צפו בתכנית "משחק מקדים" לקראת משחק מספר 2 בין פנרבחצ'ה אולקר למכבי תל אביב
גם אם מכבי תל אביב תפסיד הערב בטורקיה, ואפילו אם תודח מהיורוליג בזמן הקרוב (אף קבוצה בתולדות המפעל לא חזרה מפיגור 2:0), שי רקנאטי מבטיח שגם בקיץ הקרוב תשמור ההנהלה בקנאיות על המדיניות הכלכלית הנוקשה שלה.
"זה נכון שלקבוצות עשירות יותר יש חיים יותר קלים ופחות דאגות מאשר יש במכבי", אומר סגן יו"ר המועדון ובנו של איש העסקים אודי רקנאטי, מבעלי הקבוצה זה למעלה מ-20 שנה, "אבל מבחן התוצאה מראה שלאורך השנים התמודדנו עם המצב יותר טוב מהן. מתי ריאל מדריד, עם כל הכסף שלה, לקחה בפעם האחרונה אליפות אירופה? 15 שנה?".
- בדיוק 20, למען האמת.
"זה מוכיח שמה שיותר חשוב זה איך אתה בונה את הקבוצה ואיך אתה מנהל אותה, ולא רק לשפוך עליה כסף. אנחנו לא מהמועדונים עם התקציבים הכי גדולים, אבל התוצאות שלנו היו יותר טובות מהמועדונים האלה".
- אם לא תעפילו השנה לפיינל פור, המשמעות היא שתי הופעות בפיינל פור בלבד בשבע השנים האחרונות. יש תחושה שעוד ארבעה-חמישה מיליון דולר בעונה יסדרו אתכם, ואני יודע שיש אנשי עסקים עשירים מאוד שעומדים בתור כדי להיכנס פנימה ויהיו מוכנים להזרים כספים כאלה. למה לא שתצרפו איזה אוליגרך ותפתרו את כאבי הראש?
"עוד 4-5 מיליון דולר יכולים לעזור לנו, אבל אנחנו לא צריכים הרבה יותר מזה. כספים כאלה גדולים יכולים לפעמים להזיק או לבלבל את מי שבונה את הקבוצות. בכל מקרה, אני לא מכיר הרבה אנשים שיבואו וישפכו כל שנה את הסכומים האלה, וממילא זה לא עובד ככה. אנחנו מחזיקים מעמד ברמות הגבוהות כבר כמעט 40 שנה, ואני לא ראיתי באירופה קבוצה שהוחזקה על ידי אוליגרך ששרדה אפילו חצי מהזמן הזה".
- לכדורגל יש את מיטש גולדהאר ששופך עשרות מיליונים. זה לא אומר שצריך למכור לאדם כזה את כל הקבוצה, אבל אפשר למכור חלק ממנה.
"ראינו בכדורגל הישראלי כל מיני אוליגרכים שהגיעו, השקיעו סכומים אדירים, אבל נעלמו תוך כמה שנים והשאירו את המועדונים שלהם שבורים. אני לא אומר שזה יקרה עם גולדהאר, אבל אני כן אומר שב-40 השנים האחרונות מוכח שהניהול שלנו ושהמבנה הניהולי שלנו עובד. והוא עובד עם מה שיש עם תקציבים נמוכים, יחסית. בשנה שעברה לקחנו אליפות אירופה, וגם ב-2004 וב-2005. זה לא רע. זה יותר טוב מהרבה קבוצות שיש להן אוליגרכים וכסף ענק. בסוף זה מסתכם בבנייה".
- אבל אתה יודע שהשנה שעברה הייתה נס, וגם הקבוצה של שאראס-פארקר-וויצ'יץ' הייתה סוג של נס שהתרחש לפני עשר שנים. קח את העונה כדוגמא רלוונטית: גיא גודס רצה מאוד את גל מקל אבל העניין הזה נפל, בסופו של דבר, על החלטה שהייתה בבסיסה כלכלית. מעבר לזה שמקל הוא נכס אסטרטגי, ראית במשחק הראשון נגד פנרבחצ'ה-אולקר את התוצאה המקצועית הישירה של ההחלטה שלא להביא חיזוק לקו האחורי: הגארדים נפלו מהרגליים. עם שחקן כמו מקל, הכל יכול היה להיות שונה. ואני לא בטוח שבקיץ הקרוב בכלל תהיה לכם עוד הזדמנות להחתים אותו. אתם כל הזמן טוענים שאין ישראלים, אבל הנה, שחקן ישראלי 'שובר שוויון' שהיה על המדף ושהחלטתם שלא לקחת.
"אני לא בטוח שמקל זה פספוס. טבעי שהמאמנים רוצים כמה שיותר שחקנים בסגל, אבל לפעמים, כשיש יותר מדי שחקנים, או יותר מדי שחקנים בעמדה מסוימת, זה יכול להביא לאימפקט הפוך. אני לא פוסל את זה שמקל יהיה בעתיד במכבי, אבל בוא לא נשכח: הסתדרנו בלעדיו עד היום, גם בעונה שעברה, ואני חושב שנוכל להסתדר בלעדיו גם העונה וגם בעונה הבאה. אנחנו לא בונים את עצמנו על שחקן אחד. אולי השנה נצליח להעפיל לפיינל פור, אבל אם לא, כשאתה מסתכל על הקבוצות שנמצאות איתנו בשלב הזה, גם להגיע להצלבה זה מכובד. לעשות צעד מעבר לזה יהיה דבר מדהים".
כמו אביו אודי, גם רקנאטי הבן מעדיף לשמור על פרופיל נמוך. בזמן שחברו דני פדרמן הופך לפנים של מכבי החדשה, הצעירה, שי רקנאטי נחבא אל הכלים: הוא חבר ההנהלה היחיד שבמשחקים מסרב לשבת ליד ספסל הקבוצה, אלא ממולו, בצד השני של המגרש, בכיסאות שעל הפרקט. הוא גם ממעט לנסוע למשחקי החוץ; אפילו למשחקים הדרמטיים בטורקיה לא נסע ("היו לי מחויבויות עסקיות. ההפסד שלשום היה פספוס גדול. הייתי מאוד מאוכזב").
"לכל אחד בהנהלה יש את התרומה שלו", טוען רקנאטי. "אני בא מהמדיה (משפחת רקנאטי הם בעלי "רשת" בעבר, ובהווה חלק מבעלי ערוץ הספורט וערוץ הילדים) ואני יודע מה זה חשיפה. מבחינתי, חשיפה זה לא דבר טוב. אבל זה לא אומר שאני לא מעורב. לכל אחד יש את האופי שלו. לי פחות חשוב שי ויותר חשובה מכבי. אני אומר לך שמכבי לוקחת לי הרבה מאוד מהזמן הרבה יותר מהרבה עסקים אחרים שלי".
אחרי עזיבתו של רענן כץ הוחש תהליך הצערת ההנהלה: פדרמן הבן מונה למנכ"ל ורקנאטי, כאמור, קיבל את תואר סגן יו"ר הדירקטוריון הייצוגי, בו החזיק קודם לכן דיוויד פדרמן ולפניו גם מוני פנאן ז"ל. כיום מנוהלת הקבוצה בפועל בידי הבנים למשפחות פדרמן ורקנאטי, כששמעון מזרחי הוא האחרון בגווארדיה הוותיקה ששומר על מעורבות יום-יומית. את מרבית ההחלטות רוקחים דני פדרמן ושי רקנאטי במשותף, והן מגיעות בהמשך לאישור ההנהלה, בה ממשיכים לשבת אודי ודיוויד, לצידו של מזרחי, כמובן. בהחלטות המקצועיות מעורבים גם "אנשי המקצוע", בהם ניקולה וויצ'יץ', אנשי מחלקת הסקאוטינג (בראשות אבי אבן) וצוות המאמנים.
- אפשר לומר שתהליך ההצערה הושלם ושהדור הוותיק נמצא בסוג של פנסיה, לא?
"כמובן שאבא שלי ודיוויד עדיין מעורבים, אבל בגדול, אפשר לומר שהיו חילופי דורות. האבות מעורבים הרבה פחות ביחס לשנים קודמות, והם מתערבים היום יותר בעניינים של מאקרו. הסוד, לדעתי, הוא שאני ודני עובדים טוב ביחד. הוא חבר שלי וזה זורם נהדר. הביטחון שיש לנו אחד בשני הוא גדול מאוד. הוכח שברגע שיש לך מישהו שאתה יכול לבטוח בו, הדברים עובדים".
ברעיון אחד, שיזם עם דני פדרמן, רקנאטי גאה במיוחד: החיבור המחודש של פיני גרשון למועדון. המהלך הזה, לכשעצמו, גם היווה מעין חותמת רשמית לחילופי הדורות ולרוח החדשה במסדרונות דיוויד ואודי, שפיטרו את גרשון בבושת פנים בקיץ 2010, לא היו מחזירים בעצמם את גרשון למערכת.
"גם אצלי ואצל דני, שבאנו עם הרעיון הזה, היו הרבה חששות לפני", מודה רקנאטי. "לעסנו אותו הרבה זמן לפני שפנינו לפיני ולפני שבכלל הבאנו את זה להנהלה. אבל בסוף החלטנו כולם ביחד ששווה לנסות, ואני חושב שבדיעבד זה חיבור שהצליח והוכיח את עצמו. זה הביא טוויסט מיוחד והחיבור היה מצוין".
- אתה רואה את פיני ממשיך עונה נוספת כעוזר?
"אני באמת לא יודע, עוד לא התחלנו לתכנן את העונה הבאה".
מאחורי הקלעים במכבי מתרכז רקנאטי בעיקר בפיתוח הכלכלי של המועדון. לאחרונה פתחה מכבי מעין סניף בניו-יורק, בניהולו של איש ערוץ הספורט בעבר ירון טלפז, מתוך כוונה לקרב אליה את השוק היהודי\ישראלי הענף בעיר הקבוצה האירופאית הראשונה לעשות כן.
"קיבלנו בשנים האחרונות הרבה פניות מישראלים ומיהודים שחיים בארה"ב", מסביר רקנאטי. "הבנו שיש רצון וצורך מצד הקהילה להיות קרובים למכבי. יש הרבה אנשים שירדו מהארץ, וזה דבר שמאוד חסר להם. הבנו שאנחנו צריכים לפתח שם משהו".
במסגרת ניסיונות ההתקרבות לישראלים בניו יורק בפרט ובצפון אמריקה בכלל מתכוונת מכבי לערוך מסע שנתי לארה"ב, כפי שערכה כמה פעמים בשנים האחרונות, אלא שכעת באופן קבוע. הדיבור הוא על משחק שנתי בניו-יורק, מול הניקס או הנטס או מול כל קבוצה אחרת, וכמה משחקי ראווה נוספים, כאשר הקיץ מתוכננים משחקים הן בניו-יורק והן בשיקגו.
"פחות משנה לנו נגד מי נשחק, אלא המשחק עצמו, בשביל שהישראלים והיהודים בארה"ב יוכלו לחוות את מכבי לפחות פעם בשנה באופן בלתי אמצעי, לראות את הקבוצה ולהרגיש אותה", אומר רקנאטי. "כשאנחנו שם אנחנו מתחברים לקהילה לא רק במשחק וכאלה דברים, אלא גם עושים ארוחות, הולכים לבתי ספר וכו'".
- זה יוכל גם להכניס לכם כסף, כמובן. יש תחושה שהגעתם לתקרת הזכוכית הכלכלית שלכם מבחינת כמות ההכנסות. כבר כמה שנים אתם עומדים על רף של כ-20 מיליון דולר, מה שהופך אתכם לקבוצת הכדורסל המכניסה ביותר בעולם מחוץ ל-NBA, אבל אם אנחנו מדברים על מודל כלכלי מאוזן שמבוסס על הכנסות, כדי לבנות קבוצה יותר טובה ולהביא פחות כסף מהבית תצטרכו למצוא מקורות הכנסה חדשים. כרגע נראה שזה לא קורה.
"אתה צודק. אנחנו מרגישים שהגענו לתקרת הזכוכית שלנו בארץ, כי השוק כאן מאוד מוגבל. ישראל היא מדינה מאוד קטנה יש כאן 7-8 מיליון ישראלים, וכמובן שלא כולם מתעניינים במכבי. אם היו כאן עוד 20 מיליון איש, היינו יכולים להתמודד עם זה בצורה יותר טובה. אבל בגלל גודל המדינה השוק מוגבל, וקשה להוציא ממנו יותר ממה שאנחנו מוציאים. גם הסכומים שאנחנו מקבלים מהטלוויזיה פחתו ביחס לעשור הקודם, למרות שזה עניין אחר, כי זה יכול גם להשתנות לצד השני ותלוי בתחרות בין ערוצים. אנחנו כל הזמן מנסים למצוא עוד מקורות, אבל לא בטוח שיש דרך לשבור את המצב שהגענו אליו בארץ. מה שאנחנו עושים בארה"ב הוא לאו דווקא בשביל הכנסות, אלא בשביל לייצר דור חדש של אוהדים שימשיכו עם מכבי. אנחנו מודעים לכך שנגמרו הימים של ערוץ אחד שמשדר את מכבי והופך אותה לקבוצה של כל המדינה. היום יש לצרכני הספורט הרבה אלטרנטיבות אחרות.
"אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להגדיל את ההכנסות גם כי עולם הכדורסל בכלל ועולם הכדורסל הישראלי בפרט השתנה. פעם מכבי הייתה בנויה על ישראלים ויהודים-אמריקאים שהגיעו לכאן בשביל ציונות, ובשנים ההן השוק האירופאי היה פחות פתוח ומעברים בין קבוצות היו יותר נדירים. היום, כדי להביא אלינו או להשאיר אצלנו שחקן ישראלי ברמה גבוהה, אנחנו צריכים לשלם הרבה כסף. לא מעניין את השחקנים הישראלים להישאר בארץ מטעמי ציונות אם זה כספי, מקל או אחרים. אנחנו יודעים שמה שישאיר אותם בארץ אלה דברים אחרים. לכן גם אנחנו מנסים לפתח קבוצת בת ולגדל בעצמנו את השחקנים שלנו. וגם זה דבר שעולה כסף".
- גם העזיבה הצפויה של אלקטרה בסוף השנה יכולה להיות מכה כלכלית לא קטנה. אני יודע שאתם מדברים עם חברות גדולות אחרות, בהן טבע, אבל אני לא יודע אם תמצאו ספונסר ברמה של עלית ואלקטרה, שהביאו בכל שנה שני מיליון דולר. אלה סכומים שהספורט הישראלי בכלל לא מכיר.
"אנחנו מדברים עם כל מיני חברות, בסדרי גודל שונים. אני לא יכול להגיד עם מי אנחנו מדברים, אבל אני בטוח שנקבל הסכם חסות טוב מאוד".
- אפרופו הגדלת הכנסות: היה דיבור, בזמנו, על חזרה לאדריאטית זה היה שווה לכם עוד מיליון עד שני מיליון דולר בעונה, אבל המאמנים והשחקנים סבלו. זה משהו שיכול לחזור על עצמו?
"אני לא אוהב להגיד שאין סיכוי, אבל כרגע זה לא על השולחן".
אם יש דבר אחד שמרגיז את רקנאטי במיוחד, הרי שזו החלטת מנהלת הליגה להשיב את הפיינל פור הישראלי החל מהעונה הבאה ולמשך שלוש שנים לפחות.
"מה שעצוב בכל זה הוא שהקבוצות הקטנות מחליטות בשביל הגדולות", אומר רקנאטי. "מכבי, ירושלים וחיפה היו נגד כי אל"ף, זה לא ספורטיבי, ובי"ת, אני חושב שאנשים צריכים להיות פחות עסוקים באיך להחליש את מכבי כדי להגיע ליום שמח ויותר להתרכז בעצמם".
- אבל זאת אמירה פשטנית. אני שואל אותך, כאיש עסקים הרי מכבי היא סוג של מונופול בליגה. מגיע אדם כמו חיים אוחיון, שמשקיע כסף מכיסו כדי להחזיק קבוצה, שהיא כמובן לא עסק כלכלי אלא עניין פילנתרופי, וטוען: בגלל שממילא אין סיכוי להקים כאן קבוצת כדורסל שהיא ביזנס, הסיפוק היחיד של אדם שמגיע להשקיע בענף החולה הזה שלנו יכול להגיד מזכייה בתואר, והרי אליפות אין סיכוי לקחת ממכבי בסדרה; אז אם אפילו אין אור ספורטיבי בקצה המנהרה, בשביל מה בכלל להיכנס לכדורסל? ואז, אנשי עסקים כמותו, שלא רואים אפילו סיכוי תיאורטי לזכות אי-פעם במשהו במצב של סדרות, בכלל לא ייכנסו לכדורסל, ואז תהיה לנו ליגה של ארבע-חמש קבוצות. זה הטיעון של רוב הקבוצות הקטנות. עובדה שכולן הצביעו בעד קיום פיינל פור. אני גם מזכיר לך שמי שהגיע עם הרעיון היה אבנר קופל, באמצע העשור הקודם, כשהליגה עוררה עניין אפסי. ועובדתית, מאז הפיינל פור, הכדורסל הגיע למקום אחר לגמרי.
"אם היית שואל אותי לפני שבע שנים, הייתי אומר לך: נכון, לאף קבוצה אין סיכוי לקחת ממכבי אליפות בסדרה. אבל המצב היום הוא שונה. יש אולמות גדולים יותר בירושלים, חיפה, חולון ואפילו בתל אביב, יש קבוצות עם דרך חדשה, מגיע קהל. האולם שלנו הוא אפילו כבר לא האולם הגדול ביותר בארץ. יש מתקנים ואני אומר לראשי הקבוצות, עכשיו בואו נתחיל לנהל. לא צריך להיות מקום ראשון בשביל להתקדם ולהגיע להישגים. לפני 7-8 שנים היית אומר, 'עזוב, מי זאת בכלל ירושלים', והיום הם במקום אחר. על מה קבוצה כמו גליל\גלבוע מדברת, כשבחמש השנים האחרונות היא לא הגיעה אפילו לפיינל פור? על מה בני הרצליה יכולים לדבר? הם בכלל לא באזור החיוג הזה. יש קבוצות שנשענות על תמיכת עירייה, כספי מסים. אם הן יגיעו לסדרות הן לפחות יוכלו להרים את ההכנסה שלהן ואולי לקחת פחות כסף מהעירייה, שיוכל ללכת למקומות אחרים לטובת התושבים".
- זה לא לגמרי מדויק. אתה מדבר איתי על הפועל ירושלים, אבל אפילו הקבוצה הזאת, שהיא אולי הקבוצה עם הפוטנציאל הכלכלי הגדול ביותר אחרי מכבי, ובפער אדיר מיתר הקבוצות בארץ, לא יכולה להכניס יותר מ-6-7 מיליון דולר ממקורות עצמאיים בעתיד הנראה לעין. היא עדיין רחוקה ממכבי שנות אור במובן הכלכלי.
"אני חושב שאתה טועה. אתה צודק בזה שלהגיע למקומות שלנו זה לא דבר שלוקח שנה או שתיים, וגם לנו זה לא לקח שנה או שתיים. אלה דברים שצריכים לעבוד בשבילם. אני לא יודע לאיזה תקציבים ירושלים יכולה להגיע, אבל היא יכולה להגיע לתקציב שיאפשר לה התמודדות מאוד יפה בטח נגד מכבי. התקדמות תגיע מניהול נכון, לא מגניבה של אליפויות. קח את הדוגמא של חיפה של לפני שנתיים: במהלך העונה ניצחנו אותם שש פעמים, והם באו ולקחו לנו משחק אחד בפיינל פור. למה זה הפך אותם? אז אתה יכול לשקר לעצמך ולהגיד: 'וואו, לקחתי אליפות'. אבל אתה לא הקבוצה הכי טובה. לא עשית את זה בצורה ספורטיבית. אז הם חגגו יום-יומיים, וכולם היו שמחים, ולמחרת שכחו מזה, כי זה לא היה אמיתי".
- ואם קבוצה תיקח אליפות ממכבי בסדרה? למה זה יהפוך אותה?
"תשמע, אתה לא תהפוך לקבוצה של המדינה בשנה אחת. בסופו של דבר, מאיפה הכסף של הקבוצות, בחלקו הגדול, מגיע? מהליגה. ומאיפה הכסף של הליגה מגיע? מזכויות שידור. בלי מכבי והפועל ירושלים, אין כאן זכויות שידור ואין ליגה. מה לעשות? ערוץ הספורט או ערוץ 1 לא יקנו זכויות שידור כי זה לא יביא רייטינג ולא יעניין אף אחד".
- אז תגיד לי אתה: פיינל פור ביורוליג זה כן ספורטיבי? מה שאתה אומר על חיפה, אמרו בשנה שעברה עליכם צסק"א וריאל. הרי גם אתם הודיתם שבסדרה לעולם לא הייתם יכולים לזכות באליפות אירופה. צסק"א וריאל עבדו קשה כל העונה, גנבתם להם שני משחקים ולקחתם אליפות אירופה.
"ביורוליג זו שיטה שונה לגמרי. זו תחרות בין מדינות. והיורוליג גם רוצה ללכת למקומות אחרים. אני לא פוסל שהיורוליג תעבור מתישהו לסדרות. אנחנו לא מחליטים אם יהיה ביורוליג פיינל פור או סדרות. אני לא מתנגד לסדרות".
- למרות שביורוליג זה לא האינטרס של מכבי, בוא נגיד.
"לא יודע. אם אנחנו נמצאים ב-2004-2005, מה האינטרס של מכבי?".
- מאז עברו משהו כמו עשר שנים.
"זה נכון. אבל אם תהיה ביורוליג שיטה של ליגה, שבה נשחק נגד כל הקבוצות, אז בהחלט יכול להיות שיצטרכו להיות סדרות. אני רק יכול לומר לך שלקהל של מכבי זה בטח יהיה יותר מעניין. אני יכול להפנות שאלה אחרת: אם היינו צריכים למכור מנויים מפוצלים בין היורוליג לליגה, כמה היו קונים לליגה? 2,000 איש, במקרה הטוב".
- אם כך, הפועל ירושלים היא בערך התקווה היחידה של הליגה הישראלית.
"אני חושב שירושלים הולכת בדרך נכונה. יש שם הנהלה מצוינת ובעלים שחושב ועושה רק טוב לקבוצה ולכדורסל הישראלי. ירושלים מנוהלת מצוין ואין לי ספק שהיא תהיה קבוצה גדולה ומתחרה ראויה".
- תגיד, החבר'ה בהנהלה מתגעגעים לדיוויד בלאט?
"מה זה מתגעגע? אני שמח שהוא מצליח. אני חושב שהוא מאמן מצוין".
- אבל בוא נאמר, בעדינות, שלא הייתה אהבה ביניכם.
"מה זה אהבה? יש הבדל בין הערכה מקצועית לאהבה. זה לא עניין של אוהב, או לא אוהב. אתה צריך לבחון את עצמך ביחס להישגים שאתה מגיע אליהם, ובתקופות קשות צריך לשאול את עצמך שאלות קשות. בסופו של דבר, בלאט סיים את העונה עם גביע אירופה ועשה את זה בצורה מדהימה".
- היחסים עם גודס יותר חבריים.
"אלה לא יחסים דומים. קודם כל, הם אנשים שונים. גיא מאמן בצורה שונה. יש לו דרך שקטה. ראיתי איזה ראיון עם דווין סמית' שאמר שגיא הרבה יותר רגוע".
- הפריע לך, בזמנו, הלחץ המתמיד של בלאט?
"הפריע או לא הפריע עם תוצאות קשה להתווכח. בסוף השחקנים הבינו מה הוא רוצה מהם, אז אולי השיטה של הלחץ עבדה. הוא גם עושה עבודה מצוינת בקליבלנד".
- אתם בקשר?
"כן, לעתים. יש לי המון הערכה כלפיו".
- איך אתה רואה את העבודה של גודס לעומת בלאט?
"זה משהו שונה לגמרי. הם מאמנים שונים. לגיא יש מן רוגע כזה. הוא פחות אינטנסיבי על המגרש ועובד בצורה שונה".
- אתה יכול לומר בוודאות שגודס ימשיך לעונה נוספת, לא משנה איך תסתיים העונה הנוכחית?
"כן. יש לו חוזה לעוד שנה והוא ממשיך גם בעונה הבאה. אבל חשוב לי לומר שמכבי היא לא רק צוות האימון. למערך הסקאוטינג יש חלק גדול מאוד בהצלחות שלנו בבחירת השחקנים, גם העונה וגם בעונה שעברה. מאמן יכול להגיד: 'זה שחקן יותר טוב, זה שחקן פחות טוב', אבל הם בוחנים דברים עמוקים יותר, כמו אופי של שחקן, על פני תקופה ארוכה. זה מביא את החיבור המיוחד בין השחקנים, שמביא לתוצאות כאלה. זה לא שבשנה שעברה גנבנו משחק רק לצסק"א והגענו לגמר. ניצחנו את צסק"א, וגם את ריאל. נגד צסק"א חזרנו ממינוס 15 בסוף הרבע השלישי ואת ריאל ניצחנו בהארכה. זה אומר משהו על חומר השחקנים. אולי אין לנו את הכישרון הכי גדול באירופה, אבל זה לאו דווקא עובד יותר טוב עם כוכבים".
- כוכבים או לא, בשביל דווין סמית' כמעט התפשטתם. לקחתם סיכון לא קטן, בהתחשב בברך הפגיעה שלו.
"ההחלטה להחתים את דווין לטווח רחוק התגבשה במשך כמה חודשים. חשבנו שזה משהו שמאוד חשוב למכבי, ליצור המשכיות של שחקן כזה שבסוף החוזה יהיה הזר ששיחק הכי הרבה בהיסטוריה של מכבי. נכון שיש סיכון עם הברך שלו, אבל החלטנו לקחת את הסיכון בגלל האופי של דווין".
- זה גם מכניס אתכם לבור כלכלי לא קטן ויאלץ אתכם להתפשר במקומות אחרים.
"אנחנו בונים את מכבי לפי תקציב מסוים, ובכל שנה מחליטים באיזו עמדה נשקיע יותר ופחות. בוודאי שזה משפיע על התקציב הכולל ונצטרך לעשות חושבים. הרבה אנשים חושבים שאנחנו לוקחים כסף הביתה, אבל אנחנו מביאים כל שנה בין מיליון לשני מיליון דולר מהבית".
חיים אוחיון, בעלי הפועל גליל\גלבוע וממובילי היוזמה להחזרת הפיינל פור, אמר בתגובה:
"לא יחזירו אותנו למציאות האפלה של פעם. חומת ברלין לא תוקם מחדש והקומוניזם לא ישוב. לא נחזור למציאות שבה מכבי שולטת בליגה ומחליטה בשביל כל הקבוצות מה טוב להן ומה חשוב להן ומה יעשה אותן שמחות. צר לי על הדברים שמלמדים על חוסר הבנה של המציאות לגבי מה זה ליגה ותחרותיות, ולגבי מה מניע אנשים לבוא לענף הזה. השינויים בכדורסל הישראלי בעשור האחרון, ובראשם הפיינל פור, הביאו תקווה לענף הזה - למאמנים, לשחקנים ולקהלים. קמו אולמות חדשים וכמות ההכנסות עלתה, והמציאות הזאת היא מציאות הרבה יותר חזקה מכל מה שנאמר. אם לא תהיה תחרותיות, אפילו בשביל הסיכוי לשמוח פעם בשנה, אז אין בסיס לדבר הזה. לא באנו להיות בשר תותחים או קישוט של אף אחד. גם בהיעדר תקציבים גבוהים כמו של מכבי, בכל עונה הקבוצות עומדות בפני עצמן ורוצות להגיע להישגים מקסימאליים, וזה לא רלוונטי מה הן עשו בעונה הקודמת או אם לקחו אליפות לפני שלוש שנים ולא חזרו עליה שוב. רוב הקבוצות נוקטות בגישה מפרגנת למכבי, גם במובן של כמובן הזרים וגם בהיעדר קביעת תקרת שכר ותקציב. להתחשבות של קבוצות הכדורסל הישראלי במכבי אין אח ורע, ואני חושב שאנחנו ראויים לשבח על כך שאנחנו לא משתמשים בכוח שלנו כדי לגרום למכבי נזק. זו מעולם לא הייתה המדיניות שלנו".
ohad@walla.net.il