פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אולסטאר של סירחון: הקבוצה שהכי מגיע לה לרדת מול המועדון שהפסיק להיות גדול

        ערימת גללים מחוץ לאצטדיון הי"א סימנה את הקרב בין מ.ס. אשדוד והפועל פתח תקוה – הקבוצה שהכי מגיע לה לרדת מול המועדון שכבר מזמן הפסיק להיות גדול. אורן יוסיפוביץ על מצעד של מדוכאים, כל הדרך לליגה הלאומית

        אולסטאר של סירחון: הקבוצה שהכי מגיע לה לרדת מול המועדון שהפסיק להיות גדול

        ועדת ביקורת

        דברים שרואים בסטטיסטיקה:

        מחזור לפני אחרון, 2013/14 - אשדוד חוטפת חמישייה ביתית ממכבי פתח תקוה.
        מחזור לפני אחרון, 2014/15 - אשדוד חוטפת רביעייה ביתית מהפועל פתח תקוה.

        קהל מ.ס. אשדוד: הפרומו למשיכת הקהל לא עזר. כמה מאות שקטים באדום לעומת כמה עשרות אוהדי עירוני רועשים; ואם היציע האמיתי היה דרוך כמו ביציע הכבוד (יותר מדי כבוד לא היה שם) אז אולי היה למועדון הזה סיכוי. ציון: 3

        הפועל פתח תקוה: הדבר היחיד שדפק במועדון העונה היה הקהל. וכשלמשחק כזה מגיעים כמה עשרות (בקושי), זה אומר הכול. ציון: 4


        לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        מחצית שנייה נהדרת ו-2:4 בי"א: הפועל פתח תקוה ניצחה את אשדוד, שתי הקבוצות צפויות לרדת


        בטטת הכורסה על עוד שבת קריטית בתחתית


        קורצקי מאשים


        ניר קלינגר עדיין מאמין

        הבורסה

        עולה: עומרי אלטמן. היתה בעיה של מספרים לאורך כל העונה, ולפחות בסוף זה עוד יתיישר. שלושה בישולים ומשחק טוב מאוד.

        יורד: אופיר מרציאנו. 50 שערי ליגה הוא ספג – 4 אתמול – וכמה עצוב שאלה הנתונים של שוער הנבחרת הבכיר של ישראל.

        ציוץ המשחק:

        תמונת המשחק: אפילו הקורה לא מנחמת

        שוער מ.ס אשדוד, אופיר מרציאנו (ברני ארדוב)
        מרציאנו (צילום: ברני ארדוב)

        מעשה שהיה, כך היה

        צחנה אדירה הכילה את הנחיריים מהרגע שנכנסת לרחוב ההסתדרות, בו שוכן אצטדיון הי"א. שלושה ילדים, רכובים על אופניים, לא נשארו אדישים.

        ג'יפ ובתוכו ג'קי בן זקן גלגל עצמו לעבר המתחם, בדיוק ברגע שבו אחד הילדים הבחין בבעיה.

        "איכס, חרא של סוסים", הצביע הזאטוט על גוש גללים מפואר ששכן בדיוק בשער הכניסה.

        והילד השני מצא את המקור לבעיה. "כי יש פה סוסים", הסביר לחבריו והצביע על שלושה סוסי משטרה שלכאורה אחראים על הגוש הענק והמצחין.

        כי ככה זה בחיים. כשמשהו לא מריח טוב, תמיד תהיה סיבה. והגללים תמיד יהיו קרובים לסירחון. והדג תמיד יסריח מהראש – גם אם מדובר בדולפין.

        שחקן מ.ס אשדוד, ישראל ראש (ברני ארדוב)
        שחקני אשדוד מבינים שהמצב קשה (צילום: ברני ארדוב)

        הסירחון שנקרא מ.ס. אשדוד התחיל להריח מצחנה של ממש לפני שנה ושבוע. מכבי פתח תקוה הגיעה לי"א למשחק קריטי, ואשדוד התבזתה עם חמישייה ביתית ברשת – מול מלאבסית שכבשה בערך שער למשחק עד אותו ערב. מכבי פתח תקוה בסוף נשארה, על חשבון בני יהודה, ואשדוד הכתימה את מאבק ההישרדות ההוא. באופן אירוני הבוס בן זקן דרש השבוע הוגנות וספורטיביות, כשראה את מכבי נתניה שובתת. מצחיק שבמחזור הלפני אחרון של העונה שעברה הקבוצה שלו שבתה והוא היה בשקט.

        זה המשיך עם עוד עונה לא תחרותית, כרגיל. מועדון שלעולם לא זכה בתואר, ולכו תדעו מתי ואם יזכה. וזה מועדון שלא מצליח לרתום עיר וקהילה, ושמצליח לגרום למחנאות גם בקרב 200 האוהדים שעוד איכשהו אכפת להם. וזה מועדון שלא משלם בזמן – כך לפי פיפ"א וקאדונה יונייטד – לפני שהארגון העולמי חנן את הקבוצה מעיר הנמל. מתקן רע, עיר רדומה, בעלים לא פופולרי, מוסר תשלומים בעייתי, חוסר תחרותיות משווע לאורך שנים.

        ואז גם מגיעים לכדורגל, ושם זה כבר נהיה ממש מסריח.

        מאז המפגש האחרון מול הפועל פתח תקוה, ב-17 בינואר, אשדוד לא טעמה ניצחון. 14 משחקים ברציפות, במהלכם הידרדרה מהמקום החמישי למקום ה-13, וסייעה להפועל עכו להפוך מינוס 11 לפלוס 4, אולי, מחר. אפילו שש הנקודות שפיפ"א החזירה היו אמורות לתת בוסט, ונתנו גורנישט. ואשדוד עשתה את כל זה, לרוב, עם כדורגל חסר השראה, חסר אחריות וחסר מחץ. מלך השערים של הקבוצה הוא דויד סולארי – שכבר יותר משלושה חודשים משחק כדורגל עבור מכבי פתח תקוה.

        אשדוד עדיין לא ירדה, אבל במכלול העובדות קשה להיזכר ביורדת ראויה ממנה. בסגל יש לא מעט צעירים טובים ומוכשרים – בדקה ה-60 אור אינברום עצר באופן מושלם בקבוק חצי ליטר עם הסטופקס – אבל שוב, חוסר התחרותיות והדרייב נראה למרחקים. השוער לא טוב, ההגנה לא בולמת, ההתקפה לא כובשת (ודווקא מי שכן, ניב זריהן, הוא בכלל בן של עירוני, רחמנא לצלן).

        וכן, גם המאמן לא מצליח. ניר קלינגר נראה מיואש, אבל ניסה לשדר אופטימיות של 'הכול יכול לקרות'. הוא חושב שהפועל עכו ו/או הפועל חיפה יכולות למעוד, אבל קשה להבין מאיפה הביטחון שהקבוצה שלו יכולה לעשות משהו בבלומפילד מול הפועל תל אביב – קבוצה שלהזכירכם ניצחה את קלינגר עם 10 שחקנים ועם פלאח בשער. המאמן הבטיח שינסה הכול, אבל בדרך כלל מה שלא עובד ב-14 משחקים, לא עובד גם ב-15. הוא הבטיח שאת התשובות הקשות לשאלות הקשות יספק רק כשהעסק יהיה גמור וחתום, אבל העונה הזו, מבחינתו, מלאה בתולעים. הוא לא הצליח למצוא שום פתרון לצניחה החופשית. הריקבון, כמובן, לא רק באשמתו. אבל הוא היה חייב לספק את הפתרונות. לא משנה כמה בן זקן הג'קי, וכמה עירוני הקהל, בליגה כזו אסור לרדת. אתמול, כשענה על שאלות העיתונאים, לא הצליח אפילו להסתכל לאנשים בעיניים. אין ספק – אם וכאשר אשדוד תנשור, יהיה מעניין לשמוע את הסיבות שלו לפיאסקו.

        ניב זריהן שחקן מ.ס. אשדוד חוגג (מימין) (ברני ארדוב)
        זריהן, כשעוד היה שמח (צילום: ברני ארדוב)

        כמות הדברים הבעייתיים שאמר מנחם קורצקי ב-2014/15 חורגת מגבולות 19 הדקות של הקלטת הלוהטת. אמש, למשל, ואפשר לקבל נסיבות מקלות כ'רגשנות יתר', קורצקי אמר עם עיניים מזוגגות:

        1. "ירדנו ליגה. אם היינו נמצאים בליגה האנגלית, הייתי מאמין, אבל אנחנו בליגה הישראלית. לא יכול להיות דבר כזה, לא יהיה נס".

        וגם:

        2. "בטוח שאנשים מבינים שאני לא האשם העיקרי אבל יש לי חלק".

        וגם:

        3. "סיבה אחת? יש סיבה אחת עיקרית שהפריעה לנו לאורך כל העונה ואני חושב שהיא חרצה את הגורל שלנו. אתם מספיק חכמים כדי לדעת מהי".

        משפט 1 בעייתי כי הוא מאשים ומכליל. אם הפועל פתח תקוה לא היתה הקבוצה הראשונה ב-20 השנים האחרונות שנותנת להפועל חיפה להפוך פיגור 2:0 לניצחון, דיינו. או אם למשל לא היתה מפסידה בבית להפועל עכו. ובכלל – כל עוד יש סיכוי, על מאמן לשדר לשחקניו שיש סיכוי.

        משפט 2 בעייתי כי מאמן לא צריך להגיד דברים כאלה. הוא הבוס המקצועי, הוא צריך לקחת עליו את האשמה, גם אם היא לא רק שלו. אף בר דעת לא חושב שהאשמה רק של קורצקי. אין טעם לפרנויות מיותרות.

        משפט 3 בעייתי כי הוא מאשים גורם במועדון שלו, מבלי לעמוד מאחורי הדברים. שחקנים בהפועל פתח תקוה אמרו אתמול שהמאמן התכוון לקאלה דרשלר. השוער הוותיק אכן ספג יותר מדי שערים מגוחכים העונה, אבל בזיגזג השוערים גם, ואולי בעיקר המאמן אשם. הוצאת את קאלה? תדבוק במה שיש לך. קורצקי, כך אמרו בהפועל פתח תקוה אתמול, הרג שני שוערים במכה אחת.

        שחקני הפועל פתח תקוה חוגגים עם מייקל טוקורה (במרכז) (ברני ארדוב)
        שמחה מוקדמת של טוקורה והחבר'ה (צילום: ברני ארדוב)

        ועדיין, מכל המשפטים הבעייתיים שסגרו עונה שקורצקי ירצה לשכוח, היה משפט עוד יותר בעייתי.

        "הפועל פתח תקוה זה מועדון גדול, מועדון חזק", אמר המאמן, שבזמן שהתראיין בחוריו התקלחו כשני מטר מאחורינו, ומחלונות המלתחות נידף ריח שמפו משכר ומשקר. "צריך להאמין תמיד שלמועדון הזה מגיע להיות בליגת העל", הוסיף.

        וזו הטעות.

        להפועל פתח תקוה יש קהל גדול. להפועל פתח תקוה יש מסורת גדולה. אבל הפועל פתח תקוה זה לא מועדון גדול. זה היה מועדון עצום בשנות ה-50' וה-60', וזה היה מועדון גדול בערך בין 1988 ל-1992, אבל ב-2015 זה ממש לא מועדון גדול. זה מועדון קטן. מועדון מפורק. מועדון שלמרות קהל גדול ומסורת גדולה, לא מצליח לשרוד באחד ממאבקי התחתית הכי חלשים בתולדות הליגה. הפועל פתח תקוה לא יכולה להסתמך על מסורת. האליפות האחרונה היתה לפני 52 שנה, אלוהים שישמור. מ-1963 ועד היום, להוציא גביע בניינטיז ושלל כמעטים, הארון ריק מכתרים ומלא בשלדים.

        בוס רע אחר בוס רע, סגל כושל אחר סגל כושל, פיאסקו אחר פיאסקו, ירידה אחר ירידה אחר ירידה. אם לא יקרה נס, זו תהיה ירידה שלישית של המלאבסים בתשע שנים. וכל הנשירות היו לתפארה. מהמקום האחרון, עם אחוזי הצלחה של קוטג'.

        כי קהל ומסורת לא מחפים על ריק ניהולי ומקצועי. העבר לא דואג שהעתיד יהיה בסדר. סטלמך הגדול לא יכבוש יותר, והמוזיאון הנפלא של קלדרון לא ינצח את הפועל חיפה. נוטינגהאם פורסט זכתה בגביע אירופה לאלופות. מועדון גדול? בטח - פעם; כיום בתחתית הצ'מפיונשיפ. גם לידס. גם פרנקפורט. גם ריימס. גם הפועל פתח תקוה.

        ואם זה אכן ייגמר בעוד ירידה דואבת, אי אפשר להגיד שהסימנים לא היו על הקיר. בעלים שהעסק נכפה עליו, מאמן זול מדי וצעיר מדי, סגל מושאל מדי ומידה קטנה מדי של אכפתיות. די היה לראות את מצעד ההולכים מחדר ההלבשה אל היציאה אמש. יותר מדי חיוכים היו שם, יותר מדי שחקנים שידעו שהמועדון בדרך למטה, אבל שהם בדרך החוצה.

        אבא ובן אוהדי הפועל פתח תקוה (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        לירוי צעירי, שדפק את הפגיון הרביעי בבטן האשדודית, הסתובב באזור חדרי ההלבשה וכבר לא ידע איזה פנים ללבוש. שמחת הכיבוש התחלפה מיד בהבנה שהגול כנראה לא עזר. ואז פתח את הסלולרי וראה עשרות הודעות שמחה מאוהדי בני יהודה.

        תודה שנקמת את נקמתנו, היה המסר. החבר'ה הזהובים שמחו שצעירי (כנראה) הוריד ליגה את הקבוצה שהורידה את הקבוצה שלהם בדיוק לפני שנה. שלשום בני יהודה חזרה. אתמול (אולי) אשדוד ירדה. לפעמים מעגלים נסגרים מושלם מדי. על הסנטימטר.

        הי"א התרוקן, גם הג'יפ כבר לא בחניה. גם הסוסים לא, אבל אותה ערימת גללים מצחינה היתה גם היתה. והריח אותו דרעק, וגם ניחוחות השמפו המשכר לא העלימו את הסירחון. מי יודע – אולי עונה בלאומית תעשה כן.

        orenjos@walla.co.il