במסגרת רשימת הפעמים הראשונות של דיוויד בלאט, הלילה הוא פגש לראשונה יריבה שנמצאת על סף הדחה מהפלייאוף. השחקנים של בוסטון לא הגיעו מוכנים מנטלית למשחק הזה, אבל במהלך המשחק קבוצת ה-NBA/מכללות הזאת השאירה כל מה שיש לה על הפרקט, גם כשהמשחק היה אמור להיות אבוד מבחינתה. כמו ברוב המשחקים מהסוג הזה, זה היה רחוק מאוד מכדורסל גדול אבל הייתה חתיכת מלחמה.
בלאט יכול להיות מאוד מרוצה מהאופן בו השחקנים שלו הגיבו לאנרגיות של בוסטון ולפציעה של קווין לאב. התגובה הראשונה של בלאט, באופן שלרגע נראה מוזר, הייתה לדבר על ריבאונד ועל הצורך של כולם לתרום בתחום הזה. על זה הוא דיבר בראיון בין הרבעים ועל זה הוא דיבר עם השחקנים מיד כשסיפר להם שלאב לא יחזור. הוא ידע שהוא עובר לשחק בהרכב נמוך וידע שהרכב כזה יכול להיות פגיע בריבאונד. התגובה הייתה של שחקנים שמקשיבים למאמן שלהם: לברון ג'יימס סיים את המשחק עם 10 ריבאונדים, קיירי אירווינג עם 11, איש המשחק אימאן שאמפרט הוסיף עוד 10. היו כמה דקות של נפילת מתח ברבע השלישי, אבל בתמונה הגדולה שחקני החוץ עזרו לקאבס לנצח בקרב הריבאונד.
במקביל, קליבלנד הזכירה שיש לה יכולת להיות קבוצת הגנה מפחידה לפרקים. שאמפרט הפריע כמעט לכל התקפה, לברון וקיירי שמו יד על כל כדור באזור שלהם, מוזגוב וטריסטן סגרו את הצבע ובוסטון לא הצליחה להגיע לזריקות נוחות לאורך כל המשחק. יחד עם כמה החלטות טובות של בלאט ברבע האחרון (שימוש נדיר בתרגילי חסימה לקלע עם קיירי כקלע, מעבר להרכב גבוה בזמן הנכון) והיכולת הרגילה של לברון וקיירי במאני טיים, קליבלנד דאגה לעצור את ניסיון הקאמבק הנואש של הסלטיקס ולסגור את הסדרה במשחק מהסוג שניתן לנצח רק באופן מכוער.
קרב גרסאות בין קליבלנד לבוסטון: לאב נפצע ותקף, בלאט מגבה
כריס פול להט, הקליפרס ניצחו בסן אנטוניו ואיזנו ל-2:2
מה חסר לאנתוני דייויס כדי להוביל את ניו אורלינס להצלחה בעתיד?
אבל בלאט למד גם שיעור עצוב: שלמשחקים מהסוג הזה, בהם היריבה פורקת כל עול, יכולות להיות גם השלכות להמשך. כרגע הסטטוס של קווין לאב לא ברור, אך אם פציעת הכתף שלו רצינית הסיכוי של קליבלנד להתמודד על אליפות הופך לקלוש. דיברתי על זה במהלך העונה: קליבלנד בנויה הכי פחות טוב מכל הקונטנדריות להתמודדות עם היעדרות של אחד משחקני המפתח שלה, היא עדיין בתוך תהליך בנייה ופשוט אין לה מספיק אפשרויות גיבוי. זה יבלוט מאוד מול שיקגו הגבוהה (התנצלותי למילווקי שאני לא סופר אותה כיריבה אפשרית), שנגדה קשה לשחק עם הרכבים נמוכים לאורך זמן.
קליבלנד תקווה לבשורות טובות מהבדיקות הרפואיות, אחרת קלי אוליניק, שביצע את העבירה, יהפוך לפטריק בברלי של השנה. לפני שנתיים, במשחק השני של הסיבוב הראשון, בברלי גמר את העונה של ראסל ווסטברוק ואוקלהומה בגלל תאקל לברך בזמן שראסל ביקש טיים-אאוט. הפעם אוליניק משך את היד של לאב ולא עזב עד שהכתף יצאה מהמקום. הוא עשה את זה במאבק די חסר סיכוי על ריבאונד, בסדר גמורה. קליבלנד תקווה גם לפחות למשחק 7 אחד באחת הסדרות הנותרות כדי שפתיחת הסיבוב השני תתעכב בעוד יום-יומיים.
אחרי הפציעה של לאב רוב השחקנים של בלאט הגיבו בהעלאת רמת האנרגיות, אך שניים לקחו את זה למחוזות אלימים. זה לא מפתיע לגבי קנדריק פרקינס, זה פחות או יותר התפקיד שלו בקליבלנד -ליצור בלגנים מהסוג הזה, אבל היעדרות של לאב מפתיחת הסדרה מול שיקגו תהפוך גם אותו לשחקן רוטציה חשוב, לכן בקליבלנד יקוו שהליגה לא תשעה אותו. מי שכמעט בוודאות יושעה לפחות ממשחק אחד הוא ג'יי. אר. סמית'. לאחר שלברון ובלאט החמיאו לו על האופי והבגרות במהלך הסדרה, סמית' חזר לסורו עם מהלך כמעט זהה לזה שגרם לו להיות מורחק בפלייאוף הקודם. אז הוא לא חזר לעצמו לאחר ההרחקה, בקליבלנד צריכה להיות התגייסות קבוצתית לעזור לו לחזור לעניינים מיד. היו שחשבו שכדאי לקאבס להפסיד בבוסטון כדי שההשעיה של ג'יי. אר. לא תהיה מול שיקגו, אבל שבוע המנוחה שהשחקנים סדרו לעצמם עשוי להיות חשוב יותר.
נסכם את הסיבוב הראשון של בלאט וקליבלנד בפלייאוף, ואת השפעת אירועי משחק 4 על המשך הדרך:
1. אמנם זה עוד לא המבחן האמיתי, אבל בסך הכול סיבוב ראשון מרשים מצידו של בלאט. התכונה הבולטת של קליבלנד, שבאה לידי ביטוי בולט במשחק הרביעי, היא העמידה בכל אתגר מנטלי שהוצב מולה. עומס הציפיות, העקשנות של בוסטון, פציעה של שחקן מפתח תוך כדי הסדרה כל אלה רק הגבירו את המוטיבציה והלחימה של השחקנים. אדגיש זאת שוב: זה רחוק מלהיות מובן מאליו שהמאמן מבקש במהלך המשחק להתמקד בריבאונד וכל הקבוצה מתגייסת לכך.
2. בצד המקצועי, בוסטון היא קבוצה שקשה להתכונן אליה כי אין לה כמעט אופציות התקפיות מוצלחות שצריך לנטרל, ההתקפה שלה בנויה על הרבה תנועה ועל שחקנים לא מוכשרים שמבצעים פעולות לא צפויות. ההישג המקצועי של בלאט היה בנטרול של האופציה ההתקפית המשמעותית היחידה של הסלטיקס איזיאה תומאס. מהמשחק השלישי הוא קיבל טיפול מיוחד שכלל שמירה צמודה שלא מאפשרת לו עלייה לקליעה, משיכה שלו ימינה, שומרים שלא קונים את ההטעיות שלו ונמנעים מביצוע עבירות והרבה עזרה מהצד הרחוק כדי שהשחקן הנמוך ביותר על הפרקט יצטרך למסור מעל יער ידיים לצד השני. ככה עושים את זה נכון.
3. הבעיה המרכזית באה לידי ביטוי ברבעים אחרונים בהם משחק ההתקפה המוצלח של קליבלנד השתעבד לחלוטין לשני הסקוררים המרכזיים. היו לקאבס רגעים מוצלחים יותר ופחות ברבעים אחרונים, ההבדל בין אלה לאלה לא גדול אך מכריע. קליבלנד לא תהפוך בן לילה לקבוצה שמניעה כדור כברירת מחדל, גם סן אנטוניו לא נבנתה ביום אחד, אך היא גם לא חייבת להתבסס על בידודים סתמיים במאני טיים. בשני המשחקים האחרונים בלט מאוד ההבדל בין התקפות בהן לברון מכדרר 20 שניות להתקפות בהן הוא מקבל את הכדור לאחר פיק נ' רול עם קיירי שגורר חילוף ובזמן שבצד הרחוק יש פעילות שמושכת את תשומת לב ההגנה. זה לא הרבה, אבל זה כל מה שלברון וקיירי צריכים.
4. בלאט יוצא מהסיבוב הראשון עם סימני שאלה לגבי העומק של הסגל שלו. שבעת השחקנים הבכירים נראו טוב, אבל אחריהם לא היה לו כלום. מתיו דלבדובה וג'יימס ג'ונס לא פגעו מבחוץ (28.6 ו-18.2 אחוזי שלוש בהתאמה) ובמצב כזה הם לא אפקטיביים, בעיקר ג'ונס ששלשות זה כל מה שיש לו. לקראת היעדרות אפשרית של שניים משבעת הבכירים, בלאט יצטרך להשתמש בשחקני קצה הספסל הוותיקים שבהחלט יכולים לתרום. אחד התפקידים החשובים שלו בפתיחת הסדרה הבאה יהיה לזהות את השחקנים שבכושר טוב ולשלוף אותם בזמן הנכון. בין דלבדובה, ג'ונס, שון מריון, מייק מילר, פרקינס ואפילו ברנדון הייווד מתחבא ג'וקר או שניים פוטנציאליים.
