1. אמונה עצמית עיוורת
בבוקר המשחק הראשון בסדרה נשאל גיא גודס על אחוזי הסיכויים שיש לקבוצתו לנצח את הסדרה נגד פנרבחצ'ה/אולקר. "אין ספק שלקבוצה הביתית יש את היתרון בסדרה", אמר גודס, "הייתי אומר שהסיכויים עומדים על משהו כמו 40:60, לטובתם". התשובה של המאמן הישראלי לא הפתיעה איש. ההרגשה עד אמש הייתה כי מכבי תל אביב היא יריבה לפחות שווה ברמתה לקבוצה הטורקית. הקבוצה ההיא, בלי הניסיון במעמדים האלה, עם אמריקאי אחד, ועוד כמה שחקנים שלא באמת עשו משהו בקריירה שלהם. מצד שני עמדה אלופת אירופה גאה, עם סגל של שבעה-שמונה שחקנים ראויים ליורוליג. ואחרי המשחק הראשון הטוב? ההרגשה הייתה שאם מכבי תל אביב רק קצת תרים את המשחק, הניצחון יגיע.
"אף אחד לא זלזל בפנרבחצ'ה", אמר בשעת לילה מאוחרת אחד המקורבים למכבי תל אביב שאמר לי אתמול בבוקר כי מכבי תנצח, ובקלות. "כולנו ידענו שהיא קבוצה יותר מוכשרת מאיתנו, אבל אם מסתכלים על מה שעשינו העונה, והרי ניצחנו את ריאל מדריד וברצלונה בבית, האמנו שאפשר לעשות את זה". וכן, אותם שתי ניצחונות על אריות הכדורסל הספרדיות טשטשו את חושי אוהדי מכבי תל אביב וחלק מהפרשנים. אותן קבוצות שהפסידו העונה בברלין, בבית לפנרבחצ'ה ובחוץ לאנדולו ופנאתינייקוס. אותן קבוצות שקיבלו בראש בליגה ממורסיה וגראן קנאריה. קבוצות שאמנם יהיו בפיינל פור בשעה שמכבי תתרכז במאי במשחקי הליגה, אבל אלה לא היו המשחקים שבהם כל הכסף היה על השולחן.
פנרבחצ'ה/אולקר הביסה את מכבי תל אביב 69:84 ועלתה ל-0:2
הניתוח הצליח, החולה מת: סיכום ההפסד של מכבי תל אביב בטורקיה
גיא גודס: "ברבע הראשון הייתה התמוטטות טוטאלית, הסדרה עוד לא התחילה"
וויצ'יץ' מודה: "הם פיתחו קצב מהיר רק בגלל הטיפשות שלנו"
ניקולה וויצ'יץ', ששלח חצי האשמות לשחקנים בסיום בדיוק כמו גיא גודס, נגע באחת הנקודות החשובות ביותר, בעיית האנרגיה. אותה אנרגיה שמכבי תל אביב הגיעה איתה למשחקים בברלין ולמשחק הראשון בסדרה, פשוט לא הייתה שם במשחק השני. וזה לא היה רק על המגרש, אלא גם בהלם ששרר על הספסל. כששעון המשחק עוד לא הגיע לחמש דקות, צימק סילבן לנדסברג את התוצאה ל-9:4. הספסל הצהוב? דומם, מלבד ג'ייק כהן שקם כדי לעודד. התמונה הזאת חזרה על עצמה לא מעט, כשגם בפסקי הזמן היחידים שניגשים אל השחקנים על המגרש היו כהן ולנדסברג. במחצית השנייה, אחרי השטיפה של גיא גודס, האנרגיות על הספסל היו קצת אחרות, אבל המשחק עצמו כבר היה גמור.
ההלם, והבלבול, והעצבים של גודס בסיום, רק ממחישים את העובדה שמכבי תל אביב הגיעה למשחק השני והופתעה מההתפרקות מול פנרבחצ'ה. מי הם אותם טורקים, חשבו לעצמם. אנחנו ניצחנו את ריאל וברצלונה. אז מה אם הם ניצחו גם את צסק"א בחוץ. אלא שהיו כאלה שהתריעו. פיני גרשון בבוקר המשחק, ואליו נגיע ממש עוד מעט, גיא גודס וניקולה וויצ'יץ' שידע שאם לא מנצחים את המשחק הראשון, הסיפור הופך להיות כמעט בלתי אפשרי. בצוות המקצועי של מכבי תל אביב ידעו בכל הימים האלה, שברגע שאלמנט ההפתעה ייעלם, ושתי הקבוצות יעמדו עם הנשקים חשופים, היתרון הגדול הוא של אוברדוביץ', וכך זה גם קרה.
בסיום המשחק אמרו כל אנשי הצהובים כי הסדרה עוד לא גמורה, ובמשחק מספר 3 ינסו לחזור לחיים. עונת היורוליג הנוכחית נגמרה אמש עבור מכבי תל אביב מול קבוצה טובה יותר, כפי שמודים היום כמעט כל האוהדים, הסובבים והעובדים במועדון. את הקילוגרמים של המזל שפכו במכבי בעונה שעברה.
2. שיעור במה לא להגיד
כשפיני גרשון הוצג במכבי תל אביב הקיץ כולם חיכו לרגע שבו אלוף אירופה פעמיים יפתח את הפה ברגע הלא מתאים, כפי שעשה כל כך הרבה פעמים בעבר. עם הגעתה של מכבי תל אביב לאיסטנבול ניסינו לקבל ראיון מגרשון שלא היה מעוניין, דווקא אחרי שהתראיין לתקשורת הזרה. כך היה גם ביום שלפני המשחק, אך אתמול בבוקר הכל השתנה. גרשון, שאוהב מאוד להתראיין לתקשורת הזרה, שם מעניקים לו עדיין כבוד מלכים, הסכים להתראיין במהלך אימון הקליעות, לאחר שכל אנשי מכבי תל אביב כבר עשו את זה. וכשהמכונה נפתחה, היא לא הפסיקה לירות, עד כדי כך שגיא גודס גער בתקשורת ללכת קצת הצידה כשהוא ראה ושמע מרחוק שהשיחה הזאת הופכת לארוכה מאוד.
אז מה היה לנו שם? קביעה כי העייפות לא הייתה הסיבה לקריסה במשחק הראשון, בניגוד למה שגודס עצמו אמר בסיום המשחק. הורדת ציפיות מדהימה, וציון כי הפוטנציאל של הקבוצה הזאת הוא להגיע להצלבה וצריכים לשחק מעל הפוטנציאל כדי להגיע לפיינל פור. צביטה חזקה לכיוון ההנהלה כי בניגוד למה שאמרו לא מעט מאנשי מכבי תל אביב, ביניהם דני פדרמן, סגל של עשרה שחקנים לעונה כל כך ארוכה לא מספיק, ולכן יש גם פציעות. כל הדברים הללו כאמור, בבוקר המשחק שגמר את העונה של מכבי תל אביב. בעגה הפוליטית היו אומרים שגרשון פשוט ירה בתוך הנגמ"ש.
את הנאום של גרשון אפשר להסביר בשני מובנים - הראשון, הבן אדם פשוט לא שולט על מה שהוא אומר, וכשהפה נפתח, הנצרה כבר לא חוזרת למקום. העובדה היא כי בירידה מאימון הקליעות זרק המאמן הערה שהוא מקווה כי לא יעשו ממה שהוא אמר כותרות. ההסבר השני והיותר מתקבל על הדעת, הוא הורדת הנטל, ואולי גם די בצדק, ממנו ומגיא גודס, ראיית העתיד של מה שהולך לקרות בעוד כמה שעות, והפניית אצבע מאשימה לכיוון ההנהלה שלא הלכה איתם כשרצו להחתים את גל מקל ומרכוס סלוטר. התרומה של שני השחקנים שנמצאים כאן במקומם - מרקיז היינס וג'ו אלכסנדר, הייתה 2.5 נקודות בממוצע בשני המשחקים, ביחד.
"פיני הוא לא פוליטיקאי, וכשמשהו יושב לו על הלב, והוא מתחיל לדבר, הוא יגיד אותו בפה מלא", אמר אחד ממקורביו, "הרי ברור שהוא וגיא רצו את סלוטר ואת מקל ולא קיבלו אותם, והם ידעו שעם חיזוק נכון הקבוצה יכולה להגיע יותר רחוק. הם התריעו וידעו והנה הגענו לסיום, והכל מתפוצץ בפנים". במקביל לציטוטים של גרשון, יצא הראיון בוואלה ספורט של אוהד גרינוולד עם שי רקנאטי שכינה את ההחתמה של גודס כהברקה, ואמר שגודס ימשיך. לגבי החלק השני, הסדרה הזאת לא צריכה לערער את מעמדו של המאמן, לגבי גרשון, אתמול שוב הוכח שבמערכת כמו מכבי תל אביב, בה ההנהלה מעורבת בקבלת ההחלטות המקצועיות, קשה ולא בטוח שצריך להחזיק אדם דעתן כמוהו.
ואם אתם רוצים לראות איך נשמע אדם שמתאים למערכת, קבלו את ניקולה וויצ'יץ' בתגובה לדברים של גרשון לאחר המשחק, "אני יכול לנתח ולומר מה אני חושב על הפוטנציאל של הקבוצה רק אחרי הסדרה. אנחנו תמיד האנדרדוג בסדרות כאלה, משחקים מול כישרון כזה, מאמנים כאלה ותקציבים כאלה, זה הכל גדול עלינו פי 3. אבל אנחנו מכבי, השגנו את מה שהשגנו בעונה שעברה, באנו לפיינל פור וזכינו בגביע. אף פעם זה לא היה קל, הטובים ביותר התקשינו מאוד בהם, זה לא נגמר עד שזה לא נגמר".
3. ולאלה שמגיע
אלא אם יתרחש נס ברמת נס ז'לגיריס, באמצע מאי במדריד תעלה פנרבחצ'ה/אולקר לפרקט לפיינל פור הראשון של קבוצה טורקית כלשהי מאז שנת 2001. הקבוצה של ז'ליקו אוברדוביץ' עשתה זאת בצדק, היא הייתה אחת מארבע הקבוצות הטובות ביבשת לאורך כל עונת היורוליג, והייתה הקבוצה הטובה על הפרקט באיסטנבול ב-50 מתוך 80 הדקות בשני המשחקים. אמש, למרות שבמכבי טענו כי לא הופתעו, שלף אוברדוביץ' את סמיח ארדן הנהדר עם תחילת המשחק, והמשיך עם ציוותו של יאן וסלי לאורך דקות ארוכות דווקא בעמדה מספר 4, מה שיצר למכבי בעיות מאצ'אפ ברורות. לצהובים לא היו פתרונות להרכבים המפתיעים שהעמיד הסרבי, שחגג אמש 23 שנים לזכייה הראשונה שלו ביורוליג.
כבר כתבנו בעבר, אבל הכדורסל בטורקיה הוא הענף מספר שתיים אחרי הכדורגל, שזה גם מכובד ביחס לשאר מדינות אירופה. אבל ההבדל בין שני הענפים הוא עצום. במחצית המשחק, בשעה שהטורקים שועטים לעבר הניצחון ומתקרבים משמעותית לפיינל פור, החל רחש מוזר באולקר ספורטס ארינה. מישהו גילה באחד מתאי הצפייה את אלכס דה סוזה, קפטן נבחרת ברזיל לשעבר, ששיחק במועדון מאיסטנבול בין השנים 2004 ל-2012 והפך לפנים של הקבוצה. "אם אלכס מחליט עכשיו לחלק חתימות בחוץ, זה יהיה כמו משחק בלי קהל", אמר לי אחד העיתונאים שניסה לצלם את הברזילאי, "עם כל הכבוד לחברים על המגרש, הבן אדם אגדה".
אז נכון שאתמול קיבלנו קצת תמונה אחרת לגבי הקהל של פנרבחצ'ה וסדר העדיפויות שלהם. הקהל שבאמת הפתיע במהלך שני המשחקים ונתן תמיכה נהדרת כינה את ישראל 'רוצחי ילדים', אבל אם נתעלם מהדבר הזה, וקצת קשה, נקבל חגיגה. מועדון, ובעצם ענף שלם במדינה, שהתרגל לכישלון אחר כישלון, עשה את הדבר הכי טבעי כדי להפוך למעצמה - החתים את מאמן הכדורסל הכי טוב שהוא יכול היה להביא, והתוצאות בהתאם. אל תתפלאו אם בעוד קצת יותר מחודש, יניף אמיר פרלדזיץ' את גביע היורוליג, ואחד הראויים שהיו בשנים האחרונות.
