(1) גולדן סטייט ווריורס (5) ממפיס גריזליס
מאזן בעונה הרגילה: 1:2 לווריורס.
המאמנים בפלייאוף: סטיב קר 0:4, דייב ייגר 5:7.
איך גולדן סטייט תנצח: נכון לעכשיו, גולדן סטייט היא הקבוצה הטובה בליגה. כל עוד ממפיס נכנסת תחת הקטגוריה של "הליגה" הכול אמור להיות בסדר. במשחק הראשון, שייערך הערב, הלוחמים ינסו להסיר חלודה של שמונה ימי מנוחה, ועם מאזן 2:41 בבית מתחילת העונה, קשה להמר נגדם. לגולדן סטייט יש את הסגל הכי עמוק ומגוון שאפשר לבקש סביב מועמד ה-MVP שלהם, סטפן קרי. ההתקפה תמשיך לזרום כמו יין, ההגנה תמשיך לאמלל קבוצות עם חילופים חכמים בחוץ ובוגוט חכם בצבע, כמו גם עם אגרסיביות חסרת-פשרות במניעת המטרה הראשונה של היריבה עם הכדור. לגריזליס אין מענה לקליעה של הקבוצה מהמפרץ. בפוסט-סיזן הווריורס מובילים עם 35.3 נקודות במשחק בזריקות משלוש, 21.5 נקודות יותר מהגריזליס שסוגרים את הרשימה. ממפיס לא תוכל להפתיע אם הפער הזה יישמר. למעשה, כל תוצאה שהיא לא ניצחון בשישה משחקים או פחות תתקבל בהפתעה.
בתום דרמת-ענק: הקליפרס ניצחו את הספרס 109:111 במשחק השביעי
פופוביץ': "מצפה מכולם להמשיך", פול: "לא נתתי לגוף להפיל אותי"
בלאט מוכן לשיקגו: "זו עונת הציד. כולם צדים וכולם ניצודים"
אביו של קליי תומפסון: "הווריורס ירדפו אחרי דוראנט בקיץ הבא"
איך ממפיס תנצח: אם השמיים יפלו. בערך. ממפיס החבולה תצטרך שיקרה לה נס, או יותר נכון שיקרה סוג של טרגדיה ספורטיבית ליריבתה, כדי שיהיה לה סיכוי להגיע לגמר האזורי. ללא פציעה של שחקן מפתח (שכמובן, אף אחד לא רוצה בשום אופן), המשוכה שניצבת מולה פשוט גבוהה מדי. ברמה המקצועית, הדובים יטחנו כמה שאפשר בצבע, וישאפו לבסס את צמד הגבוהים שלהם בתור יתרון תחת הסלים בשני צדי המגרש, עם דגש על המאץ'-אפ של זאק רנדולף מול דריימונד גרין. טוני אלן יקבל דקות רבות על האחים ספלאש, ויתבקש להצר את צעדיהם של צמד האולסטארים. בצד השני של המגרש ינסה אלן לא לעלות לקבוצה שלו על כל סל שהוא מצליח למנוע בצד ההגנתי. ככלל, עקב אכילס של הגריזליס גם העונה היה הקליעה מבחוץ, כך שאחוזי הקליעה של קורטני לי, ג'ף גרין ואפילו וינס קרטר הופכים לקריטיים. עד כמה שזה נשמע משונה, בהתקפה מארק גאסול ייקח על עצמו הרבה מתפקידיו של הרכז הפצוע שלו, מייק קונלי, עד שזה יחזור לשורותיה, וכנראה גם אחרי. גאסול מסוגל להיות המנוע של הגריזליס, ואם ישוב לכושר שלו מתחילת העונה, זה ששם אותו אי אז בדיון על ה-MVP, הגריזליס יכולים למשוך את הסדרה הזו למחוזות שבהם הכול כבר יכול לקרות (והשמיים נופלים).
למה זו ה-סדרה: כי פילוסופיות המשחק מתנגשות. הייפר סמול-בול מול הבולדוזרים מאתר החפירות בצבע. אחרי סדרת חימום מול אנתוני דייויס והתעויט, הלוחמים עומדים בפני אתגר אמתי בדמות ההגנה והגודל של הדובים. ממפיס מגיעה לסדרה בתור האריה הפצוע שלא בשיאו, בדומה ליריבתם בסיבוב הראשון, פורטלנד טרייל בלייזרס. היפוך התפקידים עשוי להוריד לחץ מקבוצה של ייגר, שידאג להכין את סגל הווטרנים שלו למלחמה מול הקבוצה שמשחקת את הכדורסל הכי מהנה בליגה.
ולתחזית: רק חמישה משחקים. הווריורס יכולים לנצח משחק שישי בממפיס, אך קשה להאמין שהגריזליס יצליחו למשוך את הסדרה עד לשם. אם הנחת היסוד המתבקשת היא שגולדן סטייט תשמור על הבית שלה, שהיא תמצא דרך לשלוף לפחות ניצחון אחד מתוך משחקים שלוש וארבע, ותוציא את הרוח מהמפרשים של יריבתה. המשחק החמישי, חזרה במבצרה הבלתי-חדיר, יהיה הנוקאאוט בסדרת משחקים צמודה באופן יחסי, אך חד-צדדית בסופו של דבר. 1:4 לגולדן סטייט.
(2) יוסטון רוקטס (3) לוס אנג'לס קליפרס
מאזן בעונה הרגילה: 2:2
המאמנים בפלייאוף: קווין מקהייל 9:8, דוק ריברס 67:74
איך יוסטון תנצח: לוס אנג'לס מגיעה מתה מעייפות, עם רוטציה של שבעה שחקנים וקצת. דווייט האוורד וג'יימס הארדן מוכשרים מספיק כדי לתת מענה לגריפין ופול. יוסטון תנצח כי המורי-בול כאן כדי להישאר הבו לי שלשות, לייאפים וזריקות עונשין! זריקות מחצי מרחק זה כל-כך ניינטיז. לרוקטס יש את ההגנה ואת הכוכבים המושלמים לפחות מבחינה מקצועית בשביל השיטה שלהם. הקליפרס מגיעים רגע אחרי סדרה אפית שנגמרה בשנייה האחרונה של המשחק השביעי, והנטל הפיזי והרגשי ייתן את אותותיו בסדרה שתפתח כבר ביום שלישי לפנות בוקר. הפציעה המדאיגה של כריס פול עשויה להכריע את הכף. ובלי קשר, זה אולי הפלייאוף האחרון שבו אפשר להשתמש בהאק-א-דיאנדרה, כיף-כיף...
איך לוס אנג'לס תנצח: הקליפרס לקחו חלק בסדרה שתיכנס לספרי ההיסטוריה. הם באמצע משימה להוכיח משהו לעצמם ולעולם. המשפט הזה הופך לאנדר סטייטמנט כשהוא מתייחס לכריס פול ברמה האישית. בגזרת האיקס-עיגול של המאץ'-אפ עם הטילים, ההתקפה הנהדרת תמשיך כהרגלה להכריח את ההגנה לעשות בחירות בלתי אפשריות עד שתמצא הפרצה. בצד השני, ההגנה של הקליפרס אמורה להסתדר עם התקפה שבה ג'וש סמית' הוא השחקן עם אחוז השימוש השני בגובהו בקבוצה. בפלייאוף הוא ראשון בקבוצה, תאמינו או לא, עם עשירית אחוז מעל ג'יימס הארדן. בנוסף, העובדה שסמית' קלע 39.1 אחוזים מרשימים מתוך 23 השלשות שלקח בחמישה משחקים מול דאלאס עשויה גם היא להטיב עם לוס אנג'לס (ע"ע "סינדרום אנטואן ווקר").
מאט בארנס ידאג שכל עבירה על הארדן תהיה עבירה (ואולי עוד קטנה אחרי השריקה, אם אנחנו כבר פה), דיאנדרה ג'ורדן ינסה למתן את האפקט של הווארד בשני הצדדים בדרך לחוזה הענק שלו בקיץ. בדקות רבות פול יראה מולו את הצמד פריג'יוני את טרי, ויחייך. פטריק בברלי הפצוע, יוכל רק להסתכל מקרוב כיצד הרכז מתעלל בשני החטיארים. ובלי קשר, זה אולי הפלייאוף האחרון שבו אפשר להשתמש בהאק-א-דווייט/סמית'/קאפלה, יהיה שמח...
למה זו ה-סדרה: כי דם רע תמיד מתורגם לדרמה טובה. לאורך כל העונה תואר הקבוצה השנואה בליגה החליף ידיים בין שתי הקבוצות, וגם בינן לבין עצמן אין חיבה יתרה, בלשון המעטה. זו ה-סדרה כי דווייט הווארד וג'יימס הארדן צריכים לשפץ את המוניטין המפוקפק שלהם כמנהיגים, וכשותפים לאותה מטרה. מולם עומד כריס פול, שייכנס בעוד שלושה ימים לעשור הרביעי בחייו, וצריך באופן בהול לנצח סדרה שהיא לא בסיבוב הראשון. אין לו זמן טוב יותר למחוק את הכתם הזה. הוא יהיה הראשון להציג את זה כך. במובן הזה דעתו על עצמו מזכירה את אחרון הפרשנים הכי פופוליסטים. אך מעל לכל אלה, הסדרה הזו נהדרת כי היא לא צפויה המאזן של הקבוצות במהלך העונה הרגילה זהה, גם בארבעת המשחקים ששוחקו ביניהן. המאמנים ידרשו לבצע את התאמות, להיות יצירתיים, ולנצח בקרב שבין הסגנונות. הסדרה הזו הולכת להפיל הרבה פרשנים. מה שמביא אותנו לתחזית, כמובן.
ולתחזית: אחרי משחק שביעי הרואי והדחת האלופה המכהנת, אין אלא ללכת עם לוס אנג'לס הפעם. הימרנו כאן נגדם בסיבוב הראשון, וכל מה שראינו רק חיזק את התחושה שהספרס הציבו לקליפרס רף גבוה יותר מכל מה שיש ליוסטון להציע. הספסל הבעייתי לא יתחיל להצטיין פתאום, אבל הפציעות של הרוקטס מאזנות את הכף במעט. טרם קיבלנו סיבה טובה לסמוך על הווארד בצד המנטלי, וגם הארדן צריך לפזר עוד כמה הופעות פלייאוף טובות, לצד המשחקים שבהם נדמה שמישהו מכסה לו את הטבעת בניילון נצמד. נקווה שהמאמנים יעשו הסכם שבשתיקה להימנע מטקטיקות שליחה לקו, אחרת לא כדאי אפילו לדמיין לאן המשחקים עלולים להידרדר אם לא.
גריפין, הארדן והווארד ישתלטו על דקות, ואולי על משחקים שלמים, אבל הסדרה הזו תקום ותיפול על הירך השמאלית של כריס פול. מעבר לאופטימיות הנאיבית שנרמזת בתחזית הזו, אפשר להמר שאחד השחקנים התחרותיים בדורו ימצא דרך להיות על הפרקט, ויגיע לגמר האזורי המיוחל. 2:4 ללוס אנג'לס קליפרס.
לטוויטר של אורן לוי
