שלו במדי הבלאוגראנה, על אדמת גרמניה. הוא קיבל את גביע האלופות מידיו של מישל פלאטיני, בעונה היחידה שלו כקפטן ראשי ובלי הרבה דאווינים נתן את האות לירי הקונפטי. פשוט, אלגנטי, כל כך צ'אבי מצדו.
שמונה זכיות באליפות, שלושה גביעים, שני גביעי סופרקאפ אירופי, שישה גביעי סופרקאפ מקומי, פעמיים זכייה בגביע העולם למועדונים ואתמול, גביע אירופה רביעי ואחרון. ארון התארים ננעל בצורה הכי מושלמת, היחידה שניתן היה להעלות על הדעת לשחקן שעד לפני עשר שנים היה שייך לא רק לעוד דור מבוזבז של כדורגלנים ספרדים, אלא גם לשנות בצורת כואבות של ברצלונה, שלמדה להכיר אז מקרוב את המקום השישי.
היה קשה אתמול להפריד את צ'אבי מהגביע עם האוזניים הגדולות, שהפך להיות זרוע ביצועית של המועמד הבכיר לאל סאאד הקטארית. הוא הסתובב אתו לכל מקום, מרגע ההנפה ועד דלא ידע. ככל הנראה ביקש להרגיש, בפעם האחרונה, גביעים מכסף. החל מעוד כמה חודשים, הוא עובר לכסף אחר לגמרי, ירוק הרבה יותר.
