בברוז' אוהבים להיזכר בעונה האירופית המופלאה של הקבוצה בעונת 1987/88. רוני רוזנטל היה שותף אז לרצף קאמבקים פנטסטי בגביע אופ"א, שהצריכו אופי יוצא דופן. בסיבוב הראשון הפסידו הבלגים 2:0 בברית המועצות לזניט, והשיבו עם 0:5 בגומלין. בסיבוב השני הם חטפו 3:1 בבלגרד מול הכוכב האדום, והביסו את היוגוסלבים 0:4 בבית. השיא הגיע בשמינית הגמר, כאשר דורטמונד פירקה אותם 0:3, בעוד רוזנטל הוחלף במחצית. בגומלין שיחק החלוץ הישראלי 113 דקות, כי ברוז' השיגה 0:3, כפתה הארכה, ואז כבשה פעמיים נוספות בדרך ל-0:5 סנסציוני. בסופו של דבר, היא נעצרה רק בחצי הגמר בידי אספניול, שדווקא ביצעה קאמבק משלה.
יאן קולמנס ופרנקי ואן דר אלסט, מגדולי הכוכבים הבלגים בכל הזמנים, פיארו אז את מדי המועדון, שהיה שם דבר ברחבי היבשת. בשנות השבעים הפסידה ברוז' לליברפול הגדולה פעמיים בגמרים אירופיים תחילה בגמר גביע אופ"א ב-1976, אז הבקיע קווין קיגן את השער המכריע בגומלין, וכעבור שנתיים בגמר גביע האלופות בוומבלי, אז הרשית קני דלגליש את השער היחיד בדקה ה-64.
1:3 על שרלרואה נתן לברוז' 5 נקודות יתרון בפסגה
ההיסטוריה של רפאלוב בגמר
חשוב מאוד לדעת את העבר כדי להפנים את עוצמת ההיסטוריה של קבוצתו של ליאור רפאלוב. חשוב אפילו יותר להזכיר זאת כדי להבין את תסכול האוהדים בעשור האחרון. הקבוצה שהתרגלה להיאבק על כל התארים לא ראתה לפני העונה הנוכחית אליפות במשך עשור שלם, מאז 2005. הזכייה האחרונה בגביע הייתה ב-2007. רצף הכשלונות היה מחפיר וקשה לעיכול.
זו הזווית בה צריך לראות שער הניצחון האדיר של רפאלוב בגמר הגביע, בזמן פציעות, מול היריבה המושבעת ביותר, אנדרלכט. הוא הובקע דווקא כאשר האלופה מהבירה חגגה שיוויון מאוחר והתכוננה נפשית להשלים את המלאכה בהארכה. ברוז' היכתה ראשונה ברגע האמת, וגרפה את כל הקופה. היא ליקטה תואר ראשון מזה שמונה שנים, ושמו של רפאלוב נרשם באותיות זהב בספרי ההיסטוריה של המועדון. השער הזה גם סימל נהדר את האופי הנדיר שמגלה ברוז' העונה אופי שמזכיר את הדהירה ההיא באירופה.
"בדיוק כמו בימים הטובים"
"אנחנו לעולם לא נכנעים, בדיוק כמו בימים הטובים. הקבוצה הזו חזקה מאוד מנטלית ואי אפשר לשבור אותה. השחקנים מאמינים שהם מסוגלים לנצח גם אחרי ספיגת שערים. אפשר לחוש את רוח הקאמבקים של עונת 1987/88", אומר לוואלה ספורט העיתונאי בארט ואן בלה שמסקר את ברוז', וגם אוהד אותה.
את הרוח הזו אפשר היה לחוש גם אתמול (רביעי), במשחק הביתי מול שרלרואה. ברוז' ספגה שער מוקדם, אבל הצליחה לחזור אחרי ההפסקה וניצחה 1:3 בזכות צמד מרהיב של חוסה איסקיירדו הקולומביאני, רכש נפלא שהגיע הקיץ כשחקן אלמוני לחלוטין ותרם כבר 12 שערי ליגה. תאמינו או לא, אבל היתה זו הפעם התשיעית העונה בה הפכו הכחולים-שחורים פיגור לניצחון. התופעה הזו שכיחה במיוחד בתקופה האחרונה, כאשר נדמה כי ברוז' צריכה להוציא כדור מהרשת שלה על מנת לזעזע את רשת היריבה.
תמיד סופגים ראשונים, כמעט לא מפסידים
הרי זה קרה לה גם במשחק הביתי הקודם, מול אנדרלכט שהגיעה לאיצטדיון יאן בריידל נחושה לנקום על הפאיסקו בגמר הגביע, הציגה משחק מצוין והיתה ראויה להביס את ברוז'. במקום זאת, אחרי אינספור החמצות של האורחת, שלח המאמן מישל פרודום למגרש את החלוץ בן ה-19 אובי אולארה, קיבל ממנו שער שיוויון בדקה ה-74, ולקראת הסיום הושלם המהפך בזכות בישול מבריק של ויקטור ואסקס לרוד פורמר ההולנדי. ברוז' ממש לא היטיבה לשחק, אך לקחה שלוש נקודות, והמסקנה מתבקשת. "יש לקבוצה הזו אופי של אלופה", אומר ואן בלה.
שבועיים קודם לכן, במחזור הראשון של הפלייאוף, פיגרה ברוז' במשחק הביתי מול סטנדרד ליאז', וגם אז ניצחה הודות לצמד הפנדלים של רפלאוב. גם בליגה האירופית היא ביצעה שני מהפכים נגד בשיקטש. במשחק הביתי היה זה רפאלוב שדייק בפנדל הניצחון אחרי שהטורקים עלו ליתרון בתחילת המחצית השניה. התסריט חזר לעצמו גם באיצטדיון אטאטורק החם באיסטנבול בשיקטש כבשה בדקה ה-48, אבל ברוז' התגברה על היריבה האיכותית ועל הקהל הביתי וניצחה 1:3. ברבע הגמר הודחו הבלגים בידי דניפרו, אולי כי ספגו מאוחר מדי בגומלין, רק בדקה ה-84, ופשוט לא נותר זמן למהפך נוסף.
לפעמים גם תיקו מרגיש כמו ניצחון במצבים כאלה. ביום ראשון האחרון התארחה ברוז' אצל היריבה האיזורית גנט, שחלמה לעלות למקום הראשון על חשבון האורחת אם היתה לוקחת שלוש נקודות. היא היתה בדרך הבטוחה לשם עם 0:2 חלק במחצית, אבל פרודום ביצע שוב חילופים מתאימים (פעם דווקא רפאלוב ירד לספסל), ושני שערים מאוחרים הניבו 2:2 קריטי. בשורה התחתונה, פיגרה ברוז' בכל חמשת משחקיה בפלייאוף עד כה, אך הפסידה רק באחד, וזה הופך אותה לפייבוריטית לסיים בפסגה גם בסיום העונה.
תחלופת המאמנים הסתיימה
בבלגיה מחמיאים על האופי המופלא הזה בעיקר לפרודום. שוער העבר המפורסם היה ווינר כשחקן, וזכה בין היתר בגביע המחזיקות עם מכלן ב-1988, לצד אלי אוחנה. כמאמן, הוא חולל סוג של נס כאשר סיים בצורת בת רבע מאה מבחינת סטנדרד, והצעיד אותה ב-2008 לאליפות מזהירה, לראשונה מאז 1983. שנתיים מאוחר יותר, גנט זכתה בהדרכתו בתואר שלישי בלבד בכל תולדותיה כאשר הניפה את הגביע. כעת הוא מקווה לסיים בצורת בת עשור ללא אליפות בעיר הציורית.
לא כולם היו בטוחים שפרודום, כה מזוהה עם סטנדרד, מכלן וגנט, יתקבל בזרועות פתוחות כאשר הוא מונה למאמן ברוז' בספטמבר 2013, אך זה בדיוק מה שקרה. המועדון הכחול-שחור החליף שמונה מאמנים בשמונה שנים לפניו, והיה שרוי במצב תמידי של חוסר יציבות. כריסטוף דאום הגרמני היה שמרן וקשוח מדי, ג'ורג' לייקנס שנטש את נבחרת בלגיה לטובת המשרה בברוז' פוטר תוך פחות מחצי שנה, חואן קרלוס גארידו הספרדי היה הגנתי מדי לטעמם של האוהדים. ואז הגיע פרודום, וענה בדיוק על כל הדרישות. האוהדים אימצו אותו לליבם.
"שילוב של תשוקה עם דקדקנות"
"מישל משלב תשוקה עם דקדקנות. הוא פרפקציוניסט שלומד כל יריבה לעומק במטרה לאתר נקודות תורפה, ותמיד מכין מראש אלטרנטיבה למקרה שהתוכנית המקורית תיכשל. פעמים רבות הוא משנה את הטקטיקה תוך כדי המשחק כדי להביא למפנה. הוא מוטיבטור נפלא, והשחקנים נלחמים עבורו גם אם הם עייפים, גם אם יש תחושה שכלום לא הולך. בסוף הם מוצאים את הדרך לנצח. פרודום הוא אחד המאמנים הטובים ביותר שהיו במועדון הזה", אומר עיתונאי מקומי.
וכך דוהרת מלכת הקאמבקים האולטימטיבית של בלגיה במטרה לשבור את הקללה. אם תעשה זאת, רפאלוב יהיה שותף לעונה היסטורית בכל קנה מידה. רק פעמיים בעברה זכתה ברוז' בדאבל, ב-1977 וב-1996. ויש בזה משהו סמלי. 19 שנים חלפו בין הפעמים הקודמות, וכעת עברו 19 שנים מאז 1996. האם הדאבל הרביעי יהיה ב-2034?