מכונת הכסף השנואה בעולם: פלויד מייוות'ר מכה כל הדרך אל הבנק

הכינוי שלו הוא "מכונת הכסף". איך אפשר שלא להעריץ את "מכונת הכסף"? מה כולם רוצים בחיים, אם לא לשבת עם בוחטות של מזומנים על המיטה, להופיע ב"פורבס", להיות סיפור הצלחה כמו פלויד מייוות'ר, החלום (בלהות) האמריקאי. ככה כולם מכירים אותו. Money הוא שמו האמצעי. הגאון השיווקי. האיש והתעשייה. זו עיקר תהילתו. הכסף. עם כל הכבוד למאזן שלו בזירה, עם כל הכבוד לניצחונות שלו על כמה יריבים מקסיקנים, עם כל הכבוד לענף המת שמכונה איגרוף, פלויד מייוות'ר מפורסם בעולם בזכות תואר אחד מרכזי: הספורטאי המרוויח בתבל.

לא במקרה הכותרות העיקריות שנוגעות לקרב עוסקות רק בזה. בכסף. את אף אחד לא מעניין מה מני פאקיאו צריך לעשות כדי לנצח, באיזו טקטיקה כדאי לו לנקוט, מתי כדאי לו לתקוף, או בכלל, איזשהן סוגיות מקצועיות, ספורטיביות, דברים שקשורים לאיגרוף. זה באמת לא מעניין. את זה תשאירו לחובבי הענף. מה שחשוב זה כמה עולה כרטיס, כמה עולה הפייפרוויו, כמה כסף מתגלגל, וכמה ירוויח כל אחד. נזרקים לאוויר סכומי עתק, שכבר מזמן איבדו פרופורציה. מי זוכר אם זה 100 או 150 מיליון לכל אחד. העיקר שידברו על כסף, בזה העולם מבין, בזה העולם מתעניין.

וכשמכונת השיווק הזאת עובדת, וכשיש כל כך הרבה כסף על הפרק, הכל נזנח הצדה. לא רק היגיון כלכלי (הידעתם? מייוות'ר עשוי להרוויח ב-2015 בערך כמו רונאלדו, מסי ולברון ביחד), גם עניינים זניחים יותר נדחקים לשוליים, כל מיני שטויות כמו צדק חברתי, אחריות ציבורית, מאבק באלימות במשפחה, שחיתות ממסדית ואפליה. לפני כל קרב של מייוות'ר עולה החוכמולוג שמזכיר איך הוא הכה נשים, איזה טיפוס נאלח הוא מחוץ לזירה, ותמיד זה נשמע טרחני וצדקני. הרי עכשיו זה לא הזמן. תן להתרכז בקרב המאה.

קחו למשל את ועדת הספורט של מדינת נבאדה. מה צריך לעשות ספורטאי כדי להיענש? מה הוא צריך לעשות כדי לספוג איזשהו עונש השעיה? מה צריכים חברי הוועדה לשמוע? שהוא נעצר שבע פעמים על אלימות נגד חמש נשים שונות? שבאחת מהן איים על מישהי באקדח, כיוון אותו לרגליים שלה ואיים להוריד לה את האצבעות? שב-2012 הוא נכנס לכלא אחרי שהכה נמרצות את ג'וזי האריס, חברתו לשעבר ואם לשלושה מילדיו? שעל פי דוח המשטרה "הוא תפס אותה בשיער והחל לחבוט לה באחורי הראש ביד סגורה", כשמי שהציל אותה היה בנם קורואן בן ה-11 שברח מהבית והזעיק עזרה? למי אכפת מהשטויות האלה, אל תטרידו אותנו עם סוגיות קטנוניות של מסר לחברה, למי אכפת עכשיו מנשים מוכות, יש פה את קרב המאה. עורך הדין של רוברט דרסט ב"הג'ינקס" אמר ש"בבתי הכלא יושבים אלפי אנשים שלא היה להם 1.5 מיליון דולר לשלם לעורך דין". ככה זה עובד.

בארה"ב השוו השבוע את מעללי מייוות'ר לריי רייס, שחקן הפוטבול שהושעה אחרי שנתפס במצלמה חובט באשתו. מתברר שמה שמתאים ל-NFL לא מתאים לאיגרוף. שם זה שחקן אחד, פה זו תעשייה שלמה. שם הליגה נמשכת ורק קבוצה אחת נפגעת, פה ענף שלם קורס, מה יישאר לאיגרוף בלי מייוות'ר. אפשר רק לדמיין את הלחצים על חברי הוועדה. שלא ישחקו אותה צדקנים, לא כשכל העיר מגלגלת מיליונים על הקרב. מלונות, קזינואים, רשתות טלוויזיה. זה לא הזמן לצדק.When Mayweather steps in the ring, Vegas cashes out. התרגום רק יהרוס.

האירוניה היא שמייוות'ר מנצל גם את זה. הכל פועל לטובתו. לא אכפת לו מה אומרים עליו. להפך, ככל שישנאו אותו יותר, יותר כסף יזרום. הוא יכול להרשות לעצמו לנפח את תדמית הנבל, זה משתלם לו. כך למשל היו התגובות שלו להאשמות נגדו, שהיו מקוממות במיוחד. הוא הלך על כמה גרסאות, אחת מהן היתה הכחשה שחצנית, בסגנון "היי, אני פלויד מייוות'ר, אם הייתי מכה אותה באגרופים בראש, היא לא הייתה בחיים". מעריציו ודאי הנהנו בראש בהסכמה, אולי אפילו גיחכו. בפעם אחרת אמר שהוא הוענש רק כי "אני עשיר, אני שחור, אני בולט", כי אין כמו הקו הגזעני כדי להסיט דיון. אחר כך ציין שהוא ניסה להחזיק אותה ולמנוע ממנה פיזית להשתמש בסמים, ולמעשה הפך את עצמו לקורבן ואותה לפושעת, ולמעשה המשיך את ההתעללות באותה אישה, ששוב בוישה בפומבי על שהעזה להתלונן נגד מכונת הכסף.

לאחרונה נערכה עליו כתבה ב-"Outside the Line" ב-ESPN, ובה הכתב ג'ון באר ניסה לעמת את מייוות'ר עם השאלות שלכולם או נמאס לשאול או אין חשק לשאול או מפחדים לשאול. איך לעזאזל הוא עדיין ספורטאי מקצועני? "במקרה שלך היו הרשעות, ואף גוף לא השעה אותך ולא העניש אותך. איזה מסר זה מעביר לדעתך לקורבנות לאלימות?", שאל אותו המראיין. מייוות'ר נראה מופתע מהתעוזה של האיש מולו, שלא מתרפס, לא מתרגש מהקרב, לא מנסה לקדם אותו ולפאר אותו, ברוב חוצפתו. אז הוא לקח את המיקרופון ליד והביט למצלמה: "באמת, אני רוצה שכולם יתכוננו ל-2 במאי, מייוות'ר נגד פקיאו, הקרב שאסור לכם לפספס". הכתב הקשה ושאל שוב, ומייוות'ר סיפק שוב את אותה תשובה, בציניות מקפיאת דם: "הכל כבר נאמר, רק אלוהים יכול לשפוט, אני רוצה שכולם יתכוננו ויצפו בקרב, מייוותר נגד פאקיאו, ה-2 במאי, תהיו שם". כן, שלמו לפייפרוויו, שימו עוד 99 דולר, תנו לכסף לזרום.

אומנם בישראל זה לא רלוונטי, אבל אילו היינו בארה"ב הדבר הנכון היה לקרוא להחרים את הקרב, לא לצפות בו, לא לתת למייוות'ר את העונג, את תשומת הלב, וכמובן את הכסף. אבל קשה לעמוד בזה. הרי מפמפמים את האירוע הזה, כאילו הוא לא נעשה באיחור של חמש שנים, כאילו השניים לא הרבה מעבר לשיאם, כאילו האיגרוף הוא עדיין ענף יוקרתי ולא חסר עתיד, כאילו יש בימינו איזשהו ילד עם נתונים אתלטיים, חזק, כריזמתי, שבוחר להתאגרף ולא לשחק כדורסל או פוטבול או כל דבר אחר. שוטפים לנו את המוח, ולא מותירים לנו ברירה אלא לראות עוד קרב היסטורי, שיישכח מהתודעה חמש דקות אחרי שייגמר. זה רק אירוני שגם אנשים שמתעבים אותו ישלמו את מיטב כספם כדי לראות אותו מפסיד, בתקווה שיחטוף אגרוף לפרצוף. עבורם זה שווה כל סכום שבעולם, סכום שמשתלשל אליו היישר לכיס.