בין פארמה לסיטי: הרעב של האיטלקים והשובע במנצ'סטר

אחרי שכבש אמש (שבת) את השער המרהיב לרשת יובנטוס, רץ חוסה מאורי בן ה-18 לעבר יציע האוהדים השרופים של פארמה ונישק את הסמל על חולצתו. כמה תשוקה היתה בנשיקה הזו, וכמה ראוי הנער הארגנטינאי המוכשר לרגע הקסום שלו! אין חובב כדורגל שלא יזדהה עם החוויה האולטימטיבית הזו – שחקן בית צעיר שגדל באקדמיה מנצח את האלופה עבור קבוצה שעצם קיומה מוטל בספק גדול, לעיני הקהל החם שהגיע בהמוניו. אוהדי פארמה ידעו שהם עלולים לחטוף תבוסה, אבל זה לא מפריע להם לתמוך בקבוצה באש ובמים ולהראות לאיטליה שאסור למועדון הזה להיעלם.

בשבוע האחרון צברה פארמה שבע נקודות בשלושה משחקים. תיקו בסן סירו מול אינטר לווה בניצחון 0:1 על אודינזה במשחק השלמה, ואז הגיעה גם הגברת הזקנה, שחושבת אך ורק על רבע גמר ליגת האלופות מול מונאקו ביום שלישי, עלתה בהרכב חסר וחטפה על הראש. שבע הנקודות האלה הן תעודת כבוד לשחקנים ולמאמן רוברטו דונאדוני. הם לא נטשו את הספינה הטובעת, לא נכנעו לתנאים הבלתי אפשריים בהם נאלצו לעבוד מאז תחילת העונה, והחליטו שהם ממשיכים להילחם ולהאמין – למען עצמם, למען האוהדים ולמען הסמל. שאפו ענק לכולם. עלייתו המטאורית של מאורי היא אחד הסיפורים המרכזיים בעונה ההירואית הזו, והיא תוצאה של השקעה ארוכת טווח באקדמיה.

הבעלים הקודם של פארמה, תומאסו גירארדי, אמנם דירדר אותה לחובות ענק, אך הוא לא עשה זאת בזדון. היו לו כוונות טובות, ובעונה שעברה, כאשר דונאדוני הצעיד את החבורה שלו לרצף היסטורי של 17 משחקי ליגה ללא הפסד ולהעפלה לליגה האירופית, פרשנים רבים החמיאו להנהלת המועדון על הטיפול המסור בשחקני הנוער. שמונה מיליון יורו הושקעו באקדמיה במהלך 2013/14, וגירארדי תיכנן לבנות מתקנים חדישים בסגנון לה מאסיה. הרנאן קרספו, חלוץ העבר האגדי, מונה למאמן הנוער והיה אמור להוביל את הפרוייקט. הוא עדיין שם היום, למרות שהעונה לא היו לשחקניו אפילו מים חמים להתקלח אחרי אימונים.

מאורי לא נזרק למים העמוקים העונה בגלל מצוקה כלכלית. נהפוך הוא – דונאדוני צירף אותו לסגל הבוגר כבר בעונה שעברה, כאשר הכל נראה ורוד. אמנם הוא בקושי שותף אז, כאשר היה רק בן 17, אך ישב על הספסל במשך רוב המשחקים, למד, ואף קיבל כמה דקות על הדשא. המטרה היתה להפוך אותו לשחקן הרכב העונה, וזה באמת קרה. זו היתה התוכנית המשותפת של המאמן והבעלים – לטפח שחקני בית. באווירה הזו, לא פלא שמאורי דחה הצעות מפתות לאורך הדרך.

חוסה הקטן הגיע לאיטליה בגיל 13 מארגנטינה כדי להגשים חלום ולחקות את המודל שלו, חאבייר מסצ'ראנו. הוא הצטרף למחלקת הילדים של ברשיה, וכעבור חצי שנה הגיעה השמועה על הכשרון לפארמה ששיכנע אותו לעבור לשורותיה. מאז הוא שם, לבדו, ללא ההורים שנשארו במולדתו. זה זכה לטיפול המסור ביותר מצד המועדון, התאהב בו, ודחה בנימוס את החיזורים של מנצ'סטר יונייטד שנוהגת לחפש כוכבים צעירים באיטליה כדי להחתימם ללא תמורה. ג'וזפה רוסי, שגדל בפארמה, עבר בזמנו לאולד טראפורד בגיל 17. מאורי לא הלך בדרכו, כי האמין שעם דונאדוני יש לו סיכוי טוב יותר להצליח.

והוא צדק. המאמן רואה בו כישרון רב גוני, מנסה אותו במספר עמדות בקישור, ומקבל תפוקה נהדרת. לא לחינם הוא סומן ככוכב עתיד בסקוואדרה אזורה, שמובילה בשלב זה במאבק על שירותיו בזכות סבתו האיטלקיה – מאורי לבש את החולצה הכחולה בנבחרת עד גיל 17. שאלת השיוך בנבחרת הבוגרת עדיין לא פתוחה לחלוטין, ואולי כדאי למסצ'ראנו להחליף כמה מילים עם הנער כדי שיעדיף את האלביסלסטה בסופו של דבר.

העונה היה אמור מאורי להיות בורג מרכזי בקבוצה שמשחקת באירופה ונמצאת בחלק העליון של הטבלה. במקום זאת, השתתפותה של פארמה בליגה האירופית נשללה בגלל טעות בהנהלת חשבונות, והוא נקלע עם חבריו לסיוט מתמשך, אך זה לא מפריע לו להביא את יכולתו לידי ביטוי. יובנטוס, אותה ניצח אתמול, שמה עליו עין כבר בתחילת העונה ותנסה להביא אותו לטורינו בקיץ. גם מאמן מילאן פיליפו אינזאגי נמנה עם המעריצים. על כך השיב לא מכבר מאורי: "יש לי חוזה בפארמה עד 2016, ואז נראה". גם היום, כאשר כלל לא בטוח שפארמה תשרוד עד 2016, חשוב לו לנשק את הסמל. "זה היום המאושר בחיי", הוא אמר אתמול והקדיש את השער לסבתו.

שחקן צעיר ושאפתן, רעב להצלחה ולהכרה, אשר גדל באקדמיה ומזדהה עם הקהל – זה בדיוק מה שחסר היום למנצ'סטר סיטי. אם נחשוב על זה לעומק, הרי שהמצב הזה מעט משונה, כי הרי המנכ"ל פראן סוריאנו והמנהל הטכני צ'יקי בגיריסטיין הגיעו למועדון בשלהי 2012 על מנת ליישם את השיטה הקטלאנית. הם אחראים לשדרוג ושכלול האקדמיה, אבל היא לא מוקמת מאפס, וחניכים רבים כבר יכולים היו להשתלב בקבוצה. בפועל זה ממש לא קרה, וגם שחקני רכש צעירים לא הגיעו. הגיל הממוצע של שחקני ההרכב שעומדים לרשותו של המאמן מנואל פלגריני נושק ל-30, וזה גובל באבסורד.

הבעיה הגדולה ביותר של סיטי העונה קלה מאוד לזיהוי – מדובר בקבוצה שבעה. יש לה סגל של כוכבי על שמסוגלים לנצח את רוב המשחקים בזכות האיכות והניסיון, והם אכן עושים זאת, אולם אין להם ניצוץ בעיניים. רובם כבר היו שותפים לשתי אליפויות בשלוש העונות הקודמות, חלקם הגדול מעבר לשיאם מבחינת היכולת. יאיא טורה שיחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-32 הוא הדוגמא המושלמת לכך. הוא עדיין סופרסטאר שמסוגל להכריע משחק נתון לבדו, אך חלה נסיגה משמעותית ומתמדת בכושרו, וגם במחוייבותו לקבוצה. הכרטיס האדום שספג במשחק הקריטי מול צסק"א מוסקבה בליגת האלופות, שכולו תסכול וזלזול, מדגיש זאת היטב.

קבוצה בריאה היתה משלבת את הניסיון של טורה עם כוכבים עולים בתחילת דרכם. זה התלכיד הנכון בכל מועדון – ותיקים לצד צעירים. סיטי לא נתנה לבוגרי האקדמיה שלה כל הזדמנות. החלוץ השבדי בן ה-22 ג'ון גווידטי, שקרע רשתות בהולנד במדי פיינורד לפני שנתיים, היה יכול להיות תוספת כוח מרעננת ומשובחת לסגל, אך נזרק שוב בהשאלה לסטליק. הקשר הסלובקי בן ה-20 אלברט רוסנאק, שהרשים מאוד בהשאלה בקאמבור ההולנדית במחצית הראשונה של העונה, נמכר בינואר לכרונינגן. את הרשימה הזו אפשר להמשיך.

אולי בגיריסטיין וסוריאנו סבורים שהאקדמיה תתחיל להניב פירות רק בעוד שנה או שנתיים, אך גם במקרה כזה הם היו חייבים להוסיף דם חדש למערכת. פעולותיו של צ'יקי בשוק ההעברות בקיץ האחרון היו גרועות. זה נכון שבקארי סאניה הגיע מארסנל ללא תמורה, אבל מי משלם שכר עתק למגן ימני מחליף בן 32, כאשר פאבלו סבאלטה עושה את העבודה מצוין – וגם הוא כבר בן 30? ברור כשמש שההגנה של סיטי היתה זקוקה לחיזוק צעיר יותר, והכוונה לא לאליקים מנגלה שנרכש תמורת סכום מופרז באופו קיצוני של 32 מיליון ליש"ט.

מי יכול לוותר על פרנק למפארד שמגיע על תקן שחקן חופשי? זה נכון שקשה מאוד לא לקבל חינם שחקן על כמוהו, אך בשורה התחתונה תרומתו קטנה מאוד, והוא תופס בגיל 36 מקום של כוכב צעיר שיכול היה להתפתח, לקבל נסיון ולהוסיף תשוקה. לא היה מזיק שיהיה אנגלי, ורצוי מקומי, אוהד סיטי עוד מהימים בהם לא היתה קבוצת פאר שטובעת בכסף. שחקן השדה האנגלי היחיד שמתקרב איכשהו להרכב של פלגריני הוא ג'יימס מילנר בן ה-29, וגם אותו מתכוונים להעזיב בקיץ. זהו מתכון לכשלון בטווח הארוך, ואת בגיריסטיין הביאו בדיוק כדי להצליח בטווח הארוך. נכון לעכשיו, הוא מצעיד את הקבוצה אחורה.

בצד האדום של העיר עובד מאמן שיודע לקדם שחקנים צעירים טוב יותר מכולם. זה היה המהלך הראשון של לואי ואן חאל באולד טראפורד ששלח להרכב מנצ'סטר יונייטד במחזור הראשון של טיילר בלאקט וג'סי לינגארד, ובהמשך שילב גם את פטריק מקנייר וג'יימס ווילסון. אחד משחקני הרכש המרכזיים של השדים האדומים בקיץ היה לוק שואו בן ה-19. אמנם נכון שאיש מהם לא סיפק בינתיים את הסחורה, וההולנדי שינה את התוכניות, אבל לפחות יש לו אופציה כזו, ובכל מקרה ממוצע הגילאים של שחקניו נמוך בארבע שנים בהשוואה לסיטי. זהו הבדל עצום.

אז הנסיון של סיטי יכול להצעיד אותה לניצחון נוסף על היריבה גם הערב, אבל כאשר מסתכלים על התמונה הגדולה, האלופה נמצאת במצב גרוע הרבה יותר, והיא זקוקה לשינוי קיצוני בקיץ הקרוב. לא פלגריני, אלא בגיריסטיין וסוריאנו הם האחראים למצב. סיטי זקוקה נואשות לחוסה מאורי הפרטי שלה.