הסיבוב השני בפלייאוף ה-NBA יצא לדרך אמש (ראשון) עם שני משחקים. בראשון הפתיעה וושינגטון את אטלנטה כשניצחה 96:102 וגנבה את יתרון ביתיות.
אטלנטה - וושינגטון 102:96 (הוויזארדס עלו ל-0:1)
* דמארי קרול הפך לשחקן ההוקס הראשון מאז דומיניק ווילקינס ב-1989 שקולע לפחות 20 נקודות בחמישה משחקים פלייאוף רצופים.
* ברבע האחרון היו לו 0.
* ההוקס הפסידו בפעם הראשונה העונה כשהם נכנסים ביתרון לרבע האחרון. עד אמש הם עמדו על מאזן 0:29 בעונה הסדירה ו-0:3 בפלייאוף.
* אחרי מחצית ראשונה מצוינת מבחינה ההתקפית, נעצרו ההוקס וקלעו ב-38 אחוז מהשדה בלבד (37 מ-98) במחצית השנייה.
* להוקס היו יותר נקודות ברבע הראשון (37) מבחצית השנייה (35).
* שימו לב לאחוזים ברבע האחרון: 5 מ-28 מהשדה, כולל 1 מ-10 ל-3.
* הוויזארדס הפכו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמנצחת ארבעה משחקי 1 ברציפות בחוץ.
* בכלל, בשנתיים האחרונות מאזן החוץ של וושינגטון בפלייאוף עומד על 1:8.
החדשות הרעות מבחינת הוויזארדס: צמד הכוכבים ג'ון וול ובראדלי ביל נפצעו בשני רגעים שונים במשחק. וול החליק ובלם את נפילתו על הפרקט עם פרק כף היד, נלקח לחדר ההלבשה אך מיהר לחזור. "אני אהיה בסדר", אמר הרכז המצוין שחילק 13 אסיסטים. "אם זה לא שבור, אשחק ויהיה מה. אני לוחם, וגם בראדלי. שנינו נשחק במשחק השני".
ביל, שסיים כקלע המוביל עם 28, נחת על הרגל של אל הורפורד ועיקם את קרסולו הימני, פונה לחדר ההלבשה 8 דקות לסיום, חזר לכמה רגעים אך נשלח לספסל. "זו כנראה הפעם הגרועה ביותר שסובבתי את הקרסול", אמר השוטינג גארד. "כשראיתי שאני מסוגל קצת ללכת לספסל, ידעתי שאוכל לחזור. אני לא יכול לאכזב את הקבוצה שלי. אפילו אם אני לא מהווה איום, עדיין אפשר להשתמש בי. אתה חייב שיהיה לך את הלב, הרצון והאופי, ולעשות כל מה שצריך כדי לנצח".
על המשחק עצמו אמר ביל: "בשנה שעברה פשוט שמחנו להיות בפלייאוף ולא היו לנו מטרות גדולות מעבר לסיבוב הראשון. השנה אנחנו מצפים מעצמנו ליותר, מצפים לעבור את הסיבוב השני".
מנגד, המאמן המפסיד מייק בודנהולצר סיכם: "הם עשו יותר מהלכים מאיתנו במחצית השנייה . בהגנה היו לנו כמה נפילות מתח שאפשר להם לחזור ולעלות ליתרון. בהתקפה אני חושב שאנחנו צריכים להיות יותר אגרסיביים, להגיע יותר לצבע, לתקוף יותר ולהניע את הכדור. נשיג מצבי זריקה טובים יותר אם נהיה יותר אגרסיביים בחדירות לסל".
אל הורפורד הוסיף: "הקצב שלנו היה טוב במחצית הראשונה. אולי בשנייה היינו עייפים או משהו כזה. היו לי כמה זריקות שפשוט יצאו, לא האמנתי, אלה היו נקודות המפתח של המשחק".
גולדן סטייט - ממפיס (הווריורס עלו ל-0:1 בסדרה)
* הווריורס עלו למאזן 2:42 במשחקי הבית העונה ול-21 ניצחונות רצופים באוקלנד.
* אחרי שניצחה במשחק הראשון, ממפיס הפסידה בכל שלושת המפגשים האחרונים עם גולדן סטייט.
* הווריורס עלו למאזן 0:44 העונה במשחקים שבהם הורידו את היריבה לפחות מ-100 נקודות.
* סטיב קר הפך למאמן החמישי בתולדות ה-NBA שמנצח את חמשת המשחקים הראשונים שלו בפלייאוף. קדמו לו פט ריילי (לייקרס 1982), ג'וני קונדלה (לייקרס 1949), מייק דאנטוני (פיניקס 2005) וביל שרמן (גולדן סטייט 1967).
* הנה נתון שאולי מביא את סיפור המשחק: יותר מחצי מהזריקות של הווריורס משלוש היו חופשיות וללא שחקן הגנה שמפריע מקרוב. הצלפים של סטיב קר דייקו ב-9 מתוך 14 ניסיונות השלשות האלה.
* טוני אלן, הסטופר הכי טוב שיש לגריזליס להציע, הופקד על קליי תומפסון בהגנה. הפעם, בניגוד לסיבוב הראשון בו הוריד את השחקנים שמולו -39% מהשדה, זה לא כל כך עבד, ותומפסון דייק ב-5 מ-8 מהשדה באותם פוזשנים.
* בהיעדרו של מייק קונלי הפצוע, ממפיס החליפה שומרים רבים על סטפן קרי. בפוזשנים בהם קורטני לי, ניק קלאת'ס ובנו אודריך ניסו לעצור אותו, הוא קלע 15 נקודות ב-50% מהשדה. מול הפורוורדים ג'ף גרין או טוני אלן, לעומת זאת, הוא התקשה וקלע רק שלוש נקודות ב-1 מ-4 מהשדה.
למרות הניצחון, הווריורס רחוקים מלהיות מרוצים מהיכולת. הם בעיקר קיוו לצלוח בשלום את המשחק הזה, אחרי מנוחה ממושכת. "אני חושב שהורדנו קצת חלודה, בעיקר בהתקפה. עכשיו אני מאמין שנתחיל לבנות מחדש את המומנטום שלנו", אמר סטף קרי בסיום.
בצד השני, ממפיס בעיקר כבר מייחלת לשובו של מייק קונלי הפצוע, ששבר את אפו בסיבוב הקודם ועלול להחמיץ גם את המשחק השני. קונלי סיפר ש"אין לי מושג מה יהיה, אני מנסה לקחת את זה צעד אחר צעד".
אבל הגריזליס משוועים כבר לפיזיות של הגארד המצוין, שאמור להקשות על סטף קרי. "לא חשבתי שהמשחק היה פיזי בכלל, אם לומר את האמת", הוסיף מארק גאסול. "עוד לא הגענו לנקודה הנכונה מבחינת האגרסיביות שלנו. אני מקווה שנוכל להביא לידי ביטוי את היתרון שיש לנו בצבע במשחק הבא".
מאמן ממפיס דייב ייגר הוסיף ש"אתה פשוט לא יכול לתת לחבר'ה האלה לקחת זריקות חופשיות. זה מה שקרה הלילה. נתנו להם יותר מדי מרחב פעולה".
הסיפור של המשחק התרחש באופן מוזר ותמוה דווקא במהלך פסק זמן. טוני אלן הפריע לילדים שהופיעו על הפרקט בין הרבעים, כשנכנס ביניהם, לחץ את ידיהם וקטע את המופע. החל מאותו רגע, כל נגיעה שלו בכדור לוותה בשריקות בוז. "שמעתי את הצפצוף הראשון ועזבתי את הספסל שלנו לכיוון הפרקט. חשבתי שהחבר'ה שהופיעו שם היו אמורים לעזוב את הפרקט. מסתבר שזה לא היה נכון, אבל זו הדאגה האחרונה שלי".