הניצחון של שיקגו בקליבלנד במשחק הפתיחה היה דומה לניצחון החוץ הנוסף הלילה, זה של הקליפרס ביוסטון, בכך שהקבוצות שהגיעו חמות, לאחר המשחק הטוב ביותר שלהן העונה, המשיכו במומנטום. בנוסף לשאר הצרות של שני משחקי הפתיחה, דיוויד בלאט דיבר בצדק על החשש מחלודה לאחר יותר משבוע מנוחה, אך בדקות הפתיחה בלט עוד יותר הקצב המצוין איתו שיקגו הגיעה למשחק לאחר הניצחון הענק במילווקי שאחריו היא קיבלה זמן מנוחה אידיאלי.
לפתיחה החזקה של שיקגו, שבעצם הכריעה את המשחק כי היא הכריחה את קליבלנד לרדוף כל הזמן וזה תמיד קשה, תרמה גם ההחלטה של בלאט לגבי החמישייה שלו. התפנו שני מקומות בחמישייה, ובעוד שהיה ברור שאימאן שאמפרט יפתח, לא היה שום רמז לגבי השחקן השני. ניתן לומר שהיו לבלאט חמש אופציות ריאליות, מהרכז מתיו דלבדובה עד לסנטר טריסטן תומפסון. לא בגלל שהיו לו כל כך הרבה אופציות טובות, אלא בגלל שלא הייתה לו אף אופציה טובה באמת. בלאט בחר להמר על מייק מילר הוותיק, וההימור הזה נכשל מהר מאוד.
בלאט: "מאמין שיש תקווה", לברון: "צריך תכנית טובה יותר למשחק 2"
הקליפרס ניצחו ביוסטון ועלו ל-0:1, טריפל דאבל מרשים לבלייק גריפין
בקליפרס מהללים את גריפין: "עכשיו העולם מבין עד כמה הוא טוב"
מילר דאג להזכיר מיד למה הוא ישב בקצה הספסל בחצי השני של העונה ולמה גם אריק ספולסטרה במיאמי התייאש ממנו כל פעם מחדש, גם כשהוא היה בכושר טוב יותר מהיום. הסיבה היא שמילר הוא שחקן הגנה נוראי בכל מובן אפשרי. הוא מקבל החלטות לא נכונות, הוא הורס רוטציות, הוא תמיד מאחר בשנייה ביציאה לקלע.
במהלך הראשון של המשחק מילר הגיע לעזרה מוגזמת והשאיר את מייק דנליבי חופשי לחלוטין לשלשה. כמה דקות לאחר מכן הוא לא סגר לריבאונד ודנליבי היה חופשי לגמרי לריבאונד התקפה וליי-אפ. בהתקפה הבאה, שיקגו יצאה מהר להתקפה ומילר מצא את עצמו במיס-מאץ' על פאו גאסול. ההתקפה של שיקגו התעכבה והיה לו מספיק זמן להתחלף עם טימופיי מוזגוב ששמר על ג'ואקים נואה שלא מסוגל לעשות סל, אבל מילר פספס את ההזדמנות לחילוף (נדמה לי שמוזגוב אפילו סימן לו לבוא), גאסול תפס עליו עמדה וקלע סל קל. כמה דקות לאחר מכן מילר לא שם לב לתנועה של ג'ימי באטלר, חסם את שאמפרט ששמר על באטלר, החליט משום מה להמשיך עם באטלר והשאיר את דנליבי לשלשה פנויה נוספת. אלה ארבע התרחשויות רחוקות מהכדור ובגלל זה קל לפספס אותן, אבל מדובר בפעולות ששחקני רוטציה בפלייאוף מבצעים באופן אוטומטי וברגע ששחקן אחד נכשל בהן כל ההגנה מתפרקת.
לבלאט היה שבוע לבחון את שחקני המשנה שלו ולהחליט עם מי לפתוח. למה הוא בחר דווקא במילר? אולי הוא רצה את השחקן שהכי דומה לג'יי אר סמית' כדי לשמור על המבנה שהוא מתכנן לקראת החזרה של ג'יי אר, אולי הוא ראה שמילר נמצא בכושר הקליעה הטוב ביותר. אני מקווה שהניסוי הזה נגמר אחרי הפתיחה האיומה. כל אופציה אחרת תהיה יותר טובה, ולפי הרבע האחרון נראה שבלאט נוטה לכיוון של דלבדובה, שגם לא עושה טעויות כאלה בהגנה וגם מספק אלמנט שמאוד היה חסר בהתקפה של קליבלנד עוד שחקן שמסוגל לכדרר ולמסור. בין הדברים שחסרים לקליבלנד בלי לאב, לא דיברו מספיק על כך שלאב הוא גם המוסר השני הכי טוב בקליבלנד אחרי לברון. יכולת מסירה או כדרור לא נמצאות ברפרטואר של מוזגוב, תומפסון, ג'יימס ג'ונס ובמצבם הנוכחי גם לא מריון ומילר, כל זמן ששניים או יותר מהם נמצאים על הפרקט ביחד יהיה קשה מאוד להתקפה של הקאבס להגיב למה שההגנה נותנת.
הקרב בין ההרכב הנמוך של קליבלנד להרכב הגבוה של שיקגו התפתח באופן די צפוי. לברון שמר על נואה ולאחר מכן על טאג' גיבסון, שניהם לא ממש היוו פקטור בהתקפה אבל מאוד יכול להיות ששאבו מקינג ג'יימס כוחות שאחר כך היו חסרים לו ברבע האחרון. היכולת של ג'ונס להסתדר עם נואה בדקות בהן שיחק עשויה לשכנע את בלאט לפתוח איתו ולהרחיק את לברון מקרבות הפנים לדקות ארוכות יותר, אבל כדי שמומחה השלשות יוכל לקבל דקות משמעותיות הוא יהיה חייב לחזור לקלוע שלשות, כרגע הוא עומד על 2 מ-13 בפלייאוף.
טום תיבודו, מצידו, שלח את נואה או גיבסון לשמור על שאמפרט. ההחלטה העקרונית שהוא קיבל היא לא לפחד משאמפרט, שחקן שאוהב בעיקר זריקות מחצי מרחק שהוא לוקח מכדרור ופחות טוב כספוט אפ שוטר וכחודר שמגיע לטבעת. אחד הדברים המעודדים שקליבלנד יכולה לקחת מהמשחק הזה הוא ששאמפרט נענה לאתגר והחליט להעביר מסר שממנו אי אפשר פשוט להתעלם. הוא קלע ארבע מהשלשות הפנויות שהיו לו וחרג ממנהגו כדי ללכת באגרסיביות לטבעת תוך ניצול איטיות התגובה של שחקן הפנים ששומר עליו ומגיע בתנופה מהעזרה הרחוקה שלו. אם הוא ימשיך ככה, תיבודו ייאלץ לשנות גישה.
אל מול לברון וקיירי, תיבודו העמיד את יער הידיים המפורסם שלו בצבע. ההגנה הצטופפה בעיקר ליד הטבעת והקשתה מאוד גם על חדירות וגם על הורדה לאחד הגבוהים. היכולת של שחקני המשנה של קליבלנד לקלוע שלשות חופשיות תהיה קריטית מול הגנה כזאת, במשחק הראשון הם לא עשו את זה. ולא רק הם, גם לברון לא יוכל להרשות לעצמו ימי קליעה רעים נוספים כמו הלילה. ג'ימי באטלר ששומר עליו עובר מתחת לחסימות ומאפשר לו לזרוק, הוא יהיה חייב להתחיל להעניש כבר במשחק הבא, משחק שקליבלנד די חייבת לנצח.
בהגנה, בלאט ניסה בערך כל פתרון אפשרי לפיק נ' פופ של רוז וגאסול שהיה קטלני ברבע השלישי. מוזגוב התקשה מאוד להתמקם מול חדירה של רוז ולחזור מספיק מהר אל גאסול, טריסטן תומפסון הצליח הרבה יותר גם ביציאה אגרסיבית אל רוז וחזרה מיידית אל גאסול וגם בחילופים אוטומטיים. רוז הוא הרבה דברים, אבל הוא לא מנהל משחק גדול שיודע לזהות מיס מאץ' של שחקן אחר ולפעול מהר כדי לנצל אותו, חילופים אוטומטיים עשויים להיות יעילים מולו, בעיקר אם טריסטן ימשיך להוכיח שהוא מסוגל להסתדר איתו כשהוא נשאר עליו.
בלאט יקווה שהמנוחה הארוכה שקליבלנד הרוויחה תיתן את אותותיה בהתאוששות מהירה יותר של הגוף של השחקנים שלו לקראת המשחק-שניים הבאים. הסדרה נכנסת לרצף של חמישה משחקים עם מנוחה של יום אחד, ומדובר בסדרה שתושפע מנתונים מהסוג הזה יותר מכל אחת אחרת. בעוד שאין ספק שהמעמסה הפיזית על לברון וקיירי כבדה, עד כה השחקן שהושפע מזמני מנוחה יותר מכל אחד אחר בפלייאוף הזה הוא דרק רוז. בשלושת המשחקים מול מילווקי אליהם שיקגו הגיעה לאחר יום מנוחה אחד רוז היה חלש מאוד ואיתו ההתקפה של הבולס. מיותר לציין שתיבודו לא יוכל להרשות לעצמו עכשיו חמישה ימים חלשים של רוז ברצף.
