זה אור הירח: ארנה סלמוסון, האיש שגרם לסערה ברומא

בכל תולדות הדרבי הרומאי, רק שחקן אחד הבקיע עבור שני הצדדים. לא רבים קיבלו הזדמנות לעשות זאת, והדבר מלמד על היריבות העזה בין המועדונים. כמה כוכבים עברו ממילאן לאינטר ולהיפך? אפשר לאבד את הספירה, והדבר נכון גם לגבי תחלופת השחקנים בין יובנטוס לטורינו. הדרבי של הבירה האיטלקית חריג מאוד בנוף, וארנה סלמוסון הוא הדמות חשובה במיוחד בתולדותיו. לא לחינם הותירה המכירה שלו מלאציו לרומא בקיץ 1958 צלקת בקרב אוהדי הנשרים שלא הגלידה לגמרי עד היום.

בשנות ה-50' התאהבה איטליה בכדורגלנים שבדים. ההצלחה המסחררת של השלישיה המיתולוגית במילאן – נילס לידהולם, גונאר גרן וגונאר נורדאל – גררה עניין רב מאוד מצד כל הקבוצות ששלחו סקאוטים לסקנדינביה על מנת לאתר כשרונות חדשים. אודינזה מצאה יהלום אמיתי. סלמוסון, הקיצוני השמאלי של יונשפינג, נאלץ להמתין זמן רב כדי להגשים את החלום ולהפוך לכדורגלן מקצועני. כמו חבריו הרבים בכדורגל השבדי, הוא למד מקצוע אזרחי ועבד בכיבוי אש במקביל לקריירה על המגרש. האיסור הזמני על החתמת שחקנים זרים באיטליה עיכב את הגעתו לאודינזה עד 1954, אבל בגיל 22 הוא עשה את המעבר.

האוהדים העריצו אותו מהרגע הראשון. סלמוסון הבלונדיני והחיוור זכה לכינוי "אור הירח", והוא זהר באגף השמאלי, עם הכדרורים הסוחפים שלו. חבריו לקבוצה הופתעו שהוא שתה רק חלב בחודשים הראשונים באיטליה, אך הבדלי המנטליות וביישנותו הטבעית לא הפריעו לכוכב החדש להתאקלם מיד בחדר ההלבשה. הוא היה צנוע, השקיע באימונים ובלט בטכניקה משובחת. "היתה לו ראיית משחק מצוינת. אמנם ארנה היה שחקן נמוך קומה, אבל ידע להסתדר עם כל יריב. תמיד רציתי למסור לו כי זה היה כמו להפקיד את הכדור בבנק", נזכר לימים הקשר צ'יראנו סנידרו. גם יריביו העריכו אותו מאוד. לידהולם, שאהב לשתף איתו פעולה בנבחרת אך נאבק נגדו בליגה האיטלקית, העיד: "לארנה כדרור מיוחד ובלתי צפוי, וגם בעיטה חזקה ומדויקת".

סלמוסון לא היה קיצוני שגרתי. בעידן בו נהגו השחקנים בתפקיד זה בעיקר לפרוץ ולהגביה, אהב השבדי לחתוך למרכז, ושלט היטב בכדור גם ברגלו הימנית. השפעתו על אודינזה היתה כבירה. ביחד עם החלוץ לורנצו בטיני, שהגיע מרומא והוכתר לסגן מלך שערי הליגה אחרי נורדאל, הוא הוביל את הזברות מהתחתית העמוקה הישר לקרב על הסקודטו. את עונת 1954/55 סיימה אודינזה במקום השני, וזהו שיא המועדון עד היום. השבדי כבש 14 שערים וסידר אינספור הזדמנויות הבקעה לחבריו, אם כי את הנתונים הסטטיסטיים בנושא לא נדע, כמובן, לעולם. ואולם, לקראת הקיץ התפוצצה פרשת הטיית משחקים שהתרחשה שנתיים קודם לכן, והמועדון הצפוני הורד באופן שרירותי לליגה השניה. הוא נאלץ למכור את כל כוכביו, ולאציו קפצה על המציאה כדי להחתים את סלמוסון תמורת 150 מיליון לירטות. גם בטיני הצטרף איתו לנשרים.

בצד התכלת של הבירה שררה באותם ימים אופוריה. הנשיא קונסטנטינו טסורולו פיזר כספים ללא הגבלה, בנה סגל איכותי וסלמוסון היה הכוכב הבולט. בשתי העונות הראשונות שלו בעיר הנצח סיימה לאציו במקום השלישי, בעוד השבדי מוצא את הרשת 22 פעמים. אלא שאז התבררו לפתע החובות המפלצתיים, טסורולו התפטר בקיץ 1957, ולאונרדו סיליאטו שירש אותו היה צריך להציל את המועדון מקריסה כלכלית ולשקם אותו.

הפתרון המידי היה למכור את שחקני המפתח, וסלמוסון היה הנכס היקר ביותר. אינטר הציעה 115 מיליון לירטות, לאציו הסכימה, והחוזה נחתם. היתה רק בעיה אחת – האוהדים סירבו בתוקף לקבל את רוע הגזרה. הם יצאו לרחובות ודרשו להשאיר את אור הירח בכל מחיר. בסופו של דבר, נכנע סיליאטו ללחץ העצום וביטל את העסקה. לו ידעו המפגינים מה עתיד לקרות בחלוף שנה, הם היו חוזרים הביתה ומאפשרים את מעבר השבדי צפונה למילאנו, כי עד קיץ 1958 החובות רק האמירו, הקבוצה התדרדרה לתחתית, ועצם קיומה של לאציו עמד בסכנה. בשלב זה היא היתה מוכנה לצעדים הנואשים ביותר, וסלמוסון היה חייב להימכר. "רק לא לרומא", דרשו חברי ההנהלה. לרוע מזלם, רומא דווקא החליטה לנצל את מצוקת היריבה העירונית עד תום.

ג'אלורוסי שמו על השולחן 135 מיליון לירטות, וזו היתה הצעה שלא ניתן לסרב לה. בפגישה סודית שנערכה במסעדה במרכז רומא, נחתמה העסקה שלא היתה אמורה לדלוף החוצה. היא דלפה, והתוצאה היתה קשה. העיר בערה, תרתי משמע, אלפים גרמו נזק כבד ברחובות וניסו להרוס את משרדי המועדון, חברי הנהלת לאציו הסתגרו בבתיהם וזכו לשמירה משטרתית הדוקה, ורובם אף הגישו את התפטרותם.

סלמוסון עצמו היה אז במולדתו, משתתף במונדיאל הביתי עם נבחרתו. בגלל הסגל המופלא של השבדים שהעפילו לגמר, הוא בקושי ראה דשא, ושיחק רק במשחק האחרון וחסר החשיבות בשלב הבתים נגד וויילס. במהלך הטורניר הוא הוטרד על ידי אוהדי לאציו שהרחיקו אפילו עד שבדיה כדי לשכנע אותו להישאר. אחרים התקשרו ושלחו מכתבים, והכוכב הביע את דעתו הנחרצת בנושא – הוא רצה להישאר בלאציו. אלא שאיש לא שאל אותו. לנשרים פשוט לא נותרה ברירה. אור הירח נדד לצד השני של העיר.

במהלך שלוש השנים בלאציו, כבש סלמוסון פעמיים בדרבי – בתיקו 2:2 במרץ 1957 ובניצחון הדרמטי 1:2 במרץ 1958. בנובמבר 1958, כאשר בירת איטליה טרם נרגעה מהמעבר הסנסציוני, הוא עלה לראשונה לכר הדשא בדרבי הגדול בחולצה האדומה. תשע דקות בלבד לקח לו כדי להכניע את חבריו לשעבר, ולהיכנס להיסטוריה כשחקן הראשון – והיחיד עד היום – שמבקיע לשני הכיוונים. כאשר ראה את הכדור ברשת, הסתובב השבדי והלך בשקט למרכז המגרש, מבלי להביע רגש כלשהו. לפי העדויות, היה זה תקדים של ממש, הפעם הראשונה בה סירב השחקן בהפגנתיות לחגוג את השער שהבקיע. אוהדי שתי הקבוצות העריכו את הצעד הזה. בעוד ביציע הדרומי של רומא הריעו כולם על עצם הכיבוש, עמדו האולטראס של לאציו ביציע הצפוני ומחאו כפיים לאהוב ליבם. הם ידעו שהוא לא בגד בהם מרצונו, וכיבדו אותו אפילו יותר כאשר ראו כיצד הוא מכבד אותם.

רומא ניצחה 1:3, וידה היתה על העליונה ברובם המוחלט של משחקי הדרבי בשלוש השנים בהן שיחק סלמוסון בשורותיה. השבדי הצטרף לסגל מבטיח, שכלל בין היתר את הקיצוני האורוגוואי אלסידס גיג'ה, כוכש שער הניצחון המפורסם ב"גמר" המונדיאל ב-1950. סלמוסון הבקיע 16 שערים בעונתו הראשונה, אך התקוות להיאבק על סקודטו לא התממשו, וכך גם בעונת 1959/60 כאשר הוא הרשית 13 פעמים, אך רומא הסתפקה במקום התשיעי. בסופו של דבר, כושרו של אור הירח ירד. ב-1961 הוא הניף את גביע ערי הירידים, קודמו של גביע אופ"א, אך לא שותף בצמד משחקי הגמר מול ברמינגהאם, וחזר באותו קיץ לאודינזה, שקיבלה את הבן הגולה בזרועות פתוחות. "היריבות בין רומא ללאציו שיגעה אותי לגמרי", הוא אמר עם עזיבתו.

סלמוסון לא מנע את ירידת הזברות לליגה השניה ב-1962, ופציעות הרסו את שארית הקריירה שלו, אבל הוא נותר אגדה עבור האוהדים באודינה. כאשר הם בחרו את 11 הגדולים של המועדון בכל הזמנים, נכנס השבדי בגאווה לרשימה באגף השמאלי, לצד זיקו.

וכך הוא נותר אחד הגיבורים החשובים בתולדות שלושה מועדונים. אודינזה שיחקה עם סרטים שחורים אחרי מותו של סלמוסון בפברואר 2002, והידיעה על כך הכניסה לאבל גם את אוהדי לאציו ורומא. הוא אחד האנשים הבודדים בהיסטוריה שזכור לטובה גם בצד האדום-צהוב וגם בצד התכלת-לבן של עיר הנצח, ויש לו גם מקום מיוחד בהיסטוריה. אולי היה נחמד לכתוב כאן שיש כמה שעדיין מנסים לשחזר את ההישג הייחודי שלו, אבל זה פשוט לא נכון. מעטים השחקנים שלובשים את מדי שתי הקבוצות האלה, ויכול מאוד להיות שסלמוסון יהיה הכובש היחיד לשני הכיוונים בדרבי לנצח נצחים.