התקפת המעבר של אטלנטה הוקס (התרגיל הוכן באפליקציית Coach & Play בכתובת http://www.coachpo.com)
הספרס. ההדחה של סן אנטוניו ספרס הלילה (בין שבת לראשון) עלולה להתגלות כסופה של אחת השושלות הגדולות בתולדות הכדורסל. יש להיזהר בקביעות האלו, מכיוון שהספרס הוספדו כבר פעמים רבות בעבר ואז חזרו באופן מרשים, והתואר שלהם אשתקד היה אולי המפואר בתולדותיהם, דווקא בזמן ששניים מכוכביהם, טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי, כבר היו אחרי גיל הפרישה הממוצע לספורטאי מקצוען. אלא שהפעם נראה שמשהו שונה: דאנקן בן 39, ג'ינובילי מתחיל להיכנע לסימני הגיל (37), לפארקר היה פלייאוף חלש וחלק מהצוות המסייע, בדגש על טיאגו ספליטר ודני גרין, לא מתפתח בקצב הרצוי. לא בטוח שיהיה די בשיפור של קוואי לאונרד ובגאונות של גרג פופוביץ' כדי להחזיר את הספרס לפסגה בעונה הבאה.
גם אם זה היה הריקוד האחרון של הקבוצה הנפלאה הזאת, המורשת של הספרס חיה ובועטת. סליחה חיה ומוסרת. אם בשנים הקודמות ניתן היה לומר שהכדורסל הקבוצתי, נטול האנוכיות והמאומן לעילא של הספרס היה בגדר חריג בליגה, שהתאפיינה ברובה בסגנון משחק של בידודים, זריקות גרועות ושליטה מוגבלת של מאמנים, בפלייאוף הזה ניתן לומר שהמטוטלת התהפכה. זה היה אולי הסיבוב הראשון האסתטי ביותר גם אם לא התחרותי ביותר בתולדות ה-NBA. הליגה, שבעבר נחשבה לכזאת שנהנית מכישרון רב יותר מאשר ליגות המכללות ואירופה אך לא בהכרח מתרגמת זאת למשחק חכם יותר, מנפקת כיום לא רק את הכדורסל האתלטי ביותר, אלא גם הקבוצתי ביותר בעולם. אלו לא רק החשודות המיידיות כמו אטלנטה הוקס או שיקגו בולס, המאומנות על ידי אנשי מקצוע מוערכים, אלא אפילו ברוקלין נטס המושמצת, שהפגינה בסדרת ההפסד מול ההוקס כמה דקות של כדורסל חכם, של ריווח, חדירה, הוצאה ומסירות סבלניות מסביב לקשת השלוש. גם מאמן ותיק ושמרן כמו ליונל הולינס כבר הפנים את עקרונות העידן החדש בליגה עידן ה-Pace and Space.
אטלנטה איבדה את יתרון הביתיות, גולדן סטייט דהרה מול ממפיס
היום זה יקרה? דיווחים טוענים שסטף קרי יוכרז כ-MVP
בלאט מוטרד לפני משחק 1 מול שיקגו הלילה (2:00, ספ' 5)
השיטה. את המושג, שהתרגום המילולי שלו לעברית הוא "מהירות וריווח", הגה דווקא אריק ספולסטרה. אחרי הפסד האליפות המתסכל ב-2010/11 לדאלאס, ניצל מאמן מיאמי את הפגרה והשביתה בליגה לסיור למידה אצל מאמנים אחרים. אחד מהם היה דווקא צ'יפ קלי, מאמן הפוטבול של מכללת אורגון, שידוע בסגנונו הפתוח והמהיר. לאחר שנחשף לפילוסופיה של קלי וצפה באימון שהעביר הבין ספולסטרה שעליו לשנות מן הקצה אל הקצה את סגנון המשחק של מיאמי היט, ולעבור מהתקפה איטית וצפויה על חצי מגרש המתבססת על תרגילים מוכתבים מהספסל והיכולת האישית של לברון ג'יימס ודויין וייד, למשהו חדש: ניסיון להשיג כמה שיותר נקודות בהתקפה מתפרצת ואז ריווח, ריבוי מסירות וקריאת מצבים בהתקפה המסודרת. התוצאה: ההיט זכו בשתי אליפויות ברציפות.
אלא שסביר יותר להניח שספולסטרה קיבל השראה מתהליכים שהתרחשו ממילא בליגה. ראשית, הסאנס של מייק ד'אנטוני וסטיב נאש הוכיחו שקבוצה שמשחקת בסגנון מהיר ופרוע יכולה להגיע רחוק, בניגוד לתפיסות מהעבר, גם אם לא זכו באליפות. גם שינוי החוקים בליגה לאורך השנים תרם לשינוי: קשת השלוש ב-1979/80 הייתה הצעד הראשון, שכן היא סייעה לרווח את המשחק ולאפשר נתיבי חדירה לגארדים; ב-1999/2000 התווסף חוק ההנדצ'ק, שמונע מגע יד של שומרים והקשה מאוד לעצור גארדים, מה ששינה את האוריינטציה של המשחק והעביר את כובד המשקל מסנטרים איטיים לשחקני חוץ זריזים; והשינוי המשמעותי מכולם הגיע בעונת 2001/2, כשהליגה ביטלה את חוק ההגנה הלא חוקית, ושינתה אותו לחוק 3 השניות ההגנתי (אסור למגן לבלות בצבע למעלה מ-3 שניות). מאמנים חכמים, ובראשם טום תיבודו שהיה עוזר מאמן בבוסטון סלטיקס ובהמשך המאמן הראשי של הבולס, מצאו דרכים יצירתיות לעקוף את חוק 3 השניות, עיבו את הצבע בשומרים, כיוונו את היריבות לקו הבסיס ורוקנו מתוכן את פעולות ההתקפה הראשוניות של היריבות. הדרך להתמודד עם ההגנה האגרסיבית הזאת הייתה לשחק מהר יותר כדי להשיג נקודות לפני שההגנה מתארגנת; ואז, בהתקפה המסודרת, להפנים שהבידוד לכוכב או הפיק אנד רול הראשוני לא יניבו נקודות, ויש למסור את הכדור לצד החלש או לשחקן הפנוי, על פי תגובת ההגנה.
הטכנולוגיה. ברור שהשינוי לא עבר בקלות. תרבות הכוכבים טבועה כל כך חזק באתוס הספורטיבי בארצות הברית, וגם בפערים בין החוזים של השחקנים הבכירים לאלו של הצוות המסייע, שברור שהיה צורך במרכיבים נוספים שיסייעו במלאכת השכנוע למסור את הכדור לשחקנים נחותים ולוותר על זריקות, נקודות ותהילה (אף ששחקנים כמו קובי בריאנט, ראסל ווסטברוק וכרמלו אנתוני לא ישתכנעו למסור לשחקן הפנוי עד נשימתם האחרונה על הפרקט). לשם כך גויסו הטכנולוגיה והסטטיסטיקה. בהשראת מהפכת הבייסבול, שתועדה בספר ובסרט "מאניבול", גם בכדורסל התחילו להבין בשנים האחרונות שלוח הקלעים הסטנדרטי, הבוקסקור, שמתעד נקודות, אחוזי קליעה, אסיסטים, ריבאונדים ואיבודים, מספק תמונה חלקית במקרה הטוב ושקרית במקרה הרע. דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של היוסטון רוקטס, הרחיק לכת ואמר כי "צריך לירות במי שהגה את הבוקסקור".
בעקבות המהפכה, קבוצות הליגה, וגם כל אוהד חרוץ שנובר באתר ה-NBA, נחשפות היום לא רק לתרומה של שחקן אינדיווידואלי, אלא לתוצאה של הקבוצה שלו בזמן שהוא על המשחק ועד כמה הוא תורם לניצחונותיה. הסטטיסטיקות המתקדמות גילו גם מה שמאמנים חכמים ידעו מזמן שזריקה משלוש, וליתר דיוק מהפינה, וזריקה קרובה מאוד לשתי נקודות, הן האפקטיביות ביותר בכדורסל, בעוד זריקות מחצי מרחק יעילות הרבה פחות. מצלמות ה-sportvu, שמותקנות על גג האולם ומתעדות כל מהלך בליגה מלמעלה, חשפו את ערוותם של שחקנים עצלים שאינם זזים על המגרש ואינם מוסרים, והבליטו את החשיבות של ריווח המשחק, הקבוצתיות והמסירה. כעת, כשמאמן צריך להורות לכוכב שלו למסור, הוא חמוש בנתונים מוצקים, יותר מאי פעם בעבר.
ערכם הכספי של השחקנים הושפע בהתאם. שחקנים אנוכיים כמונטה אליס, שבעבר נחשבו לכוכבי על, נחשפו כיעילים הרבה פחות בעזרת האמצעים האלה, וערכם בשוק פחת. קלעי שלשות שיודעים לשמור, שנחשבו בעבר לשחקנים חד מימדיים, הפכו לחשובים מאין כמוהם, וערכם עלה. קייל קורבר, פעם שחקן למשימות מיוחדות, הוא כמעט כוכב בליגה, רק בזכות תשומת הלב שהיריבות מקדישות לזריקת השלוש שלו. שחקנים בעמדה מספר 4, שבעבר היו כבדים ושיחקו קרוב לסל, פינו את מקומם לקלעי חוץ מעמדה מספר 4, המכונים סטרץ' 4, שמאפשרים לרווח את המשחק בזכות הקליעה ומאפשרים לגארדים לחדור לסל. אחרי פציעתו של קווין לאב, דוגמה קלאסית לשחקן כזה, ברור לכל שקליבלנד תמעט לשחק בסדרת חצי גמר המזרח עם טריסטן תומפסון וטימפויי מוזגוב ביחד, מפני שהשילוב ביניהם פוגע בריווח של המגרש, ותחת זאת תעניק דקות בעמדה מספר 4 ללברון ג'יימס, או לחילופין לקלעים ג'יימס ג'ונס או למייק מילר. בלי ספייסינג קשה לנצח.
המהלך. אולם יותר מכל, השינוי בליגה הוא פרסונלי. אלווין ג'נטרי, שהיה עוזרו של ד'אנטוני בפיניקס ובהמשך חיקה אותו בהצלחה כמאמן ראשי, הוא עוזר המאמן של גולדן סטייט ומי שסייע לסטיב קר לחולל בה שינוי התקפי לעומת הבנאליות של מארק ג'קסון בעונות הקודמות. מייק בודנהולצר, עוזרו הוותיק של פופוביץ', התמנה למאמן ההוקס בעונה שעברה והוביל אותה העונה למאזן נפלא בעונה הרגילה בזכות חיקוי כמעט מושלם של השיטה של פופוביץ'. המהלך ההתקפי בווידאו המצורף למעלה, הלקוח מהמשחק השישי בסדרה של אטלנטה מול ברוקלין (2:4), ממחיש טוב יותר מכל הסבר את העידן החדש בכדורסל. ההוקס אמנם שכחו את העקרונות שהובילו אותם במהלך העונה בהפסד הלילה לוושינגטון, במיוחד במחצית השנייה בה זנחו לחלוטין את ההתקפה הרגילה שלהם.
ראשית, ההוקס מתחילים את ההתקפה במהירות אחרי ההחטאה של היריבה, ואז, לאחר שהם עוברים את מחצית המגרש, מתחילים את משחק המעבר (Transition) שלי לסמן תרגיל ובלי לאפשר ליריבה להתארגן. הם מעבירים את הכדור במהירות לצד החלש. לאחר מכן, בשורה של מסירות מהירות ובעזרת חסימה גבית של מילסאפ לבייזמור מגיעים למיסמץ' המיוחל: תאדיוס יאנג הגבוה שומר על בייזמור הזריז. בייזמור חודר לסל, ההגנה מתכווצת לעברו, הוא מוסר את הכדור החוצה לג'ף טיג על קשת השלוש, ואז מוסרים שחקני ההוקס שתי מסירות סופר-מהירות לשחקן הפנוי, מילסאפ, שמסיים בשלשה ומעלה את ההוקס ל-37:43.
יש כאן כל האלמנטים של ה-Pace and space: קצב מהיר, שמונה מסירות בהתקפה, כדרור אפקטיבי, חדירה והוצאת כדור, חוסר אנוכיות, קריאת מצבים, גבוהים שקולעים מבחוץ (מילסאפ ופרו אנטיץ'). אין זכר לבידודים או למהלכים צפויים ושבלוניים, שאיפיינו את הליגה בעבר.
כך שגם אם הספרס סיימו את דרכם ההיסטורית, הכדורסל שלהם כאן כדי להישאר. קבוצה שלא תתאים את עצמה לעידן החדש, כלומר שלא תגיב להגנות החזקות עם כדורסל חכם וקבוצתי, תישאר מאחור. כוכבי על שימאנו למסור ויתעקשו לדבוק בדרך עצלה ואנוכית, לא יזכו בתארים, ובהמשך ייענשו גם בחוזים נמוכים יותר. קבוצות שיידעו להשתמש בכלים החדשים ובמאמנים הנכונים, ייאבקו על האליפות. כל זה קורה כי כעת ה-NBA מציגה לא רק את הכדורסלנים הטובים ביותר, אלא גם את הכדורסל הטוב ביותר.
