חופשי ומאושר: הפריחה של אלכסיס סאנצ'ס בארסנל

קרב האליפות בפרמיירליג הוכרע ללא קשר לתוצאת המשחק בין ארסנל לצ'לסי היום (ראשון, 18:00, ספורט 1), אבל מי יהיה שחקן העונה? ארסן ונגר מאמין שאלכסיס סאנצ'ס צריך לזכות בפרס, לפני המועמד המוביל אדן הזאר וארבעה שמות נוספים ברשימה הסופית – דייגו קוסטה, הארי קיין, דויד דה חאה ופיליפה קוטיניו. "זה מאבק צמוד עם הזאר", אמר המנג'ר הצרפתי. "השפעתו של אלכסיס היתה עצומה, וצריך לזכור שזו עונתו הראשונה בליגה, בניגוד להזאר. אם הוא יזכה העונה, הוא ייתן פייט גם בעונה הבאה. הפעם אני בוחר בו, פשוט כי הוא השחקן שלי".

באופן כללי, ונגר פשוט מאוהב בסאנצ'ס. היו לו ציפיות גבוהות מאוד מהכוכב הצ'יליאני כאשר התותחנים החתימו אותו מברצלונה תמורת 35 מיליון ליש"ט, ואלכסיס הצליח לא רק לעמוד בהן, אלא אף לעשות מעל ומעבר. זה לא רק עניין של 22 שערים ו-10 בישולים בכל המסגרות. מהרגע בו דרך באיצטדיון האמירויות, הוא הפך לאחד המנהיגים הבלתי מעורערים של הקבוצה. במשחקים רבים הוא סוחב את החברים אחריו, גם כאשר לא הכל הולך. לא לחינם הוא חתום על הצמד בחצי גמר הגביע מול רדינג שעשתה לארסנל חיים הרבה יותר קשים מהמתוכנן. אז נכון – שער הניצחון הובקע עם המון מזל בגלל טעות איומה של השוער אדם פדריצ'י, אבל המזל הולך עם הטובים.

לפני חודשיים הסביר ונגר את סוד ההצלחה של סאנצ'ס: "הוא באמת רצה להגיע אלינו. היו לו מספר אופציות על השולחן, והוא בחר אותנו. הוא עשה זאת כי אנחנו משחקים כדורגל התקפי, בו הוא יכול לבטא את כשרונו באופן חופשי. הערכים שלנו מתאימים לו, והוא מרגיש בבית".

לבטא את הכישרון באופן חופשי – זה בדיוק מה שסאנצ'ס לא הצליח לעשות בברצלונה. מאז הגיע לקאמפ נואו מאודינזה בקיץ 2011 על תקן הבטחה גדולה מאוד, הוא סווג תמיד אך ורק כקיצוני. שלושה מאמנים היו לו בבירת קטלוניה – פפ גווארדיולה, טיטו וילאנובה וטאטה מרטינו, וכולם ראו בו שחקן קו בלבד. השיבוץ הטקטי הזה הפריע מאוד לצ'יליאני היצירתי, שאוהב להיות במרכז העניינים, לנהל את המהלכים של הקבוצה, ולא רק להמתין לכדור באגף. חשוב לו גם להרגיש מוערך, בעוד שבבארסה הוא היה שחקן משלים לכל היותר. ליד ליאו מסי, כל חלוץ אחר נראה חיוור, והתקשורת הספרדית לא סולחת על משחקים לא משכנעים.

אפשר להתעלם מהביקורת בעיתונים, קשה יותר להשלים עם יחס לא הוגן מצד ההנהלה והמאמן. בעונתו הראשונה של סאנצ'ס בבארסה זכורה במיוחד התקרית בה צרח עליו גווארדיולה לאחר שהכוכב מתח שריר והוחלף. "תשתמש בראש שלך", זעם פפ שהוסיף כמה קללות, בעוד אלכסיס סבל מכאבים. כיצד אפשר להתייחס כך, באופן פומבי, לשחקן שכל חטאו הוא ריצה "מהירה מדי" לכדור שגרמה לפציעה? האירוע הזה עשוי לסייע לנו להבין טוב יותר את הסיבות להתפטרות הצוות הרפואי של באיירן מינכן, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

במהלך העונה השניה בבארסה נפוצו בתקשורת דיווחים על עזיבתו הקרובה של אלכסיס, על רקע עניין שגילתה בו יובנטוס. וילאנובה דחה את השמועות על הסף, וסאנצ'ס עצמו אמר בדיעבד שטיטו שיכנע אותו להישאר, אבל בשורה התחתונה המשחק היה בנוי כולו סביב מסי, ותקפידו של סאנצ'ס ברוטציה היה מוגבל למדי. עם 18 משחקים בלבד בהרכב בליגה, ו-11 שערים בכל המסגרות, עיתונאים רבים מיהרו להגדיר אותו כפלופ.

מרטינו שינה את המומנטום. בעונה שעברה סאנצ'ס קיבל הרבה יותר אשראי, הפך לשחקן הרכב קבוע, וסיפק את הסחורה גם מבחינת הנתונים הסטטיסטיים. אחרי השער לרשת ריאל מדריד שהצעיד את הקטלונים לניצחון בקלאסיקו, אמר המאמן הארגנטינאי: "אלכסיס משחק מצוין עבורנו מאז תחילת העונה. אם הכיבוש הזה עוזר לאנשים להפנים זאת, הרי זה מבורך. הוא תמיד מוכן למשימה". ואולם, דווקא בקלאסיקו החשוב ביותר של העונה, בגמר הגביע, סופסל הצ'יליאני על ידי מרטינו, והדבר הוביל לסכסוך בין השניים. סאנצ'ס כינה לפי הדיווחים את המאמן "פחדן", כאשר ססק פברגאס הועדף על פניו, וסירב לקבל את המדליה בטקס שנערך אחרי הניצחון של ריאל.

אפשר להבין את התסכול של שחקן שמקבל ארבע דקות בלבד בגמר כאשר הוא נמצא בכושר מצוין. זה היה הרגע בו הבין סאנצ'ס סופית שהוא חייב לעזוב את קאמפ נואו כדי להמשיך להתפתח מקצועית ולהחזיר את שמחת החיים. ואם עוד היו לו ספקות, הרי שהמשא ומתן של ברצלונה עם לואיס סוארס, במטרה ליצור שלישיה עם מסי וניימאר, הסיר אותם לחלוטין. בברית בין הארגנטינאי, הברזילאי והאורוגוואי לא היה מקום לצ'יליאני, שכבש את שער העונה במשחק האחרון מול אתלטיקו מדריד – ה-19 שלו בליגה – ולא היה רחוק מלהביא לבארסה אליפות.

ונגר עשה הכל כדי שסאנצ'ס יגיע אליו, ולא לליברפול או ליובנטוס, שפיספסה את הצ'אנס שלה – והדבר היווה לפי ההערכות באיטליה אחת הסיבות להתפטרות הפתאומית של אנטוניו קונטה. המחמאות מצד הבוס החלו לזרום. "אלכסיס מזכיר לי את איאן רייט. יש לו התלהבות של רייט, כולם אוהבים אותו, והוא אפילו לא מקבל כרטיסים צהובים כמו רייט", אמר הצרפתי באוקטובר. בינואר ההשוואות עלו למדרגה גבוהה אפילו יותר, כאשר ונגר הצהיר: "יום יבוא, וסאנצ'ס אולי יהיה חשוב עבורנו כמו תיירי הנרי. הוא מסוגל להיות יציב כמוהו, וגם להבקיע הרבה שערים כמוהו".

ההצטיינות של סאנצ'ס נובעת מכך שארסנל נתנה לו לשחק בדיוק כמו בנבחרת. במקום להיות דבוק לאגף, הוא רשאי לנוע על כלה מגרש, לחפש מרחבים, להזין את חבריו בכדורים וגם לפרוץ למצבי הבקעה בעצמו. זה מה שהפך אותו לאחד השחקנים הטובים ביותר במונדיאל, עם משחקים נפלאים נגד ספרד וברזיל, והמומנטום הזה נמשך מאז.

מאמן צ'ילה, חורחה סמפאולי, אמר במהלך גביע העולם: "בנבחרת אלכסיס יודע שהוא שחקן מפתח. בברצלונה, עם כל השחקנים הגדולים לצידו, זה קשה יותר. לדעתי הוא מסוגל להיות אחד השחקנים הטובים בעולם. יש לו הכל – בישולים, שערים, כדרורים, מהירות. עדיין יש מקום גדול לשיפור אצלו". הצדק איתו, ובשבוע שעבר סמפאולי הביע שביעות רצון גדולה מאוד מההתפתחויות שחלו העונה. "אלכסיס מאושר היום. בארסנל הוא מצא את מקומו, אחרי שהוזנח בברצלונה. היום הוא כוכב בפרמיירליג, וממצה את הפוטנציאל שלו. זו בשורה מצוינת עבורנו, כי הוא יגיע בכושר טוב לקופה אמריקה", אמר הבוס הארגנטינאי שמבין את סאנצ'ס אפילו טוב יותר מקודמו בתפקיד, מרסלו ביילסה.

המילה אושר חוזרת על עצמה בכל הראיונות של סאנצ'ס עצמו. הוא היה מאושר לחתום על חוזה לחמש שנים בקבוצה שמאמינה בו, ולפני חודש הקסים את האנגלים כאשר אמר: "אני מאושר לחיות במדינה שהמציאה את הכדורגל". במשחק הראשון נגד צ'לסי, באוקטובר, הזאר כבש בפנדל בניצחון 0:2, בעוד סאנצ'ס הוחלף לקראת הסיום. הפעם ינסה הצ'יליאני המאושר לנצח את הבלגי, ואז אולי יקבל עוד כמה קולות בקרב על התואר האישי.

ואם אנחנו כבר בלונדון, כדאי להתייחס במספר מילים לווטפורד, אשר הבטיחה אתמול את עלייתה לפרמיירליג, מחזור אחד לסיום ליגת המשנה. הצרעות מעוררות נוסטלגיה לא מבוטלת לקבוצה החביבה של הרומנטיקנים, שגידלה שחקנים נפלאים כמו ג'ון בארנס ולותר בליסט, וסיימה במקום השני בליגה הבכירה ב-1983. למרבה הצער, הגרסה הנוכחית של ווטפורד לא סימפטית בכלל. משפחת פוצו, ששולטת באודינזה, השתלטה על המועדון ב-2012, ומאז הוא משמש סוג של קבוצת בת מבחינת המועדון האיטלקי, וכמוהו גם גרנאדה בספרד.

בסגל הרב לאומי של ווטפורד יש מעט בריטים, והדבר מבדל אותה לרעה מקבוצות אחרות בליגת המשנה. חלק ניכר מהשחקנים עברו במהלך הקריירה באודינזה, בגרנאדה או בשתיהן. הקבוצה איבדה את הזהות שאיפיינה אותה במשך יותר ממאה שנה, והצלחתה במתכונת העכשווית, על חשבון קבוצות אותנטיות הרבה יותר, מצערת מאוד. כל עוד הבעלות של ווטפורד לא תשתנה, יש לקוות שהיא לא תשרוד בפרמיירליג, שראויה לקבוצות אמיתיות, ולא לאודינזה ב'.